מהר"צ חיות/סוכה/כה/ב

מהר"צ חיות סוכה כה ב

גמרא. ביום ההוא אין יכולין לעשות. נ"ב עי' רש"י מדטמאו עצמם שבעה ימים קודם פסח ואף על פי שטומאה זו תעכב אכילת פסחיהם שמע מינה עוסק במצוה פטור מן המצוה. ומכאן נ"ל דהרמב"ם הוציא דבריו (פ"ו מהל' קרבן פסח ה"ב) דאין שוחטין וזורקין על טמא מת אפילו אחר שטבל והיזה דאם כשיטת הראב"ד שם ותוס' (פסחים צ' ע"ב) דכאן באמת אם טהרו עצמם היו יכולין לעשות הפסח ורק מקרה קרה ששחטו קודם ע"ש אם כן איך מביא ראיה מכאן דעוסק במצוה פטור מן המצוה מדטמאו עצמם ז' ימים קודם הפסח הרי היה השעה מכוונת שיכולין לטהר עצמם לאכילת פסח ולא נדחה על ידי טומאתן מצות אכילת פסח ורק מקרה קרה להם ע"פ שנשחט עליהם קודם והם בשעה שטמאו ז' ימים קודם לא ידעו זאת דיקרה כזאת ומפני זה ברשות טמאו עצמם וצע"ג וע' ריטב"א מש"כ בסוגיא זאת:

תוס' ד"ה משום דלא מטי זמן חיובא. הניחו בצ"ע שיטת הש"ס זבחים (ק' ע"א) דאמרינן דאחר חצות בלא שחטו וזרקו מטמא לקרובים הורי מטא זמנא ועשה דכרת לא ידענא משום מקום דאמרינן עוסק במצוה פטור מן המצוה. נ"ב לפמ"ש רש"י (זבחים ק' ע"א) דאם לה יטמא מצוה מטמא לקרובים ופסח נדחה משום דאית ליה תשלומין בשני ועי' תוס' שם א"כ לא מיקרי פסח ראשון עשה דכרת משום דכרת יש לו תשלומין וילפינן שפיר מבשבתך בביתך והא דקאמר הש"ס כאן אבל פסח דיש בו כרת לא ניחא שפיר דהרי הם לא ידעו דפסח יש לו תשלומין ורק על ידי שאלתם הודיע להם משה זאת ומדטמאו עצמם ז' ימים קודם ולדידהו הוי פסח עשה שבכרת דהרי לא ידעו עדיין מהשלמת פסח שני ומוכח מהם שפיר שאפילו במקום כרת אמרינן ע"כ פטור מן המצוה וז"נ:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף