מחצית השקל/אורח חיים/שג

מחצית השקל ‏ אורח חיים שג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) שמא כו' משא"כ בדברים אחרים שהן עיקר כו' דאל"כ תהיה אסורה לצאת בהן דהא ודאי תצטרך להסירן בשעת טבילה ע"ש:

(ב) (ס"ק ב) קלועות כו' אסור לסתור וא"כ ודאי לא תטבול בשבת:

(ג) (ס"ק ג) ויש מ"ש דחיישינן שמא תרפם:

ולרפותם מותר בשבת אלא כיון דאפי' תרפם מ"מ אסורה לטבול בהם כמ"ש בי"ד סי' קצ"ח סעי' ב' אלא כיון שתרפם אח"ז אפשר לה לשמוט הרצועות מתוך הקליעה בלי סתירה ולכן חיישינן שתזדמן לה טבילה ותרפה הקליעה ותשמט הרצועות ותטבול ואחר זה תוליך הרצועות ד"א בר"ה:

(ד) (ס"ק ד) שא"צ כו' כשהן חלולים. ר"ל ארוגי' וחלולים וכן הקשה הש"ך שם:

(ה) (ס"ק ה) כדי כו' וחוצצים כו' ר"ל דלשון הש"ע שכ' דאז מסירין כו' ולא כ' דאז צריכה להסירן משמע דאינה חייבת להסירן אלא היא עצמה תחשש שלא יתטנפו החוטין כשהן מוזהבים או אם הרצועות מטונפות חוששת ע"י המים יתרכך הטינוף וידבק הטינוף בגופה לכך היא לתקנתה מסירן ולכן כ' מ"א דהלשון ל"ד אלא צריכה להסירן אע"ג דהן רפויס ונכנס בהן המים מ"מ כיון דהיא מקפדת להסירן חוצצים אם לא תסירם וכמ"ש בי"ד שם:

(ו) (ס"ק ו) כלילא כו' אבל כו' אף חשוב' אסורה משום לא פלוג. ומה"ט כ' הט"ז ר"ס זה דכל הדברים שאסורה לצאת בהן משום דלמא תתרמי לה טבילה דמצוה אפילו היא זקנה ומסולקת דמים דל"ל לטבילה אפ"ה אסורה בהן משום ל"פ. ומה"ט תמה בס' ת"ש על מ"ש רמ"א בסעיף ב' דבתולה שא"ח לגילוי ראשה אפי' תפור' בשבכ' אסור א"כ גם לנשואה תאסר כיון דאסור לבתולה וכמ"ש סי' ש"א סעיף ט' דניהו דלר"ת ורמב"ם הותר לצאת לאיש בטבעת שי"ע חותם אפי' לכתחלה כיון דאינו תכשיט כ"א לאיש ל"ל דלמא שליף ומיחוי דאין דרכן של אנשים בכך אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה גם איש אסור לצאת בו כמו האשה וע"ש בספר ת"ש מה שהעלה במסקנתו לדינא:

(ז) (ס"ק ז) חייבת כו' וצריך אני להעתיק דברי הש"ס כדי שיובנו דברי מ"א בס"ק זה ובס"ק שאח"ז תנן ר"פ במה אשה לא תצא אשה במחט שאינה נקוב' ואם יצאה פטורה ובדף ס"ב תנן אם יצאה במחט נקובה חייבת ובדף ס' פריך הש"ס על מחט שאינ' נקובה דתנן פטורה למאי חזיא ופירש"י כיון דלא חזיא למידי הוי משא ואמאי פטורה ומשני שאוגרת בה שערה ופי' התוס' שתוחבת המחט בשבכה ודוחקת השבכה שלא יפלו שערותיה ויצא' חוץ לשבכ' דלא כפירש"י ופריך שוב ותהי' כבירית והוא המובא פה בסעיף ט"ו והם בתי שוקים שקושרים אותן במשיח' סביב רגלי' והיא כמו אצעדה בזרוע ותנן דיוצאת בבירי' ופירש"י ואע"ג דתכשיט הוא לענין שבת (ואע"ג דלענין טומאה ל"מ תכשיט) מ"מ כיון דעביד לצניעות ל"ח דלמא שלפא ומחוי והאי מחט נמי לצניעות השער עבידא דשער באשה ערוה וליכא למיחש דלמא שלפא ואמאי לא תצא לכתחלה אלא הואיל ואשה חולקת בה שערה ופריך בשבת למאי חזיא ופירש"י דבשבת אסורה לחלק השער והם הי"א שהביא רמ"א בסעיף כ"ו מטעם איסו' תלישת שער. ומשני אותה מחט מצד אחד יש לה עוקץ ובצד השני יש בו טס זהב ובחול חולקת שערה בעוקץ ובשבת מניחה הטס נגד פדחתה ולכן הוי תכשיט ולא משא לכך פטורה ולכתחלה אסור כיון דלאו לצניעות היא חיישינן דלמא שלפא ומחוי כן היא שיטת רש"י והתוס' חולקים בכמה דברים. קושיא א' של הש"ס למאי חזיא דפירש"י דתהיה חייבת דלא חזיא והוי משא. ע"ז הקשו התוס' א"כ מאי מתרץ בתי' השני הואיל ואשה חולקת בה שערה איך מיושב בזה דהוי משא ניהו דהיא צריכ' למחט מ"מ כיון דאינו מלבוש ולא תכשיט הוי משא ואע"ג דלשיטת התוספת באמת זו קושית מקשן הב' דפריך אהא דחולקת ב"ש בשבת למאי חזיא דהוי משא כיון דלא תכשיט דלא כפרש"י כמ"ש להבא מ"מ דקארי לה מאי ק"ל המתרץ שחולקת בה שערה ליישב קו' מקשן הראשון למאי חזיא והוי משא ואפי' לתירוצו שחולקת ב"ש אינו מיושב. לכן פי' התוס' דקושית מקשן הראשון למאי חזיא אינו קושיא לדינ' כ"א שואל בחול למה רגיל' לצאת בו ובזה א"ש תי' שחולקת ב' ש ותחלה תי' אוגרת בה שערה ופריך ותהיה כבירית והק' על פירש"י דכיון דעבידא לצניעות ל"ח דילמא שלפא ומחוי והתוס' הוכיחו דאפי' עביד' לצניעות מ"מ חיישינן דלמא שלפא אלא הטעם בבירית דיוצאים בה דאינו תכשיט לנוי ולא הוי כ"א כטבעת הכלים ול"ל דלמא שלפא וא"כ ה"ה מחט שאוגרת בה שערה אינו תכשיט כ"א כמו טבעת הכלים ולא הוה ליה למיגזר דלמא שלפא ותהיה מותרת לצאת לכתחלה אלא מסיק לפי שחולקת ב"ש ופריך בשבת למאי חזיא דלא כפירש"י דבשבת אסור לחלק שערה דס"ל להתוס' דמותר לחלק שערה בשבת והוא דעת הרב"י סעיף כ"ו אלא קושית הש"ס מ"מ כיון דאינו לא מלבוש ולא תכשיט אף ע"ג שצריכה לה לחלק ב"ש מ"מ הוי משוי ומשני טס של זהב ע"כ שיטת התוס' ולכן כ' הרב"י באינה נקובה אם מעמדת בה קשוריה דמותר לכתחלה משום דמעמדת קשוריה כ' הרא"ש די"ל דין אוגרת שערה הביאו הרב"י ובאוגרת ב"ש הלא פריך הש"ס ותהוי כבירית ותהיה מותרת לצאת לכתחילה. אך מה שסיים ואם אינה מעמדת קשוריה אסור צ"ל דמילתא דפסיקא נקט דהיינו דאסור לכתחלה ואם תתחייב חטאת בזה יש חילוק אם הוא תכשיט כגון שי"ל טס וכדומה פטורה ואם אינה תכשיט חייבת חטאת וכמבואר בדברי הש"ס אבל בנקובה אם מעמדת קשוריה אינו מבואר להדיא בש"ס מה דינו וכ' הרב"י מסברא דאפ"ה חייבת והב"ח חולק דבמקום שמעמדת קשוריה הוי שלא כדרך הוצאה ופטורה וכתב לפ"ז הא דקתני' מתני' בנקובה חייבת חטאת ע"כ צ"ל דיש לה טס והוי עי"ז דרך הוצאה. ומ"מ כיון דנקובה הוי משא וחייבת ועז"כ מ"א א"כ מאי פריך הש"ס למאי חזיא ותהיה חייבת חטאת ולשיטת רש"י קושיא ראשונה של הש"ס היא כן:

