מחצית השקל/אורח חיים/קנא

מחצית השקל ‏ אורח חיים קנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"א ב') מדוחק וראי' כו' כוונת מ"א. דנראה מדברי הראשונים שיש ד' מחלוקת בדבר דבש"ע העתיק ל' הרמב"ם שכ' מדוחק משמע דאפי' לת"ח לא הותר אכילה ושתיה כ"א מדוחק והטור לא העתיק תיבת מדוחק וכ' הרב"י דגם הטור מודה דבעי' מדוחק ולרוב פשטותו דמה"ת נתיר בלי דוחק לכן לא כ' מדוחק אבל הב"ח כתב דהרי"ף והרא"ש והטור שלא כתבו מדוחק חולקי' על הרמב"ם וס"ל דאפי' שלא מדוחק מותר ומדברי רמ"א בהג"ה דס"ל דהר"ן דעה ג' דמחלק בין בה"כ ובין בה"מ דבב"ה בעי' דוקא מדוחק אבל בבה"מ אפי' שלא מדוחק מותר ודברי הג"א משמע שהיא דעה רביעית שכ' דאינהו (ר"ל רב אדא ורבינא שהביא מ"א פה) הוי מחמרי אנפשייהו (במ"ש שמעתא בעי צלותא) אע"פ שהיה מותר אפי' ביישובן. ומותר לאכול ולשתות בבתי כנסיות ובה"מ אפי' ב"א שאינן ת"ח עכ"ל הרי דהתיר אכילה ושתיה אפי' לשאינו ת"ח ומשמע אפי' שלא מדוחק והב"ח נדחק בדבריו של הג"א כי הוא נגד דברי הברייתא במגלה דף כ"ח שכתוב בה כל' הש"ע ואין אוכלים ואין שותים בה ע"ש וכ"ז גרם להם שהבינו מ"ש הרמב"ם מדוחק הוא תנאי דוקא כשהוא מדוחק ולא עלה על לבם לחלק בין אכילה ושתיה לשאר תשמיש והרב"י הביא ראיה להרמב"ם דבעי' מדוחק דרב אדא ורבינא הוי קיימי כו':

ול"נ דדוקא כו' ר"ל שאין מחלוקת בין הרמב"ם ור"ן וטור:

יתבטלו מלמודם וא"כ כל אכילה ושתי' של ת"ח הוא מדוחק שלא יתבטל מלימודו:

וכמ"ש הר"ן על עובדא דר"א ורבינא הנ"ל וז"ל ואע"ג דאמרי' חכמים ותלמידיהם מותרים משמע לי דהיינו בבהמ"ד שעומדים שם כל היום כדאמרי' מאי בי רבנן ביתא דרבנן אבל ביה"כנ לא עכ"ל ומזה הבין רמ"א שהר"ן חולק על הרמב"ם דמשוה ביהכ"נ ובה"מ אבל לפמ"ש מ"א אין חולק דהרמב"ם מיירי כשלומדי' בבה"כ שכן היה דרכם בזמן הש"ס ולכן הותר להם אכילה ושתיה שלא יתבטלו מלמודם אבל הר"ן נראה מדבריו ולשונו דמיירי בבה"כ שאין לומדים שם ולכן החמיר באכילה ושתיה בבה"כ וה"ה דהצלת מטר אסור כה"ג:

וז"ש הרמב"ם מותרים לאכול ולשתות מדוחק ותיבת מדוחק אינו תנאי שכל אכילת ושתי' ת"ח בבה"מ הוא מדוחק שלא יתבטל מלמודו א"כ תיבת מדוחק שכ' הרמב"ם הוא טעם דמה"ט הותר לת"ח אכילה ושתיה ולכן סתם הרי"ף והרא"ש וטור ולא כתבו מדוחק כיון שאינו תנאי וכל אכילתן ושתייתן הוא מדוחק ובכל ענין שרי:

וכ"מ סעיף ד' ר"ל דלצורך מצוה מותר כגון שנקבצים לעבר שנה כו' ודין זה הוא בירוש' דהיו אוכלים בשעת עיבור שנה בבה"כ ומזה הוכיחו הפוסקים דסעודת מצוה מותר בבה"כ ומאי ראיה דשאני התם דהא לעיבור שנה היו צריכים להיות ת"ח גדולים והיו צ"ל סמוכים ולת"ח בלא"ה מותר לאכול ולשתות בב"ה. ול"מ למ"ד דאפי' שנא מדוחק מותר אלא אפי' למ"ד דבעי' מדוחק דלמא הירושלמי שכ' שהיו אוכלים בעיבור שנה בב"ה כשהיו מעברים שם בב"ה ר"ל כשהיה מדוחק א"ו דלא הותר אלא כשלומדים בב"ה ומדקאמר שהיו אוכלים בשעת עיבור שנה משמע דזולת זה לא היו אוכלים שם ע"כ מיירי שלא היו לומדים בבהכ"נ ואפ"ה הותר לצורך מצות עיבור שנה:

ואכילה ושתיה שרי לת"ח כפשטא ר"ל אפי' שלא מדוחק וא"כ אפי' את"ל דגשמי' לא מקרי דוחק מ"מ מ"ש אכילה דהותר אפי' שלא מדוחק אע"כ דכל אכילה ושתיה הוי מדוחק כמ"ש מ"א:

וגם בהג"א שהבאתי לעיל. מודה לזה דלא הותר אלא לת"ח:

ושרי אפי' ביישובן. דלא כהתו' והרא"ש שהובא בש"ע סי"א:

(ג) (ס"ק ג) לא' כו' שמת קרובו של הגדול כו' ר"ל שלא תטעה דכוונת הש"ע שמת ח"ו גדול. אלא אפי' מת קרובו של גדול והכי איתא להדיא במגילה דף ך"ב ע"ב בכלתי' דרפרם:

(ד) (ס"ק ד ) ולישן כו' כדאי' בתמיד רפ"א דתנן בית המוקד היה בנוי חציו במקדש וחציו בחול ותנן בחציו של חול היה מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב שהיו משמרים בבהמ"ק היו ישנים על אותן רובדים ופריך הש"ס ולעיילי מטות (ר"ל למה היו ישנים על האבנים) ומשני אביי לאו אורח ארעא לעייל מטות לבהמ"ק וס"ל למ"א דקדושת בה"כ עדיפא מקדושת בית המוקד עכ"פ לא גרע מבית המוקד דהא חציו של בית המוקד שהיה בנוי בחול לא ה"ל כ"א קדושת הר הבית וקדושת בה"כ כתב המרדכי ומהרי"ק די"ל מעין קדושת היכל ומה"ט אסרו בתשמיש ע"ג בה"כ וכמו שיתבאר ס"ס זה:

(ה) (ס"ק ה) לעבר כו' אלא בפת וקטנית משמע דסעוד' גדולה אסור:

(ז) (ס"ק ז ) מותר כו' זה מלשון הרמב"ם אבל לא כ' כו' ר"ל דלהרמב"ם לא קשה כיון דקתני מציעתא אם לא נכנס בו תחל' לקצר מותר א"כ סיפא דאם נכנס בו להתפלל אתי בק"ו וא"כ סיפא ל"ל לק"מ דהא הרמב"ם באמת לא העתיק המציעתא:

והטור כו' כ' במי שנכנס להתפלל מצוה כו' וא"כ אצטריך סיפא דבאמציעתא שרי בסיפא אפי' מצוה איכא:

ואפשר דט"ס הוא כו' וא"כ אינו מוכרח דבנכנס להתפלל אפי' כיון ג"כ לקצר דרכו דשרי:

מ"ש מצוה לעשות קפנדריא כ' הר"ן במגילה הטעם דבזה מראה שענין בהכ"נ חביב עליו ומהלך עי"ז את כולה:

(יא) (ס"ק יא) לא' כו' אפי' בח"ל דדרשי' במגילה מאי דכתיב והשימותי את מקדשיכם אפי' כשהן שוממים מ"מ הן בקדושתן וזה ס"ל להר"י בי רב דאפי' בח"ל כן הדין:

(יב) (ס"ק יב) התנו כו' דדוקא בבבל דאמרי' במגלה דף כ"ח אר"א בה"כ שבבבל על תנאי הן עשוין משמע דמן הסתם הן על תנאי:

בשם ר"י בי רב שהביא מ"א בס"ק י"א דאפי' בח"ל אפי' בחורבנן הן בקדושתן והא הם על תנאי וא"כ אין עליהם עכ"פ כ"כ קדושה כמו ביישובן אלא ע"כ דבח"ל בעי' שיתנו בפי' ומהר"י ב"ר מיירי בסתם:

ופליא' כו' ועמ"ש סעיף א' ס"ק ב':

בשם הג"א כו' ר"ל לפ"מ שפירש מ"א דברי הג"א דמה"ט התיר אפי' ביישובן לאכול ולשתות לכ"א משום דס"ל אפי' ביישובן על תנאי עשויין ואי ס"ל דבח"ל בעי' שהתנ' בפי' איך התיר הג"א בסתם ומנא ידעי' שהתנו בפי' בשעת בנין בה"כ א"ו דס"ל דלא בעי' שהתנו בפי':

