מהרש"א - חידושי אגדות/פסחים/סח/ב
מהרש"א - חידושי אגדות פסחים סח ב
כתוב אחד אומר עצרת לה' וגו' וכתוב א' כו'. הנהו תרי קראי חג גבי ז' של פסח כתיב וחג גבי ח' של סוכות כתיב, מ"מ אינו דומה לו לחלק בין ב' יו"ט הללו: ודקאמר הכל מודים בעצרת כו'. לאו ניהו עצרת דהני קראי אלא חג השבועות נקרא עצרת בלשון חכמים וביה לא כתיב לה ולא כתיב ביה נמי לכם ומסברא דבעי לה', וקאמר דבעי נמי לכם מ"ט יום כו'. וכן בשבת ופורים מסתמא דבעינן בהו לה' כמו כל שאר ימי השנה, אלא דקאמר דבעי בהו נמי לכם.
ומייתי לה בשבת מדכתיב וקראת לשבת עונג דהיינו באכילה כמפורש פרק כל כתבי (שבת דף קיח). ובפורים מייתי ליה מדכתיב יום משתה ושמחה, מיום משתה יליף ליה דבעי לכם ולא מלשון שמחה דהא ביו"ט נמי כתיב ושמחת בחגך, והיינו דאפשר דכולו לה' בשמחה, לימוד התורה המשמח הלב. והא דאמר גבי יו"ט אין שמחה אלא בבשר, ר"ל אין שמחה לכם שהיא אכילה אלא בבשר, ודו"ק:
כל האוכל ושותה ב' כו' כאלו התענה ט' כו'. תלה שכר מצות אכילה בט' במצוות עינוי ביוה"כ דאכילה צרוך מצות עינוי היא שחס הקב"ה על ישראל שיוכלו לסבול העינוי בכח האכילה כדאיתא במדרשות. ועי"ל לפי שמסברא יותר גדול שכר המענה עצמו לשם מצוה ממענג עצמו לשם מצוה וע"ד שכתבנו בסוף מסכת מכות אקרא דנשבע להרע ולא ימיר כי מתכונה שלמה היא הנשבע להרע לעצמו שהוא נגד יצר הרע דהיינו שלא אוכל ולא ימיר דהיינו הנשבע להטיב לעצמו כגון שאוכל, וע"כ תלה כאן זו אכילת מצוה של ערב יוה"כ היא גדולה כעינוי יוה"כ גופיה שהיא נגד יצר הרע, ודו"ק:
שם עבדי ליה עגלא תילתא כו'. אולי שרמז להך דרשה דגלילאי בפר"ע כל הני תליתאי דחשיב התם, וז"ש אי לאו האי כו' דהיינו יומא תליתאי כמפורש שם:
ואמר חדאי נפשאי חדאי כו'. כפל הענין לפי שיש באדם ג' נפשות שהם הטבעית וחיונית ושכלית, כמ"ש הרמב"ם בשמנה פרקים. וזו הנפש הטבעית אין לה עסק בתורה רק אלו נפשות שנים החיונית והשכלית ועליהם אמר בכפל חדאי נפשאי לך קראי בנפש החיונית ולך תנאי במעלה יתירה בנפש השכלית, וק"ל: