מהר"ם/בבא בתרא/יח/ב

מהר"ם בבא בתרא יח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמעתתא דחרדל ע"ב גמ' ואי דלא סמיך היכי משכחת לה וכו'. שמעתתא דא קיצר בה רש"י דבריו ואין לה שום חבור כי אם על דרך שפירשו התוס' שיטת רש"י על כן אכלול פירוש השיטה בדברים קצרים על פי שפירשו התוס' שיטת רש"י והכי פירושו ואי דלא סמיך אינש דבר היזק למיצר חברו אפילו כשאין שם עדיין דבר הניזוק כרבא היכי משכחת לה פלוגתא דרבי יוסי ורבנן דלרבנן על בעל החרדל להרחיק כל ההרחקה ולרבי יוסי לא ירחיק כלל דהא ביה דנשמע מדברי ר' יוסי דשניהם מזיקים זה את זה בעל החרדל לבעל הדבורים ובעל הדבורים לבעל החרדל ולא משכחת ליה לרבא דלסמוך אחד מהן בהיתר וא"כ אפילו קדם אחד מהם וסמך חייב לסלקו והוי כאילו באו שניהם בבת אחת ועל שניהם מוטל להרחיק כל אחד חצי ההרחקה כמו גבי בור לרבא דאין חילוק בין באו שניהם בבת אחת ובין קדם אחד מהם חייב כל אחד להרחיק שלשה טפחים דבשלמא לאביי דאמר אם קדם הראשון סמיך אתי שפיר דאיירי שסמך בעל דבורים תהלה ואע"ג דסבירא ליה השתא דבעל דבורים נמי מזיק לבעל החרדל לכולי עלמא מ"מ סבירא להו לרבנן דעל המזיק השני דהיינו בעל החרדל להרחיק את כל ההרחקה כמו גבי בור לאביי דאע"ג דשניהם מזקי אהדדי ואם סמך הראשון על המיצר השני מרחיק כל הששה טפחים ור' יוסי סבר כיון דדבורים מזקי נמי לחרדל ועשה בעל הדבורים קצת שלא כהוגן שסמך על המיצר שזה עתיד לזרוע החרדל אע"פ שבדין אינו יכול למונעו שלא יסמוך מכל מקום קצת שלא כהוגן עשה בעל הדבורים ולכך גם בעל החרדל יכול לסמוך משום דאמר ליה בעל החרדל לא דייך שסמכת אצל מיצר שלי אלא שתכפני להרחיק ונהי שלא הייתי יכול לעכב על ידך מכל מקום שלא כהוגן עשית ולכך גם אני לא ארחיק אלא אסבול הזיקך וגם אתה תסבול הזיקי כמו שמפרש הרא"ש ולא דמי לבור דהתם משום דמרפיה לה לארעיה ומזיק השני בידים לכותל בורו של ראשון ולכך על השני להרחיק כל ההרחקה אבל הכא לא אלא לרבא דאמר לא סמיך קשיא היכי משכחת לה דלרבנן מרחיק בעל החרדל כל ההרחקה ולרבי יוסי לא ירחיק כלל דכיון דתרוייהי מזקי אהדדי על כל אחד ואחד להרחיק חצי ההרחקה ואפי' סמך בעל הדבורים תחלה כנזכר לעיל דלא שייך לומר אני לא ארחיק אלא אסבול היזקך וגם אתה תסבול אלא היכא שאין בעל החרדל יכול לכוף את בעל הדבורים לסלק היזקו אבל לרבא דיכול לכופו לסלק אע"פ שקדם לא היה ליה למיתני רבי יוסי מתיר בחרדל אלא חייב כל אחד להרחיק חצי ההרחקה וכן לרבנן אין על בעל החרדל להרחיק כל ההרחקה וזהו פי' המקשן אלא שיש עדיין לדקדק מה סלקא דעתיה דמקשן דפריך מר' יוסי הא ר"י ס"ל גבי אילן ובור דעל הניזק להרחיק את עצמו ואפי' היכא שהבור קודם לאילן אין בעל האילן חייב להרחיק אע"פ שהאילן מזיק לבור והבור אין מזיק לאילן כל שכן הכא שגם הדבורים מזיקים לחרדל שאין בעל החדדל חייב להרחיק ואם כן מאי פריך מרבי יוסי וי"ל דסבירא ליה השתא שגם רבי יוסי סבירא ליה דעל המזיק להרחיק מדלא פליג אלא אדבורים וחרדל ולא פליג אמשרה וירק ש"מ דגבי משרה וירק מודה רבי יוסי דבעל המשרה דהוא המזיק חייב להרחיק ולא פליג אלא בחדדל ומטעם דגם הדבורים מזקי לחרדל ובאמת היה יכול לפרוך דברי רבי יוסי אהדדי דמאי שנא משרה וירק מבור ואילן כמו דפריך בסמוך וסבר רבי יוסי על המזיק להרחיק את עצמו והתנן ר' יוסי אומר אע"פ שהבור קודם לאילן וכו' וכמו שכתבו התוס' בסמוך אהא דפריך וסבר וז"ל על מקומה הוה ליה לאקשויי וכו' אבל מ"מ גם לפי המסקנא דמסיק דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי על הניזק להרחיק את עצמו ואפילו משרה וירק לא בעי להרחיק אלא לדידכו דאמריתו על המזיק תינח משרה וירק וכו' אפי' הכי פריך השתא שפיר לרבא דכיון דלא סמיך היכי משכחת לה משום דהיאך קאמר רבי יוסי לרבנן לדידכו דאמריתו על המזיק להרחיק דגבי חרדל ודבורים דכיון דתרוייהו מזקי אהדדי לא ירחיק בעל החרדל הא כיון דלרבא לא משכחת דסמיך אחד מהן בהיתר אם כן אע"ג דקדם חד מינייהו חייב לסלק וכיון דתרוייהו מזקי אהדדי על כל אחד להרחיק חצי ההרחקה לרבנן דאמרי על המזיק להרחיק ולא הוה ליה למיתני ורבי יוסי מתיר כחרדל ולכך קושית המקשה קושיא עכ"פ ומשני בלוקח דלאחר שזרע שם חרדל מכר חצי שדהו והלוקח העמיד שם אח"כ דבורים הלכך כיון דבעל החרדל זרע החרדל בהיתר ואח"כ בא בעל הדבורים להזיקו לכך קאמר ר"י דצריך בעל הדבורים להרחיק ולפי זה צריך לפרש רבי יוסי מתיר בחרדל דרוצה לומר דבעל החרדל א"צ להרחיק אלא בעל הדבורים שבא אחריו הוא צריך להרחיק כל ההרחקה וגם צריך לומר דאם היה איפכא שאם המוכר העמיד דבורים ואחר כך מכר חצי שדהו והלוקח זרע חרדל שאז היה ר' יוסי מתיר בדבורים והיה מחייב לבעל החרדל להרחיק כל ההרחקה ופריך אי בלוקח מ"ט דרבנן כיון דבעל החרדל זרע בהיתר מאי טעמא מחייבי ליה להרחיק כל ההרחקה הא אדרבה לבעל הדבורים הוה ליה לחייביה להרחיק דאיהו סמיך באיסור ומזיק לחרדל ועוד מאי טעמא דרבי יוסי דמשמע דלא פליג בכי האי גוונא דהיינו בלוקח אלא גבי דבורים וחרדל מטעם דתרוייהו מזקי אהדדי אפי' משרה וירק גמי כשהוא בכי האי גונא דעשה משרה בהיתר ואח"כ מכר חצי שדהו והלוקח זרע ירק לא יצטרך בעל המשרה להרחיק כיון דנעשית המשרה כהיתר ומשני רבינא קא סברי רבנן על המזיק להרחיק וכו' ד"ל דס"ל דדבורים לא מזקי לחרדל אלא החרדל הוא מזיק לדבורים ועל המזיק להרחיק את עצמו אע"פ שסמך בהיתר לגמרי דהיינו שנעשה קודם שמכר שדהו ולהכי ס"ל לרבנן דעל בעל החרדל להרחיק שהוא המזיק וכן בעל המשרה שהוא המזיק חייב להרחיק אע"פ שנעשית בהיתר ואע"ג דגבי אילן היכא דנטע בהיתר כגון בלוקח כדאוקמי לעיל לרבא קאמר דלא יקוץ אפי' לרבנן אילן שאני דאיכא הפסד מרובה כמו שכתבו התוס' מכלל דר' יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו וכו' השתא ס"ד דמקשה כיון דרבנן סברי דדבורים לא מזקי לר' יוסי נמי הדבורים ניזוקים ולא מזיקין ואפי' הכי קאמר דכיון דבעל החרדל סמך בהיתר דהיינו בלוקח אינו חייב להרחיק דהיה סבר דלא שייך לר' יוסי ורבנן לפלוני בזה אי דבורים מזקי אי לא דאם כן במאי קמפלגי אלא ודאי בהא פליגי דר' יוסי סבר על הניזק להרחיק את עצמו לכך פריך אי הכי אפי' משרה וירק נמי והיה לו לחלק ג"כ לדברי רבנן גבי משרה וירק והיה יכול להקשות דהא בהדיא קתני בדברי רבי יוסי שהדבורים מזקי ג"כ לחרדל דקתני ואוכלות ליגלוגי חרדלאי והוא הדין דלרבנן הדבורים מזקי לחרדל דלא פליגי בהא אלא דניחא ליה למנקט הקושיא דאפי' משרה וירק נמי דהתחיל כבר להקשותה ומשני אלא לעולם ר"י ורבנן לא פליגי אי על הניזק או על המזיק להרחיק אלא דבהא פליגי דר"י סבר דהדבורים ג"כ מזיקים לחרדל ורבנן סברי דהדבורים הן ניזוקין ואינן מזיקין דהכי קאמר להו ר"י לרבנן תינח משרה וירק וכו' דהירק לא מזיק למשרה לכן בעל המשרה חייב להרחיק אפי' בלוקח דהיינו שעשה המוכר המשרה קודם שמכר חצי השדה ואח"כ זרע הלוקח ירק אלא חרדל ודבורים דתרוייהו מזקי להדדי ולכך כשבעל החרדל זרע בהיתר דהיינו בלוקח כדלעיל היה לו לבעל הדבורים להרחיק והשיבו לו רבנן דדבורים לחרדל לא מזקי וכו' ופריך וסבר ר"י וכו' ולפי המסקנא ר"י סבר על הניזק להרחיק את עצמו אפי' היכי דהניזק קדם בהיתר והמזיק סמיך באיסור כגון גבי בור ואילן ופליג אפי' גבי משרה וירק ואפי' היכי דבעל הירק קדם והא דקתני ור"י מתיר בחרדל לא קאמר זה אלא לדבריהם דרבנן דאפי' לדידכו דאמריתו על המזיק להרחיק אפילו בלוקה תינח משרה וירק וכו' אבל חרדל ודבורים דתרוייהו מזקי אהדדי היכי דזרע החרדל בהיתר דהיינו כלוקח היה לכם לומר דבעל הדבורים חייב להרחיק ולא בעל החרדל. כן היא שיטת רש"י על דרך שפירשוה התוס' וכלל העולה משיטה זו דלרבנן אליבא דרבא על המזיק להרחיק את עצמו אפילו היכי דקדם המזיק וסמיך בהיתר גמור כגון בלוקח ולר' יוסי בכל ענין על הניזק להרחיק אפי' היכי דקדם הניזק ואחר כך בא המזיק וסמיך באיסור אפילו הכי על הניזק להרחיק את עצמו ולקמן בדף כ"ה איפסקא הלכתא כרבי יוסי אלא דקאמר התם מודה ר' יוסי בגירי דיליה וכתבו התוס' לקמן בדף כ"ב בד"ה לימא תנן סתמא דלא כרבי יוסי וכו' דלא פליג ר' יוסי אכל הרחקות דמתני' דכולן מיקרי גירי דיליה ולא פליג ר' יוסי אלא באילן ובור ומשרה וירק וכרשים ובצלים דלא מיקרי גירי דיליה דאין ההיזק בא מיד כי אם לאחר זמן כמבואר בדברי הרא"ש ואף במשרה וירק כתב הרי"ף דאף לר' יוסי צריך להרחיק הרחקה קצת כמו שמרחיקין בור שיח ומערה ממיצר חברו אלא שאין צריך הרחקה גדולה כדי שלא יסריח הירק מן המשרה כמו שסוברין רבנן והשתא גם לפי מה דקיימא לן כר' יוסי קי"ל נמי כרבא דלא סמיך אינש היזק למיצר חברו אפילו כשאין שם דבר הניזוק דהיינו לענין הרחקות דמשניות דלעיל דמודה בהו ר' יוסי כך היא פירוש השיטה לשיטת רש"י אבל ר"ת ור"ח גרסי' אלא אמר רבינא וכו' והשתא הדר ביה ממה דאוקמא בלוקח וגם הדר מכל שנויי דלעיל דודאי בכולהו מודה רבא דכי ליכא כותל או ירק דסמיך ולא אתא רבא לסמוך אפילו לרבנן כי אם גבי בור משום דכל מרא ומרא מרפית לארעאי כמו שפירשו התוס' באריכות ודבור התוס' המתחיל מכלל וכו' צריך להיות אחר סיום ד"ה וסבר וכו' והא דקאמר בד"ה מכלל וכו' וצריך לומר לפי' זה רוצה לומר לפירוש ר"ת ור"ח ורוצה לומר משום דקשה להו לפי' ר"ת כיון דלשנויא דרבינא הדר ביה מכל הני שנויי דלעיל ואם כן השתא רבא ואביי שוין בדין כולהו ולא פליגי אלא בבור ואם כן כמו דלאביי הוי ניחא ליה פלוגתא דרבי יוסי ורבנן כמו שכתבנו בתחלה בדברי המקשה שהקשה לרבא ואי דלא סמיך היכא משכחת לה אבל לאביי הוה ניחא ליה כמ"ש התוס' ואם כן מאי פריך השתא לבתר שנויא דרבינא מכלל וכו' הלא כמו דהוה ניחא ליה מעיקרא לאביי ה"נ השתא לרבא לכך כתבו וצ"ל דזה שהמקשה אינו אותו המקשה שהקשה בתחלה ואי דלא סמיך וכו' והנה הארכתי ויצאתי מכלל כוונתי בחבור זה כדי להקל על המעיין שיעמוד בנקלה על כונת הרי"ף והרא"ש ויתר הפוסקים בדין זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף