כף החיים/אורח חיים/קפ

כף החיים ‏ אורח חיים קפ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין להסיר וכו'. דהברכה אינה שורה על דבר רק אלא כשיש שם דבר כענין אלישע ושונמית. זוה"ק פ' לך לך דפ"ח ופ' יתרו דפ"ו ע"ב ופ' תרומה דף זק"ן ע"ב. מ"א סק"א. ובלבוש כתב הטעם כדי שיהא ניכר לכל שמברכין לשי"ת על חסדו וטובו הגדול שהכין מזון לכל בריותיו. ועוד עיין טעם אחר לקמן אות ד' יעו"ש:

ב

ב) שם אין להסיר וכו'. ויש שנוהגין שלוקחים כל הלחם והמפרה ומניחין אותו לפני המברך כדי שיהא נראה וניכר שמברך על הלחם. טור. וב"ח. ונראה ה"ד אם אוכלים כולם על שלחן אחד או כגון שהסירו שלחנות הקטנים מלפני כל אחד ונשאר שלחן המברך בעד כולם אבל אם נשאר עדיין כל אחד שלחנו לפניו צריך שיהיה על כל שלחן שיירי פת כדי שתשרי עליו ברכה כנז"ל בשם הזוה"ק:

ג

ג) שם אין להסיר וכו'. ויש מהמקובלים שכתבו שאין להסיר כלום מעל השלחן אפילו העצמות והקליפין עד לאחר בהמ"ז שניצוצות הקדושה הדבוקים בעצמות וקליפין הם יוצאין ע"י בהמ"ז. חס"ל אות א' בן א"ח פ' שלך לך אות ב' וכן אין להסיר המלח מעל השלחן עד אחר בהמ"ז שיהא כדוגמת המזבח המכפר דכתיב על כל קרבנך וכו' וגם הוא מגין מן הפורענות. קשל"ה. בי"מ אות א' ואזהרה שמענו שלא להוציא מן השלחן שום דבר להאכיל לבהמה חיה ועוף הטמאים קודם בהמ"ז ח"ו. חס"ל שם בן א"ח שם ועיין לעיל סי' קס"ז אות קמ"א:

ד

ד) [סעיף ב'] כל מי שאינו משייר פת וכו'. שנאמר אין שריד לאכלי על כן לא יחיל טובו. סנהדרין צ"ב ע"א. ובזה"ק שם פ' יתרו החמירו מאד ואסמכוהו אקרא דלא תשא את שם ה' אלהיך לשוא שלא ישא את שם ה' על שפתיו לברך בהמ"ז על שלחן של שוא וריקנו חס"ל אות ב':

ה

ה) המדקדקים נזהרין שלא ישאר שום כלי ריקם על השלחן בשעת בהמ"ז. תפארת שמואל על הרא"ש ס"פ ג' שאכלו. ברכ"י סימן קפ"ג אות א' זכ"ל אות ך' חס"ל שם. בן א"ח שם אות ד' וכן יש ליזהר מלהיות שם איזה אוכל שהוא סרוח או מאוס משום דכתיב זה השלחן אשר לפני ה':

ו

ו) שם לא יביא פת שלימה וכו'. משמע דאין אסור אלא א"כ מביא פת שלימה אחר שאכל אבל אם היה מונח כבר על השלחן א"צ להסירה. וכ"מ בהדיא ברש"י סנהדרין צ"ב ע"א ומביאו ב"י. וכ"כ הדרישה וט"ז סק"א ומ"א סק"ב. מיהו מהרי"ו בפסקיו סימן מ' כתב דיש להסיר פת שלם מן השלחן בשעת בהמ"ז משום דאין ברכה מצויה בדבר המנוי ודבר שלם הוי כדבר המנוי יעו"ש. והביאו ד"מ אות א' והדרישה שם ומט"מ סימן ש"ה וכתב שם המט"מ דנכון לחוש לדבריו. והביאו מ"א שם וא"ר אות ב' יעו"ש. אמנם בזוה"ק פ' יתרו שם כתב וז"ל ובג"כ בעי ב"נ לסדרא על פתוריה חד נהמא או יתיר לברכה עלוי ואי לא יכיל בעי לשיירא מההיא מזונח דאכל על מה דיברך ולא ישתכח דיברך בריקניא עכ"ל משמע דאפילו לכתחלה יוכל להביא יותר בתחלת הסעודה כדי להשאר פת שלם בעת בהמ"ז. וכ"כ מק"מ שם יעו"ש. וכ"כ בס' באר שבע דף ס"ט ע"ד ודף ק"ג ע"ג דאם היה מונח על השלחן בשעת אכילה א"צ להסירו ותמה על מהרי"ו שכתב להסירו יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד' יעו"ש. וכן הסכים הש"ך ביו"ד סימן קע"ח סק"ה יעו"ש וכ"נ דעת הי"א בהגב"י יעו"ש אלא שמ"ש שם הש"ך להשוות דברי מהרי"ו לב"ש כתב שם הי"א דזה אינו דודאי דברי מהרי"ו הוא הפך הזוהר יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות א' דמ"ש הא"ר להליץ בעד מהרי"ו דבריו דחוקים ורחוקים ומה שהשיג על הוכחות הב"ש מזוהר תרומה נעלם ממנו לשון זוהר פ' יתרו יעו"ש. נמצא דדעת הזוה"ק ורש"י ומרן והרבה פו' דאם היה לחם שלם כבר משעת אכילה א"צ להסירו בשעת בהמ"ז וכבר כתבנו לעיל סימן כ"ה אות ע"ה דכל דבר שלא נתבאר בהדיא בתלמוד ונחלקו בו הפו' דנקטינן כדברי הזוה"ק יעו"ש. וכן הסכימו האחרונים ר"ז אות ג' בי"מ אות ב' בן א"ח שם אות ג':

ז

ז) שם לא יביא פת שלימה וכו'. ולפ"ז אם נגמר הפת בשעת אכילה ורוצה להביא עוד כדי לברך עליו בהמ"ז מן הטעמים שכתבנו לעיל באות א' יש להביא דוקא חתיכת פת ולא פת שלם ואם הביא פת שלם יש לאכול ממנו מעט כדי שיהא שבור וגם כדי שיהא נראה שלצורך אכילה הביאו והגם דהגר"א כתב דאם לא נשאר פתיתין על השלחן מותר להביא אפילו שלימה מ"מ כיון דמסתמיות הזוה"ק והש"ע משמע דאין להביא. וכ"נ דעת האחרונים יש להחמיר:

ח

ח) שם לא יביא פת שלימה וכו'. כתב הלבוש ביו"ד סימן קע"ח סעיף ג' שיש למחות ביד הנוהגין לערוך השלחן בליל שבת בפת שלם ומניחין אותו שם כל הלילה יעו"ש מיהו הט"ז שם סק"ז כתב להתיר מטעם שמניחין אותו לכבוד שבת וכן כתב בסימן זה סק"א יעו"ש. אמנם בש' הכוו' דף ע"ב סוף ע"ד כתב וז"ל מנהג מוז"ל להניח השלחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על השלחן וכוס של הקידוש ושל בהמ"ז (נראה דאו או קאמר או של קידוש או של בהמ"ז וכ"מ בפע"ח ומ"ח) מונח עליו והיה מניח כל שהוא טפות יין בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע כנז' בזוהר. גם היה משייר בשלחן תחת המפה הפרוסה קצת פתיתין ופרורין של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם משום העורכים לגד שלחן ולא אקרי הכי אלא בלחם שלם עכ"ל. וכ"כ בפע"ח ש' השבת פי"ח. מ"ח מס' ליל שבת פ"ה אות ו' נגיד ומצוה. נמצא דלדעת האר"י ז"ל אפילו אם משייר מן הסעודה לחם שלם אם להניחו שם על השלחן כל הלילה אסור משום עורכים לגד שלחן וזהו כס' הלבוש ואנו אין לנו אלא דברי האר"י ז"ל דרוח אלהין קדישין ביה:

ט

ט) [סעיף ג'] קודם שיטול וכו' וימאסו במים וכו'. ואע"ג דמים אחרונים אין נוטלין על גבי קרקע כדלקמן סימן קפ"א אלא לתוך הכלי מ"מ חיישינן שמא ינתזו ניצוצות ויפלו על הפירור. מאמ"ר אות ב':

י

י) שם ועכשיו אין אנו נוהגין כן וכו'. ולפ"ז בסעודות גדולות שנוהגין להביא השמש מים אחרונים ורוחץ למסובין כל אחד ואחד במקומו בעודם על השלחן צריך לכבד השלחן מן הפירורין כדי שלא יפלו עליהם ממי הרחיצה וימאסו ואם מפני שצריך להניח פירורי לחם על השלחן בשעת ברכה יש לחזור ולהניחם אחר הרחיצה או יש לעשות בדרך זה דהיינו שמקבצין אותם מעל השלחן אל מקום אחד שבשלחן ולכסותם עד אחר הרחיצה כדי שלא יפלו עליהם ממי הרחיצה. וכן יש לעשות במים ראשונים שנוהגין בסעודות גדולות ליטול למסובין על השלחן לכסות הלחם עד אחר הרחיצה כדי שלא יפלו עליו ממי הנטילה. אבל כיבוד הבית אין מועיל לדידן כיון שאין מסלקין השלחן והפירורין אינם כ"א על השלחן. ומכל מקום אם אירע שנפלו פירורין לארץ צריך לכבד אותם שלא ידרסו עליהם מפני שקשה לעניות כמ"ש בסעיף שאח"ז:

יא

יא) שם וליכא למיחש למידי. ומ"מ טוב ונאה הוא לנקות המפה ולהסיר הפירורין קודם שיברך כדי שיהיה השלחן טהור ונקי בשעת ברכה. לבוש. ולפי מ"ש לעיל אות ג' דאין להסיר מעל השלחן אפילו עצמות וקליפין עד אחר בהמ"ז יעו"ש נראה דיש לקבץ אותם אל מקום אחד מן השלחן כדי שיהא שאר השלחן נקי או ליתן אותם בתוך כלי והכלי יהא מונח על השלחן:

יב

יב) [סעיף ד'] אעפ"י שמותר לאבד פירורין שאין בהם כזית. יש מי שאומר שאין בכל אחד מהם כזית אלא פחות מכזית אבל בין כולם יש יותר מכזית ולא נהירא אלא פי' שאין בכולם כזית ואז ליכא איסורא. ברכ"י אות ג' בשם מהר"א אזולאי יכתב שכן הכריח מהר"א גלאנטי בפי' הקדמת הזוהר אשר לו מלשון הזוהר יעו"ש והביאי שע"ת אות ג' מיהו הבי"מ אות ד' כתב שמדברי הרא"ש ז"ל בפירושו למס' דמאי פ"ז מ"א משמע כפי' היש מי שאומר שהביא מהר"א אזולאי ושכן מוכח מדברי א"ח דל"א ע"ב אות ל"ג יעו"ש:

יג

יג) שם מ"מ קשה לעניות. וכ"ה בזוה"ק פ' עקב דף ער"ב ע"ב יעו"ש. ודוקא כשדורסין עליהם אבל כשאין דורסין עליהם אף שמאבדין במים אין קשה לעניות כיון שאין בהם כזית. מ"א סק"ג. א"ר אות ה' ר"ז אות ה' בי"מ אות ה' וכתב שם המ"א שאף להפסידן במים של נטילה כיון שאין בהם כזית לית לן בה יעו"ש מימו עיין חכ"צ הנוספת בליקוטים אות ו' שהשיג עליו דדוקא להשליכן לנהר משא"כ ליטול ידיו עליהם יעו"ש והביאו א"ח אות א' ועיין א"א אות א' וע"כ יש להחמיר:

יד

יד) איתא בפסחים קי"א ע"ב תלאי בביתא קשי לעניותא. ופירש"י התולה פתו באויר בתוך סל אחד. ולא אמרן אלא ריפתא אכל בשרא וכוורי לית לן בה. פארי (פי' מורסן) בביתא קשי לעניותא. כשורא (פי' פירורין) בביתא קשי לעניותא:

טו

טו) [סעיף ה'] נוהגין לכסות הסכין וכו'. הטעם כתב ב"י בשם הרוקח משום דשלחן דומה למזבח ובמזבח כתיב לא תניף עליהם ברזל. ובשם רבי שמחה כתב טעם אחר משום דפעם אחת היה אחד מברך בהמ"ז וכשהגיע לברכת בונה ירושלים ונזכר חרבן הבית לקח הסכין ותקעו בבטנו וע"כ נהגו לסלקו בשעת ברכה יעו"ש. ובמט"מ סימן ד"ש כתב עוד טעם אחר בשם בן דינאי לפי שברכת יעקב אבינו הוא מטל השמים ומשמני הארץ וברכת עשו הוא ועל חרבך תחיה לכן עתה בבהמ"ז שמזכירין ברכת הארץ שהיא ברכתו של יעקב מכסין הסכין שהיא ברכתו של עשו כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. ומטעמא דנפשיה כתב לפי שכל אותיות של אלף בית יש בבהמ"ז חוץ מן פ' וכתב הרוקח סימן של"ו ותשב"ץ סימן שט"ו שבאי להודיענו שאין מלאך אף שצף קצף אנף זעף נגף רשף שולט בכל סעודה שמברכין בהמ"ז בכוונה לכך מכסין הסכין לרמוז לזה דבשעת בהמ"ז אין חרבו של מ"ה שולט יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ב' ועוד נ"ל ט"א משום דבבהמ"ז אנו מבקשין שתבנה ירושלים ובהמ"ק בנין עולם וארמון על משפטו ישב ועל זמן ההוא נאמר לא ישא גוי אל גוי חרב וכו' ולכן מכסין הסכין בבהמ"ז לרמוז כי בעה"י תתקיים בקשתנו על בנין ירושלם ובהמ"ק ולא תראה עוד חרב ומלחמה בעולם בב"א. וכ"ז טעמים פשטיים אמנם בש' רוה"ק דף יו"ד כתב בשם האר"י ז"ל שמי שהוא משורש קין צריך להזהר להסיר הסכין מעל השלחן בעת בהמ"ז לגמרי ולא יספיק לכסותו בלבד יען כי כלי הזיין הם בקין כנודע עכ"ל וכבר כתבנו לעיל בסימן קס"ז אות מ"א בשם האר"י ז"ל שאין אנו יודעים מי הוא זה משרש קין ואי זה היא משורש הבל לפי שנתערבו הניצוצין וצריכין הכל להסיר הסכין מעל השלחן בשעת בהמ"ז ולא די בכיסוי יעו"ש. ולפ"ז לא יש חילוק כי גם בשבת ויו"ט צריך להסיר כי השורש אינו משתנה בשבת ויו"ט:

טז

טז) כתב בס' שלחן ארבע שיש לכסות הפת בשעת בהמ"ז שלא יראה בושתו. והביאו מ"א סק"ד וכתב ועיין סימן תע"ג עכ"ל ור"ל דשם כתוב בהגה סוף הסימן כשאוחז הכוס בידו יכסה הפת וכתב מ"א שם הטעם שלא יראה בושתו וא"כ הכי נמי לפי שמברכין בהמ"ז על הכוס צריך לכסות הפת שלא יראה בושתו מיהו לפ"ז יש לדחות דשאני התם לפי שאומרים השבח על היין ולה על הפת יראה בושתו אבל הכא לא בא הכוס כ"א בעבור הפת שאכלו ומברכין עליו בהמ"ז וא"כ כיון שמכוחו בא לא שייך בזה בושה כ"א שמחה וע"כ אדרבא א"צ לכסותו אלא יהיה גלוי לראות בשמחתו ועיין בס' בגדי ישע שגם הוא תמה על הרב שלחן ארבע והניח בצ"ע יעו"ש וכן המאמ"ר אות ד' דחה דברי השלחן ארבע מט"א וכתב דהמנהג פשוט היפך דברי הרב הנז' יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ב' בשם מהר"א אזולאי דלא שייך טעם בזה שלא לבייש הפת מאחר שכבר בירכו עליו ברכת המוציא יעו"ש ומ"ש בפסיקתא זוטרתי פ' עקב ומאחר שכסו השלחן לברך בהמ"ז והביאו הברכ"י בשיו"ב י"ל דכסו השלחן במפה שלו משום כבוד הברכה ולעולם היו מניחים לחם למעלם מן המפה כדי שתשרה עליו ברכה מיהו בשו"ת באר עשק סימן כ"ז כתב עוד טעמים שיהיה הפת מכוסה בשעת בהמ"ז יעו"ש והביאו הבי"מ אות ז' אמנם לפי הטעמים שכתבנו באות א' נראה שצריך להיות הפת גלוי בשעת בהמ"ז יעו"ש. וכן עמא דבר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---