מ"מ אינו מוכרח די"ל דהג"א קאי על דברי הש"ס דמיירי בבה"כ שבבבל וממילא נ"מ לדידן אי ידעינן שהתנ' בפי':

(יג) (ס"ק יג) בחורבנו ודוקא כו' אגודה. ובס' א"ר כ' שאינו כן באגוד':

ובט"ז כ' דאם כבר בנו ב"ה במקום אחר די שיעשו גדר סביב חוצה של בה"כ ראשון וא"צ להחמיר בעשבים ע"ש:

(יד) (ס"ק יד) ביישובו כו' וכ"מ ברא"ש שם שכ' על מה דאמרינן ב"ה שבבבל ע"ת עשויים (דמיני' ילפי' לב"כ שבח"ל אם התנ' בפי') וז"ל דא"ל דמותר לנהוג בהן קלות ראש בישובן דהא רבינא ור"א לא הוו עיילי לבה"כ משום מטרא כו' אלא בשחרבו מיירי עכ"ל הרי דלא מיעט ביישובן כ"א קלות ראש דהא כן הוא תחלת דברי הרא"ש דא"ל דמותר לנהוג בהן קלות ראש כו' וראייתו מרבינא ור"א דלא הוו עיילי לבית הכנסת משום מיטרא והא משום מטרא נמי קלות ראש הוא כמ"ש מ"א אח"ז:

וזריע' כו' ר"ל כיון דביישובן לא אסר כ"א קלות ראש. א"כ בחורבנן אפילו קלות ראש מותר א"כ למה זריע' אסורה ולזה אמר דזריעה גרע מק"ר דאכילה וכדומה:

(טו) (ס"ק טו) שבח"ל כו' תפקע קדושתן וא"כ בלא"ה לא תתקיים הקדושה לעולם לכן מהני תנאי להפקיע הקדוש' בחורבנו גם קודם ביאת הגואל:

אבל הקרקע תשאר בח"ל וא"כ בלא"ה לא היה קשה קושית מ"א דהא התנאי להשתמש הוא בקרקע:

דהא יליף במגילה דף ך"ט בק"ו שעתידין ב"ה וב"מ לקבוע בא"י ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה בשעת מתן תורה לכבוד התורה ובקשו שינתן עליהם התורה (פי' מהרש"א שר"ל שרי ההרים אבל ההרים לאו בני דיעה ולאו בני בחיר' הם) יזכו לקבוע בא"י ב"ה וב"מ שלומדים בהם תמיד לא כ"ש שיקבעו בא"י:

(יז) (ס"ק יז) מותר כו' דכיון שלא נבנה תחל' כו' ר"ל דאין קדושתו כ"כ חמור' כיון שלא נתקדש בתחלת הבנין לכן אפשר להפקיע הקדוש' ע"י תנאי אפי' ביישובן. וא"כ לפ"ד המ"א מ"ש רמ"א מותר לשכוב עליו תיבת עליו לאו דוקא דה"ה בתוכו ודוק' ע"י תנאי אבל בלא התנה אפי' ע"ג אסור ובס' א"ר חולק והבי' לשון מהרי"ו שממנו נובע דין זה שנשאל על דין זה כה"ג אם מותר לשכוב על גביו וסיים השואל כיון דיש מרבותינו אומרי' דהא בבה"כ שבבל על תנאי היינו בשעת חורבן והשיב דאפי' לדעת רבותינו הנ"ל היינו דוקא בית הבנוי מתחלה לכך דדמיא להיכל עכ"ל ופי' בס' א"ר דהא מה שאסור התשמיש ע"ג ב"ה כ' מרדכי ומהרי"ק הובא בב"י אע"ג דגגין ועליות דעזר' לא נתקדשו מ"מ עליות דהיכל נתקדשו ובה"כ שלנו יש לנהוג בו מקצת קדוש' היכל א"כ מהשע"ג אסור משום דמדמי' להיכל וכיון שלא נבנה מתחל' לכך אינו דומה להיכל ומותר על גביו ואפי' בלא תנאי אבל להתיר בתוכו אפי' ע"י תנאי לא שמענו:

(יח) (ס"ק יח) לשכב. ומ"מ שומר נפשו כו' עמ"ש הט"ז במה שאירע לו בכה"ג וכן הביא בס' א"ר בשם כה"ג עוד כתב הט"ז דאם בחדר שע"ג ב"ה יש טינוף או ע"ז הוי הפסק מלעלות התפלה למרום ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.