מהר"ם שיף/חולין/צ/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רמב"ן רשב"א מאירי ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף בית מאיר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' דקתני נוהג בבהמה כו' ס"ל כוותיה בחדא כו'. הא דאינו נוהג בטמאה אינו ת"ק דהכא דת"ק דמשנתינו ס"ל כר"י דפליג בטמאה וס"ל דאיסירו נוהג בבני נח ולא כת"ק דר"י ס"ל בסיני נאמרה וכ"ת א"כ לישני קסבר אין בגידין בנ"ט כו' כדלעיל ות"ק דהכא אינו ת"ק דירך כו' דהתם אין פלוגתא מפורש כבמתני' [דטמאה] אבל א"ל דאינו נוהג בטמאה משום מי שגידו אסור כו' כר"ש דסוף סוף אקושית ר"י השיבו בסיני נאמרה ולא לבני נח וא"כ אמאי חל אאיסור מוקדשין אבל בכל הך שמעתתא קודם שחידש הגמ' דהאי ת"ק ס"ל כר"י בטמאה הקשו תוספות שפיר פעמים ושלש מאינו נוהג בטמאה:
גמ' קדשים דאיסור כרת כו'. אף דנפרש לר"י כיון דלבני נח נאסר לא מסתבר שיפקע אח"כ כדפריך תלמודא לעיל משום דאקדשיה פקע לאיסור גיד מיניה [ולא כנראה לפי פשוטו דדחה טעמא דת"ק דא"א חע"א משום דהוי איסור חמור דאיכא לפלוגי במוקדשין דאיסור כרת רק משום דאיסור גיד בא קודם לא פקע אח"כ כשנצטוו על איסור טומאה] מ"מ דלמא מכח איסור חמור פקע ולא דמיא להא. ועוד דסוף סוף פריך דלמא ר"י מודה במוקדשין משום דא"א חע"א דנהי דבטמאה לכ"ע איסור חמור חל על איסור קל וטעמא דת"ק כדר"ש ור"י מבטל טעמא דר"ש [כיון דלב"נ נאסר לא פקע וכמו שפירשו התוס'] מ"מ במוקדשין מצד שאין איסור קל חל על איסור חמור לכ"ע אינו נוהג [דלא בא להשיב בטעם זה לענין אחע"א דלענין זה לא מהני כלל טעם זה דלא פקע כיון דמ"מ בשעת חלות האיסור ביצירת העובר מוקדשין קדים. רק בא לדחות טעמא דר"ש]:
גמ' ורבנן מחוברין כו'. א"ל לרבנן דלמא מיעט המחוברין דאיסורא ולא קשה מיעוטא למה לי דכי יש לסמוך התורה את עצמה על דברי קבלה ועד דאתא יחזקאל מי יאמר לן הדין אולי בלא קרא דמשקה נמי מסברא סבירא להו לרבנן דאין סברא לרבות הקטרה לגבוה המוקצה מחמת איסור להדיוט רק השתא דכתב ביחזקאל נקטו קרא ותדע דאלת"ה א"כ עד יחזקאל הוי דרשינן לקרא כרבי ריבויא למחוברין דאיסורא ודו"ק:
גמ' ור' מחוברין דהיתירא לא צריך כו'. א"ל לרבי דלמא בהיפך מיעוטא למחוברין דאיסור שלא תרבה מוהקטיר הכל כמו חלב ודם וריבוי לפירשו דהיתירא [שלא למעטו מבשר ודם לחוד] ורבנן מחוברין דאיסורא א"צ מיעוט דממשקה ישראל כתיב ולפי"ז יהיה שוין בגוף הדין רק במשמעות דורשין לרבי מסתבר לאוקי הריבוי ומיעוט בתחלת ההעלאה ומחוברין דאיסורא צריכין מיעוט ולרבנן מיעוטא אסוף העלאה ומחוברין דאיסורא א"צ מיעוט י"ל דלעולם צריכין לישב המקראות דכתב פ"א הבשר והדם לחודיה ולא דבר זולתן בין דהיתירא בין דאיסורא ופ"א כתיב הכל מוקי רבנן הכל בתחלת העלאה שוה הכל חוץ ממה שנאסר לישראל שאינו בכלל הקטרה דאיתמעט בעלמא ממשקה ישראל והבשר ודם גרידא בסוף העלאה ורבי סבר הכל במחוברין ובשר ודם גרידא בפירשו [דמשמע בשר ודם לבד ומה"ת למעט איסורא טפי מהיתירא. ובזה מתורץ נמי הא"ל לרבנן דלעיל] אך עתה קשה תימה שבתוס' בד"ה פירשו כו' בל"ז [י"ל כתירוצם] ונראה כו' אך עתה דלמא לעולם סברא לרבות כל מה שנוכל ולרבנן מחוברין דאיסורא ואפילו פירשו דאיסורא יקריבו ושאני לרבי אי אפשר לרבות יותר לפי סברתו דריבוי ומיעוט איירי הכל בתחלת העלאה צריכין לקיומי קרא דבשר ודם גרידא למעט אפילו פירשו דהיתירא וק"ל. ובזה יש ליישב התימה וי"ל שבתוס' [דתימא אין לו תירוץ בכל מקום וכאן כתבו ונראה אלא משום דבאמת אין לתרץ כן]:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |