מחנה לוי/בבא קמא/כב/א

מחנה לוי בבא קמא כב א

חידושי מחנה לוי - בבא קמא - דף כ"ב ע"א

בבא קמא ד' כ"ב ע"א
בסוגיא דאשו משום חציו

בתוספות בד"ה בגדי דחד וכו'. ותירץ הר"ר יצחק בר מרדכי דכל רודף וכו'. ור"ת מפרש דבכל מקום וכו' וקצת קשה לר"י מה חידוש יש בגדי דחד וכו'. לכאורה אין ענין סמיכות קושיא זו לפירוש הר"ת דוקא וכן דקדק בספר לחם אבירים:

ונראה לענ"ד ליישב דהנה לפי מה שהביאו התוס' בד"ה והיה גדי כפות לו וכו' בשם הרשב"ם דגדי נמי היה לו לברוח וההיא דסוף פירקין עבדו כגופו שורו כממונו איירי בעבד ושור כפות והבעלים עומדים אצלם וכשהניח הגחלת על לב עבדו פטור שמחשב בלבו שהאדון יסירנה וכו':

ובחידושי הרשב"א לקמן סוף פירקין^{[השלם מקור]} כתב שם דלפי שיטה זו אפילו אם המית העבד פטור ממיתה בכה"ג שהבעלים עומדים אצלו כיון שמחשב בלבו שהאדון יסירנה ע"ש:

א"כ יש לומר דודאי לפי תירוץ הר"ר יצחק בר מרדכי דדוקא גבי רודף ס"ל לרבא דמיתה לזה ותשלומין לזה פטור והיינו משום דבעל התשלומין עצמו חייב להרגו להציל הנרדף וה"ל מיתה ותשלומין לאחד:

וע"כ הא דקתני הכא דבעבד כפות פטור על הגדי היינו משום דהכא ג"כ הוא רודף להרוג את העבד. וכן כתב בספר פני יהושע ובספר שיטה מקובצת ע"ש: א"כ אי אפשר לאוקמא בגדי ועבדא דחד, דבכה"ג י"ל דבאמת חייב על הגדי דה"ל מיתה לזה ותשלומין לזה, דהיינו מיתה בשביל העבד וממון בשביל בעל הגדי דבזה לא שייך לומר דה"ל מיתה ותשלומין לאחד מטעם דבעל הגדי עצמו חייב להרגו להציל הנרדף, דזה אינו כיון שבעל הגדי הוא בעצמו אדון של העבד וא"כ לא משכחת אצלו שיהרוג את המדליק, דהא אם האדון עומד בעצמו בשעה שהדליק אין המדליק בעל חיוב מיתה כלל אף שעבד כפות, כפי סברת הרשב"א בחידושיו הנ"ל בשיטת הרשב"א. ולכך הוכרח הש"ס לאוקמי בגדי דחד ועבדא דחד דהשתא בעל הגדי עצמו יכול להצילו בנפשו וה"ל מיתה ותשלומין לאחד ולכך פטור על הגדי. משא"כ לפי תירוץ הר"ת דבכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה פטור לבד מעדים זוממין, יפה הקשו התוס' דמה חידוש יש בגדי דחד וכו' ודו"ק:

ובזה ניחא דמיושב נמי קושית התוספת בד"ה והיה גדי כפות לו וכו' דלפי' הקונטרס דנקט גדי משום דמסקינן בגדי דחד ועבדא דחד וסתמא העבד לבעל הגדיש וכו' דלפירושו צ"ל הא דפריך מאי למימרא המ"ל ולטעמיך תקשה לר' יוחנן אמאי נקט גדי: ולמ"ש י"ל שיטת רש"י, דודאי לפי הס"ד הי"ל כשיטת הרשב"ם דנקט גדי לאשמועינן דבעינן דוקא גדי כפות: אלא דקשה ליה לרש"י ז"ל דמדמשני בגדי דחד ועבדא דחד ע"כ מוכח דלא כפי' הרשב"ם דאל"ה קשה קושית התוספות דמה חידוש יש בגדי דחד וכו'. ואין לומר כתירוצם דמ"מ נראה לו חידוש יותר, דאדרבא בגדי ועבדא דחד הוי חידוש יותר דאף דלא ניתן להצילו בנפשו ע"י בעל הגדי עצמו כיון שהוא בעצמו אדון של העבד ואינו בר חיוב מיתה כלל כשהוא עומד אצלו, וכמו שמוכרח לפי' רשב"ם מהך דסוף פירקין עבדו כגופו שורו כממונו, וה"ל מיתה לזה ותשלומין לזה אפ"ה פטור דס"ל לרש"י כשיטת הר"ת דבכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה פטור: ומדמוקי בגדי דחד ועבדא דחד ע"כ דלא קאי בשיטת הרשב"ם וקשה דלמה נקט גדי. לזה כתב רש"י ז"ל דודאי להך שינויא דמוקי בגדי דחד ועבדא (בחד) [דחד] בל"ז א"ש בפשיטות דנקט גדי משום דסתמא העבד לבעל הגדיש ודו"ק:

