מהר"ם שיף/חולין/פט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' מוקדשין פשיטא כו' האי מוקדשין נוהג בגיד מבעיא ליה. בקצרה לא קשה דדלמא לא נחית לאשמועינן רק דאיסור גיד נוהג במוקדשין ואף דפשיטא הוא דנוהג דהא איסור גיד קודם לזה פריך מקודם מוקדשין פשיטא כו' וצריך שיהיה אחד לצורך אע"כ לאשמעינן דאתי איסור מוקדשין וחייל אאיסור גיד א"כ איפכא מבעיא ליה:
גמ' בהדי הדדי קאתי. דאילו איסור מוקדשין קדים תו לא אתי איסור גיד הקל וחייל אבל איפכא איסור מוקדשין חייל אגיד משום דמוקדשין הוי איסור כולל שכולל גם הבשר כולל נמי גיד עמו לאוסרו משום קדשים וזה פסיקא ליה לתלמודא ממתני' דכריתות וכמ"ש התוס' [וא"כ לא היה צ"ל דסבר במעי אמו דבהדי הדדי קאתי] ומשום דתני גיד נוהג במוקדשין דמשמע כאילו הה"א דגיד אינו נוהג וע"כ צ"ל וה"א דבמעי אמן הן קדושים ובשליל אינו נוהג לזה מניח הה"א בזה החלוקה דבמעי אמו כו' דמנ"ל לשלול תרוייהו מסברא החיצונה כיון דאין מוכרח רק אחד [דנוהג בשליל] ואחרי בואנו לר"י שלא נקשרו כו' תו מוכרח שניהם בהוייתן קדושים דאל"כ קדים איסור מוקדשין מיצירת העובר קודם יצירת הגיד ודנוהג בשליל מכח סיפא:
גמ' והא מדקתני סיפא כו' וכפרש"י סיפא למה לי למתני. ויש לראות דאי מרישא דלמא אינו נוהג בשליל וקמ"ל דאיסור גיד נוהג במוקדשין משום דבהדי הדדי קאתי דבהווייתן הן קדושים ולאפוקי של"ת במעי אמן קדושים ולא אתיא איסור גיד וחייל אמוקדשין וי"ל דא"כ סגי בסיפא לחודא ורישא ל"ל כיון דנוהג בשליל ממנ"פ גיד נוהג במוקדשין דאי במעי אמן כו' בהדי הדדי אתי ואי בהוייתן איסור גיד קדים. אבל בתימא שבד"ה והא מדקתני אין ליישב כן [דאכתי תקשי ל"ל רישא] דאיצטריך רישא דאיכא איסור גיד בשליל אפילו מבן ח' ומתחלת יצירתו כ"ז שלא נשחט האם ואילו בסיפא בבן ט' דוקא נוהג בשליל כיון דנשחט האם וא"כ [ה"א] איסור מוקדשין קדים כמ"ש התוס' בד"ה בולדות כו' (*צ) ואין סברא לומר [מוסב אדלעיל] לאשמעינן דינא בולדות קדשים במעי אמן כו' דאי (מרישא) [מסיפא] ה"א בהוייתן ומשום דאיסור גיד קדים כיון דסוף סוף ידעינן הך דינא דגיד נוהג במוקדשין [ומה ענין הך דינא דולדות קדשים במעי אמן כו' להך מתני' דהכא דאיירי מאיסור גיד] בשלמא לאיבעית אימא בסמוך דפירש רש"י ואשמועינן תנא דידן דלא קדשי כו' ניחא דקמ"ל דינא דגיד נוהג במוקדשין שלא תימא אף דנוהג בשליל כדקתני סיפא מ"מ אין גיד נוהג במוקדשין משום דבמעי אמן קדושים וקדמי איסור מוקדשין כר"י ולכך לפי האמת א"צ לומר דבר זה מחלוקת ר"י ורבנן כו' אבל עתה דלא ידעינן אכתי דר"י [שלא נקשרו] אבריו בגידין א"כ ממנ"פ גיד נוהג במוקדשין כיון דנוהג בשליל. אבל א"ל [דמש"ה אין סברא לומר דרישא אשמעינן דינא דולדות קדשים במעי כו'] דמרישא לא נשמע כלל דבמעי אמן קדושים דאף דנוהג בשליל [כדבסיפא] מ"מ דלמא בהוייתן הן קדושים ואיסור גיד קדים ותני לישנא גיד נוהג במוקדשין לאפוקי שלא תימא אין גיד נוהג דבמעי אמן קדושין כדבסמוך בואבעית אימא דז"א דסוף סוף איסור גיד נוהג בממנ"פ כיון דנוהג בשליל כבסיפא ולא ידעינן לדר"י אכתי וא"כ למאי תני רישא אם לא לאשמעינן במעי אמו. מיהו [אף דמייתר הוא לענין דינא דגיד גופא] מ"מ לא קאי שפיר בלשון דממעי כו' כיון דממנ"פ נוהג במוקדשין [והיאך נוכיח משום יתורא מה דאינו במשמעות לשון המשנה] אם לא שנאמר דמשמע טפי גיד נוהג במוקדשין הבא עמו מלפרש במוקדשין הבא אחר איסור גיד [ומחמת יתורא הוי דייקינן לה ממשמעות הלשון אף דלאיבעית אימא אינו כן. לזה הוצרך לדחות כדלעיל דאכתי ל"ל לאשמועינן הך דינא בדינא דגיד כיון דס"ס גיד נוהג]:
ברש"י בד"ה יש בגידין בנ"ט בבשר כצ"ל:
ברש"י בא"ד וחדא דאיסור חע"א כו'. אף דשמעינן זה כבר ממתני' דכריתות:
ברש"י בד"ה אם ישבו בנ"ט כו' שיערו חכמים בששים כו'. משום דטעם גיד בירך אי אפשר למיטעמיה דהכל טעם בשר לכן פירש בס' ומקודם יש בגידין בנ"ט ר"ל לטעם בעצמו לאפוקי עץ בעלמא:
ברש"י בד"ה ה"ק כו' והדר תני פלוגתא כו' נוהג בשליל כו'. לפי"ז לר"י דאינו נוהג בשליל ממילא אין גיד נוהג במוקדשין ואע"ג דבטמאה ס"ל דנוהג משום דאיסור לאו הוא וכסברת אימור דשמעת כו' ואע"ג דכבר ידע חילוק זה [והיאך תירץ לו אח"כ דחל אמוקדשין שכן איסורו נוהג בב"נ] מ"מ לבתר שתירץ אע"ג דאיסור מוקדשין קדים כו' אזדא ליה שינויא דדבר זה מחלוקת וא"צ לזה דשפיר ס"ל לר"י גיד נוהג במוקדשין כמו שנוהג בטמאה שכן איסורו נוהג בבני נח אבל לת"ק דלא ס"ל הך סברא דנוהג בבני נח דלהכי אינו נוהג בטמאה [למה דס"ד דהת"ק דמתני' הוא ת"ק דגיד אינו נוהג בטמאה] א"כ ע"כ טעמא דרישא דגיד נוהג במוקדשין משום דנוהג בשליל וא"כ בהדדי אתי דא"ל לעולם אינו נוהג בשליל ונוהג במוקדשין מטעמא דר"י דהא ת"ק לא ס"ל שנוהג בבני נח [ולזה הוכרח לתרץ דדבר זה מחלוקת ולר"י אינו נוהג במוקדשין אף דנוהג בטמאה]. ועוד בלא"ה לעולם ר"י ס"ל גיד נוהג במוקדשין [כבטמאה. דלא ידע לחלק] מאי אמרת שמא ת"ק נמי אינו נוהג בשליל ס"ל ונוהג במוקדשין כמו לר"י [ולמה ליה לתרוצי דבר זה מחלוקת הא מלתא דסיפא לא נשמע מרישא] דס"ס ליתני סיפא ונוהג בשליל לחודא ורישא למה לי כמ"ש לעיל [לזה הוצרך לשנויי דרישא מטעם דנוהג בשליל דת"ק דהכא כת"ק דר"י בטמאה דאינו נוהג בבני נח וסיפא פירושא דרישא ושוב לא קשיא ל"ל רישא ליתני פירושא לחוד] וק"ל:
בתוס' בד"ה ואתי איסור כו' דחמור כו' כדפרש"י כו'. טפי הול"ל משום דהוי איסור כולל כסתמא דכריתות:
בתוס' בד"ה אלא קסבר כו' ומה שהקשה ר"י כו'. דלטעמא דאאחע"א קאמר שכן איסורו חמיר שנוהג אפילו בבני נח כדאיתא בסמוך בגמ' בהדיא:
בתוס' בד"ה איסור גיד כו' וא"ת ולימא כו'. ולא יהיה קשה הא תנן ירך:
בא"ד וכ"ת כו' דהשתא נמי כו'. ולא משני דהו"מ למיפרך מר"מ אלא דעדיפא מניה פריך וכא"נ ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |