מהרש"א - חידושי אגדות/פסחים/סח/א

מהרש"א - חידושי אגדות פסחים סח א

שירקא דתעיא כו'. פירש"י ליחה כו' מיחוי לשון דבר הבזוי כו' מחים רשיעא אלמא דבר רע כו', ע"ש. ויותר נראה לפרש כולה מלשון מיחוי ממש כמשמעו ומחים ע"ש שהרשעים שמנים כפירש"י שם דבר השומן הוא רך ונמחה, וק"ל:

ורעו כבשים כו'. פירש"י פירושו ע"פ מ"ש פרק אין דורשין (דף י"ג) כבשים ללבושיך גו' דברים שהם כבשונו של עולם כו' ה"נ תחיית המתים הוא דבר שהוא כבשונו של עולם ובכלל מה לאחור שאמרו שהם הוא:

ירעו בשן וגלעד גו'. האי קרא בלעתיד איירי כל הענין שישובו ישראל לנחלתן לארץ ישראל ופרט בשן וגלעד לומר שיזכו הצדיקים אז להחיות המתים כמו שזכו אליהו ואלישע. והקדים אלישע לאליהו בענין זה לפי שהוא החיה שנים כמ"ש פי שנים ברוחך. ונראה דנקט בשן וגלעד שהן אינן מעיקר ארץ ישראל לומר שאף המתים שבחו"ל יזכו לתחיית המתים על ידי הצדיקים וע"פ מ"ש במדרשות שעל ידי הצדיקים הנקברין בחו"ל יזכו גם שאר מתים שם לגלגול מחילות:

ואיש משענתו גו'. לפי פשוטו דקאי אזקנה דנקט וכיון דנקט גם זקנות לא ה"ל למיכתב ואיש אלא ומשענתן בידן, ועוד מדכתיב יזבו זקנים גו' לא יתכן בו משענת והל"ל עוד ילכו זקנים גו' ומשענתו גו', וע"כ דרשוהו שהוא מלתא אחריתי ואיש צדיק יהיה משענתו בידו להחיות בו המתים כמו שעשה אלישע, וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף