מהרש"א - חידושי אגדות/עירובין/יט/א

מהרש"א - חידושי אגדות עירובין יט א

מדת בשר ודם אדם מתחייב הריגה כו' כדי שלא יקלל כו'. ר"ל שזה שנתחייב הריגה ע"י דין מלך בשר ודם מהרהר אחר דינו שלא יפה דן אותו להריגה גם לא ירא מלקלל כיון שאחר הריגתו לא יכול לעשות לו כלום. אבל במדת הקב"ה אינו מהרהר דבוודאי יפה חייבו, גם ירא מלקלל כיון שגם אחרי הריגתו יכול עוד לענשו בדין גיהנם ולכך שותק מלהרהר. ואדרבא נותן תהלה להקב"ה על שפרע לו ענשו בעולם הזה כדי לזכותו בעוה"ב.

ואמר ולא עוד אלא שדומה לו כאלו מקריב כו'. ע"פ מ"ש בטעם המביא קרבן שידמה בנפשו שהוא היה ראוי להריגה כבהמה זו אלא שהתורה חסה עליו שתהא הבהמה לקרבן תחתיו לכפרה ואם כן זה שנתחייב הריגה למקום הרי הוא נעשה קרבן וכפרה על עצמו דהיינו ולך ישולם נדר.

ועד"ז יש לפרש הא דקאמרי' בסמוך ומורידין דמעות כמעין של שיתין כו' היינו אותן דמעות עולות לו לפניו ית' ב"ה במקום הנסכים הבאים עם הקרבן וכדאמרינן שערי דמעות לא ננעלו ואמר גם ברכות וגו' שמצדיקין עליהן את הדין כו' דהיינו שאומרים ברוך דיין אמת וק"ל:

אפילו על פתחה של גיהנם כו' שנאמר ויצאו וראו בפגרי וגו'. דמקום פגרי האנשים לאו היינו גיהנם גופיה אלא פתחה של גיהנם הוא מקרי:

הא בפושעי אומות העולם כו'. ובפ"ק דראש השנה מוקי לה להאי קרא גם בפושעי ישראל הגמורים שאין להם חלק לעוה"ב והם המינין והמסורות כו' ע"ש ועיין גם במסכת עדיות :

פושעי ישראל ק"ו ממזבח הזהב כו'. מפורש בסוף פ"ב דחגיגה :

אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא כו'. משמע ליה דההוא קרא מיירי מיד שבוכין כו' ומצדיקין עליהם את הדין הן עולים וכדמסיק דאברהם אבינו מסיק ומקבל להו כו' ודו"ק:

אלא מעתה דכתיב המוציא כו' אלא דאסיק ואפיק כו'. נראה דהיינו המוציא לך מים מצור החלמיש וגו' אבל המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' אמרינן בפרק כיצד מברכין לרבי נחמיה אה"נ הוא דלא משמע אלא דאפיק ורבנן התם נדחקו בו לפרש דה"ק להו הקב"ה כד מפקינא וכו' והכא ה"ק כיון דמשמע נמי לשון עבר דאפיק כמו המוציא מים מצור וגו' ה"נ דפשעי הוא לשון עבר וק"ל:

דכתיב מבטן שאול שוועתי שמעת קולי וגו'. לפי ענינו מבטן וממעי הדגה קאמר שבו היה יונה מתפלל, אבל מדכתיב לשון שאול משמע ליה דבמקום פתחה של גיהנם היה:

אור לו בציון זו גיהנם ותנור לו בירושלם זו פתחה כו'. לכאורה הוא מגומגם דפתחה של גיהנם בירושלם ניחא אבל הגיהנם גופה בציון דבר שא"א הוא דהגיהנם גדול כמו ס' פעמים בג"ע וג"ע גדול ס' פעמים בעולם כדאמרינן במסכת תענית . ונראה דוודאי פשטיה דקרא בשריפת חיל דסנחריב איירי דכתיב (ישעיה לא ח) ונפל אשור [כו'] (שם ט) וחתו מנס שריו [נאום ה'] אשר אור לו בציון גו'. שישרף חיל סנחרב מלך אשור באור הבא לציון מן הגיהנם שהוא אור דק לשרוף הנשמות ובו נשרפו הם כמ"ש פרק אלו קשרים ותחת כבודו יקד וגו' כשריפת בני אהרן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן כו' ומשום דענינו כפול ותנור לו בירושלם דרשוהו זו פתחה [כו'] ועניינו דיש לגיהנם ג' פתחים בג' חלקי עולם מדבר ים ויישוב שהם כלל העולם ע"ד שאמר הכתוב (תהלים קלט ז) אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח אם אסק שמים וגו' ואציעה שאול הנך וגו' דהיינו שא"א לאדם להסתר מדרכו של גיהנם כי בכל מקום מוכן פתחה לקבל הרשעים וק"ל:

שני תמרות יש בגי בן הנום כו' וזהו פתחה. י"ל הרמז כי יורדי גיהנם הם ההולכים אחרי מתיקות ותענוגי עולם הזה כדובשא של ב' תמרות הללו וזהו שביניהן פתח המביאן לגיהנם. וק"ל:

ז' שמות יש לגיהנם שאול כו'. הוא מבואר כי מעשה האדם ומאורעותיו הם מסוגלים ונמשכים לפי ז' ימי בראשית כמ"ש בפ' מי שהחשיך למ"ד מזל יום גרים מאן דבחד בשבא כו' ולמ"ד נמי מזל שעה גרים לפי התחלת שימוש מזלות מימי היצירה שצ"ם חנכ"ל. וזש"ה (ויקרא כו יח) ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם, כי העונות נמשכין בז' פנים וכן יבואו הפורענות בז' פנים ועל פי הדברים האלה אמר דהכי נמי בדין עולם הבא בגיהנם יבואו דיניהם בז' פנים לפי העון והם ז' שמות לגיהנם דהיינו ז' מדורות שיש לגיהנם לדון בו הפושעים כפי (חטאו) [חטאם] בשבעה מיני עונות והז' נקראת ארץ תחתית ע"ש שהיא הדיוטא התחתונה בגיהנם וכמו שהאריך בזה הרמב"ן בשער הגמול ע"ש ודוק:

שאול דכתיב מבטן שאול שועתי וגו'. כתבו התוס' דמקרא דכי לא תעזוב נפשי לשאול וגו' ה"מ הכא לאתויי דשמו שאול עכ"ל. וה"ה דמכמה מקראות ה"מ לאתויי דאקרי שאול אלא דנקטי האי קרא משום דמייתינן ליה לקמן לגבי שחת. מיהו ק"ק אמאי מייתי קרא דיונה ולא מייתי קרא דכתיב בתורה דמייתינן ליה לעיל (במדבר טז לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה. ויש ליישב דשאולה דהכא י"ל דהיינו בקבר אבל מבטן שאול שועתי גו' וכן לא תעזוב נפשי לשאול גו' משמע גיהנם עונש לנשמה.

וכתבו עוד באר שחת דכתיב כי לא תעזוב וגו' והא דלא מייתי קרא ואתה אלקים תורידם לבאר שחת וגו' דהוי כו' ע"ש. אף על גב דההוא קרא מאוחר הוא בספר תהלים דמפורש ביה דמקרי באר שחת אבל בהאי קרא דמייתי לא כתיב רק שחת ודוק:

וארץ תחתית גמרא [הוא] כו'. ובספר יחזקאל מצינו בקרא ארץ תחתית ומשמע נמי דביורדי גיהנם איירי דכתיב ברישא דההוא קרא (כו כ) והורדתיך את יורדי בור וגומר. ואפשר דה"ק גמרא דארץ תחתית היא מדור הז' ודיוטא התחתונה ולכך חשיב לה בז' וק"ל:

והאיכא גיהנם כו'. זה לא נמצא לו מפורש כלל בקרא וי"ל דסמך אקרא דכתיב בספר יהושע אשר על פני גיא בן הנם וגו' וירד גיא הנם וגו' מדכתיב ברישא דקרא גי בן הנם וכאן כתיב גיהנם לגבי וירד דרשי ליה איורדי גיהנם ומפורש אל כתף היבוסי דהיינו ירושלים כדקאמרינן לעיל דפתח גיהנם בירושלים וק"ל:

גי שעמוקה בגיהנם שהכל כו'. נראה דתרתי קאמר דקראו גיהנם ע"ש שעמוקה הרבה באותו גיא בן הנם שנזכר ברישא דקרא דראינו אותו עמוק ביותר ועוד שהכל יורדין בגיא זה על עסקי חנם דהיינו עריות כדאמרינן פרק יום הכיפורים (יומא עה.) אשר נאכל במצרים חנם זו עריות כו' ע"ש:

שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה כו'. מפורש פ' אין בין המודר (נדרים לט: ושם ד"ה גיהנם):

גן עדן [אר"ל] אם בא"י הוא בית שאן פתחה ואם בערביא כו'. ולא ניחא ליה למימר דבשנים או בשלשה מקומות הוי פתחה דלא מצינו ליה מפורש בקרא כמו בגיהנם. ומיהו בפ' כל כתבי (שבת קיט:) דרשו כל העונה אמן כו' פותחין לו שערי גן עדן שנאמר (ישעיה כו ב) פתחו שערים ויבא וגו'. ונראה לפי שבמקומות הללו היו פירות מתוקין ומשובחין ביותר תלו אותו בפתח ג"ע אשר שם שג"ע נשתבח בפירות דכתיב כל עץ נחמד וגו' וטוב למאכל וגו' ולפי מה שפירשנו בפרק חלק (סנהדרין צח.) אהא דאמרינן משיח יתיב על פתחא דרומי דהיינו מצד דרום של ג"ע ניחא הכא אבל לפרש"י התם שפירש על פתח רומי קשה דהא הכא לא מספקא ליה אלא או בארץ ישראל או בערביא:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף