כף החיים/אורח חיים/רפב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רפב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] מוציאין ס"ת וכו'. האר"י ז"ל היה נזהר בכל יום שבת בשחרית בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל לומר אותו הנוסח הכתוב בזוה"ק פ' ויקהל והוא בריך שמיה דמאריה עלמא וכו' וביום שבועות היה עולה לקרות עשרת הדברות בפיו בקו"ר כדרך שנוהגים חכמי הקהלות כמנהג ספרד. וכן בפ' בחוקותי היה עולה ביום שבת ההוא לקרות בפיו בקו"ר הקללות של פ' בחקותי כחכמי הקהלות ספרד. גם בכל ימי שבת לא היה עולה לס"ת אלא ששי כמ"ש בזוה"ק פ' שלך לך על ר' כרוספדאי חמיד לבא דמימוי לא סליק בשבת לס"ת אלא שתיתאה דאיהו צדיק ועליה אתמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. שער הכוו' דף ע"ג ע"ג. ובענין כוונת פתיחת ההיכל ופתיחת ס"ת כבר כתבנו לעיל סי' קל"ד או' יו"ד קחנו משם:

ב[עריכה]

ב) ואם לא אמר בריך שמיה בשעת הוצאת ס"ת יאמר אותו כשפותחין אותו לפני העם כמ"ש לעיל סי' קל"ד או' י"ב:

ג[עריכה]

ג) שם. וקורין בו שבעה. הנה ענין הז' אינו אלא תקנתא דרבנן דתקנת מרע"ה לא היתה אלא בסתם ואפי' חד גברא. מט"י או' ב' והטעם כתב בשה"ל בשם הגאונים דלמה קורין שבעה בתורה שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבהכ"נ כל ז' ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורין ז"פ ברכו ויצא י"ח עכ"ל. והביאו ב"י. ואין זה מעיקר הטעם אלא לתוספת טעם דהא בזמן חכמי המשנה לא היו מברכין אלא הפותח והחותם ולא נתקנה ברכה לכל העולין אלא בזמן חכמי התלמוד כדאיתא ריש פ' הקורא. מט"י שם. ואמנם האר"י ז"ל בשער הכוו' דף ע"ג ע"ד נתן טעם בסוד כי מספר העולים בס"ת ביום שבת הם ז' כנגד ז' ספירות והם כהן בחסד לוי בגבורה ישראל בת"ת ד' בנצח ה' בהוד ו' ביסוד ז' במלכות. והנה אין בחי' גילוי גמורה אלא בשני שלישים תחתונים דת"ת וכל היסוד. ונמצא כי המעולה שבכולם הוא היסוד כי כולו מגולה ולכן ר' כרוספדאי לא הוה סליק לס"ת אלא שתיתאה שהוא כנגד היסוד המגולה ומקבל האור כולו בגילוי גמור ואחריו במדרגה הוא השלישי שהוא כנגד הת"ת שאורו מגולה ברובו בשני שלישיו התחתונים ושאר העולים כולם הם אורות סתומים ולכן אינם במדרגת אלו השנים הנז' אלא פחותים מהם אבל בהם עצמם יהיו מדריגות כי החסד גדול מהגבורה ואחריו הגבורה ואחריו הנצח ואחריו ההוד אבל הגרוע מכולם הוא הז' כי הוא כנגד העטרה שביסוד ואין שם אלא הארה מועטת בתכלית. וזהו טעם מ"ש בגמ' הכל עולים למנין ז' אפי אשה ועבד וקטן וכמו שנז' בדברי הפו' וטעמו של דבר מפורש עם האמור כי הז' גרוע מכולם כי הוא סוד העטרה ובו יצדק שם אשה ועבד וקטן עכ"ד. ועוד עיין מזה מ"ש לעיל סי' קל"ה או' י"ט ואו' ך' וסי' קל"ו או' ד' יעו"ש:

ד[עריכה]

ד) שם. וקורין בו שבעה. והא דלא גזרו שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ד"א בר"ה י"ל דקריאת התורה דליתא אלא בצבור לכ"ע ליכא למיגזר משא"כ לולב ושופר ומגילה שהם ביד כל אחד ואחד וכ"כ בהדיא מהרלנ"ח סי' ל"ב יעו"ש. ער"ה או' א' ומה שנוהגין להביא ספרים לבהכ"נ ולא גזרו כמו בשופר כתב הרשב"ץ ח"ב סי' קצ"ז כי גודל המצוה מחייב שלא לעשות כן דאדם טרוד בהם ויבא להעביר אבל בשאר ספרים שאין בהם קיום מצוה לא ישכח יעו"ש והביאו הער"ה או' ב':

ה[עריכה]

ה) שם. וקורין בו שבעה. כל שקראו מנין הקורים כל מה שהוא חובת היום יצאו בין שקרא הראשון רוב הפרשה והשבעה קראו מיעוטא בין שהשלים אחד הפרשה וחזר השני הפרשה מתחלתה ועד סופה וכן כולם. מהרמ"ט ח"א סי' רכ"ד. כנה"ג בהגה"ט. ועיין לעיל סי' קל"ז סעי' ו' ובדברינו לשם ודוק:

ו[עריכה]

ו) מנהגינו בשבת שיש בו חתן או ברית מילה שמוסיפין יותר מז' ולפעמים החזן קורא לשני מה שכבר קרא לראשון וכן ביום שמחת התורה. וכתב בעל תיקון יששכר בדף נ"ו דאפי' לכתחלה כשר למעבד הכי. כנה"ג שם:

ז[עריכה]

ז) מנהג פשוט בהרבה מקומות שבשמחת תורה קורין ד' או ה' ילדים בס"ת אחד ואחד מברך לכולם רק עמו עומדים והכל משום שמחת תורה. וכן ראיתי שעשו בירושלים בפני מורי הרלנ"ח ז"ל. תיקון יששכר שם. כנה"ג שם:

ח[עריכה]

ח) מנהגינו בשבת שיש שירה או עשרת הדברות או תוכחות או קללות שבמשנה תורה עולה החכם המרביץ תורה בקהל ואם אין מרביץ בקהל קוראין ליותר גדול שבקהל והמנהג שהחכם או אותו גדול קירא חותם. וכתוב בס"ת סי' תשס"ו שהראשונים היו קוראין ע"ה לתוכחה שלא יהיה אדם חשוב ויתקיימו דבריו והוא אומר ומקללך אאור ואעפ"י כן לא יתכן לכל מי שיקרא ש"ץ שיענה מלעמוד שנאמר ואל תקוץ בתוכחתו עכ"ד. ולפי דרכו נ"ל שאין לקרות חכם בתוכחות וקללות משום דק"ל קללת חכם אפי' ע"ת היא באה. כנה"ג שם. והמנהג עכשיו לקרות החזן התוכחות והוא יהיה ג"כ העולה:

ט[עריכה]

ט) יזהר החזן שלא יקרא מי שעינו אחת עורת או שבור או מי שבראשו נתק לקרותו בפ' נתקים והתגלח ואת הנתק וכו' מפני שמביישו. ולא יקרא למי שהוא חשוד על העריות בפ' עריות וכן על כל דבר ודבר שאדם חשוד לא לא יתכן שיקרא אותו החזן. וכן כשקורא החזן הברכות הכתובים לפני התוכחות אין לקורא לחשוב לברך את חבירו. וכשהוא קורא קללות אין לחשוב בשעת קריאה על אותם נכרים. ס"ח סי' תש"ע. ונראה מ"ש שאין לקרות למי שחשוד על עריות בפ' עריות ה"ד כשהוא חשוד אבל אין הדבר ברור דאם הדבר ברור נראה דאדרבא שראוי לקראו כדי שיתבייש ויפרוש מהם וכן כדי שידע ענשה ויפרוש מהם דמהאי טעמא קרינן פ' עריות במנחת יוה"כ ומיהו דוקא אם עדיין הוא רועה זונות אבל אם פירש ועשה תשו אין ראוי לקרותו. כנה"ג שם:

י[עריכה]

י) שם. ואם רצה להוסיף וכו'. ומשמע מכל הפוסקים שאפי' האידנא שכולן מברכין מותר להוסיף שהרי גם בזמן התלמוד היה כל אחד מברך ואפ"ה כתבו כל הפו' שמותר להוסיף. מ"א סק"א. אמנם בהגהות הרי"ף ז"ל כתב בשם הרשב"ץ (והוא בתשב"ץ ח"ב סי' ע') שעתה שכל הקוראין מברכין אין להוסיף יותר מז' אפי' בשבת כדי שלא נוסיף בברכות שאינן צריכות ע"כ. והביאו כנה"ג בסוף הגה"ט וכתב ומנהג פשוט בינינו כשיש חתונה או אבי הבן או בעל ברית בקהל להוסיף על שבעה ונראה דה"ד כשיש חתן או אבי הבן או בעל ברית בקהל אבל בלתי סבה ראוי לחוש לדברי הרשב"ץ עכ"ל. והביאו מ"א שם. א"ר או' ג' וכתב דהמקילין לא הפסידו דמכל שאר פוסקים משמע היתר. וזקיני הגאון ז"ל תיקן בפראג שלא לקרות יותר מעשרה חוץ ממפטיר מפני טורח צבור והוספתי על דבריו שלא יוסיפו אפי' בימים נוראים יותר מעשרה דא"כ יהיו קדושים יותר משבת עכ"ד:

יא[עריכה]

יא) ונראה דגם מי שקיבל עליו סברת הרשב"ץ אם נמצא במקום שמוסיפין אחר קריאת החמישי וחוזרין וקורין לכל הנוספין ממה שכבר קרא החמישי ולבסוף קורין עוד שנים וקורין אותם סמוך ומשלים כמו שכן נוהגין בארצות מצרים מותר לו לעלות לסמוך או למשלים דכיון שאין קורין לנוספין אלא ממה שקרא כבר החמישי אינם עולין מן המנין כמ"ש הרא"ש פ' הקורא עומד גבי מפטיר עולה למנין ז' יעו"ש. וכ"כ מרן ז"ל לעיל סי' קל"ז דין ו' יעו"ש. נמצא דהסמוך והמשלים שקורין דבר חדש הם המשלימין מנין ז' כס"א או' א' ועיין לעיל סי' קל"ה או' ר' ודוק:

יב[עריכה]

יב) שם הגה. וה"ה ביו"ט מותר להוסיף וכו'. וכן הוא דעת הש"ע דלא אמרו שאין מוסיפין אלא בחול ור"ח וחש"מ ולכן מדלא הזכיר הש"ע איסור התוספת אלא בהנך משמע דס"ל דיו"ט ויוה"כ דינן כשבת כשיטת רוב הפו' ודלא כס' יש מפרשים שהביא הר"ן ז"ל דס"ל דלא קאי היתר תוספת דמתני' אלא בשבת. אבל ביו"ט ויוה"כ אין מוסיפין שלא להעלותן לקדושת יום שבת דפשטה דמתני' היא כדעת הרמב"ם ורש"י והרא"ש והטור וכ"נ דעת התו' דף כ"ג בד"ה חד אמר עולה וכו' יעו"ש. מט"י או' ג' וסיים ומ"מ במקום שאין נוהגין להוסיף ראוי לחוש למ"ש הרשב"ץ יעו"ש:

יג[עריכה]

יג) וכתב הראנ"ח ז"ל בח"ב סי' ס"ח דיכולין להוסיף כפי המנהג ביו"ט על חמשה הקוראין בתורה מחמת איזה שמחה שיש בקהל. כנה"ג בהגב"י. וכתב שכ"ה מנהגם:

יד[עריכה]

יד) שם בהגה. וי"א דביו"ט אין להוסיף וכו'. ומ"מ המפטיר אינו ממנין הקרואין בכל יו"ט כמ"ש לקמן סעי' ד' בהגה יעו"ש:

טו[עריכה]

טו) שם בהגה. וי"א ביו"ט אין להוסיף וכו'. אבל כשחל בשבת לכ"ע מותר להוסיף. לבוש. ט"ז סק"א. מ"א סק"ב. ושמעתי שקצת גדולים הורו שלא להוסיף ביוה"כ אפי' כשחל בשבת משום שראשי הפרשיות מכוונים שמסיימים במילי דכפרה ולכן טוב שלא לשנותם. מ"א שם. ר"ז או' ב':

טז[עריכה]

טז) וכתב הלבוש ראיתי קצת מן החזנים כששתי פרשיות דבוקות והם במקום שמוסיפין על ז' הם מדקדקי' שלא לקרות בפרשה הא' רק ג' וברביעי קורין סוף הראשונה וקצת מן השנייה כדי לחלק אותם שתי פרשיות עם הז' הראשונים שדרך לקרות בשאר קהלות. ונ"ל שזה דקדוק עניות הדעת הוא שכיון שמנהגם בזה המקום להוסיף על ז' למה לא יקראו חצי הקרואין בפ' הראשונה וחצי השני בפ' השניה כמו שעושין כן מטעם זה במקום שקורין ז' כדי להשוותן והכא נראה אדרבא כשאין קורין רק ד' בראשונה הרי עושין השנייה עיקר שקורין בה רוב הקרואין כמנהגם לכן נ"ל דמנהג של שטות הוא לעשות כן אלא יקראו מניין חצי הקרואין בפ' ראשונה ומניין חצי השני בפ' שנייה עכ"ל. ומשמע הא אם אין מוסיפין אין לקרות כ"א ג' בפרשה הא' והרביעי קצת מן הראשונה וקצת מן השנייה וג' האחרונים בפ' שנייה. וכ"כ הבית יהודה סי' ל"ב וכתב דאפי' אין שום איסור בזה אין אדם יכול לשנות המנהג דכל המשנה אין רוח חכמים נוחה הימנו יעו"ש. וכ"כ המחב"ר או' ז' אמנם דעת הט"ז סק"א דגם אם מוסיפין שפיר דמי לקרות הרביעי קצת מן פ' הראשונה וקצת מן השנייה דאין קפידה אלא במה שהיא חיוב מן הדין אבל לא במה שמוסיפון עיין יא"פ. וכ"כ התו"ש או' ב' וכתב שכ"כ התו' והתשב"ץ סי' רמ"ג. וכ"כ בס' לחם רב והביאו המחב"ר או' ח' וכן הסכים המחב"ר שם דחצי העולים העקרים יקראו בראשונה והרביעי יקראו בראשונה ובשנייה וחציין עם הנוספין יקראו בשנייה ונתן טעם בסוד יעו"ש. וכ כ החס"ל או' ג' וכתב המש"ז או' א' שכ"ה מנהגם. וכן הוא המנהג עתה דגם אם מוסיפין קורין ג' בראשונה והרביעי בראשונה ובשנייה וג' אחרונים עם הנוספין כולם בפ' שנייה:

טז) קהל אחד שסברו כי מטות ומסעי מחוברים וקראו ג' גברי בפ' מטות וד' מפ' מסעי ואחר צאתם מבהכ"נ נודע להם שאינם מחוברות א"צ לחזור דעיקר תקנה היתה שיקראו בתורה ז' גברי באיזה מקום שיהיה. שו"ת פרי הארץ סי' ו' יעו"ש. פת:

יז[עריכה]

טוב) שם בהגה. וכן נהגו במדינות אלו וכו'. לא בכל מקום. מבי"ט. וכן בפראג נוהגין להוסיף ביו"ט וביוה"כ. א"ר או' ה' ועי"ש:

יח[עריכה]

חי) [סעיף ב'] מותר לקרות עולים הרבה אעפ"י שקרא זה וכו'. שהרי בימי חנוכה ובחש"מ דסוכות קורא זה מה שקרא זה. ב"י בשם הריב"ש. ומ"מ אינו עולה למנין ז' כח"ש סס"י קל"ז יעו"ש. מ"א סק"ג. תו"ש או' ג':

יט[עריכה]

יט) שם. אעפ"י שקרא זה וכו'. זהו דעת הריב"ש בתשו' וראיותיו אינם מכריעות והרשב"ץ ח"ב סי' ע' וקצת אחרונים חולקים בדין זה כאשר יראה הרואה בספרי האחרונים ואף דנהוג הכי בכמה מקומות כהוראת הריב"ש ומרן ואין למחית בידם מ"מ יר"ש היכול ליזהר לא יעלה כשאין קוראין לו מחדש. ואיש על העדה שדבריו נשמעין בקהל עדתו ינהיג שיקראו העולים כולם מחדש איזה פסוקים נוספים. ומטעם זה נהגו בכמה מקומות בר"ח טבת שחל בשבת ויש עולים הרבה לחלק הפרשה כפי העולים והסמוך שהוא במקום הששי הוא גומר הפרשה והמשלים בשל ר"ח ודלא כמ"ש הלק"ט בח"ב סי' ר"ח. ברכ"י או' ג':

כ[עריכה]

ך) שם. אעפ"י שקרא זה וכו'. והגו"ר בכלל ב' סי' כ"ב קרא תגר על המנהג שבשמחת תורה באים לכבוד החתן וקורין בפסקא דולאשר אמר עד ובגאותו שחקים ויוצאים מבהכ"נ זו לשאר בתי כנסיות וחוזרין ועולין ומנהג זה אין לו משענת ואין לדחות כבוד שמים באיסור ברכות יעו"ש. י"א בהגב"י:

כא[עריכה]

כא) שם הגה. חוץ מבשמחת תורה שנהגו להרבות וכו'. ואפי' בחתונה או כשיש חיובים הרבה לא נהגו להקל. ובמ"ב כתוב ראיתי מקילין גם בחתונה. מ"א סק"ד. תו"ש או' ד':

כב[עריכה]

כב) [סעיף ג'] הכל עולים למנין ז' אפי' אשה וקטן וכו'. דוקא למנין ז' עולין אבל ביו"ט ובשאר ימים שעולין פחות מז' אין אשה וקטן מצטרפין. וכן הסכימו כל האחרונים. עו"ת או' ג' וכ"ה לפי דברי האר"י ז"ל שהבאנו לעיל או ג' שאינו עולה הקטן והאשה אלא לשביעי דוקא יעו"ש. וכ"כ הברכ"י או' ה' והגם דיש מקילין כמ"ש בברכ"י שם אנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל שנותן טעם בסוד. ונראה דבדיעבד אם כבר קראו לקטן ולא הרגישו עד שבירך דיש לסמוך על המתירין:

כג[עריכה]

כג) שם. אפי' אשה וקטן וכו'. דוקא למנין שבעה מצטרף אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיהיה בן י"ג ויביא שתי שערות. הר"ם מלמד בתשו' כ"י סי' מ"ג. כנה"ג בהגה"ט. עו"ת שם. מ"א סק"ו. תו"ש או' ז' ר"ז או' ה' ועיין מש"ז או' ג' שכתב להתיר אמנם לענין דינא נראה דיש להחמיר כדעת הרבים ועיין לעיל סי' נ"ה סעי' ה' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

כד[עריכה]

כד) שם. אפי' אשה וקטן וכו'. והאידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר. מ"א שם. א"ר או' ו' תו"ש שם. רז או' ז' ומיהו משמע דלאחר שנשלם המנין הקרואין מותר לקרותו ואין נוהגין כן. מ"א שם. וכ"כ המט"י או' ו' דרבים נוהגין שלא להעלות הקטן כלל בין בשבת בין בשאר ימים ויש מקומות שתקנו שאפי' גדול ועדיין הוא בחור שלא נשא אשה שאינו עולה בשבת שחרית והזכיר מנהג זה הרשב"ץ ח"ב סי' רס"א וכתב שציבור שהסכימו ותיקנו שלא יעלה בחור בתורה תקנתם תקנה ואם עשו חרם החרם חל לפי שקריאת התורה בציבור אינה אלא דרבנן יעו"ש. ועיין לעיל סי' קל"ה או' ח"י:

כה[עריכה]

כה) שם. אפי' אשה וקטן וכו'. משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה וכ"כ במ"ס. מ"א שם. תו"ש או' ו' והרב המאירי בפסקיו כתב יש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראים אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע אבל עכשיו שכולן מברכין אין אשה קוראה כלל וכן הדין נותן שהרי היאך תברך והיא פטורה ומיהו קטן מברך הואיל ויש לו שייכות בת"ת וגם אחרים מצווים ללמדו עכ"ל. ברכ"י או' ז':

כו[עריכה]

כו) שם בהגה. אבל אם אמו מישראל וכו'. דאז הו"ל ישראל מעליא דק"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. מ"א ומחה"ש סק"ז.

כז[עריכה]

כז) שם בהגה. ואסור לקרות בראש מגולה אעפ"י שאינו מוציא אזכרה מפיו וקורא בחדר שחוץ לבהכ"נ דאי מוציא אזכרה מפיו או יושב בבהכ"נ בל"ה אסור כמ"ש לעיל סי' צ"א סעי' ג' ועוד י"ל דהאי גילוי הראש דהכא אינו כהתם אלא דאפי' בכובע הדק אסור משום כבוד צביר אלא שצריך להיות מכוסה גם בכובע הגדול כעומד בפני הגדולים. וכ"כ המט"י או' יו"ד:

כח[עריכה]

כח) שם בהגה. ואין איסור לקרות עם הארץ וכו'. וה"ד בשירה וכיוצא בשאר עליות גדולות אבל בעשרת הדברות אין לקרות ע"ה בשגם הוא נכבד ועשיר וגדול הדור לפני ת"ח וכן המנהג. יפ"ל או' ה':

כט[עריכה]

כט) שם בהגה. וממזר מיתר לעלות וכו'. אבל אין לקרות לו פ' לא יבא ממזר וכו' שלא יתבייש. ואם עבר ונשא ישראלית מדברי הכנה"ג בהגה"ט נראה דאדרבא ראוי לקראו בפ' כי תצא ולקרא לו פסוק לא יבא ממזר כדי שיתבייש ויפרוש ממנה אבל מדברו הרב ספר חיים סי' י"א או' כ"ו נראה דלא ויש לחלק. ומעשה היה בממזר שנשא ישראלית בהחבא באנשי דלא מעלי אנשים ריקים, וענשו אותו שלא לקרותו לס"ת ושלא ליכנס לביהכ"נ יען לא יוכלו לכופו לגרשה כי נסתייע מצד המינים כנידע. יפ"ל או' ו' ועיין לעיל או' ט':

ל[עריכה]

ל) שם בהגה. וממזר מותר לעלות וכו'. ואם הוא כהן או לוי אסור לעלות לכהן או לוי משום דנתחלל מקדושת כהן או לוי ואף אם אינו כהן אין מעלין אותו ראשון במקום כהן. ב"ד סי' ק"ה. ברכ"י או' ח' ועיין לעיל סי' קל"ה או' כ"ה ונראה דאם הוא ת"ח ואין ת"ח אחר באותו ציבור יכול לעלות ראשון במקום שאין שם כהן וכמ"ש ז"ל בסוף מס' הוריות ממזר ת"ח קודם לכ"ג עם הארץ. ועיין לעיל סי קל"ה סעי' ד' ודוק:

לא[עריכה]

לא) ומי שהמיר ושב בתשו' מותר לעלות ואם לא שב אסור דכתיב ולרשע אמר אלהים וכו' חכם צבי סי' י"ג. דב"מ בהגה"ט או' ז':

לב[עריכה]

לב) [סעיף ד'] נוהגין לקרות שבעה וכו'. מה שנהגו למכור ששי בפני עצמו יש קצת סמך מהזוהר שלח לך עמוד שי"ב. מ"א סק"ט. ואחרון מוכרים בפ"ע דאחרון חביב שמסיים הספר. א"א או' ט':

לג[עריכה]

לג) שם. ואומר קדיש וכו'. טעם הקדיש לפי שצ"ל קדיש אחר קריאת הפסוקים ואין לומר קדיש באמצע הקריאה ומה שאין קורין קדיש אחר קריאת המפטיר לפי שאין קריאתו בתורה על צד החיוב אלא מפני כבוד התורה לכך לא חשיבא קריאתו קריאה ולכך אמרינן נמי דחוזר וקורא מה שקרא שביעי. וכל זה המנהג נתקן אחר שנסתם התלמוד דאלו בזמן התלמוד לא היו נוהגין לומר קדיש בין ז' למפטיר ולא היה חוזר מה שקרא הז' אלא הז' הוא המפטיר דהא הלכתא כמ"ד מפטיר עולה למנין שבעה ולכך כיון שלא נגמר ענין השבעה ולא נגמרה קריאת סדר היום אין לומר קדיש עד גמר הסדר והענין. כ"כ התו' והרא"ש ז"ל. מט"י או י"א:

לד[עריכה]

לד) ואם אירע טעות מחודש כגון סוף פ' שופטים דכתיב כי תצא והיה סבור הש"ץ דשם הוא גמר הסידרא והעלה ז' וקרא קדיש והזכירוהו כשעולה המפטיר וקורא שאר הפרשה צריך לחזור לומר קדיש פעם אחרת כיון דבקדיש א' לא נגמר הסדר אעפ"י שנגמר המנין ולא דמי לגמר הסדר (סעי' ו') ולא נגמר המנין דאיכא תרתי לטיבותא דנגמר הסדר וגם שחוזר המפטיר וכופל מה שקרא הששי אבל בנדון כזה דלא נגמר הסדר וגם קורא קריאה חדשה מה שלא קרא שלפניו הויא קריאה חשובה ולא יספיק קדיש א' וצריך לחזור ולומר קדיש פעם אחרת. מט"י שם:

לה[עריכה]

לה) שם. וחוזר וקורא עם המפטיר וכו'. ואם נמצא טעות בס"ת כשקורא העולה השביעי וכבר קרא ג' פסוקים הורה הכנה"ג דא"צ להוציא ס"ת אחר אלא השביעי ישלים הפרשה ולא יברך אחריה והוא יפטיר בברכות יעו"ש. וכבר כתבנו על זה לעיל סי' קמ"ג או' כ"ב ואו' כ"ג קחנו משם. ועוד עיין לקמן או' נ"ז:

לו[עריכה]

לו) שם. וחוזר וקורא עם המפטיר וכו'. ואם קרא המפטיר ב' פסוקים לבד ובירך ברכה אחרונה יקרא פסוק ג' בלי ברכה. שו"ת זר"א סי' ט"ו. מחב"ר או' י"ט. והגם דיש חולקים כתב בס' אות אמת ד"י ע"ב לענין הלכה נראה דנקטינן כמאן דמיקל משום חומרא דברכות יעו"ש. והב"ד הפתה"ד או' טו"ב יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' קל"ז או' כ"ג ודוק:

לז[עריכה]

לז) שם הגה. וכן נוהגין ביו"ט שאין מפטיר וכו'. מפני שי"א שמותר להוסיף מ"א סק"י:

לח[עריכה]

לח) שם בהגה. אבל בחול שאסור להוסיף וכו'. וכן נוהגין ביוה"כ במנחה ובט' באב שהשלישי מפטיר כיון שעולה למנין ואין יכולין להוסיף על שלושה. טור:

לט[עריכה]

טל) שם בהגה. וביום שמוציאין ב' ספרים או' ג' וכו'. כגון ר"ח טבת שחל בשבת שצריך לקרות פ' השבוע ופ' ר"ח וענין חנוכה או בש"ת שצריך לקרות פ' וזאת הברכה ופ' בראשית ופ' מוספין בכל זה המפטיר בלבד קורא באחרונה ובין שמשלימין המנין או מוסיפין על המנין הכל עולין בשני ספרים הראשונים. ועיין לקמן סי' תרפ"ד סעי' ג':

מ[עריכה]

מ) שם בהגה. וקטן יכול לקרות בפ' המוספין וכו'. אעפ"י שיש חולקין וכו' פי' דס"ל דקטן לא יוכל לקרות בפ' זכור שהוא דאורייתא מ"מ אנו נוהגין לקרותו דהא עולה אפי' למנין ז'. ט"ז סק"ג. וכ"כ המש"ז או' ג' אלא שכתב דלא יקרא הוא לעצמו דהא י"א דקריאת פ' זכור כמו מן התורה ואין יוצאין בקריאת קטן ובא"ר או' ח' כתב להחמיר גם בד' פרשיות שלא יעלה קטן יעו"ש. וכן העלה בתשו' פרח שושן כלל א' סי' ח' דהקטן לא יעלה בד' פרשיות יעו"ש והביאו בחידושי רע"א. אמנם עיין בברכ"י סי' רפ"ד או' ב' מה שהאריך בזה וסיים וז"ל נראה לענין הלכה שנוהגים שקטן מפטיר וקורא בפ' המוספין אין למחות בידם ולערער עליהם וינהגו כמנהגם דהכי מוכח מהרא"ש והמרדכי ומהר"ם וכן הסכימו רבנן בתרא מהרש"ל ומור"ם והב"ח והט"ז סי' תרפ"ה והכנה"ג והגו"ר כלל א' סי' ל"ו ומהרי"ל נמי בתשו' סי' קס"ז כתב רבותינו התירו כיון דהכל עולין למנין ז' וקצת נראה דדעת מרן הכי הוי מדסתם וכתב בש"ע (סי' רפ"ד סעי' ד') קטן יכול להפטיר ולא חילק אף שיש לדחות אמנם בפ' זכור ראוי שיפטיר גדול כיון שמהרי"ל גמגם ומהרש"ל והכנה"ג אפיקו לפ' זכור מכללא אבל אם עלה קטן אף בפ' זכור לא ירד כדמוכח מהרא"ש וכסברת מור"ם והב"ח והט"ז יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תרפ"ה סעי' ז':

מא[עריכה]

מא) ומאי דנהיגי בעיר קדשינו ירושת"ו בק"ק תלמוד תורה מנהג זה נמי מיוסד על אדני פז. וכמו שהנהיג מהרלנ"ח מאריה דארעא ואחריו החזיק מהר"י בנימין וכסברת הלק"ט ומהריק"ש והוא דעת הריב"ש. וכן הוא מנהג באיטליה כמ"ש בהגהות גור אריה. ברכ"י שם או' ג' וע"ש:

מב[עריכה]

מב) אתרא דנהיגי כמנהג המקומות שכתב הריב"ש דגדול קורא וקטן מפטיר אם מפסיקין בקדיש אחר קריאת שביעי אין למנוע מנהגם מאחר שמרן אשר כל עדתנו עליו יסמוכו כתב בב"י דשפיר עבדי ונפלאו דברי הריב"ש בעיניו וגם מהריק"ש הביאו ודלא כמ"ש הרב אמת ליעקב בקריאת המפטיר בס"ת או' ח' דף קכ"ב. ברכ"י שם או' ד' ועי"ש:

מג[עריכה]

מג) במקום שנוהגים שגדול קורא בספר שני בחובת היום ואח"כ עולה קטן וחוזר וקורא בתורה ומפטיר א"צ הקטן לקרוא כל פ' חובת היום שקרא הגדול רק חוזר ג' פסוקים אחרונים ודיו. מהר"ם פרובינצא"ל בתשו' כ"י סי' כ"א והסכים עמו מהר"ח פינצי. וכ"כ בפסקי הרב המאירי ז"ל למגילה דף כ"ו ע"ב. וכ"כ מהריק"ש סי' רפ"ב. וכ"כ התו' במגילה סוף דף כ"ג ע"א. והם דברים פשוטים ברכ"י שם או' ה':

מד[עריכה]

מד) שם בהגה. או בארבעה פרשיות וכו'. וראיתי נוהגין שאין קטן מפטיר במרכבה ביום א' של שבועות ולא בז' של פסח. ומט"מ כתב שאין להפטיר בשבת שובה. מ"א ס"ק י"ב. וה"ה בשבת פ' יתרו דמפטירין במרכבה דישעיה. א"ח או' ט'. ונראה לי דכל זה בקטן שהגיע לחינוך שיודע לחתוך האותיות בטוב ודלא כאותם שמניחים קטנים הרבה לומר ההפטרה. מ"א שם. וכ"כ הט"ז סס"י תרפ"ה דבקטן היודע למי מברכין קאמר יעו"ש:

מה[עריכה]

מה) שם בהגה. ואומרים קדיש קודם וכו'. כדי שיהא הפרש בין הקרואים לחובה ובין הקורא להפטיר. ומזה הטעם כשמוציאין שלשה ס"ת אין אומרים קדיש אחר קריאת ס"ת ראשון מפני שעדיין לא נשלם חובת היום שאין קורין בו אלא ששה. עו"ת או' ד':

מו[עריכה]

מו) שם בהגה. ואומרים קדיש קודם וכו'. היינו בשבת אבל בחול שהמפטיר ממנין (וכגון בט"ב) אומרים קדיש אחר המפטיר דא"א קדיש עד שנשלם המנין ויש מנהגין אחרים בענינים אלו עיין בריב"ש ולכן אין לשנות שום מנהג. מ"א ס"ק י"ג:

מז[עריכה]

מז) שם בהגה. ואומרים קדיש קודם וכו'. פי' לאפוקי מדעת הר' ישעיה שמביא ב"י שמחלק בזה בין ס"ת אחד לב' אלא בכל פעם הקדיש קודם המפטיר דוקא. ט"ז סק"ד. ועוד עיין מ"ש בזה לעיל סי' קמ"ז או' מ"ד ואו' מ"ה קחנו משם:

מח[עריכה]

מח) ואם טעה הש"ץ בשמחת תורה ואמר קדיש אחר ספר ראשון צ"ל קדיש פ"ב אחר ספר שני. שו"ת אמרי אש סי' נ"א ועי"ש טעמו. וכ"כ א"ר סי' תרס"ט או' י"א. ונראה שזהוא דוקא למנהג בני אשכנז שאומרים רק קדיש אחד אבל למנהג בני ספרד שאומרים ב' קדישים אחד אחר ספר שני ואחד אחר קריאת המפטיר כמ"ש בב"י והב"ד לעיל סי' קמ"ז או' מ"ד אם טעה הש"ץ ואמר קדיש אחר ספר ראשון א"צ לחזור לומר אחר ספר שני כיון שעתידין לומר אחר ספר שלישי ועולה לכאן ולכאן:

מט[עריכה]

מט) מעשה בשבת שקלים שנאבד המפתח של שני היכלות ובאו ושאלו את פי ואמרתי שיביאו עכו"ם וישבר הפותחות כיון דמקלקל אינו אלא איסור דרבנן והוי שבות דשבות במקום מצוה דלא גזור רבנן. וכשהלכו לקרוא לעכו"ם נפתח היכל אחד במפתח של בית אחר ואותו ההיכל אין בו אלא ספר שני שהכינו לפ' שקלים אבל ספר שהכינו מע"ש בסדר היום היה בהיכל אחר ולכך הוצרך הש"ץ לגלול ס"ת האחר בעוד שהקהל עסוקין בזמירות התפלה ואחר שהכינוהו והחזירוהו למקומו נמצאו המפתחות ונפתח ההיכל הסגור ונסתפקו איזה מהס"ת יוציאו אם הישן או החדש והסכימה דעתם להוציא החדש ואמר מורי ז"ל שיפה עשו. מהרי"ע בסוף ס' בית יהודה דף ק"י ע"א סי י"ד:

נ[עריכה]

נ) [סעיף ה'] אם לא נמצא מי שיודע להפטיר וכו'. וה"ה בשבת של חזון אפי' נמצא מי שיודע להפטיר רק שלא ידע לקונן כנהוג דינא הכי. כ"מ בריב"ש שם. מ"א ס"ק י"ד. ובמקום שנוהגין שהרב עולה להפטיר ולקונן בשבת חזון לא יעלה הרב לשלישי באותו שבת. כ"כ מ"א שם. וביום שמוציאין שני ס"ת וקראו ז' בראשונה ושניה למפטיר ואין נמצא שם מי שיודע להפטיר אסור לקרוא לשביעי לס"ת שניה משום פגמו של ראשון אבל אותם הקודמים י"ל דשרי. א"א או' י"ד:

נ) במקום שאין ישראל יודע להפטיר יכול לעלות כהן או לוי להפטיר ויאמר הש"ץ אעפ"י שהוא כהן או לוי כמו שנהגו כשעולה באמצע. לד"א סי' י"ט או' ו':

נא[עריכה]

נא) שם. זה שרוצה להפטיר וכו'. ומשום כדי שלא תהא כבוד הנביא שוה לכבוד התורה התקינו שיהא המפטיר קורא בתורה תחלה. וביום שיש בו מוסף הניחו לו לקרות פ' מוסף והקהל יוצאין עמו. עו"ת או' ה':

נב[עריכה]

בנ) שם. זה שרוצה להפטיר וכו'. מפני כבוד התורה יקרא ויברך דאיכא למיגזר משום הנכנסין שלא ראוהו קורא בתורה כבר בברכה אבל אם לא אמר קדיש ומפטיר מי שעלה לשביעי לא חיישינן משום הנכנסין שאין זמן מרובה בין הברכה שבירך על קריאתו בסמוך. ט"ז סק"ה:

נג[עריכה]

גנ) שם. צריך לחזור ולקרות וכו'. מדסתם משמע דאפי' השביעי רוצה להפטיר צריך לחזור ולקרות דכיון שהפסיקו בקדיש הנכנסים לא ידעו שזה קרא בתורה ואיכא בזיון לתורה כדאמרינן בסוטה דף ט"ל דהמפטיר צריך שיקרא בתורה תחלה. מ"א ס"ק ט"ו:

נד[עריכה]

דנ) אם קראוהו בביהכ"נ אחרת ונזדמנה לו אותה הפרשה שקרא צריך לחזור ולברך. מ"כ. מ"א שם. ר"ז או' י"ז:

נה[עריכה]

הנ) שם בהגה. יפטור מי שעלה לשביעי וכו'. ואל יאמר קדיש אחריו. כ"כ בד"מ ומ"מ נ"ל דיאמר קדיש אחר ההפטרה דהא הקדיש קאי על קריאת התורה וההפטרה לא חשיבא הפסק דשייכא לקריאה כמ"ש בהגמ"נ. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' י"ב ר"ז או' ח"י וה"ד אם שכח לומר קדיש אחר ז' ונזכר קודם הפטרה לא יאמר אז קדיש עד אחר ההפטרה הגרע"א:

נו[עריכה]

ונ) שם בהגה. יפטיר מי שעלה לשביעי וכו'. ואם השביעי אינו יודע להפטיר בנביא אז יאמר הש"ץ קדיש אחר השביעי ויעלה להפטיר היודע ממי שעלה לקרות בתורה קודם ר"ז שם:

נז[עריכה]

זנ) ושנמצא טעות במשלים אחר שקראו ג' פסוקים לנוהגין שלא להוציא ס"ת אחר כמ"ש לעיל או' ל"ה אם יאמר הקדיש אחר גמר הפרשה או אחר ההפטרה עיין בשו"ת מימר חיים סי' י"ג שהעלה דיאמר הקדיש אחר גמר הפרשה ויפטיר המשלים בברכות יעו"ש. א"ח או' י"ב:

נח[עריכה]

חנ) שם בהגה. לא יפטיר מי שעלה כבר וכו'. רב שעלה שלישי ואחד קנה מפטיר לקרוא להרב אם מיתר להרב לעלות למפטיר ביש אחר היודע להפטיר עיין בשו"ת אבני צדק חא"ח סי' כ"ז שכתב דאם יש אחר היודע להפטיר אינו רשאי לעלות יעו"ש. א"ח או' י"ג:

נט[עריכה]

נט) ואם אחד קנה מפטיר וקראוהו למנין ז' לא יעלה כיון שמזומן להפטיר כן נראה לי להלכה אע"ג דיש מתירין עיין בא"ח שם:

ס[עריכה]

ס) [סעיף ו'] אם טעה ש"ץ וכו'. משמע הא לכתחלה כגון שאין שם רק ז' שיכולין לברך ולקרות אין גומר הפרשה עם הששי וכן נוטה דעת נ"ש סי' כ"ו. א"ר או' ט"ו. אלא יקרא שבעה והשביעי יפטיר ויאמר קדיש אחר הפטרה. א"א או' י"ז:

סא[עריכה]

סא) שם. ואמר קדיש וכו'. אבל אם לא אמר קדיש עדיין יקרא עוד שביעי מלבד המפטיר כדי לצאת אף להאומרים שהמפטיר אינו עולה למנין שבעה כמו שנוהגין לצאת לד"ה. ר"ז או' י"ט. אבל הברכ"י או' ט"ו ובספרו לד"א סי' ט' או' כ"א כתב דאף אם אמרו קדיש אחר הששי צריך שיקרא אחר לבד המפעיר יעו"ש. והב"ד לעיל סי' קל"ז או' מ"א יעו"ש:

סב[עריכה]

סב) שם. אלא יקרא עם המפטיר וכו'. והא דבסי' קל"ז דאינו עולה צ"ל דהתם באפשר דהיינו שלא סיימו. א"ר או' ט"ז:

סג[עריכה]

סג) שם. אלא יקרא עם המפטיר וכו'. ואם יש ספר שני ישלים המנין בספר שני. שו"ת זר"א סוף סי' ט"ז. מחב"ר או' ך' וכ"כ בספרו לד"א סי' ט' או' כ"א והב"ד לעיל סי' קל"ז או' מ"א יעו"ש:

סד[עריכה]

סד) ביום שמוציאין ג' ספרים שמעתי מפי זקן שראה להגאון מהרי"ק שהיה מקפיד שהקורא ר"ל החזן יהיה אחד כי כל התורה נתנה ע"י סרסור אחד מרע"ה. קובץ כ"י ישן נושן לקוטי הגאון מהר"ר מרדכי ממודינא. מחב"ר או' כ"א:

סה[עריכה]

סה) ס"ת שני שקורא בו המפטיר שנפסל צריך להוציא אחר אך אם נפסל במפטיר שבת דעלמא יש להסתפק. מרן בב"י משם הרשב"ץ והוא בתשו' ח"א סי' קל"א. ברכ"י או' ט"ז. ועיין בדברינו לעיל סי' קמ"ג או' כ"ה שכתבנו דלדעת מרן צריך להוציא אחר ולדעת אחרונים אין להוציא אחר יעו"ש:

סו[עריכה]

סו) שם. אלא יקרא עם המפטיר וכו'. ואין צריך לומר קדיש פעם שנית. לבוש. וכ"כ המט"י או' יו"ד:

סז[עריכה]

סז) שם. אלא יקרא עם המפטיר וכו'. ואם קראו לששה כל הפרשה והכניסו הס"ת לארה"ק יש להוציאו שנית ולקרוא שנית פ' האחרונה לשביעי ולא בפ' שאחריה. שו"ת כתר כהונה סי' ג' יעוש"ב. א"ח או' ב':

סח[עריכה]

סח) ש"ץ שקרא בס"ת בשבת עם הששי מה שכבר קרא לחמישי ולא חידש כלל וקרא לשביעי והשלים עמו הסדר ואמר קדיש ומפטיר ואשרי והתחיל ימלוך וכו' כדי להחזיר ס"ת למקומו ונזכרו טעותם א"צ לחזור. נאמן שמואל סי' ד' עיקרי הד"ט סי' ו' או' ח':

סט[עריכה]

סט) יו"ט שחל להיות בשבת שטעה הש"ץ והשלים הפ' עם חמישי כסבור שהוא יו"ט בלבד ואמר קדיש ושוב הרגישו בטעותם יקראו שנים בס' השני והשני יפטיר ואם יחזור לומר קדיש זה תלוי בפלוגתא ושב וא"ת עדיף. עיקרי הד"ט שם או' ט"ז. ונראה שזהו דוקא לבני אשכנז שאין אומרים אלא קדיש אחד לשני ספרים אבל לבני ספרד שאומרים שני קדישים לשני ספרים כמ"ש לעיל סי' קמ"ז או' מ"ד ואו' מ"ה גם בענין זה י"ל קדיש אחר ספר שני:

ע[עריכה]

ע) [סעיף ז'] קרא הפרשה בתפלת שחרית בשבת וכו'. אבל במנחה בשבת או בשני וחמישי וקרא עשרה פסוקים בלא פסוק המדולג אינו חוזר ואם לאו חוזר כמ"ש לעיל סי' קל"ז סעי' ג' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

עא[עריכה]

עא) שם. ודילג פסוק אחד וכו'. משמע שאם לא דילג פסוק אחר שא"צ לחזור והיינו דוקא אם כבר גמר מלקרות אבל אם עדיין הס"ת לפניו יש לחזור ולקרות הפסוק ההוא. עו"ת או' ו' אבל המ"א ס"ק י"ח כתב דה"ה תיבה אחת אלא שדברו בהווה. וכ"כ א"ר או' י"ז. וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש לעיל סי' קל"ז או' ז' יעו"ש. ונראה דה"ה אם דילג אות אחת וכ"כ הר"ז או' ך' וכן אם היפך אות אחת כגון אל את או ער עת וכדומה דכיון דנשתנית ענין התיבה הויא כאלו חסרה. ועיין בילקוט ראובני פ' תולדות דמ"ח ע"ב שכתב בשם התיקונים תיקון ב' וז"ל ש"ץ כד קרא בס"ת צריך דיתכוונון מלין ולא יעיל ליה בהלעטה כגוונא דעשו דאתמר ביה הלעיטני נא וכו' יעו"ש. יפ"ל אר ז':

עב[עריכה]

עב) שם. חוזר וקורא וכו'. וצריך לברך לפניה ולאחריה כמ"ש לעיל סי' קל"ז או' ח' יעו"ש. ובענין מנהגי החיובים עיין מ"א בסוף הסי' וכבר כתבנו מזה לעיל סי' קל"ה או' כ"א ואו' כ"ב ובסי' קל"ו או' ט' ובסי' קמ"ז יעו"ש. ונהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי צבור באמונה. והטעם כתוב בשה"ל לפי שהשבת יום מנוחה דוגמא לעת"ל והוא יום שהמתים אינם נידונים בגיהנם ראוי הוא להזכירם למנוחה ולהתפלל עליהם. ונוהגים לפסוק צדקה בשעה שמזכיר נשמות כי יועיל למתים מה שנודרים החיים בעד המתים ומתפללים עליהם כמ"ש רז"ל כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מגיד שהמתים צריכין כפרה. ב"ח בזה הסי' ב"י סי' רפ"ד. יעיין לקמן סס"י רפ"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון