מחצית השקל/אורח חיים/קפ

מחצית השקל ‏ אורח חיים קפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (סק"א) אין כו' כענין אלישע כו' שאמר לאשת עובדיה מה יש לכי בבית ותאמר אסוך שמן ואמר לה אלישע שישפיע ה' במעט השמן ברכה למלאות ממנו כל הכלים שתשאיל משכני' אבל זולת שהי' לה תחלה מעט שמן לא היה שולח ברכה לברוא שמן והיינו שקשה כ"י לפניו יתברך דבר כזה כי בששת ימי בראשית ברא הכל יש מאין מאפס המוחלט ומאז והלאה בורא יש מיש ולא יש מאין ואין רצונו בכך:

(ב) (סק"ב) לא כו' וכ"כ בהג"ה בב"י כו' בב"י שבידי לא מצאתי אלא שראיתי בש"ך י"ד סי' קע"ח שכ' שכן הוא בטורים שנדפסו שנת שמ"ח ובשאר דפוסים:

וכן דקדק מל' רש"י דאמרי' בסנהדרין דף צ"ב ע"א אר"א כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סי' ברכה לעולם שנאמר כו' ופריך והאר"א כל המשייר פתיתים על שלחנו כאלו עע"ז שנאמר העורכים לגד שלחן כו' ומשני ל"ק הא דאיכא שלמה בהדיא הא דליכא שלמה בהדיא ופי' רש"י וז"ל הא דאמר אסור דאיכ' שלמה בהרי' שמבי' שלמה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתים ששייר כו' והא דליכ' שלמה בהדייהו דמזומנים לעני עכ"ל (וע' בפרישה הרי שפירש"י על דאיכ' שמביא שלימה לאחר שאכל משמע דאם מונח כבר שרי. ואפשר דהזוהר כו' הל' לאו דוקא דאין הזוהר צריך להסכים עם הש"ס וגם הי' קדום הרבה לש"ס אלא כוונתו שאע"ג שבכ"מ שהזוהר מחולק עם הש"ס לא קי"ל כהזוהר הכא יש לפסוק כהזוהר די"ל דאינו מחולק עם הש"ס וגם הש"ס מודה להזוהר. ובזה מדוקדק כו' דפירש"י אינו מתיישב כו'. ר"ל אע"ג דבלא"ה יש להסכים דברי הזוהר לדברי הש"ס ולפרש כפירש"י דאיכ' שלמה ר"ל שמביא שלמה ולזה כ' דניח' ליה טפי בפי' שכ' הוא שהבי' פתיתי' דמדוקדק ל' דאיכ' שלמה דמשמע דכבר השלמה מונחת על השלחן וכמ"ש לעיל גם ניחא טפי לדעת הזוהר דלכתחלה ראוי שיכין בתחלת הסעוד' ככר שלם לבהמ"ז כמ"ש הרמ"ע דלפירש"י כיון דעיקר האיסור הוא משום שהבי' שלמה ניהו דע"י השלמה נראה שעושה לשם ע"ז ועובר גם על הפתיתים כמ"ש בדרישה מ"מ כיון דעיקר האיסור משום השלמה ואיך לא הוזכר כלל בדברי ר"א מענין השלמה ולדעת הזוהר ניחא דמן הסתם עושה כפי הנכון והראוי להכין בתחלת סעודה ככר שלם לבהמ"ז ולא היה צריך ר"א להזכירו ולא הזכיר כ"א מה שמשייר פתיתים עכשיו בשעת בהמ"ז והיינו שמביאים על השלחן לפי' מ"א דהם גורמים האיסור ולכן הזכירם וא"ש. ובשבת כו' ר"ל ודאי יש לנהוג אז כהזוהר. והט"ז בי"ד ס"ס קע"ח שבשבת מותר כפי מנהג קצת שמניחים פת שלם כל ליל שבת על השלחן דלא בלבוש דאוסר שם וכ' דבשבת אין בו משום העורכים לגד וז"ל הוא בשביל כבוד שבת שכבודו בלחם משנה כו' ואין בזה איסור כלל דהא גם קודם השבת מיד שמוציאין אותן מן התנור מניחין אותן על השלחן משום כבוד השבת עכ"ל וע"ש בש"ך:

(ג) (סק"ג) קשה כו' וצ"ע דאטו ב"ה כו' דבברכות ר"פ א"ד תנן בש"א מכבדין את הבית ואח"כ נוטלים לידים (ר"ל מים אחרונים) ובה"א נוטלים לידים ואח"כ מכבדין את הבית ובדף נ"ב ע"ב מסקי' דפליגי בהא דב"ש סברי מותר לשמש בשמש עם הארץ דאסור לאבד פרורים שיש בהם כזית ויניח על הארץ גם פרורים שיש בהם כזית וכשיטול ידיו ינתזו מי הנטילה שנוטל תוך כלי גם על הפרורים ויופסדו לכן צריך לכבד תחלה ויעבור משם כל הפרורים ובית הילל סבירא להו אסור לשמש בשמש ע"ה וכיון שהוא תלמיד חכם יודע להזהר ויטול פרורים שיש בהן כזית והפרורים שאין בהם כזית לא חיישינן להו. ואמרינן מסייע ליה לר"י דאמר פרורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד ופסק התם הש"ס בהא כבית שמאי וכ' התוס' ד"ה פרורים דלית בהו כזית מותר כו' מיהו קשה לעניותא כדאמרי' פ' כל הבשר דף ק"ה עכ"ל ומזה הוקשה למ"א דאטו ב"ה ל"ח לעניות:

וכדאי' בחולין כו' והביאו בתוספו' כו' ר"ל דאמרינן שם אמר אביי מריש ה"א הא דמכבדין פרורי אוכלים הטעם משום נקיות ואמר לי מר משום דקשה לעניות ומיני' מייתי התו' ראיה דע"כ אפי' באין בהם כזית קשה לעניות דהא אביי ע"כ מיירי באין בהן כזית דביש בהן כזית לאו משום קשה לעניות לבד אסור לאבדן אלא מצד הדין אע"כ מיירי באין בהן כזית ומייתי התם עובד' אח"ז האי גברא דהוי מהדר עליה שר הממונה על העניות להביאו לידי עניות ולא היה יכול לו דהוי זהיר טובא בפרורים יום אחד הוי קאכיל פת והיה יושב ע"ג השדה מקום עשבים ונפלו הפרורים תוך העשבים שא"א ללקטן משם ואמר האי ממונה השתא ודאי יפול בידי ולאחר אכילתו נטל מרא ועקר העשבים עם הפרורים והשליכן לנהר והוי שמע להאי ממונה שהיה מתאונן שאינו יכול לו עכת"ד הגמר' מבואר מזה דבזורק פרורים שאין בהם כזית למים ליכא משום עניות. וזה כוונות התוס' כו' ר"ל דלכאורה תקשי מאי בעי התו' בזה התי' דאעפ"כ קשה לעניות:

ספכ"א דשבת. דתנן דף קמ"ג ע"א מעבירים מעל השלחן בשבת פרורים אפילו אין בהם כזית ואין בהם משום מוקצה לפי שראוים למאכל בהמה. ואמרינן עלה מסייע ליה לר' יוחנן דאמר אף פרורים שאין בהם כזית אסור לאבדן ביד. וכ' רש"י דדייק לה וז"ל מדקתני מעבירים בידים ולא זריק להו עכ"ל והקשה התו' לגרסא זו והאמרינן בברכות דף נ"ב (והוא גמ' הנ"ל) מסייע ליה לר"י פרורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד ולכן גרסי גרסא אחרת ע"ש. ולדברי מ"א א"ש דר"י אמר תרי מימרא בחדא אמר מותר לאבדן ובחדא אמר אסור לאבדן ושניהם אמת דהא דאמר מותר מיירי שמשליכים לתוך מים ובהא דאמר אסור מיירי כשזורקן ודורס עליהם ואע"פ ששני הלשונות שוין ע"כ צ"ל שחלוקין בפירושיהן והמשנה בשבת באמת אינו ממעט כ"א לדרוס עליהן ומה"ט נקט מעבירין ולא קתני זורקין דאז ידרוס עליהן וה"ה דהמ"ל זורקין לתוך המים אלא שרצה לקצר נקט מעבירי':

(ד) (ס"ק ד) שלא כו' לא תניף עליהם ברזל והיינו בשעת בנין לכן בשבת דאין בנין בית המקדש דוחה שבת כדאי' ריש יבמות לכן אין בו רמז:

ובלבוש כ' דאין כו' משום דס"ל כטעם השני שכ' הרב"י בשם ר"ש שפ"א הגיע א' לברכת בונה ירושלים ונזכר חורבן הבית ותקע סכין בבטנו ע"כ נהגו לסלק הסכין בשעת בהמ"ז ולטעם זה אין לחלק בין שבת לחול כ"כ הרב"י:

ועוד כ' הלבוש דגם לטעם שהיא רמז למזבח י"ל שגם בשבת וי"ט יש להסיר מ"מ יש לרמז על בנין המזבח שהיה בחול ע"ש:

שלא יראה בושתו עסי' תע"ג. דדוק' כשהכוס בידו ע"ש א"כ אפשר כשמברך ביחיד דלדעת רמ"א בסי' קפ"ב סעיף ב' בהג"ה אין אוחזו בידו אלא מניחו על השלחן א"צ לכסות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.