מהרש"א - חידושי הלכות/בבא בתרא/יח/ב

מהרש"א - חידושי הלכות בבא בתרא יח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בד"ה ואי לא סמיך כו' ואע"ג דהשתא קס"ד דדבורים נמי מזקי כו' עכ"ל הוכרח לפרש כן בדברי המקשה דקס"ד לכ"ע דדבורים נמי מזקי וכן פירשו לקמן בקושית א"ה כו' והיינו מדפריך לקמן מכלל דר"י סבר על הניזק כו' דמשמע דהשתא שמעינן ליה מרבינא שהדבורים אינן מזיקים כו' כמ"ש התוס' לקמן לשיטת רש"י ז"ל וק"ל:

בא"ד היכי משכחת לה כו' ולר"י לא ירחיק כלל דכיון דתרוייהו מזקי כו' להרחיק חצי ההרחקה כו' עכ"ל וצ"ל דלא אסיק תלמודא אכתי אדעתיה הא דמסיק לעיל לרבא לפלוגי לר"י בין שאר נזיקין לבור דאינו סומך משום דכל מרא ומרא כו' דהא לא אסיק אדעתיה כלל הך דר"י דזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו וס"ל השתא לר"י נמי על המזיק להרחיק וק"ל:

בא"ד ה"מ אילן שעשוי לעמוד שנים רבות כו' עכ"ל והיינו דוקא בסמכו בהיתר אבל לסמוך לכתחלה ודאי דליכא לפלוגי בין שאר נזיקין לאילן ולכך פריך שפיר לקמן וסבר ר"י על הניזק כו' וזה נוטע בתוך שלו דהכא לא שייך הפסד מרובה דלא יטע ולא יפסיד וק"ל:

בא"ד וצריך בעל הדבורים להרחיק כל ההרחקה כיון כו' עכ"ל הוצרכו לומר כן לדברי המתרץ דצריך בעל הדבורים להרחיק כל ההרחקה ולא שנאמר לר"י שגם בעל החרדל יסמוך ולא ירחיק כרבנן דהכי מפרש לה המקשה משום דא"כ ה"ל לאוקמי שפיר בפשיטות כשסמך בעל דבורים תחלה ובלוקח כו' כמ"ש התוס' בסמוך מיהו ק"ק דאיכא לפרושי בלוקח א' שעשה שניהם בשדהו בלא הרחקה ומכר החרדל לאחר והניח הדבורים לעצמו או שמכר לאחר הדבורים דהשתא תרוייהו סמכו בהיתר ושניהן אינן צריכין להרחיק כסברת המקשה ויש ליישב דלא בעי לפרושי הכי דודאי אין אחד עושה שניהם בשדהו בלא הרחקה כיון שמזיקין זה את זה וק"ל:

בא"ד א"ה מאי טעמא כו' אפילו משרה וירק כיון שנעשית המשרה בהיתר כו' כמו גבי אילן ובור כו' עכ"ל דליכא למימר דמשום הכי פליג בדבורים וחרדל לאשמועינן דבעל הדבורים צריך להרחיק כל ההרחקה מה שאין כן במשרה וירק דהך מלתא לא משתמע ממלתיה דר' יוסי אלא דקאמר ר"י מתיר בחרדל דהיינו דבעל החרדל לא בעי להרחיק וא"כ הך מלתא שפיר ה"מ לאשמועינן במשרה וירק דלא בעי בעל המשרה להרחיק וק"ל:

בד"ה מכלל דסבר ר"י כו' וצ"ל שהמקשה הראשון הוה ידע כו' עכ"ל אין זה מוכרח דהא איכא למימר דהמקשה הראשון סבר דפליגי בהכי כמו לשיטת רש"י ומקשה השני סבר דאין סברא כלל דליפלגו בהכי כמו שכתבו התוס' אלא דלית לן למימר דשני המקשנין פליגי בהך סברא כיון דאיכא למימר דהמקשה הראשון ידע המסקנא דדבורים לא מזקו לרבנן ודו"ק:

בד"ה וסבר ר"י על כו' וק"ל מה הוצרך לחלק בדוחק בין לוקח אילן ללוקח המשרה כו' עכ"ל למאי דמסיק לר"י על הניזק להרחיק עצמו ודאי מצינן לאוקמי פלוגתייהו בחרדל ודבורים שפיר בלא לוקח ובעל דבורים סמך תחלה וצריך בעל החרדל להרחיק לרבנן ולר"י אינו צריך כדקאמר וזה נוטע בשלו מ"מ כיון דעד דמסיק הכי ופריך מר' יוסי ולא הוה קשיא ליה לרבנן מאילן ע"כ דמפליג בין לוקח אילן ללוקח משרה אבל לשיטת ר"ח ורבינו תם לא איצטריך לן לפלוגי כלל בהכי ורב פפא נמי דמוקי לה בלוקח גם לשיטת ר"ח ורבינו תם נמי לא מפליג בהכי והא פרכינן ליה אי בלוקח מאי טעמא דרבנן דר"ל דמ"ש הוא מאילן ובור ועוד נראה למסקנא נמי לשיטת רש"י למאי דקאמר ר"י אלא לדידכו כו' אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי ע"כ דלא פליג ר"י עלייהו אלא בלוקח ואיצטריך לן לחלק בין אילן למשרה ודו"ק:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---