מהרש"א - חידושי הלכות/ברכות/יט/ב
מהרש"א - חידושי הלכות 
ברכות יט ב
בד"ה מדלגין כו' דהא תניא בשמחות כל טומאה כו' וגולל ודופק אין נזיר מגלח עליהן כו' עכ"ל. כצ"ל ור"ל דאע"ג דאמר בהדיא דגולל ודופק מטמא מ"מ אין כהן מוזהר עליהם כיון שאין הנזיר מגלח עליהן וכ"ה בהדיא בתוספות ס"פ שואל אבל קשה לפי זה מאי מייתי ראיה מרביעית דם דאימא דאע"ג דרביעית דם מטמא מ"מ אין כהן מוזהר עליו כמו שאין הנזיר מגלח עליו ולשון התוס' דפרק שואל דהא תלמוד ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו כדתנן במס' נזיר וכהן מוזהר כו' עכ"ל. וכן כתבו בפ"ק דכתובות ולא ידענא מהיכא פסיק להו דכהן מוזהר על רביעית דם דמההיא דפ' בהמה המקשה אינו מוכח אלא דמטמא כמו גולל ודופק ודו"ק[1]:
בד"ה ולאחותו כו' לאחיו מה ת"ל שאם היה כהן גדול ונזיר כו' עכ"ל. כצ"ל:
בד"ה אמרת לא כו' וא"ת מהיכא פשיטא ליה כו' וא"ת התם דפריך על מעשה דיוסף הכהן מנא ליה לתלמודא דמיירי כו' וא"ת מנא ליה דהאי קרא בעושה כו' עכ"ל. כצ"ל קושיא ראשונה היא לתנא דברייתא מאיזה סברא אוקמא קרא דלאחותו בעושה פסח לחוד דאפ"ה אינו מטמא לאחותו אימא דעושה פסח לחוד מטמא אפילו לקרוביו ולא איירי קרא אלא ביש בו ג' הקדושות דאפ"ה לאחותו דוקא אינו מטמא אבל למת מצוה מטמא ותירצו דמהך סברא דלא אתא עשה שאין בו כרת כו' אוקמא לקרא אפילו בעושה פסח גרידא ושוב הקשו דעל כרחך הך סברא אינה מוכרחת דהא מצינו [מת מצוה] עשה שאין בו כרת הוא ודוחה עשה שיש בו כרת כגון פסח וא"כ מנליה לתלמודא למימר דהאי תנא איירי בעושה פסח גרידא דאפ"ה אינו מטמא לאחותו ותירצו דהכי משמע לתלמודא מדברי התנא דאיירי בעושה פסח גרידא מדלא כייל כו' ושוב הקשו לדברי התנא דהיאך מוקמא ליה בעושה פסח כלל כיון דקרא איירי בנזיר ותירצו דבאם אינו ענין לנזיר (מוקמת ליה)[2] תנהו ענין לעושה פסח גרידא מהך סברא דכתבו (הרא"ש) [בשם רש"י] לעיל ודו"ק:
- ↑ וכתב הגאון מו"ה לוי קאדני בעל מחבר ס' עטרת ראש וז"ל: והנה שותא דמרנא בזה לא ידענא דהא באמת משום הכי לא רצו התוס' להביא דעת ר' ישמעאל דס"ל בפ' בהמה המקשה דיליף רביעית דם ממת אחד שמטמא מקרא דהנוגע במת בנפש אדם דכתיב בפ' פרה ולא קרא דעל נפש מת לא יבא דכתיב גבי נזיר דמשם נלמד לרביעית דם ממת אחד. והביאו קרא דרבי עקיבא דיליף רביעית דם של שני מתים מדכתיב על כל נפשות מת לא יבא דכתיב בפרשת אמור אל הכהנים דבוודאי לכוונה זו הביאו קרא דנפקא מיניה רביעית דם של ב' מתים. היינו משום דכתיב בכהנים ומוכח דכהנים מוזהרים עליו בהדי' בפסוק זה.
ולכן אגב חורפי' ושיטפי' שגגה הוא שיצא מלפני השליט. ונ"ל שהגורם לו לשגגה זו הוא מפני שנדפסו בהש"ס בדפוס פפ"ד ובדפוסים הקודמים בתוס' בד"ה ולאחותו כו' ז"ל גבי נזיר כתיב על כל נפשות מת לא יבא עכ"ל ובאמת טעות הוא שנפל בדפוס, דהא גבי נזיר כתיב על נפש מת לא יבא אבל קרא דעל כל נפשות מת לא יבא כתיב גבי כהן. ומפני זה אגב שיטפיה וחורפיה סמך על טעות זה שנפל בדפוס בדברי התוס' והעלה על דעתו דבאמת גבי נזיר כתיב ולא גבי כהן. אך באמת צריך להגיה בהתוס' וכצ"ל גבי נזיר כתיב על נפש מת לא יבא וכמו שכתב רש"י ז"ל וק"ל:. הגהות הגאונים - ↑ מוסגר בדפוס וינה תקע"ד.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |