מחברת מנחם/כ/כל
מחברת מנחם 
כ כל
|
< הקודם · הבא >
| |||
כל
מתחלק לארבע עשר מחלקות:
האחד, וכלכלתי אתך שם (בראשית מה יא), ולכלכל את שיבתך (רות ד ט), וכלכלו הנצבים האלה (מלכים א, ה ז), ויכלכל יוסף את אחיו (בראשית מז יב), מכלת לביתו (מלכים א, ה כה), לשון מזון המה.
השני, ומי מכלכל את יום בואו (מלאכי ג ב), ונלאתי כלכל ולא אוכל (ירמיה כ ט), מבלתי יכלת יי' (במדבר יד טז), ענין אחר להם.
השלישי, כליון חרוץ (ישעיה י כב), כלה אתה עשה (יחזקאל יא יג), ואכל אותם באפי (שם מג ח), ולא כליתי את בני ישראל (במדבר כה יא).
הרביעי, ויכל אלהים ביום השביעי (בראשית ב ב), ואל אמה תכלנה מלמעלה (שם ו טז), ותכל להשקתו (שם כד יט), ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א), כי תכלה לעשר (דברים כו יב), ויבן שלמה את הבית ויכלהו (מלכים א, ו יד), לשון תום ומבצע המה.
החמישי, שא נא כליך (בראשית כז ג), אל הנער נשא כליו (שופטים ט נד), ואם בכלי ברזל הכהו (במדבר לה טו), או בכלי עץ (שם לה יח), ואיש כלי מפצו בידו (יחזקאל ט ב), כל כלי יוצר עליך לא יצלח (ישעיה נד יז), כלי רעה אולי (זכריה יא טו), ועד כל כלי הנבלים (ישעיה כב כד), כלי גולה עשי לך (ירמיה מו יט), כלים רקים (מלכים ב, ד ג), מים חיים אל כלי (במדבר יט יז), ואל כליך לא תתן (דברים כג כה), ונשחת הכלי (ירמיה יח יד).
הששי, כלתה לתשועתך נפשי (תהלים קיט פא), נכספה וגם כלתה נפשי (שם פד ג), ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום (שמואל ב, ג לט), ענין החמוד המה. ויתכן להיות מגזרת המחלקה השלישית.
השביעי, אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים (שמואל א, כה לג), איש ממנו את קברו לא יכלה ממך (בראשית כג ו), מכל ארח רע כלאתי רגלי (תהלים קיט כא), אתה יי' לא תכלא רחמיך ממני (שם מ יב), ענין מניעה המה.
השמיני, כלא ולא אצא (תהלים פח ט), אדני משה כּלאם (במדבר יא כה), ובבתי כלאים החבאו (ישעיה מב כב), ואת בניהם כלו בבית (שמואל א, ו י), ענין מסגר המה.
התשיעי, כלה קשריה (ירמיה ב לב), מציון מכלל יופי (תהלים נ ב), אהבת כלולתיך (ירמיה ב ב), אני כלילת יפי (יחזקאל כז ג), המה רכליך במכללים (שם כז כד).
העשירי, וכלתו אשת פנחס (שמואל א, ד יט), זנחה תמר כלתך (בראשית לח כד), ועל כלותיכם כי תנאפנה (הושע ד יד), ערות כלתך לא תגלה (ויקרא יח טו), כמשמעם.
העשתי עשרה, כל עצמותי תאמרנה (תהלים לה י), כלה זרע אמת (ירמיה ב כא), כלנו בני איש אחד נחנו (בראשית מב יא), כליל תקטר (ויקרא ו טו), וכליל על מזבחך (דברים לג י), אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל (תהלים נא כא), ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל (דברים יג יז), התפקדו וכלכלו (מלכים א, כ כז), ולכל בהן חיי רוחי (ישעיה לח טז), לשון כל המה.
השתים עשרה, וארור נוכל ויש בעדרו זכר (מלאכי א יד), בנכליהם אשר נכלו להם (במדבר כה יח), ויתנכלו אתו להמיתו (בראשית לז יח), להתנכל בעבדיו (תהלים קה כה), וְכֵלַי כֵּלָיו רָעִים (ישעיה לב ז), ולכילי לא יאמר שוע (שם לב ה), ענין מזימות המה.
השלש עשרה, וכל בשלש עפר הארץ (שם מ יב), אלפים בת יכיל (מלכים א, ז כו), בתים שלשת אלפים יכיל (דברי הימים ב, ד ה), הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מלכים א, ח כז), קטן מהכיל את העלה (שם ח סד), ענין מדידה המה.
הארבע עשרה, כליות חטה (דברים לב יד), ואת שתי הכלית (שמות כט יג), ותעלזנה כליותי (משלי כג טז), ענין אחד להם.
לא תזרע כרמך כלאים וגו'[1] (דברים כב ח).
יש במצות אלהינו, מצות תלויות ממקרה, ונזהרנו עליהם על אודות דבר. ויש במצות מצות אשר בנינם צדק, ומפעלם יורה על צדקם, ובנינם תקון עולם, ולולי הם נשחתו הדורות. ויש במצות מצות אשר לא יוכל איש שכל לאמור מה ולמה ועל מה ומדוע ואיככה, כי באשר דבר מלך שלטון, ולא יצר השמעות אזנים כי אם להקשיב, כאשר אמר משיח אלהי יעקב, זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי וגו' (תהלים מ ז), מה כתוב אחריו: אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (שם ח), כל איש שכל ואנשי לבב יודעים כי אלהינו לא שאל זבח ולא מנחה ביום הראותו בחורב, וגם עולה ומנחה לא בקש ביום הגלתו בסיני, כי כה תחלת דבריו: ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם וגו' (שמות יט ה), על כן אמר המשורר הואיל ואזנים כרית לי לשמע, עלי לשמוע ולעשות ולקיים מגלת ספר הכתובה עלי. ויש למצות מראות וענינים הרבה, ולולי טורח עלם ומרבית המלאכה עלי, הייתי מרבה פנים להם וגליתי פתרונם והעמדתי להם תוכן בצורת תכנית, למען יחזום מבקשיהם בעיני לבבם, ויכירו וידעו צדקת אלקינו, בראותם מצות מוגבלות וחקים גדורים, גם לגבולם גדר ולגדרים משמרות, ולמשמרותם חוק, וגם להם תולדות ותולדי תלדות עד תום זוקקי מצרפים, כולם נכוחים, פקודי ד' אמת צדקו יחדיו. אם אמרנו על כלאי הכרם כי גזרת מלך היא, וכל גזרת מלך לא על שומעיה לאמר מה באה ללמד ומה שרשי עיקרה ומה אודותיה, אבל כאשר ראינו כי לא השלים ההוראה עד שכתב בצדה 'פן תקדש', ידענו כי יש לה אודות ומקרה, כי בכל מקום אשר יאמר 'פן', רצה להורות ענינה ולבאר סתומה ולגלות חקרי רמזיה, למען תהיה החוקה ברה ואין בה מכשול. ואלה הם עללי כלאים ומומי מלאה בהיותה עם תבואה במחברת, כי בכורי שניהם לכהנים ומעשרות שניהם ללוים קדוש לאלהינו, ולא נכון לחללם ולהמירם ולא למהמהם, כי אם בעת הבשלם ולא תבא תבואתם יחדיו בזמן, כי אם בעת עלות גדיש כתום קמה אז תפתח סמדר ותתלחלח הגפן ונטיו נצניה ויקשרו גרגרי אשכלותיה, ואם בא יבא הקוצר לקצור קמה ולעמר צבתים בתוך הכרם, נשחתה התבואה ונשחתו בכיריה, כי לא תקום הנפת חרמש ושלוחת מגל מבלי הנעת נצנים ונוער שבלותיו, על כי הנצנים ישתרגו ויסבו קני הקמה, ונמצאו העמרים נסבכים ונאחזים בנצנים ונחנקים בזלזלים. ואם בא הקוצר לעזוב הקמה עד געת עת קיץ לבעבור יקומון שניהם, גם זאת לא יהיה, ביבוש קצרה תשברנה ונמצאו שניהם נשחתים, ולא נכון להשחית עץ מאכל ולחבל עץ פרי. ומבלעדי אלה נמצא הכרם בלי בכורים ומבלי מעשר מְעֻשָר, ונמצא הקמה בלי מלילות כרמל ובלי חלק לוי וכהן, על כי ראשית התבואה חֻללה ברוע ענין, כי יש ישל הכרם אם יקצרו זרעוניה בעת קציר, ובהיות ככה יבוקש בכורה ואיננה וקמה ולא תמצא, כי הבכורה הראויה להיות תחלה כבר נשלה בעלותה נצה, והקמה הראויה להיות כרמל, וכרמל וקלי לכהן, כבר נשברה ונשבתה, ונתערבו אלה עם אלה והיה קדש, הלא אם חלף החליף בעל הכרם תבואה בתבואה והמיר קמה בקמה, הלא הקמה והתבואה קדש לכהן, ואף כי השחית הבכורים והמעשר הלא נקדש הכל, ואלה אל חילופי תמורה המה, כי אלו היו תמורה נמצאו הם ותמורתם קודש. ואם המעשרות טעונות פדיון בתוספת חומש ויוצאים מקודש לחול, בכורי שדה ובכורי כרם אין טעונים פדיון, וכבר נשחתו אלה ואלה ונתערבו כמשפט העליון, נרדפה נא לדעת נכוחה ונראה על עיני לבבנו משפט ארח יושר ונתיב צדק, הלא הנכוחה היא תלמד עליה ואין על האמונה כסות, כי הוא נכון ונצב סלה. הלא הין קדש בהתערבו באיפת חיל, או מעט מזער חול בהתערבו בערמת קדש, נעשה הכל קודש לזרעונים וליין ולכל דבר, הקודש לקודש, והטמא לטמא, כי אחרי התערבו לא ינזר ולא יבדל, על כן אין נכון לחללו וראוי להיות בחזקת קדש, כאשר בנפול מעט מזער מדבר טמא בכלי מלא מטמא את הכל, והוא בחזקת טמא. ויש מהפותרים שאומרים 'פן תקדש' פן תטמא, ולא יכולתי לדעת מה ראו על ככה ומה הטעם לטמאות הקדש ולחלל הפתרון אשר לא כדת, ומראה הענין ודבר המלאה והתבואה יוכיחו.
- ↑ המבאר: כל המאמר בענין זריעת כלאים נמצא בכ"י המחברת אשר ביד החכם שד"ל בפדובה, ולא נמצא בכל ההעתקות אשר לפני. אמנם זה המאמר לא נכתב במקומו בכ"י המחברת הנ"ל רק כעין תוספת בין אות טי"ת ואות יו"ד [ובאמת לא כתבו כמחלקה טו בשרש כל או בפ"ע בשרש כלא]. וכבר נדפס ע"י החכם הנ"ל בספרו בית האוצר דף י"ט. ויתכן כי ברוב ההעתקות השמיטוהו המעתיקים בזדון לבם או ע"פ פקידת מצויהם, בחשבם כי לא נכון לבקש טעם לאזהרת כלאים כמו שלא נכון לבקש טען לאזהרת אכילת חזיר ואזהרת שעטנז וכדומה, ואני הבאתיו במקום הראוי לו.
אמר ר' ישבב: הנראה בזה שהחכם מנחם לא רצה בזה הפירוש ליתן טעם על איסור כלאים בכלל, רק דעתו שהתורה אסרה לזרוע שארי מיני זרעים בכרם אף בריחוק מקום שהוצר לנו חוץ לכרם מטעם פן תקדש המלאה, לפי שיוכל לצמוח מזה תקלה. והנה הורשה לנו ליתן טעם על איסור כלאים, כי התורה בעצמה רשמה לנו במלת כלאים רמז לזה, שהוא מענין כלא שפירושו מניעה ועצרה ומאסר, כי המינים השונים כשיוזרעו בסמוך ימנעו אלה את אלה בצמיחתם וגידולם, וזה סבה להשחתת המינים לפי שיינקו זה מזה ונשחת טעמם. וכן הבינו חז"ל, ולפי זה נתנו שיעור עד כמה ירוחק בזריעת המינים השונים, למען לא יהיה האחד יונק מלחלוחית האחר ורק היותם מרוחקים כראוי הותר לזרעם בשדה אחר, אמנם בזריעתם בכרם גלתה לנו הטעם פן קדש המלאה, והאיסור הזה נוהג אף בריחוק מקום שהותר לנו זולת זה במיני ירקות רק ברחוק יותר היינו ד' אמות כאשר ביאר זאת החכם מנחם בפירושו באר היטב. כי אפשר שתצא מזה תקלה, לפי שכלאים הכרם אסור בהנאה וכלאי זרעים אעפ"י שהזורע אותם לוקה משום שדך לא תזרע כלאים הרי הן מותרין באכילה, לא כן בכלאי הכרם שהם אסורים בהנאה, הירק או התבואה או הגפנים ושורפין את שתיהם שנאמר פן תקדש המלאה, ואפילו הקש של תבואה והעצים של גפנים אסורין בהנאה ושורפין אותם ולא יבשל בהם בעת שריפתן, וכיון שהן אסורין בארץ אסרו לזרען בחוצה לארץ והרואה בעין פקוחה ובאהבת האמת לא במשטמה ימצא תום דעתו ועומק חקירתו פה וגם במלת לטטפות שהעמיד המלה ב שרש טף וחיברה עם הטף יטיפו מענין הגדה ומלל, יען שכל הרואה את האות והזכרון יתעורר לרומם לברך ולקלס את השם הגדול והנכבד, האחד בתכלית האחדות, על שהוציאנו מעבדות לחירות והביאנו אל ארץ טובה ורחבה, וכן הבין רש"י ז"ל עיין לעיל בשרש טף בהערה וזולת זה גם לשום נגד עיניכם לבעבור תהיה יראתו על פניכם. ע"כ מד' המבאר בנדפס.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |