מהר"ם שיף/חולין/נ/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א מאירי מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף חתם סופר קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' מקום הדבק ברובו. פירוש טריפה דומיא דבמשהו וברש"י בד"ה ברובו או תחתון עד רובא כשירה כצ"ל:
ברש"י בד"ה דאייתרא כ"ע כו' ולהאי לישנא בתרא לא מיתוקמא מלתא דר"נ כו'. אף לא"ד הא דאמר ר"נ חד סתים כו' היינו לבני בבל דלבני א"י תרוייהו סתמי רק הא דקאמר אינהו מיכל כו' משמע דאף דאקשתא דאסור באכילה סותם א"כ מאי לא סתים דאמר ר"נ [ע"כ דלא קאי אלא ללישנא קמא] וכמ"ש רש"י:
ברש"י בד"ה כי הא אלישנא קמא כו'. דבאקשתא אפשר שאין חלב הקרב שוכב עליו ואי אסור כולו אסור או אפילו מקמצין לא ולפ"ז הו"ל להביא סייעתא מזה דהלכה כלישנא קמא ואולי רש"י מפרש ללישנא קמא כדי שילך אליבא דהלכתא:
ברש"י בד"ה מנא לך הא שידעת לעשות חכמה זו. מנ"ל חכמה ולא מנ"ל שהדין כן דלמא אף שמדמה ע"י משמוש אסור למה דלא ידע כמה ידי ממשמשי:
ברש"י בד"ה באותה חוליא לענין קדורה כו'. דלענין פסוקה בחד טבעת סגי וא"צ חוליא לדמותה:
ברש"י בד"ה בר חוליא הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה. הוא הנקרא בר חוליא וקאזיל ומפרש שרצועות הבשר מחברות ראשי הטבעות הוא הקלישות שמתחתיה ואף התנוך סחוס הגרגרת עצמו הולך ודק מעוביו כו' הוא הקלישות שעל הצדדין שזכרו וק"ל עיין בר"ן (דף תרפ"ז ע"ב):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |