אליה רבה/אורח חיים/רפב

אליה רבה ‏ אורח חיים רפב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] וביום טוב וכו'. דאיכא איסור מלאכה, וביום הכיפור איכא עונש כרת ובשבת סקילה (ש"ס), רמז לזה שמ"ע ג' אותיות ישראל חמישה אותיות ה' ד' אותיות אלקינו ו' אותיות ה' אחד ז' אותיות ובכולם הם כמנין כ"ה שנאמר כ"ה תברכו (מטה משה):

ב

[ב] [לבוש] ובשבת וכו'. ועוד שאם יארע לאדם שום אונס שלא בא לבית הכנסת כל שבעת ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין בשבת מפי הקורין ז' פעמים ברכו ויוצא ידי חובתו כן הוא בהגה לבושים ישנים וכן בבית יוסף. עוד מצאתי טעם דשבת נמשל לעולם הבא שהוא יום מנוחה לצדיקים ולכן קורין שבעה, וביום הכיפור שבא לכפר על מעשה עולם הזה שנמשל לששת ימי החול קורין ו':

ג

[ג] [לבוש] אבל מוסיפין וכו'. והתשב"ץ כתב דעכשיו דכולן מברכין אין להוסיף משום ברכה לבטלה וכן ראוי לנהוג אם לא בחתונה או מילה (כנסת הגדולה ועולת תמיד ומגן אברהם), והמקילין לא הפסידו דמכל שארי פוסקים משמע היתר גם דעת מגן אברהם נוטה כן, ודבריו קצת סותרין גם מה שהשיג על עולת שבת אינו השגה ואולי טעות סופר יש בדבריו, וזקיני הזקן הגאון זכרונו לברכה תיקן פה פראג שלא לקרות יותר מעשרה חוץ ממפטיר ומפני טורח ציבור והוספתי על דבריו שלא יוסיפו אפילו בימים נוראים יותר מעשרה דאם כן יהא קדושים יותר משבת:

ד

[ד] [לבוש] הרשות וכו'. צריך עיון דרמ"א כתב עלה ויש אוסרין וכן נהגו חוץ מבשמחת תורה, עד כאן, וכן מלבוש גופיה סימן תרס"ט משמע כן וכן בסימן קל"ו סעיף ד' ואפילו בחתונה או כשיש חיובים הרבה כתב מגן אברהם דלא נהגו להקל, ודע דגם המתירין מודים דאינו עולה למנין שבעה:

ה

[ה] [לבוש] וכן נוהגים. לא בכל מקום וכו' (מלבושי יום טוב), וכן פה פראג נוהגין להוסיף ביום טוב ויום הכיפור, וכן נראה לי ראיה ממתניתין ריש פרק הקורא עומד דתניא ברישא גבי שני וחמישי וגם גבי ראש חודש וחול המועד אין מוסיפין ולא תנא לה נמי גבי יום טוב ויום הכיפור. ועוד נראה לי ראיה ממגילה דף כ"ג דאמר ר' עקיבא ביום כיפור שבעה ובשבת ששה אין פוחתין אבל מוסיפין ומשמע ודאי דקאי נמי אשבת דתנא בסוף אם כן ממילא נלמד לר"י דסבירא ליה דבשבת שבעה דהוא הדין ביום טוב ויום כיפור מוסיפין, ולדעת האוסרין צריך עיון לתרץ זה וכן משמע בתוס' שם ד"ה חד וכו' ואגודה שם דמותר כן פסק בתשובת ריב"ש סימן פ"ד:

ו

[ו] וקטן. האידנא לא נהיגי לקרות קטן כלל אלא למפטיר, והטעם כתב הפרישה דדוקא בימיהם שהיה כהן מברך תחילה ואחרון מברך בסוף הוא דעולה ולא לדידן שכל אחד מברך תחילה וסוף, וראיה לזה בהרא"ש פרק קמא דקידושין. ומגן אברהם כתב זה לשונו ומצאתי בריב"ש סימן שכ"א בשם רש"י דמה שכתב בגמרא הכל עולין וכו' היינו דוקא למפטיר וכן משמע בהגהות מיימוני מבית יוסף סימן קל"ה בשם הרוקח עד כאן לשונו, ותימא לפרש למנין שבעה אמפטיר, גם עיינתי שם ולא מצאתי כלום ואדרבה כתב שם בשם רבינו תם דלמנין שבעה עולה ולא למפטיר כיון שהוא חובת היום, שוב ראיתי בסימן שכ"ו שכתב שם בשם רבינו תם דמתניתין דקטן קורא קאי אמפטיר, ומזה תימה יותר על מגן אברהם דסיים להדיא הריב"ש דגמרא דעולין למניין שבעה מיירי בשבעה עצמן אף לפירוש רש"י ולא אמפטיר אלא דממתניתין ליכא ראיה דיש לומר דקאי אמפטיר ומיירי שם שגם הגדול קורא קודם מה שקורא קטן וקטן המפטיר חוזר וקורא לכבוד התורה עיין שם, ומה שפירש בית יוסף סימן קל"ה דברי רוקח נמי ליתא דהכי פירושו קטן עושה סניף דהיינו דרק קטן אחד נקרא לשבעה וכמו שכתב הריב"ש סימן ל"ה אפילו קטן אפילו אשה ולא קתני נשים, וכן נראה פירוש הגמרא ודו"ק, והברטנורא משנה ו' פרק ד' דמגילה דוקא משלישי ואילך עולה וכן כתב הרמב"ם שם ובזה נדחה נמי דברי בית יוסף בסימן קל"ה ואין להאריך. כתב מגן אברהם הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו (מסכת סופרים פרק י"ח) וכן נהגו הנשים לצאת חוצה, עד כאן, ודבריו סותרים ואפשר לדחוק דקאי למעלה עיין שם:

ז

[ז] [לבוש] שאין כבודו וכו'. לשון בית יוסף בשם הר"ן דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי, עד כאן. ורוצה לומר שאין יכולין להוציא ידי חובתן של אנשים וגדולים לגמרי והלבוש נראה שהבין דמפקי על הוצאת ספר תורה ולא דק:

ח

[ח] [לבוש] אפילו בארבע פרשיות. זה לשון הב"ח וכן דעת כל הגאונים זולת הריב"ש שאוסר בשם ספר המנהיג בשם ר"ת ואין הלכה כיחיד במקום רבים וכן המנהג בכל המקומות ואף הריב"ש לא אמר דאסור אלא בסתם קטן שאינו יודע למי מברכין אבל בקטן היודע דעולה למנין ז' על פי תקנת משה רבינו כל שכן מוסיפין שאינו אלא תקנות גאונים, עד כאן, ועיין סוף סימן תרפ"ה ותימא דאף שדעת המרדכי דמנין שבעה עדיף ממפטיר מכל מקום דעת הריב"ש להיפך דהא דעולין למנין שבעה גרוע מחובת המוספים כמו שכתב בית יוסף בשמו והוא בריב"ש סימן שכ"ו וכן מבואר בסימן ל"ה וסימן נ"ח ושכ"ח, וטעמא דמי שקורא מוספים הוא חובה כמו כל שבעה שקורין בפרשת השבוע וכיון דאסור לקרות כל שבעה קטנים אם כן כשקורא קטן מוסף הוי כולי על ידי קטן, גם מה שכתב בסימן תרפ"ה דקריאת כל שבת היא דאורייתא מדאמר בפרק קמא דף ד' דמשה תיקן וכו' וכן כתב ט"ז שם לא ראה בסמ"ק סימן קמ"ט דמכל מקום אינו אלא תקנתא דרבנן וכן כתב מהר"ם מינץ סימן פ"ה ובסוף משנה פרק ב' דחנוכה. ועוד אני תמה על מה שכתב הב"ח שהוא יחיד הא לא נזכר בבית יוסף המתירין אלא המרדכי ומהר"ם אם כן הם במקום שלושה ובפרט נגד ר"ת ושדברי ריב"ש דברי טעם הם, גם לעניות דעתי אין ראיה ממרדכי דיש לומר דקאי אמה שכתב קודם שכבר קראו גדול אלא שקטן המפטיר חוזר וקוראה מפני כבוד התורה ובזה גם הריב"ש מודה בתשובה שם, אבל שיקרא הקטן בלא שיקרא הגדול קודם יש לומר דמרדכי מודה דאסור, גם יש לומר דמיירי בשאר מוספים וסבירא ליה כלא חיובא הן כמו שכתב בית יוסף בשם שבלי הלקט, אבל ארבע פרשיות וראש חודש דחיובא אסור, ומה שכתב הב"ח שכן המנהג כבר כתב הריב"ש בסימן ל"ה שהוא שלא כהוגן ויש למחות לאותן השומעים לקול חכם עיין שם. ונראה דאין לחלק דריב"ש מיירי כשקטן קורא בעצמו אבל האידנא למה שהשליח ציבור קורא מותר דמסתמא גם בזמנו היה השליח ציבור קורא, ועוד דהא כשקורא עצמו כתבו אחרונים בשם תשובת בית יעקב דאפילו למנין שבעה אין עולה, אלא שצריך עיון בתשובת בית יעקב זה דהא הך דעולין למנין שבעה הוא בגמרא והם היו נוהגים לקרות בעצמן, גם מב"ח משמע דקטן מותר אפילו בעצמו. מיהו נראה לי לדידיה דוקא מפטיר אבל לא למנין שבעה ולמנהגינו אפילו השליח ציבור קורא לא יעלה הקטן אם לא למפטיר ועל כל פנים יש להחמיר במפטיר בארבע פרשיות שלא יעלה קטן ופרשת זכור פשיטא דאסור, שוב נדפס תשובת ב"ח והאריך בדין קטן וצריך עיון לי שם. והנה הריב"ש סימן שכ"ו השיג על הנוהגין שגדול קורא בתורה וקטן מפטיר דלא יהא כבוד התורה דיאמרו דהגדול הוא למנין שבעה ואם כן לא קרא מי למפטיר, ובית יוסף כתב שדבריו נפלאים כיון שמפסיקין בקדיש ודאי הוא למפטיר, עד כאן. ולא דק דבסימן שכ"א מבואר דנהגו שלא לומר קדיש עד אחר קריאת גדול הנזכר לעיל קודם שקרא הקטן הפטרה:

ט

[ט] וכן נוהגין וכו'. וראיתי נוהגין שאין קטן מפטיר במרכבה ביום ראשון דשבועות ולא בשביעי של פסח, ומטה משה כתב שאין להפטיר בשבת תשובה, ונראה לי דכל זה בקטן שהגיע לחינוך שיודע לחתוך האותיות בטוב (מגן אברהם): [לבוש] יקראו חצי וכו'. נראה דמודה דחד גברא קורא ומחבר הסדרות כמו שעושין כן במקום שקורין שבעה והיינו דרביעי מחבר הסדרות כדלעיל דלא פליג הלבוש אלא על מה דחולקין השבעה וקורין גם כל המוספין בשניה אבל שאחד יחבר הסדרות לא פליג וזה ברור, והשגת מגן אברהם בזה הוא לחינם, ונראה אם קורין אחד עשרה יקרא הששי סוף הראשון וקצת משניה וכן אם קורין עשרה דכיון שאי אפשר בענין אחר נותנין מעלת חצי קריאה של זה לראשונה ועוד דבשניה קורא גם המפטיר נגד זה ואם קורין שתים עשרה או שלוש עשרה יחבר השביעי הסדרות ואפילו כשקורין יותר דינא הכי ובהכי מיירי דברי מלבושי יום טוב שאביא בסמוך: יקראו מנין וכו'. וראיתי שרבינו מהר"ר ליווא זכרונו לברכה פה פראג הורה שעל כל פנים לקרות לשביעי קצת מפרשה שניה כי היכי דניקרי למנין היום גם בפרשת שניה (מלבושי יום טוב), ולחם רב וט"ז השיגו עיין שם ודברי לבוש עיקר וכן נוהגין:

י

[י] מי שיודע וכו'. וכן בשבת חזון כשאינו יודע לקונן בהפטרה אף שיודע לקרות הפטרה ריב"ש סימן י"ב:

יא

[יא] [לבוש] שהרי היא וכו'. צריך עיון הא בריב"ש שם כתב טעם כשצריך לברך משום דצריך לחזור ולקרות איכא למיגזר משום נכנסין שלא ראוהו קורא בתורה ויאמרו שאין המפטיר צריך לקרות בתורה וכל שצריך לחזור ולקרות צריך לברך אפילו אי היה צריך לקרות קודם קדיש נמי היה צריך לברך עיין שם, ועיין (ש"ס) [שולחן ערוך סימן] קמ"ג דאחד קורא שבעה פעמים ומברך, ונראה לי דהלבוש סבירא ליה אף כשיודע השביעי דצריך נמי לחזור ולקרות כיון שהפסיק בקדיש, ואף דריב"ש מסופק בזה מכל מקום הא מלבושי יום טוב בשם אור זרוע סבירא ליה כן בפשיטות, ונראה דסבירא ליה ללבוש דאין הטעם משום נכנסין דבזמן מועט כזה לא חיישינן לזה כמו שכתב הריב"ש שם אלא דחיישינן כיון דאין דרך להפסיק בקדיש בין קריאת המפטיר בתורה לקריאת הפטרה והשתא מפסיקין יאמרו שאין המפטיר צריך לקרות בתורה שלא יחשבו קריאתו בתורה לענין הפטרה כיון שהפסיק בקדיש יאמרו שקריאת הפטרה קריאה חדשה הוא ולא שייכה לקריאתו בתורה הקודם וזה שאמר שהרי היא קריאה חדשה, וכן נראה לי פירוש הריב"ש שם ודו"ק ולאפוקי מט"ז ומגן אברהם שהבינו בריב"ש טעם שגם שביעי צריך לקרות משום הנכנסין בשעת קדיש, ולדבריהם יהא דברי ריב"ש כסותרים עיין שם כי קיצרתי אלא ברור כדפירשתי:

יב

[יב] יפטיר וכו' מי שעלה וכו'. ואל יאמר קדיש אחריו (דרכי משה) אלא יאמר אחר ההפטרה (מגן אברהם):

יג

[יג] אם יודע וכו'. ואם אין יודע מפטיר אחד מראשונים ולכאורה משמע כריב"ש דגם בזה אין חוזר וקורא כיון שלא אמר קדיש אבל ממה שאכתוב בשם מלבושי יום טוב משמע שחוזר וקורא דאם לא כן למה להרב לחזור ולקרות ולא יאמרו קדיש כיון שיודעין שיפטיר הרב, וכן עיקר דהא איכא חשש דנכנסין שלא ידעו זה שקרא קודם:

יד

[יד] [לבוש] דלמה יברך וכו'. במלבושי יום טוב השיג עליו דאין שום איסור בדבר כמו באין לוי בסימן קל"ה, באור זרוע ודרכי משה כתבו מוטב שיפטיר דמי שלא קרא וכו' ולא כתבו טעם הלבוש, אלא נראה לי הטעם משום ברוב עם הדרת מלך אם יש טעם בדבר נדחה המוטב, כגון רק משום ברוב עם וכו'. בשבת חזון שרגילין להפטיר הרב יפטיר אף שכבר קרא ושכן הוא נהג בק"ק קראקא וכן הגאון מהר"י כ"ץ אף שכבר קראו, עד כאן, וכן מגן אברהם כתב בשם משאת בנימין שהרב מתיר לכתחילה לעלות שלישי ומפטיר אלא שהוא כתב ולא נראה דלא יעלה לשלישי ואפשר אילו ראה דברי מלבושי יום טוב לא היה כותב כן, גם נראה כזילזולא כשאין קורא שלישי ועיין סוף סימן קמ"ג:

טו

[טו] אם טעה וכו'. משמע הא לכתחילה כגון שאין שם רק שבע שיכולין לברך ולקרות אין גומר הפרשה עם הששי וכן נוטה דעת תשובת נחלת שבעה סימן כ"ו אלא דהאריך ותמה ממה שכתב הרי"ף פרק הקורא עומד בראש חודש אדר שחל להיות בואתה תצוה קורין ששה בואתה תצוה עד ועשית והמפטיר חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית אמאי לקרות ששה עד סוף תצוה ולא כי תשא עד כאן דבריו בקצרה, ולא עיין בגמרא מגילה דף ל' דבאמת ראוי לעשות אלא משום דאמרינן אוקומי דקא מוקמי התם ואין הדבר ניכר לפרשת שקלים. גם נראה דאז אומרים קדיש אחר הפטרה ולא קודם כמו שכתבתי לעיל בשם דרכי משה, ובתשובת נחלת צבי שלא כתב כן לא ראה לדרכי משה:

טז

[טז] אלא יקרא וכו'. והא דבסימן קל"ז דאינו עולה צריך לומר דהתם באפשר דהיינו שלא סיימו:

יז

[יז] ודלג פסוק וכו'. הוא הדין תיבה אחת עיין סימן קל"ז מדינים אלו ולעולת שבת אשתמיט שם:

יח

[יח] [לבוש] אבי הילד בשבת וכו'. ואם הילד חלוש שאין יכולין למול בשבוע זו אינו חיוב אלא בשבת קודם המילה ומי שחלה המילה בשבוע זו קודם דמילה בזמנה עדיפא ואם היו סבורים למולו בשבוע זו והיה חיוב, ואחר כך נדחה המילה אינו חיוב פעם שנית (מגן אברהם), וצריך טעם מאי שנא ממה שכתב אחר כך כשנדחה החתונה אם רוצה שיזמרו אותו הוא חיוב שנית בשבת שלפני החתונה:

יט

[יט] [לבוש] או שאין להם וכו'. ומכל מקום אינו דוחה שום חיוב כמו שכתב לגבי בר מצוה וקל וחומר הוא אבל מי שבא לבית הכנסת אחרת צריך עיון אם דוחה (מגן אברהם), וראוי לנהוג מספיקא דדוחה כמו דקיימא לן בדיני קדיש בסימן קל"ג בעיר חדשה נכון שיקבעו משפט אחד לאורח ולתושב, ונראה דבר מצוה שאינו בשבת ראשון מאיזה טעם דינו כמילה שנדחה הנזכר לעיל ועיין סימן רכ"ה:

כ

[כ] [לבוש] המוהל ואבי הבן וכו'. ואם יש שתי מילות בשבת ואי אפשר לקרות אלא שני חיובים האבות קודמים למוהלים (מגן אברהם), וקיצרתי כיון דביש מקומות אין אבי הבן חיוב כלל גם בשאר הדברים מנהגים אחרים וכמו שכתבתי בסימן קל"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.