ובזה ניחא דמיושב נמי קושיא עצומה לפמ"ש רש"י ז"ל לקמן בד"ה דכלו לו חציו וכו' דלמ"ד משום חציו עיקר החיוב הוא על שעת הדלקה ולאח"כ כבר כלו חציו א"כ קשה למ"ד אשו משום חציו אמאי קתני במתניתן עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרפו עמו פטור לישמעינן רבותא טפי דאפילו לא נשרף העבד אלא הגדי לבד פטור על הגדי כיון דבתחלת הדלקתו להגדיש היה ניתן להצילו בנפשו ע"י הדלקה זו כיון שהעבד כפות לו ובאותו שעה לא היה בר חיוב ממון דקים ליה בדרבא מיניה א"כ אף דלאח"כ ניצל העבד ולא נשרף אפ"ה כבר כלו לו חציו ופטור על הגדי, לפי הס"ד הכא דמ"ד משום חציו לית ליה משום ממונו. ולפמ"ש א"ש די"ל דאי לא הוה נקט רק בשריפת הגדי לבד ה"א דדוקא בגדי דחד ועבדא דחד דה"ל מיתה ותשלומין לא' שבעל הגדי בעצמו חייב להרגו להציל הנרדף משא"כ בגדי ועבדא דחד שבעל הגדי הוא האדום דהוא עצמו אינו יכול להצילו בנפשו לדעת הרשב"א בשיטת הרשב"ם הנ"ל, הוי ס"ד דחייב לכך אשמועי' מתני' דאף שנשרף העבד פטור אף מדמי עבד אע"ג דלעניין דמי עבד דבעל תשלומין הוא האדון דה"ל מיתה לזה ותשלומין לזה אפ"ה פטור וכשיטת הר"ת דבכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה פטור ודו"ק:

ועפ"ז יש להבין סוגיא דלקמן דף מ"ג ע"ב דקאמר דמנ"ל לרבא דאשו שלא בכוונה אינו משלם דמים אילימא מדתנן היה גדי כפות וכו' פירש"י ז"ל שם בד"ה עבד כפות וכו' וקסבר רבא האי פטור אעבד וגדי קאמר אעבד משום דשלא בכוונה אינו משלם דמים אגדי משום דהיה לו לברוח אבל משום דקים ליה בדרבה מיניה לא פטר ליה דקסבר אשו משום ממונו ואין כאן חיוב מיתה, ונתקשו המפרשים טובא חדא דהא רבא בעצמו קאמר הכא קרא ומתניתא מסייע ליה לרבי יוחנן דאשו משום חציו, תו הקשו דדילמא פטור דנקט היינו רק על הגדי דומיא דחיוב דנקט ברישא דהוא רק על הגדי, תו הקשה דמה"ת נדחק הש"ס כולי האי לומר דפטור גדי הוא מטעם שהיה לו לברוח, ולפמ"ש א"ש והוא דודאי ידע דרבא ס"ל אשו משום חציו ואלא דקשה ליה דבשלמא אגדי שפיר פטור מטעם דקלבד"מ והיינו משום דמיירי בגדי דחד ועבדא דחד דה"ל מיתה ותשלומין לאחד לפי שבעל הגדי בעצמו (מחיוב) [מחויב] להצילו בנפשו אבל מדמי עבד למה פטור הא בעל התשלומין שהוא האדון אינו מחיוב ?הרוג כשעומד אצלו כדעת הרשב"א בשיטת הרשב"ם הנ"ל וא"כ ה"ל מיתה לזה ותשלומין לזה חייב כתי' הר"ר יצחק בר מרדכי ואמאי פטור אדמי עבד אע"כ דאשו שלא בכוונה אינו משלם דמים דאין לומר דפטור דנקט לא קאי רק אגדי לבד דזה אינו כיון דרבא סבירא ליה דאשו משום חציו א"כ קשה למה קתני ונשרף עמו הא אפילו לא נשרף העבד פטור על הגדי מטעם דבתחלת דליקה היה ניתן להצילו בנפשו ולאח"כ כבר כלו חציו וכנ"ל:

אע"כ דאשמועינן דפטור אף על דמי שריפת העבד ואין לומר דדילמא לעולם פטור דנקט היינו על הגדי לבד והא דנקט שריפת העבד היינו משום דאי לא נשרף העבד אע"ג דכבר כלו לו ?ת היה חייב על הגדי מטעם ממונו כדמסיק רבא גופא בשמעתין דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו. דז"א די"ל דבס"ד דהש"ס ש? הוי סבר דכיון דאלו לא היה נשרף העבד לא היה חייב על הגדי אלא מש? ממונו מוקי כשהצית בגופו של עבד ופטרינן ליה אע"ג דלא הצית בגופו של גדי:

ולפ"ז י"ל דהיינו דדחי הש"ס שם האמר ריש לקיש כגון שהצית בגופו של עבד דקים ליה בדרבה מיניה הרי דחזינן דאפי' בכה"ג אמרינן דקים ליה בדרבה מיניה וא"כ שפיר י"ל דפטור דנקט קאי על גדי ולעולם דאשו שלא בכונה משלם דמים. ודו"ק:

ובזה יש ליישב הא דקשה לכאורה לפמ"ש התוספות לעיל בד"ה ור' יוחנן בדאנח אנוחי וכו' דלא מצי למימר בדאדייה אדויי ועל הגדיש חצי נזק דאי כח כוחו לאו ככוחו דמי הוי על כל שאר הגדיש פטור. וכן כתב הכסף משנה בדעת הרמב"ם בהלכות נזקי ממון פרק שני א"כ קשה דלמה נדחק אביי לקמן לאשכוחי טמון באש דפטור כגון שנפלה דליקה לאותו חצר ונפלה גדר וכו' וכגון שהיה לו לגדרה כו'. הא משכחת בפשיטות כשזרק אדם גחלת על שדה חבירו דה"ל שאר גדיש כח כחו דליכא חיוב מטעם חציו כיון דחיוב חציו הוא מטעם כחו וכח כחו לאו כגופו דמי וליכא חיוב אלא משום ממונו וממילא פטור על הטמון שמונח בשאר הגדיש. ולפמ"ש א"ש די"ל דהיינו דאמר רבא קשיא ליה לאביי וכו' והוא דהא הקשה רש"י ז"ל על מתני' דהמדליק את הגדיש דלמה נקט גדי ותירץ משום דמוקמינן בגדי דחד ועבד דחד:

רק דעל זה קשה קושיות התוס' דמה חידוש יש בגדי דחד ועבד דחד טפי ממה שהיה של אחד: וצ"ל כמ"ש לעיל די"ל דבגדי ועבד דחד באמת חייב דה"ל מיתה לזה ותשלומים לזה כיון שבעל הגדי הוא בעצמו אדון ש להעבד ואם הוא עומד שם אינו יכול הלרגו דאינו בר חיוב מיתה כלל כיון שמחשב בלבו שהאדון יסירנה מעל לב העבד:

אך לאביי דס"ל בסנהדרין ד' ע"ד דאם יכול להצילו באחד מאיבריו אינו יכול להצילו בנפשו. א"כ ממ"נ קשה דאי מיירי בענין שיכולין להציל העבד בהסרת הגחלת מעל לבו בלא הריגת המדליק: א"כ אף בגדי דחד ועבד דחד לא ניתן להצילו בנפשו וה"ל מיתה לזה ותשלומין לזה וצ"ל דלאביי באמת מיירי בגדי ועבדא דחד: וא"כ קשה לדידיה למה נקט גדי וצ"ל כתירוץ הר"ת שהביא התוס' דאיצטריך גדי כפות דחייב אע"ג דפטרינן טמון. וא"כ אס"ד דלא משכחת פטור טמון אלא ע"י כח כמו: קשה הא למ"ד אשו משום חציו מיירי מתני' דהמדליק את הגדיש כפשטיה שהדליק את הגדיש. ואח"כ נשרפו עמו הגדי והעבד: א"כ כמו דהוי כח כחו לגבי הגדי ה"נ הוי כח כחו לגבי העבד דליכא משום חציו ואמאי חייב מיתה על העבד כיון דחיוב מיתה הוא רק מטעם חציו לכך הוצרך אביי לשנויי שנפלה גדר: והנ"נ מיירי מתני' דהמדליק את הגדיש שהיה גדר בין עבד להגדי דלאחר שריפת העבד כלו לו חציו וכמ"ש התוספות בד"ה הי' גדי וכו'. ודו"ק היטב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף