ביאור הגר"א/אורח חיים/שג

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים שג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א שבראשה. לאפוקי שבצוארה כמ"ש בגמ' וכמ"ש בס"ב:

ואם הם. כמ"ש בסכ"ו:

ויש. עב"ח שנדחק ול"נ דה"ק דלמא מתרמיא כו' וע"כ תרפם מע"ש דבשבת אסור ושריא וז"ש עד שתרפם ול"ק סתם ולא תטבול בהן אלא דאם היה אומר סתם לא היה חשש דע"כ היה צריך להתיר מע"ש. ובי"ד סי' קצ"ח פ' כס' ראשונה:

ואם. ובי"ד שם כ' כדעת הראב"ד דדוקא חלילין מעשה רשת כמ"ש שם תיכי חלילתא:

מטונפות כו'. פ' כלישנא בתרא כשיטת הגאונים דפ' לחומרא כא"ד וכ"פ הטור אבל רמב"ם וש"ע פסקו כלישנא קמא משום דרב ס"ל כלישנא קמא:

דאז. כאן כ' כפירש"י ובי"ד שם כ' כפי' רבותיו של רש"י:

ב

ס"ב אבל בקטלא. ברייתא שם וכמ"ש רבינא:

כמין ציץ. רי"ף:

ולא כו'. והוא ג"כ. והוא. מתני' וגמ' שם:

דלמא שלפא כו'. גמ' שם נ"ט ב' וס"ה א' אמר אביי כו' ע"ש:

וי"א. ערש"י במתני' ד"ה בזמן כו':

בשבכה כו'. רש"י:

ג

ס"ג ורחבים. כדאמרינן בחולין קל"ח א' כיפה של צמר היה מונח בראש כ"ג ועליו היה ציץ נתון כו' רי"ף:

כשיעור ציץ. שבת ס"ג סוכה ה':

דהיינו. שם כליא פרוחי וכפי' הרי"ף שם וגירסתו שם כלה פרוחי:

ד

ס"ד ור"ת. מדאמרי' בסוטה מ"ט מאי עטרות כלות עיר כו':

ה

ס"ה כלילא כו'. כמסקנת גמרא שם ומ' דבכל ענין דלא כרש"י ד"ה כלילא שרי:

שמניחתו כו'. רש"י:

בין כו'. כנ"ל וכלישנא בתרא וכ פי' הרי"ף:

ז

ס"ז בקטלא. עט"ז סק"ד בשם תוס' וע"ש נ"ז ב' ד"ה הכא:

ח

ס"ח מפני. רש"י:

ובמקום. עס"ך אבל כו' ועמ"א שם:

ט

ס"ט אם מעמדת. כפרש"י שם ד"ה טהורה וכפי' תוס' ד"ה הואיל וכ"מ מדברי הרא"ש שם שבקושיא ותהוי כבירית כו' סובר כפי' רש"י וא"צ לכל הדחוקים שדחקו ט"ז ומ"א וע"ש ברא"ש שכ' ויותר נראה לפ' כו' והשתא כו'. ר"ל דלפירש"י ק' למאי מדמי לבירית בפשיטות ה"ל למיפרך דבודאי לא תגלה שערה אבל לפי' תוס' דאינה מגלה שערה מיד ל"ק לכאורה וצריך למיפרך מבירית מ' שמפ' כפרש"י דהקושיא משום גילוי שערה ולענין הקושיא שמקשין תוס' ד"ה ותהוי על רש"י צ"ל דכיון דעדיין בא' משוקיה קשורה לא נפלי הבתי שוקיים לפי הס"ד ודוקא בשאינה נקובה כמ"ש ב"י בשם הפוסקים ע"ש וז"ש ושאינה נקובה כו' וכ"מ בגמ' דלפי הס"ד במתני' באוגרת בה שערה ואפ"ה בשאינה נקובה דוקא. וע"כ צ"ל כמ"ש דשיטת ש"ע מורכב מפרש"י ותוס' דבקושיית הגמ' ס"ל כפרש"י כנ"ל דאילו לשיטת תוס' כמ"ש ט"ז ומ"א אע"ג דלא הוי תכשיט אפ"ה מותר כיון דמעמדת קשוריה א"כ אפי' מחט נקובה לישתרי במעמדת דהא גם שאינה נקובה משאוי הוא אלא משום דמעמדת אע"כ כמש"ל דשיטתו כשיטת הרא"ש:

ואם כו' אסור. דהוי משוי וכמ"ש תוס' ד"ה למאי. ובתר הכי פריך כו':

אסור. דוקא במחט שמתקשטת בו כמש"ש טס של זהב כו' אבל בלא"ה חייבת חטאת כמ"ש בד"ה הנ"ל שהוא משאוי ודרך הוצאתה בכך דאפי' נקובה דרך הוצאתה בכך כמ"ש תוס' י"א ב' וכ"ש בשאינה נקובה וכמ"ש תוס' בד"ה הנ"ל שרגילה לנושאה כו' וכמ"ש בטבעת ס"ב א' פעמים כו' וכ"ש כאן:

יא

ס"יא והוא כו' והוא. גמ' שם ורש"י:

יב

ס"יב דכיון שהוא. כלשון רבותיו של רש"י:

וכ"ש. רא"ש שם. ולל"א שברש"י במתני' הוא שן תותבת דמתני':

יג

ס"יג דמחכו כו'. רש"י:

ובשאר. עתוס' נ"ז א' ד"ה במה וא"ת כו' וי"ל כו' וכמש"ש אבל יוצא בחלוק כו':

יד

ס"יד זקנה בשל. כגי' תוס' וזו ואצ"ל זו ורי"ף ורא"ש גורסין כגי' שלנו:

טו

ס"טו יוצאה. נ"ד ב' ותהוי כקמיע כו' וכפרש"י ד"ה חומרתא:

ומהודק. רא"ש. וצ"ל דמפ' דלא כפרש"י דלרש"י לב' הפירושים א"צ מהודק אלא שמפ' והתני רמי כו' ואמאי חלוקין עליו והא דלא פריך ממתני' עתוס' דפ"י דפסחים ק"ב ב' ד"ה מיתבי כו':

שלא יפול. תוס' ד"ה ומוך וכמ"ש בסי' ש"א סי"ג:

אפי'. גמ' שם וכפירש"י ור"ה גאון אבל הראב"ד פי' דקאי אמוך שבאזנה וז"ש עשתה לה כו' ול"ק אפי' וכ"ה בירושלמי להדיא שם:

ובכל בשם כו'. מתני' וגמ' שם:

ובלבד. עתוס' שם אי קאי אכל הנך אי לא וכ' ב"י שברמב"ם ורי"ו מ' כפי' הר"פ שם דלא קאי אלא אסיפא וכ"מ מלשון טוש"ע מדכוללן עם חומרתא דקטיפתא שהוא כקמיע מומחה שמותר כמ"ש תוס' נ"ז א' ד"ה במה והא דאיצטריך התם כו':

ובבתי שוקיים. נלמד מבירית וכ"ה בהג"מ:

ויוצאה כו'. מדפריך ואלו אצעדה טמאה אבל מיוצאה לא פריך:

והוא. רמב"ם שם ולשיטתו שפי' כבלים משום דרפויים אבל בירית ואצעדה דבוקים ולכן מתיר באצעדה ג"כ:

ויש מי. רש"י שמפ' משום שלפא רק בשוק דאינה מגלה שוקיה וע"ש והוא שלא בדקדוק דכה"ג לרש"י אפי' בשוק אסור ולא שרי אלא על ב"ש:

טז

ס"טז בכל מה. דממ"נ אם זכורה כו' וכמ"ש בקמיע ס"א א' והא דאצטריך לאשמועינן בקמיע דשם ס"ד לאסור כמ"ש בסט"ו ובלבד כו':

יז

ס"יז יש אוסרים. ירושלמי והביאו הרא"ש ס"י מעשה בר"ג כו' ור"ל בידו על אצבעו דאילו בידו ממש א"כ מאי קאמר הד"א כו' הלא כל התכשיטין חייבין חטאת אם מוציאין ביד וכמ"ש דלמא שלפא כו' וע' גמ' ס"ב ב' לא תצא אשה במפתח שבידה כו' ואפי' רבנן מודים שם ואפי' של זהב אסור וכמ"ש בירושלמי לכל הפיר שים שם וערא"ש וכ"ש של ברזל שהוא משוי כנ"ל בסי' ש"א ואמר אפי' בחצר כמש"ש בירושלמי וכס' שנייה שבסי"ח שהם היש אוסרים שבכאן שהם הרמב"ן ורשב"א אבל בידו מותר כמ"ש מ"י ב' השירים כו' ה"ה בכל הכלים כו':

יח

ס"יח כל שאסרו. כרב דסתם לן תנא כותיה. הרי"ף ורמב"ם:

שאינה מעורבת. הרמב"ם וכפי' התוס' שם דאם גם בחצר מעורבת א"כ אף בבית אסור והל"ל אף בבית אלא ודאי שהגזירה היתה שאם תתיר בחצר שאינה מעורבת יתירי אף לר"ה דשאר דברים אסור בחצר שא"מ אבל במעורבת ל"ל. מ"מ:

חוץ. וה"ה איצטמא שבס"ג כמ"ש נ"ז ב':

דהיינו. רש"י:

וי"א דכל. ר"ן ומ"מ בשם רמב"ן ורשב"א כפי' בכל חצר דאל"כ מאי קאמר מ"ו ב' מי לא תניא השירים והנזמים כו' והלא אף ללובשן מותר וס' ראשונה מוקי לה בחצר שאינה מעורבת ששבתו בתוכה. ר"ן. וקמ"ל לאפוקי מס' ר"נ קכ"ד ב' שאמר * בליבני בחצר אבל כו' וכפרש"י עירובין ס"ט א' ד"ה בחומרתא. ואומר אני כו' ואמרו במ"ק י"ב ב' ר"י נשיאה נפק כו' מ"ט איקפד כו' והתניא השירים כו' ואי כפי פירושם דאפי' למעורבת אסור ובמעורבת מיירי מאי ראיה מייתי אדרבה משם מ' דאסור וכמו שהקשה תוס' בערובין שם ד"ה כיון ובשבת מ"ו ד"ה ואמר אלא דבחצר שאינה מעורבת מיירי ור"י נפק במעורבת ומייתי ראיה דבחצר מעורב' שרי לצאת מדמותר בשא"מ לטלטל כנ"ל ועתוס' שם ופירושם בחומרתא כו' ע"ש:

וי"א שהכל. שפ' כר' ענני בר ששון דבשל סופרים הלך אחר המיקל כמ"ש בע"ז וכפי פירושם דחצר חצר שא"מ כנ"ל:

והאידנא. שם בתוספתא:

ויש שאמרו. כמ"ש קמ"ח ב' ופ"ד די"ט ל' א' ועתוס' דשבת נ"ה א' ד"ה ואע"ג וע"ל סי' תר"ח:

ויש שלימדו. עסי' של"ד ס"י בהג"ה וי"א כו' בסי' שנ"ז ס"ג בהג"ה:

וי"א עוד. וראיה מכלילא לדידהו:

ומיהו. קאי אס' אחרונה דבכה"ג אפי' רבא י"א ב' מודה. ופשוט דאפי' בחצר אסור דאמרי' בירושלמי אפי' ר' ענני ב"ש ל"ק אלא בדבר שא"ח חטאת אבל בדבר שחייב חטאת אפי' בחצר אסור הגמ"ר בפ"ו בשם ר' יואל וזהו קצת ראיה לכאורה לפי' ר"ת דבחצר שאינה מעורבת מיירי אבל יש לדחות:

ויש כו'. לס' ר"ת בסי' ש"א ס"ט:

ולפ"ז כו'. ב"י ור"ל לס' בה"ת הנ"ל דבתכשיט מותרת:

ומ"מ. ר"ל אפי' לסברא ראשונה כמ"ש תוס' הנ"ל ד"ה ואע"ג כו' וכן לכל הסברות דמחט שאינה מעמדת קשוריה אינה תכשיט כלל וחייבת חטאת כמ"ש בס"ט ע"ש:

יט

ס"יט צריך. קכ"ג א':

אא"כ. כמו אבן בסכ"ב:

כ

ס"כ וה"ה. שם במתני':

כא

ס"כא מהפנים. ט"ס בטור וצ"ל חוץ מהעינים וע"ש פ"א:

כב

ס"כב שיחדתו. דבלא"ה אסור כמ"ש בסי' ש"ח סכ"ב:

כג

ס"כג אם. עגמ' דע"ז ו' א':

אם לר"ה. טור:

כד

ס"כד ובמשקל. כר"מ משום דאביי שקיל וטרי אליביה:

ואפי'. שם:

כה

ס"כה ומטעם זה אסורה לטוח. ערש"י צ"ד ב' ד"ה וכן הפוקסת. ורמב"ם מפ' כפי' ראשון שכ' אין גודלין שער הראש ואין פוקסין אותו משום דהוי כבונה וזה כפי' ראשון של רש"י. מ"מ וסמ"ג כ' בירושלמי הפוקסת חייב משום צובע ופי' הסמ"ג כפי' השני. ב"י. וכ"כ התוס' במ"ק ט' ב' ד"ה פוקסת. ור"ל דירושלמי ל"פ אגמרא דידן אלא בפי' דמתני' בב' הפירושים הנ"ל. אבל הירושלמי פליג אגמ' דשם אמרו כוחלת משום כותבת כס"ד דגמ':

כו

ס"כו יש אוסרין. כפי' פי' שם ובשבת למאי חזיא. ותוס' מפ' למאי חזיא לצאת כיון שאינו תכשיט ולא מלבוש:

כז

ס"כז אסור לסרוק. נדה ס"ז ב' שכן אשה חופפת בע"ש כו' ופי' בשאלתות משום שאינה יכולה לסרוק בשבת וע' ברא"ש סוף נדה טצדקי חסרת פי' רב סעדיה גאון מסרקות גדולות וע"ש:

שא"א כו' אבל מותר. שבת פ"א ב' נ' ב' וערש"י שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.