ולשיטת התוס' עכ"פ קו' שניה על הא דמשני חולקת ב"ש ופריך בשבת למאי חזיא ותתחייב חטאת ומאי קושיא הא אין דרך הוצאה בכך כיון דאכתי לא אסיק די"ל טס ואע"ג שכ' הב"ח במקום קשוריה לא הוי דרך הוצאה ס"ל למ"א דכ"ש במקום אחר פשיטא דלא הוי דרך הוצאה לדעת הב"ח וכמ"ש מ"א אח"ז:

ועוד הא כתבו התוס' דף יא כו' אהא דתניא שם אם יצא חייט במחט תחוב' לו בבגדו ר' יודא ס"ל חייב דס"ל אומן שהוציא דרך אומנתו חייב דהוי דרך הוצאה ור"מ פליג וס"ל פטור דאומן דרך אומנתו לא הוי דרך הוצאה. והקשו התוס' לר"מ וכי גרע אומן מהדיוט דס"ל לר"מ גופיה אשה שיצאה במחט נקובה חייבת. ותי' דבבגד כ"מ שתחובה הוי דרך הוצאה ולא פליג ר"מ ופוטר אלא כשתחובה לו במקום מיוחד ששם מראהו דרך אומנותו וכה"ג לא הוי דרך הוצאה לר"מ הרי דבבגד בכ"מ הוי דרך הוצאה. וא"כ מה לי בגד ומ"ל בצעיף דהיינו אוגרת ב"ש ותוחבה בצעיף כנ"ל:

(ח) (ס"ק ח) מותר כו' ולא דק שהתוס' כו' הקשה ג' קושיות על הב"ח תחלה דחה ראיות הב"ח מתו' ורא"ש דהיכי דליכא טס אע"ג שמעמד' קשוריה דהיינו אוגרת ב"ש מ"מ חייבת ז"א דהתו' לא כ"כ כ"א על מה שתירץ חולקת ב"ש ע"ז כתבו התום דכה"ג הוי משא וחייבת כמ"ש בשמם בס"ק שלפני זה:

אבל כו' אדרבא פריך ותשתרי כו' ר"ל כדמשני תחלה אוגרת ב"ש פריך ותיהוי כבירית ותשתרי אפי' לכתחלה אע"ג דאכתי לא אסיק דמיירי בי"ל טס ואפ"ה פריך ותשתרי לכתחל' כשאוגרת ב"ש והיא קושיא ב' של מ"א ומשני כמין טס כו' וכ' התוס' כו' היא קושיא ג' דהתו' לשיטת' דקושית הש"ס ותהוי כבירית ותשתרי משום דבירית וכן מחט שמעמד' קשוריה ואוגרת ב"ש אינו תכשיט אלא לצורך מלבוש הוה כמו טבעת הכלים דל"ל דלמא שלפא א"כ ה"ל לשנוי דמיירי די"ל טס דהוי תכשיט ומה"ט אסור לכתחלה דלמא שלפא כו' ותי' כיון שאוגרת ב"ש איננה מניחת' נגד פדחתה משמע דאם אוגרת ב"ש וי"ל טס ומניחתה נגד פדחת' אסור לכתחלה משום דלמא שלפא. והוא היפך דברי הב"ח דכ' בי"ל טס מותר לכתחלה כשמעמדת קשורי':

ומיהו אם היא עשויה כמין תכשיט כו' זה נלמד מדברי סמ"ג כפי פי' מ"א וז"ל סמ"ג מחט שאינה נקובה וראשה א' עב וסוגרת בה מפתח חלוקה לא תצא ואם יצאת אינה חייבת ואסורה דלמא שלפא עכ"ל. וכ' ע"ז הרב"י וז"ל נ"ל דה"פ מחט שאינ' נקובה שדרכ' להיות סוגרת כו' לא תצא כשהי' תחוב' לה בבגדה במקום שאינו סוגר כו' שאם היא במקום שסוגר אפי' לכתחל' נמי שרי כו' עכ"ל הרב"י ומ"א חולק ופי' מ"ש סמ"ג ראשה א' עב זה הוי תכשיט לכן ס"ל אפי' סוגרת בה מ"מ לכתחלה אסור אע"ג דהוי לצניעות מ"מ חיישי' דלמא שלפא כיון דהוי תכשיט כשיטת התו' בהאי דבירית כנ"ל דלא כרש"י:

ומ"ש מ"א לכן סתמו הפוסקים כו'. וסתמא דמלתא מיירי בדליכא טס:

(ט) (ס"ק ט) יוצאת כו' כיון דלפעמים כו' ר"ל דלא תיקשי כיון דאשה אין דרכה בטבעת שי"ע חותם ומה"ט הוי גבי אשה משוי שלא כדרך הוצאה ותפטר

(י) (סק"י) ובלבד כו' די"א דה"ה גבי מנעל כו' דבמתני' דף ס"ד ע"ב תנן יצאה כו' במוך שבאזנה ושבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה ובפלפל כו' ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת כו' די"א דהאי ולא תתן לא קאי רק על פלפל ולא על מוך שלפניו וי"א דקאי גם על מוך שבסנדל' אבל על מוך שהתקינה לנדתה ודאי דלא קאי ובודאי שרי דהא ע"כ צריכה היא להסיר המוך בשעה שצריכה לנקבי' ושרי להחזירה כ"כ הב"ח בשם ס' תרומות הביאו בס' ת"ש:

ומספק' ליה אם ה"ה קש הגהת סמ"ג כצ"ל ור"ל ליתן קש שאינו מוקצה תוך המנעל אי בעי ג"כ שיתנו דוקא בע"ש או מותר ליתנו אפי' בשבת:

(יא) (ס"ק יא) לא תחזיר כו' וכמ"ש סי' שכ"ח לענין רטיה שנפלה ע"ג כלים דשרי להחזירה:

ובאמת לדידהו כו' דבעירובי' דף ק"ב ע"ב ת"ר רטיה שפירשה (במדינה) מע"ג מכה מחזירים אותה רי"א דוקא הוחלקה למטה דוחקה למעלה כו' אבל אם נפלה לגמרי לא יחזירנה וכתבו התוס' ד"ה מחזירין כו' פי' בקו' גזרה שמא ימרח אבל לשחיקת סממני' ל"ל כיון דמאתמול הוי עלויי' וקשה דבפ' במה אשה אמר אשה יוצא' בפלפל כו' ואם נפל לא תחזור ואמאי כיון דכבר הוי עלויי' (ר"ל דהאי בפלפל ל"ל למיחוש למירוח רק לשחיקת סממני') וי"ל דהתם טעמא לפי שנראה כמו שמתכוין להוציא לחוץ ואתי למשרי הוצאה והר"י פי' לשם הטעם משום שחיקת סממנים וכן יש לפרש בשמעתין כו' עכ"ל התוס'. ואמרי' שם בתר הכי אר"י א"ש הלכה כר"י אר"ח ל"ש אלא שפרשה ע"ג כלי אבל ע"ג קרקע ד"ה אסור. אמר מר בר"א הוי קאמינא קמיה דאבא ונפל ע"ג כלי והחזירה ושאלתיו כיון דלר"י אפי' ע"ג כלי אסור ופסק ר"י א"ש כר"י א"כ למה החזירו והשיב ר"א לא ס"ל ר"ל הא דר"ח פרש"י דס"ל לר"א דפליגי ע"ג קרקע אבל על גבי כלי מודה ר"י דשרי והקשה התוס' ד"ה רטיה כו' וא"ת מ"ש דאמר גבי פלפל כו' לא יחזיר וי"ל דהך פלפל מיירי שנפל ע"ג קרקע כו' עכ"ל מזה הביא התוי"ט ראיה דגם פלפל אם נפל ע"ג כלי מותר להחזיר ומ"א דחה דהתוס' לא כתבו להתיר בפלפל בנפל ע"ג כלי אלא לשיטת הר"י דס"ל דגם בפלפל האיסור משום שחיקת סממני' כמו ברטיה אבל לרש"י והרא"ש דס"ל דבדבר שהי' עליו מע"ש ל"ל לשחיקת סממני' וע"כ טעם איסור בפלפל הוא שנראה כמכוין להוציא י"ל דאפי' נפל ע"ג כלי אסור בפלפל וכ' ע"ז בס' ת"ש וז"ל ולא ידענא מהיכי פסיקי ליה דלטעם זה אין לחלק דהא עיקר הטעם גבי רטיה משום דהוי מלתא דלא שכיח ול"ג בי' רבנן כדפרש"י בעירובין א"כ גם לטעם זה איכא למימר הכי דמ"ש וכה"ג כ' מהרש"א שם בעירובין עכ"ל ת"ש ולענ"ד הדין עם מ"א בשלמא לפי' ר"י דגם אם היה כבר עליו א"ל משום שחיקת סממנים ולפי זה בין בפלפל ובין ברטיה איכא גזרת שחיקת סממנים כתבו התוס' שפיר אם הותר בנפל על גבי כלי ברטי' אע"ג דאיכא תרתי לריעותא די"ל משום שחיקת סממנים וגם א"ל שמא ימרח ואפ"ה מותר ע"ג כלי כ"ש בפלפל דל"ל לשמא ימרח וליכא כ"א חשש שחיקת סממנים דהיכי דנפל ע"ג כלי דלא גזרינן אבל לפרש"י והרא"ש דאיסור רטיה ואיסור פלפל כל חד טעמא לחוד אין ללמוד היתר דנפל ע"ג כלי מרטי' ומ"ש בס' ת"ש דטעם ההיתר ברטי' משום דלא שכיח ל"ג בי' רבנן. ה"ה דמה"ט אין לגזור הגזרה דגבי פלפל לענ"ד דמ"ש בשם רש"י דלא שכיח. אין ר"ל דלא שכיח שיפול על הכלי אלא לא שכיח שיפול מן המכה כיון דהאדם צריך לרטיה נזהר שלא תפול מעל המכה. וראיה לזה דרש"י שם כ' על תחלת ברייתא הנ"ל דקתני רטיה שפרש' מחזירי' כו' דמלת' דלא שכיח הוא ול"ג בה רבנן ועל מאי דאמר ר"א לא שמיע לי' כ' רש"י וז"ל ל"ש הא דר"ח דאנא ס"ל דכי פליג ר"י בנפלה ע"ג קרקע אבל בנפל' ע"ג כלי מודה דהוי כהוחלק' בעלמא עכ"ל. הרי דהיתר בנפל ע"ג כלי לא נתן רש"י הטעם משום דלא שכיח אלא דהוי כהוחלקה והאי טעמא דבבריי' דאמר ת"ק מחזירים מפרש רש"י כמסקנת ר"א דפליגי דוקא בנפלה עג"ק אבל על גבי כלי מודה ר"י. א"כ ת"ק דאמר מחזירין ר"ל אפי' נפלה על גבי קרקע. לזה הוצרך רש"י לטעם דלא שכיח דכה"ג ל"ל דהוי כהוחלק'. אלא משום דלא שכיח שיפול מן המכה משא"כ במ"ש רש"י בד"ה לא שמיע לי' כו' דמפרש טעמי' דר"י דמודה בנפל ע"ג כלי לא מצי רש"י לפרש משום דהוי מלתא דלא שכיח. דהיינו שיפול מעל המכה דא"כ גם בנפל על גבי קרקע ה"ל להתיר לכן הוצרך ליתן טעם דהוי כהוחלקה וזה לא שייך בנפל על גבי קרקע ומה"ט מ"א וכן בס' ת"ש גופי' לקמן בסי' שכ"ח נתנו טעם שמותר להחזי' בנפל על גבי כלי משום דהוי כהוחלק. ולפ"ז דברי מ"א נכונים דלרש"י והרא"ש בפלפל אפי' נפל על גבי כלי אסור דדוקא ברטיה דליכא למגזר כ"א משום אותו אדם שהיתה הרטיה ע"ג מכתו שמא ימרח או ישחק סמנים וזה ל"ג כ"א בנותן לכתחלה רטיה ע"ג מכתו או בנפל' לגמרי עג"ק. משא"כ בהוחלקה כיון דעדיין הרטי' קצת מונחת ע"ג המכה לא חששו וס"ל לרב אשי דה"ה בנפל' ע"ג כלי דומה כאלו לא נפלה לגמרי אלא הוחלק' ולכן לא גזרי' אפי' לר"י משא"כ בפלפל דהטעם משו' דנרא' כמתכוין להוציא ואתי להתיר הוצאה. ע"כ אין החשש מצד האשה הנושאת הפלפל דהא היא ידעה שלא נתכוונ' להוציא כ"א מחשש אחרים הרואים. א"כ מה בכך שנפל ע"ג כלי ניהו דכה"ג אינו כמניח פלפל לכתחלה מ"מ שמא א' לא יראה הנפיל' כי האש' תשהה מעט אחר הנפיל' ע"ג כלי ולא תחזירנ' מיד לפיה ובינתיי' יבא אחר ויראה שהיא נותנת הפלפל מן הכלי לפיה. והרוא' יסבור שתחל' מע"ש הפלפל מונח ע"ג כלי ועכשיו תחלת הנתינ' לתוך פיה ומערמת להוציא לכן אפי' נפלה ע"ג כלי אסור וא"ש:

וכ"כ התו' בשבת פ"ו. ר"ל דשם לא הביאו כ"א כפרש"י והרא"ש ולא הביאו כלל פי' הר"י פורת. א"כ נראה דפי' זה עיקר בעיניהם ממילא אפי' ע"ג כלי אסור:

(יב) (ס"ק יב) ובבתי כו' ועמ"ש סעיף ט' ע"ש במ"א ס"ק ח'. והיינו בירית דלשם. ולכן אסור בשל זרוע והיא היש מי שאוסר שכ' המחבר:

ודע דמ"ש בסעיף י"ח רמ"א טעם היתר יציאת תכשיטים בזה"ז כיון דבזמן הזה שכיחי תכשיטים כו' מ"מ באותן דברים החוצצים בטבילה או מאי דא"ל דלמא מבזי לה כמו סנדל קרוע או שן של זהב לא שייך טעם רמ"א וכ"כ בספר ת"ש:

ודע דמ"ש בש"ע סט"ז בכל מה שיכולה לצאת יכולה להתירה בר"ה כו' כ' התוס' ר"פ במה אשה הטעם דממ"נ למאי ניחוש אי ניחוש שתשכח שהיום שבת ואתי לאתויי ד"א א"כ מאי נועיל במה שנאסר לה להתיר בשבת בר"ה. כיון ששכח' שהיו' שבת וא"כ תתיר ותשא ד"א ואם לא תשכח שהיום שבת אפי' נתיר לה להתיר מ"מ לא תשא ד"א. ואם ניחוש שתזכור שהיום שבת וא"כ נועיל במה שנאסר להתיר דאי שרי' להתיר פן מיד אחר ההתר' תשכח שהיום שבת ותשא ד"א בר"ה זהו חששא רחוקה שבשע' מועט' תשכח שבת משא"כ שלא תתקשט בתכשיטים שפיר גזרו דאיכא למיחש בעוד היות' בבי' תזכור שהוא שבת ואם נאסר לה לא תתקשט בהן אבל אם נתיר לה להתקשט ניהו דעכשיו ידעה שהוא שבת מ"מ בצאתה החוצ' זמן מה אחרי היציא' תפגע בחברת' ובינתיים שהוא זמן רב תשכח שהוא שבת ושלפ ומחוי ותשא ד"א הביאו האחרונים דלא כלבוש:

ודע דמ"ש בש"ע יוצא' באבן תקומה כתב הט"ז היינו מה שקורין שטערין שו"ס ובספר א"ר כתב בשם המעתיק ביאורי רש"ל לסמ"ג שהוא אבן שיש בו חלל ואבן קטן בתוכו כענבל בזוג וכן נברא עכ"ל ובמשקל ששקלו כנגדו דהיינו שמצאו אבן שמצד עצמו משקלו שוה לאבן תקומה ולא היה צריך להקצות ממנו ולהקטינו:

(יג) (ס"ק י"ג) י"א היינו י"א דסעיף י"ח. אבל להמתירים תכשיטים תוך הבית ול"ג בית אטו ר"ה ה"ה דבמפתח אין לגזור:

אלא לי"ח אפילו בבית תכשיטים ה"ה במפתח ואפילו המפתח כעין תכשיט וע"ל סי' ש"א במ"א ס"ק כ"ז. מה שאין כן כשנושא המפתח בידו אפילו אינו תכשיט מותר תוך הבית כיון שהוא בידו יזכור ולא יצא עם המפתח לר"ה וכן תדע עוד מ"ש המחבר בסעיף י"ד יוצאת בחוטי שער כו' ולא חיישינן פן תתרמי לה טבילה. דאפי' תצטרך לטבול חוטי שער אין חוצצי' ולפ"ז אם הם מוזהבים או מטונפים אסורים דקי"ל בי"ד סי' קצ"ח סעיף ד' חוצצין ע"ש:

(יד) (ס"ק יד) חוץ מכבול כו' עמ"ש ס"ס י"ג לענין גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת:

(טו) (ס"ק טו) שניטל חודה במרדכי כו' להיות הדין הזה הם דברי מרדכי. לכן הבי' דבריו לפרש דבריו דלא כהבנות הרב"י:

דל"מ בה כו' ר"ל דדבר דמהני ייחוד לענין טומאה כגון כלי המיוחד לזיתים אם ניקב כמוצי' זית בטל מתורת כלי ואינו מקבל טומאה ואם ייחדו לרמונים שהן גדולים מזיתים שוב מקבל טומאה כיון דאין הנקב כמוציא רמון שם כלי עליו אבל כל זמן שלא ייחדו לרמונים אין שם כלי עליו לענין טומאה אבל לענין שבת אע"ג דעדיין לא ייחדו הוי כלי דהא תנן כל הכלים שנשברו אם עדיין ראוי' למלאכה מותרים לטלטל וכדלקמן סי' ש"ח סעיף ו' אבל לענין טומאה כ"ז שלא ייחדו לא הוי כלי כדאי' ס"פ המצניע. אבל למחט שניטל חודה ועוקצ' דאפי' ע"י ייחוד לא הוי כלי לטומאה אא"כ עשה בו מעשה לכן גם לענין שבת לא הוי כלי וכ"כ התוס' ר"פ כל הכלים עכ"ל הרב"י וכ"כ פה בש"ע ר"ל דהרב"י חידש שני דברים הא' שלא יצאו שכ' ר"י הוא ל"ד דאפי' בטילטול אסור ובזה מודה מ"א דהדין עם הרב"י עוד חידש הרב"י דמ"ש ר"י וניטל חודה ועוקצה פי' הרב"י דהוי"ו של ועוקצה הוא וי"ו המחלקת וכאלו כ' או עוקצה. ובחד מינייהו סגי לאסור וכ"כ בש"ע. ובזה חולק מ"א דבעי דוקא תרתי:

ולא עיין יפה דבגמ' קאי אמחט נקוב' דאז אם ניטל א' מהם תו לא חזיא אבל המרדכי דע"כ מיירי באינה נקובה דאז כשינטל חודה כו' כצ"ל. ור"ל המרדכי ע"כ מיירי באינה נקובה דאי בנקובה הא כ' שלא יצאו כו' ניהו דיצאו ל"ד אלא ה"ה טלטול מ"מ הא נקט עכ"פ היציאה ונקובה אפי' שלימה אסורה אפילו מעמדת בה קישוריה כנ"ל:

(וכן ש"ע דדבריו הם דברי מרדכי ג"כ ע"כ באינה נקובה מיירי) ובאינה נקובה בעי' דוקא שינטלו שניהם אבל אם ניטל רק אחד מהן עדיין חזי' למלתי' ומותרת לטלטל:

(טז) (ס"ק טז) צבועים כו' דהכא מיירי בבתולה דוקא ר"ל הא דכ' בש"ע הבנות קטנות לאו אורח' דמלתא נקט אלא. דוקא בנות דרכן לגלות אזניהם משא"כ נשואות דאין דרכן לגלות אזניהם אפי' צבועים מותר:

(יט) (ס"ק יט) משום כו' כמ"ש ס"ס ש"ך דמותר לאכול תותים ושאר פירו' הצבועים אע"ג דצובע פניו וידיו נ"ל בה דאין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבוע:

(כ) (ס"ק כ) לקלוע דדמי לבנין וכדדרש ר"ש בן מנסי' ויבן ה' את הצלע מלמד שקלעה הקב"ה לחוה כו' שכן בכרכי הים קורין לקלעית' בנית' גמ' שבת דף צ"ה ע"א הרי דקרא קראו בנין:

(כב) (ס"ק כב) שא"א כו דהא בנזיר כו' אהא דתנן התם נזיר (דדינו בחול כשאר בני אדם בשבת דאסור בנטילת שער) חופף ומפספס אבל לא סורק ואסיק רבא שם מדקתני חופף ומפספס ע"כ ר"ש הוא דס"ל דבר שאינו מתכוין מותר והא דקתני אבל לא סורק היינו טעמא דכל הסורק להסיר נימין המדולדלים מכוין:

ובגמ' התם ר"ל בנזיר הא דלא נתן טעם של רש"י דהוי פסיק ריש' ויאסר אפי' אינו מתכוין:

וז"ל הריב"ש כו' העשוי משער חזיר וע"כ חולק על ש"ע דאוסר בשער חזיר. שהדבר ידוע כו' אע"פ שכתב הריב"ש שהש"ם מיירי במסרק רך ואפ"ה אסור צ"ל דשער חזיר עדיף או דבגמ' אוסר לסרוק והן אין סורקים בשער חזיר כ"א להחליק השערות של ראשה:

מ"מ כיון כו' וא"א זה זולת כו' מיקרי פ"ר דניח' לי':

חייב כמו הנוטל צפורניו כו' דבמשכן היו גוזזים כו' ר"ל דלא תימ' דמ"מ עכ"פ חיוב' ליכא דהוי מלאכה שא"צ לגופה על זה כ' דומיא דנטילת צפורני' כו' והטעם דמשכן כו' ר"ל דזה מיקרי צריכה לגופ' דדוקא כגון המוציא מת דפטור לר"ש כדאי' דף צ"ג ע"ב זה מיקרי א"צ לגופה דעיקר המלאכה הוא ההוצאה והוא אינו צריך להוצאה כ"א להסיר המת מלפניו אבל אין רצונו דוקא להוציא המת לר"ה. וכן מכבה מיקרי מלאכה שאינה צריכה לגופה דהא אין צריך לכבי' כ"א חס על הפתילה שלא תשרף יתר הפתילה או הנר. או שצריך לעשות פחמים או להבהבה מיקרי צריכה לגופה משא"כ בנטילת צפורנים דהוי תולדה דגוזז אין המלאכה במה שהוא צריך לצמר הנגזז אלא הגזיז' עצמה היא המלאכה דהא ממשכן ילפי' מלאכו' שבת ובמשכן היו גוזזים עורות התחשים אע"פ שלא הי' צריכי' לצמר א"כ הגזיזה היא המלאכ' לכן אע"פ שא"צ לצמר או לצפרנים מ"מ מיקרי צריכ' לגופה דהא צריך לגוף המלאכה דהיינו הגזיז' וה"ה הכא בשער:

משא"כ במפשיט עור כדאי' בשבת דף קיז דתני' ערב פסח שחל בשבת מפשיט הפסח עד החזה מן הרגלים ולמעלה עד החזה כדי להוציא האימורי' להקטירם לא יותר דברי ר"י בנו של ריב"ב וחכ"א מפשיטים את כלו משום כבוד קדשים שלא יסריח או שיהיה מוטל בבזיון כנבלה וא"ל חכמים לר"י אם מצילים מפני הדלקה תיק הספר עם הספר משום כבוד הספר לא נתיר להפשיט העור משום כבוד קדשים ופריך הש"ס התם מתירים טלטול דרבנן ואיך ילפי' מיניה להתיר הפשט שהוא מלאכ' ומשני דלא צריך לעור והוי דבר שאינו מתכוין ופריך והא פסיק רישיה הוא ומשני דשקיל לי' בברז' ופרש"י דאין דרך הפשט בכך וליכ' כ"א שבות ודומה לאיסור טלטול ושפיר ילפי רבנן הפשט כזה מטלטול התיק אולם התוס' ביומ' דף ל"ה ע"א כתבו בשם הערוך שפי' דע"י שנוטלו בברז' ניכר דלא ניחא ליה בעור והוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה והתוס' דחו ראיית הערוך ופי' כרש"י. והריב"ש אפשר דהו' מפרש דע"י דשקיל ליה בברז' הוי מלאכה שאצ"ל וליכא כ"א איסור דרבנן ודומה לטלטול התיק. התם כיון דעיקר המלאכה הוא העור הנפשט דכן הי' במשכן שהי' מפשיטים התחשים לצורך העור וכיון דאין צריך לעור הוי מלאכה שאצ"ל משא"כ בגוזז דהמלאכה היא הגזיזה ולא הצמר כנ"ל ותשובת הריב"ש אין ת"י לעיין בו:

(כג) (ס"ק כג) לחוף כו' ופשוט דאסור כו' כדאמרי' בנזיר דתנן רבי ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשיר השער וכ"כ התוס' בשבת דף נו"ן ע"ב ד"ה ר' שמעון כו':

פוקסת כו' הוא ענין ודין בפ"ע. והיא משנה שבת דף צ"ד ע"ב:

משמע דבלא"ה כו' ר"ל במסרק יבש בלי שמן ומים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.