אליה רבה/אורח חיים/שטו

אליה רבה ‏ אורח חיים שטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בפני הנרות וכו'. אבל במהרי"ל אוסר מהר"ש ואולי דשם לא היה ברור שהרוח נכנס בסדק ויכבה הנר ונמצא המחיצה בחינם (שיירי כנסת הגדולה), וצריך עיון ועיין סימן רע"ז ס"ק ב':

ב

[ב] [לבוש] קביעי אסירי וכו'. כתב מגן אברהם מותר לתלות סדינים המצויירים לנוי אף על פי שקבועים הם כיון שאין עומד לשם מחיצה על כן מחיצה שעושין בשבת דרשה בין שני אנשים לנשים הוי לצניעותא מותר (מרדכי), או הצינה וכו'. וגשמים (רש"י):

ג

[ג] כדי שישמש וכו'. מיהו ביום טוב מותר כיון שמן הדין היה מותר לכבות הנר לא הוי אלא דרך צניעותא (ט"ז סימן קכ"ד), ואפילו בשבת דוקא כשאינן מכוסה וכו' רק גבי עשרה טפחים או למעלה מגולה אבל כשמכוסה כולו עד למעלה דאז מותר אפילו בפחות מעשרה טפחים בין בנר בין בספרים מותר דהוי ככיסוי בעלמא (מגן אברהם), ויש לגמגם דיש לחלק בין כיסוי למחיצה ונראה דאם גבוה עשרה טפחים יש לאסור דמכל מקום מחיצה הוא אבל בפחות יש להתיר כתב ט"ז פשוט שיכול לכסות הספרים בבגדים שני כסויים ועיין סימן ר"מ ס"ק [י"ד], ופשוט דאם היה מחיצה בולטת מן הצד לפני הספרים רחב טפח מותר לתלות לפניו דהוה ליה תוספת אוהל כמו שכתב ריש סימן שי"ג. כתב מגן אברהם דבדבר העשוי להתיר לא מהני חוטין עיין סעיף י':

ד

[ד] לצל וכו'. תמיה לי מאי שנא מסוף סימן דלעיל דמחיצה לפני החמה מותר והך דהכא הוא בש"ס סוף עירובין וההוא דלעיל שהמרדכי פרק כירה שדקדק כן מש"ס דהתם מקצת משמע מש"ס דכירה דעל ידי שינוי דוקא הוא דשרי (מלבושי יום טוב), ולעניות דעתי לא קשה מידי דהכא גג הוא ואסור לעולם אבל לעיל מיירי במחיצה ואין איסור אלא העשוי להיתר וחילוק זה מוכח מטור ובית יוסף ריש סעיף ז' ודו"ק, גם מה שכתב דההיא דלעיל וכו' ליתא דלמד מפרק כירה ולא למד מעירובין אלא דיש לו היתר כשכבר היה רחבו טפח ואפשר לדחוק דמה שכתב מש"ס דהתם היינו פרק כירה גם מה שכתב דמשמע מש"ס דעל ידי שינוי וכו' יש לדחות בקל משמעות זו ואין להאריך וכן במרדכי מבואר דמותר אפילו בלא שינוים בפני החמה וכמו שכתב בשולחן ערוך, ועולת שבת שגג בענין זה שתמה על השולחן ערוך דמעשה דסוף עירובין מיירי במחיצה דאם לא כן מאי מייתא תוס' שבת דף קכ"ה ראיה מזה דאפילו במחיצה שייך אהל, עד כאן, והוא תמוה דאדרבה מתוס' והרא"ש והר"ן מבואר דמיירי בגג דמייתי ראיה מסוף עירובין דיש פלוגתא נמי באהל שבגג ודו"ק, והא דבמחיצה שייך אהל מייתי מסוכה דופן רביעית ולא מעירובין. כתב מגן אברהם מה שיש נותנים חשוקים של עץ על ערסית התינוק ונותנין עליהן סדין אסור לעשות כן אלא אם כן עשויה כמו שכתוב פה:

ה

[ה] חוץ מן הכריכה וכו'. פירוש שאין הכירוך סביב העיגול בחשבון טפח ולהחמיר יש ליזהר כרש"י דהיינו לכסות בו כלי אם יש לסיכוך לחוד טפח (ט"ז), ואפשר להקל כיון שכתב הב"ח דרש"י גופיה סבירא ליה כתוספתא:

ו

[ו] וכן רגלי. כיון שאין לו מחיצות ויש אומרים הטעם דאינו אסור משום אהל אלא כשצריך לחלל של מטה וכסא שצריך לחלל לתת מנעליו ובשולחן אין צריך לו (רבינו ירוחם נתיב י"ג חלק ד'), מבואר דיש מחלוקת בזה לסברא ראשונה הכל תלוי במחיצות אף שאין צריך לאויר אסור ובאין מחיצות אף שצריך לאויר מותר וכן משמע בהרא"ש פרק ה' דביצה שכתב אף דמחצלת בסעיף ב' אסורה בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב וגם עיקר כוונתו לעשות אהל אבל בנין ארעי בזה לא מיקרי אהל בלא מחיצות, עד כאן, ולט"ז סוף סימן זה אשתמיט זה ולסברא שניה הכל תלוי בצריך ואף שיש לשולחן ארבע מחיצות מותר, כתבתי זה לאפוקי מסברת ט"ז דלכולי עלמא אסור אם יש ארבע מחיצות אף שאין צריך לאויר, ודעת השולחן ערוך נראה כמשמעות הר"ן בשם תוס' דתרווייהו בעינן מחיצות וצריך לאויר לכך מתיר במטה שלנו אף שצריך לאויר גם בסעיף ז' בסמוך בספר אחד מכאן אף שיש מחיצות כיון שאין צריך לאויר ועוד דמידי דרבנן הוא פסק כשני סברות הנזכרות לעיל להקל, ובאמת לכאורה נראה לי עיקר כסברא שניה שכן משמע מסקנת הר"ן ומגיד משנה אלא שאין בידי להחמיר גם דלא כב"ח ועיין סימן תק"ב ס"ק [ט']:

ז

[ז] מטה שהיא וכו'. לשון בית יוסף בשם הר"ן מטה שלנו וכו' וכן הוא במגיד פרק כ"ג וטעמא כתב שם לפי שמשתמשין באויר שתחת המטה בנתינת סנדלין, והשולחן ערוך ולבוש השמיט שלנו אזלי לטעמיה דדוקא במחיצות בעינן כתב בספר טל אורות יש מקשים על הסמ"ג למה כתב גבי מטה שמחיצות מגיעין לארץ משמע דאי לא מגיע לארץ לא הוי אהל ואילו גבי כילת חתנים כתב דאפילו בטפח הוי אהל ויש לומר דכילה עיקר נעשה לאהל אבל מטה אין היכר שנעשה לאהל אם לא כשמחיצות מגיעין לארץ וכן משמע בביאורי רש"ל ועיין סימן זה סעיף י"א:

ח

[ח] מותר וכו'. דלאו מידי עביד אלא ליתובי בעלמא ולכך שרי להעמיד החופה ולסלקה והוא הדין הדף שקבוע בכותל בבית הכנסת שמניחין עליו ספרים (מגן אברהם וט"ז):

ט

[ט] ואינו צריך לאויר וכו'. ובחבית הנזכר לעיל אילו לא היה האויר היה מתעפשין (ט"ז) של בית הכנסת עיין סוף סימן שי"ב:

י

[י] משמרת וכו'. ונראה דעשוי כמין שק שקורין לויגן זק והוא רחוב ופתוח למעלה וסתום וחדוד למטה ומכניסין קצה החדוד בתוך הכלי והקצה העליון הרחוב מסבבים בשפת פיהו את הכלי ונמצא הוא גג לכלי ועשוי כאוהל (פרישה):

יא

[יא] חוטין וכו'. שתולה אותו בו על המוט וכן הפרוכת וכו' פירוש אף שלא היה עליה חוטין (מגן אברהם):

יב

[יב] [לבוש] אבל מטה דידן וכו'. והוא הדין מפה הפרוסה על השולחן שתלוי למטה מכל צד דשרי ועוד הא אין צריך לאויר עיין סעיף ז' ועיין סימן רס"ב ס"ק ג':

יג

[יג] יש לה גג וכו'. צריך לומר שתפורה כעין שפה סביבה (מגן אברהם):

יד

[יד] [לבוש] על פי הגיגית וכו'. בביצה דף ל"ג הקשה תוס' מאי שנא מקדירה על גבי כירה דמחזירין הואיל דהמחיצות כבר עשויות ותירצו דשאני גיגית הואיל ורחבה יותר מדאי נעשה אהל, עד כאן, והב"ח תירץ דשאני כירה דקבוע ואינו מטלטל אבל בגיגית מיירי שמטלטלין אותה למקום אחר ואחר כך שוטח הבגד עליו הוה ליה כעושה מחיצות וגג, עד כאן, וקשה קצת אם כן אמאי מחלק הש"ס דף קל"ט בין פלגא לכיסה כולה ליפלוג בכולה וכן כשמביאין להכא והט"ז תירץ דמיירי שנוטל בגד מעלמא ומכסה אבל בגד המיוחד לכך מותר וקדירה על גבי כירה מיוחד הוא ועוד תירץ דכיון דמשקה אין ראוי ליתן בכלי אם לא שמכסה הוי כעושה מחיצות, והנה לתירוצים אלו מותר ליתן הכיסוי על התיבה רחבה אף שאינה קבוע בצירים ולב"ח דוקא כשעומדת במקומה אף שאין לאחרון לבדות תירוץ נגד דברי תוס' מכל מקום נראה לי לסמוך עלייהו בזה להקל דהא הרשב"א וראב"ד חלקו אתוס' וכתבו שאין בכיסוי כלים משום אוהל והכא אין הטעם משום אהל אלא דמיחזי כמשמרת וכדאי הם לסמוך ועיין תוס' סוף דף ל"ו בשבת, והנה הב"ח והט"ז תמהו על תוס' דלעיל דמה שיעור יש מרוחב הכלי, עד כאן, ולעניות דעתי לתרץ במה שכתבו תוס' דף ק"ו ד"ה היכא וכו' דהיה להם שיעור הכתלים שוה והיו יודעין שיעורן, ושיירי כנסת הגדולה כתב האידנא נוהגין לכסות גיגית וחביות דסמכינן על תוס' דאין אהל בלא מחיצות ועוד דלא טילטלו ממקום למקום והנח להם לישראל אם אינם נביאים, עד כאן, ולעניות דעתי אין להקל כלל בגיגית יין דאסור אפילו לרשב"א דמיחזי כמשמרת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.