מהרש"א - חידושי הלכות/ברכות/כו/ב
מהרש"א - חידושי הלכות 
ברכות כו ב
פירש"י בד"ה שניה עלתה לו כו' והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה גילה כו'. עכ"ל. בלאו האי טעמא נמי שניה לא עלתה לשל שבת והיינו מטעמא דראשונה לא עלתה לו שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה אם השניה תעלה לו לשל שבת ע"כ שיהיה צריך להתפלל אחריה אחת של מ"ש אלא דהוצרך טעמא דהבדיל בה כדי שתחשב לשל ערבית ודו"ק[1]:
תוספות בד"ה טעה ולא התפלל ע"ש כו' גלי דעתיה דהך בתרייתא היא חובה כו' ואי אבדיל בתרווייהו כו' לא מחייב לאהדורי כו'. עכ"ל. ולפי זה מתיישב קושיית התלמוד דהכא גלי דעתיה אבל התם לא גלי דעתיה ולכך אין מחזירין אותו כמו אם לא הבדיל בתרוייהו וא"צ להחזיר והם דברי רבינו האי שכתב הרא"ש בשמו אע"ג שנשאר בקושיא כיון דלא קאמר תיובתא לאו משבשתא היא דטעמא דמסתבר הוא כו' עכ"ל. ע"ש:
בא"ד. אלמא דמצריך להתפלל זימנא אחריתי אע"ג שלא כו' מתוך לשון האלפסי. עכ"ל. לכאורה דמתוך הגמרא נמי מוכח הכי כדקאמר כיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה להתפלל תפלה אחרת בלא הבדלה אע"ג דלא מרויח מידי שהרי כבר התפלל ולא הבדיל בראשונה וי"ל דלפי הגמרא אפשר למאי דמסיק קשיא קושטא דלא קאי הכי ולא מהדרינן ליה כיון דלא מרויח כלום אבל לדברי האלפסי לא סליק בקושיא כמ"ש רבינו האי וא"כ קאי שפיר הך סברא דמהדרינן ליה אע"ג שאינו מרויח כלום ודו"ק:
בד"ה קשיא תימה כו' דמיירי קודם שהעשירו דאמרינן לקמן כו'. עכ"ל. ר"ל דקודם שהעשירו לא היה אומר כלל על הכוס רק בתפלה לחוד ולכך מחזירין אותו והך דקתני אין מחזירין תוקמא אחר שהעשירו וחזרו והענו דאז קבעוה בתפלה ואמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אבל כשהעשירו ועדיין לא חזרו והענו לא קבעו אלא על הכוס כדמוכח פרק אין עומדין (לג.) ע"ש ודו"ק:
בד"ה יצחק תיקן תפלת מנחה כו' צלותא דאברהם כו'. עכ"ל. עיין בערוך בערך שחר:
בד"ה ואין שיחה כו' אלא צדיקים דכתיב והוא עומד בין ההדסים ובחלק כו' כצ"ל:
בד"ה יעקב תיקן כו' וקשה למתני' דפ"ק דקאמר כו' כצ"ל:
בד"ה עד פלג כו' בשלמא עד ט' כו' וי"ל דר"י ס"ל דתפלה כנגד קטורת כו'. עכ"ל. ר"ל דהכי קא קשיא ליה דבשלמא אי הוה קאמר ר' יהודה עד מנחה גופא הוה שיעור דתפלת המנחה ניחא דהיינו מנחה קטנה דאז היו מקריבין תמיד של בין הערבים אבל פלג המנחה קטנה לענין תפלה מנליה האי שיעורא כיון דלא מצינו שום קרבן שהקריבו באותה שעה וקאמרי דתפלות כנגד קטורת תקנו דכתיב כו' וקטורת של תמיד בין הערבים היה משתהה אחר הקרבת התמיד עד פלג המנחה ומיהו למאי דבעי למימר פלג מנחה גדולה קאמר ר"י קשה הא מנליה דמה הקריבו באותה שעה ויש ליישב דאם הקדים תמיד של בין הערבים בזמן מנחה גדולה כדאיתא פרק תמיד נשחט (נח.) אפשר שלא היה משתהה הקטורת רק עד פלג מנחה גדולה והוא קרוב ברביעית שעה למנחה קטנה ודו"ק:
- ↑ וכתב הגאון מו"ה לוי קאדני בעל מחבר ס' עטרת ראש וז"ל: הנה שותא דמרנא המהרש"א לא ידענא. דהא בוודאי לא נעלם מעיניו מה שכתבו התוס' בד"ה טעה וכו' בשם הרי"ף בסוף דבריו וז"ל ואי לא אבדיל אפילו בחדא מנהון לא מהדרינן ליה וכו'. דנמצא לפ"ז אי לא יהב רש"י טעמא משום דהבדיל בשניה דגלי דעתיה שאינה של שבת, הוי עולה שניה לשל שבת. ומאי דהקשה מהרש"א האיך תעלה לשם שבת, הא צריך ע"כ להתפלל אחריה אחת של מוצאי שבת. זה אינה קושיא כלל. הא לא יהיה צריך להתפלל אחריה כלל. דהא כיון שיהיה סד"א שיוצא בשניה לשל שבת. יהיה אז יכול לצאת בראשונה לשל מוצאי שבת אף על פי שלא הבדיל בראשונה, להכי כתב רש"י טעמא דאין יוצא בשניה לשל שבת כיון שהבדיל גלי' דעתיה שאינה של שבת אלא של מוצאי שבת. ולהכי אין יוצא בראשונה לשל שבת שא"א להקדימה. ואין להקשות הא אף על פי שהבדיל בשני' יכול לצאת בה לשל שבת. כמו שכתבו ג"כ התוס' בשם הרי"ף באם הבדיל בשתיהן דלא מחייב לאהדוריה משום דיוצא בשני' לשל שבת. זה אינו דשאני התם דכיון דהבדיל גם בראשונה הרי בוודאי גילה תיכף דעתו בראשונה שהיא לשל מוצאי שבת. להכי אע"ג דהבדיל בשני' לא מהני גילוי דעת בשני' שתהי' למוצאי שבת, כיון שכבר יצא לשל מוצאי שבת. וע"כ דשני' היא לשל שבת. ואע"ג דהבדיל בה. כתב רב אלפס אע"ג דךא מיבעי לי' למעבד הכי ולאבדולי גם בשני' אעפ"כ לא מיבעי ליה לאהדורי דלא מזיק מה שהוסיף להבדיל בשני' בחנם כיון שעכ"פ באמת עכשיו אינה שבת ומתפלל תפילת חול אעפ"י שהיא לתשלומין של שבת וכוונת רש"י ברור הוא וק"ל: הגהות הגאונים
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |