שיחה:בבלי/ברכות/כו/ב

למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה (מכותב 'יתר10' בפורום אוצה"ח)

הגמ' מביאה ברייתא שעוסקת במי ש"שכח תפלת מנחה בערבי ימים שנוסח התפילה מתחלף" (ל' המאירי) כגון מע"ש לשבת או משבת למוצ"ש "שאינו מתפלל כנוסח מה ששכח אלא כנוסח שהוא בו עכשיו" (כנ"ל). בהמשך אומרת הברייתא עוד דין שיש להקדים תפילת החובה לתפילת התשלומין ולכן במוצ"ש יש להזכיר הבדלה בתפילה הראשונה ולא בשניה, ואם הפך הסדר והבדיל בשניה אומרת הברייתא: שניה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו.

הגמ' מקשה [לפי הנוסח שלפנינו, וכ"ה בכת"י אוקספורד ונוסח הפנים בכ"י פירנצה]: למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא צלי דמי ומהדרינן ליה? ורמינהו טעה ולא הזכיר וכו' הבדלה בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה על הכוס. ומסקנת הגמ': קשיא. א. סוגיית הגמ' מוקשה מאוד שכן מרהיטת לשון הגמ' בפשטות משמע שהגמ' הבינה שהטעם שהראשונה לא עלתה לו הוא משום שלא הזכיר בה הבדלה ולכן מקשה הגמ' שהרי הדין שאין הזכרה זו מעכבת. וזה תמוה. הרי הברייתא באה ללמדנו דיני התשלומין ולא דיני הזכרת הבדלה בתפילה, זאת ועוד הרי גם אם סברה הברייתא שהזכרת הבדלה מעכבת עדיין אין בכחה של הנחה זו להוליד את הדין שהראשונה לא עלתה לו, שעדיין נוכל להכשיר את ב' התפילות ע"י שנאמר שהתפילה הראשונה –שלא הזכיר בה הבדלה- היא תפילת התשלומין שבה אין חובת הזכרה והתפילה השניה היא תפילת החובה, ועל כרחך צ"ל שלדעת הברייתא הדין שצריך להקדים תפילת החובה מעכב בדיעבד ואם הקדים לא יצא חובת תשלומין -וכמו שפי' כן רש"י וכל הראשונים- ואם כן מנא לן להגמ' לומר שהטעם שלא יצא בראשונה הוא משום שלא הזכיר בה הבדלה ולא משום האי טעמא גופא שהקדים את תפילת התשלומין לתפילת החובה. (ועיי' שיטמ"ק אבל מדברי הראשונים ל"מ כן).

ובראשונים כאן [רא"ש רשב"א ועוד] הביאו את דברי רה"ג. ומתוך דבריהם נראה שפירשו קושיית הגמ' כך, שהדין שהראשונה לא עלתה לו מחייב ב' ההנחות; א. שהקדמת תפילת החובה לתשלומין מעכבת בדיעבד. ב. שהזכרת הבדלה בתפילה מעכבת. שכן אם ננקוט שהזכרת הבדלה אינה מעכבת עדיין נוכל לומר שתפילה הראשונה היא תפילת החובה –וטעה ולא הזכיר בה הבדלה- והתפילה השניה היא תפילת התשלומין -ובטעות הזכיר בה הבדלה- וא"כ עלו לו ב' התפילות. ומזה הכריחה הגמ' שהברייתא סוברת שהזכרת הבדלה מעכבת ומקשה למימרא וכו'. והביאו הראשונים הנ"ל את תירוץ רב האי גאון שמיישב את קושיית הגמ' שבמקרה דידן לא נוכל לומר שהראשונה היתה של חובה [אלא שטעה וכו'] ושניה של תשלומין, שבזה שהבדיל בשניה ולא בראשונה גילה בדעתו שהראשונה היתה של תשלומין והשניה של חובה וא"כ הקדים תשלומין לחובה ולא עלתה לו. [וכתבו הראשונים לפי זה שאם הבדיל בב' התפילות או לא הבדיל בב' התפילות שאז אין גילוי דעת עלו לו שתיהן].

ואחרי כל הדברים האלה לכאו' עדיין דוחק מה דהגמ' מסיק בקושיא בעוד שלפי מהלך הדברים תי' רב האי גאון כמעט מתבקש וכאשר אכן פסקו כדבריו כל הפוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש.

ב. בכ"י מינכן ובכת"י פריס וכן בגליון של כת"י פירנצה נוסף כאן קטע שלם בקושיית הגמ' שמשנה לכאו' לגמרי את השו"ט בגמ' [ואת הדינים העולים ממנה]. אני מעתיק את הנוסח כפי שמופיע בכ"י פריס: למימרא דכיון דלא אבדיל בקמייתא כמאן דלא מצלי דמי, ואמאי לא עלתה לו טבילה (ט"ס וצ"ל: תפילה) תיהוי ראשונה של שבת, ושנייה של מוצאי שבת, אמ' דילמ' אתי למימר טעמ' מאי תקינו רבנן לצלויי אחרת, משום דלא אבדיל בקמייתא, אבל הבדיל בקמייתא לא הוה צריך. ומשום דלא אמר הבדלה בראשונה מהדרינן ליה ורמינהי טעה וכו'.

בכת"י מינכן סומן כל הקטע הנוסף למחיקה, וכתב בדק"ס "ובדין מחקוהו דלפי גי' זו אינו מובן הקושיא למימרא כיון דלא אבדיל וכו' דהרי אמר דהכא משום גזירה הוא" ועיי"ש מה שרצה ליישב בדוחק. אולם נראה שאפשר לפרש בריווח שלפי נוסח זה קושיית הגמ' למימרא וכו' היא כפשוטה שהגמ' הבינה שהטעם שלא עלתה לו ראשונה משום שלא הזכיר בה הבדלה, ועל זה מקשה הגמ' במאמר המוסגר ואמאי לא עלתה לו וכו' כלומר שאע"פ שלא יצא אם לא הזכיר הבדלה -וגם לכתחי' צריך להקדים את תפילת החובה- בדיעבד נכשיר את שניהם ו"תיהוי ראשונה של שבת ושנייה של מוצאי שבת" ומתרצת הגמ' שמשום גזירה שמא יאמרו שהתפילה השניה הוא משום ששכח הבדלה בראשונה ויטעו שאין חובת תשלומין [בכ"י מינכן: דאתי למימר ובדין הוא דלא איבעיי ליה לצלויי תרי זימני] לכן החמירו שלא להחשיב את התפילה הראשונה כתשלומין. ולאחמ"כ חוזרת הגמ' להקשות "ומשום דלא אמר הבדלה בראשונה מהדרינן ליה" שזה בעצם חזרה לקושית למימרא וכו'. ולפי זה מובן היטיב קושיית הלמימרא שכן כל השו"ט בגמ' הוא מתוך זה שלמדו שהטעם שלא עלתה לו ראשונה הוא משום שלא הזכיר הבדלה, ולכן נשארת הגמ' בקושיא למסקנא. [ולא שייך לתרץ תי' רה"ג שהרי כל תירוצו בנוי על ההנחה שהקדמת תפילת החובה לתשלומין מעכבת].

ולפי נוסח זה עולה שבדיעבד אם הקדים תפילת התשלומין יצא. וכאמור כל הפוסקים והראשונים לא נקטו כן ומפורש בדבריהם שלא גרסו כנוסח הזה אלא כנוסח שלפנינו.

וכאמור בכ"י פירנצה זה נוסף בגליון ובכ"י מינכן סומן למחיקה [ובכת"י פריס נוכחתי כמ"פ בפירושים שחדרו לתוך הנוסח. לדוגמא לעיל כד ע"ב אחר "אבל לא היה מתעטף" נוסף בכת"י זה "כשטליתו נופל מראשו אלא טליתו פתוחה" וראה שם בתוס' בשם הר"ח].

ג. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שרש"י לא גרס כלל את כל הקושיא בגמ'. דהנה ז"ל: שניה עלתה לו – בשביל תפילת מוצאי שבת, וראשונה לא עלתה לו שאינה כלום, שאין לו להקדים תפילה שעבר זמנה לתפילה שזמנה עכשיו, והשניה נמי לא עלתה לשל שבת, הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת, והיא תחשב לשל ערבית. ע"כ. בחלק הראשון רש"י מפרש הטעם שלא עלתה לו ראשונה, אבל מה שכתב בהמשך והשניה נמי וכו' גילה דעתו שאינה של שבת וכו', לכאו' הרי אלו הם דברי רב האי שתירץ בזה את קושיית הגמ' בהמשך ואיך כתבה רש"י כאן בברייתא, ומשמע להדיא שרש"י לא גרס את כל הקושיא בהמשך. וצ"ע. [הוספה: ועי' בהגהות הב"ח מה שמפרש בדברי רש"י ולפי דבריו יהיה ראיה מרש"י לשיטת הפר"ח שאם טעה בתפילת החובה באופן שצריך לחזור מ"מ יצא תפילת התשלומין כיון שהקדים את תפילת העיקר, אבל לפי מ"ש אין ראיה].

אגב. רב האי גאון מדייק שהגמ' כתבה 'קושיא' ולא 'תיובתא' וצ"ע שלא מצינו לשון תיובתא על ברייתא.