מהר"ם שיף/בבא קמא/נו/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בתוס' בד"ה הכישה כו' וד"ה ולסטים נמי כו' כמו שהיה חושב המקשה כו'. מפירש"י נראה קצת דאוקמה מתני' כדרב מתנה ממש ולמאי דמוקי בהכישה טעמא דרב מתנה נמי משום דהוי משיכה לא מטעם שן ורגל #(ק) כי היכי דלאוקימתא דקמו לה באפה איירי מתני' נמי בהכי ומטעם שן ורגל כמ"ש רש"י בד"ה דקמו לה באפה כו' שלא תלך אנה ואנה אלא לקמה לאכול #(ר) ולא חייש להא דקתני במתני' הוציאוה לסטים דמשמע קצת שחייב מטעם שהוציאוה לגוזלה ה"נ בהכישה אי טעמא דרב מתנה דחייב בהכישה מטעם שן ורגל למה לא נפרש מתני' נמי בכי האי גוונא [אלא ע"כ דגם בדרב מתנה אין הטעם רק משום משיכה]. ואתיא כפשטיה דמקשה מעמיד פשיטא דחייב מטעם שן ורגל ומשני בהכישה ומטעם משיכה אבל במתני' דס"ד דמקשה ג"כ מטעם משיכה ועכ"ז הקשה פשיטא כיון דאפקוה כו' הוצרך לפרש ואשמעי' מתני' דהכישה הוי משיכה [אבל בדרב מתנה לא הוצרך לפרש אף דגם שם הוי מטעם משיכה]. אבל התוס' משמע להו דרב מתנה מדנקיט המעמיד על קמת חבירו משמע דחיובא הוא הואיל ומעמידה על קמת חבירו דהיינו מטעם שן ורגל ולהכי כדמשני הכישה פירשו דלא חשיב ליה מלתא דפשיטא כמו מעמיד אע"פ שהכישה איירי ג"כ שהכישה על קמת חבירו מ"מ מעמיד שמוליכה באפסר פשיטא ליה טפי אבל מתני' דקתני הוציאוה לסטים משמע דלגוזלה איירי כדמוקי לה בירושלמי וא"כ מה לי הכישה או הוציאוה שזה מבואר בכל מקום דהכישה במקל הוי משיכה ממש [ולהכי לא ניחא להו בתי' רש"י ואשמעי' כו'] אבל בקמו לה באפה ודאי טובא קמ"ל דאיקרי משיכה לזה פי' דלא חשיב לה לפשיטא כמו שחושב המקשה מכח סברא בעלמא כיון שאין הבעלים יכולין לשומרו כו' כמ"ש התוס' לעיל בד"ה פשיטא כו' וי"ל כו' ולא הוצרך לפרש לפי שקל להבין דדלמא על מה שהיא מזקת לא קאי ברשותיה [כקושית התוס' דלעיל. ודלא כסברת המקשה. ובאמת דה"ה דמצי איירי בהוציאוה רק דקושטא הוא דאפילו בהכישה דומיא דהמעמיד ולאפוקי קמו לה וכמ"ש מהרש"א] ודו"ק:
נוסחא א
בתוס' בד"ה בההיא הנאה כו' וה"פ דהאי דאלו מציאות כו'. באלו מציאות כתבו ועוד י"ל דה"פ כו' משום דמתחלה תירצו דרבה קיבלה מרב יוסף דאתיא לכדר' אליעזר ואיירי בחצר המשתמרת משום דקמיירי בבעלי חיים דמודה בהו רבה ואתיא סוגיא דאלו מציאות שפיר כרבה אי דמינטרא ממש מגניבה ואבידה פשיטא ואי דלא מינטרא מגניבה ואבידה אמאי [והא דפריך רבה הכא אלא פשיטא לגינתו שאינה משתמרת כו' ע"ש בתוס' במה שסיימו לתרץ זה] אח"כ כתבו ועי"ל והוא תירוצם דהכא דודאי קיבל דקרא לכדר"א אבל איירי אפילו באינה משתמרת כדקאמר רבה בשמעתין אלא פשיטא לגינתו שאינה משתמרת שמזה לא הדר [דש"ח הוי] (קאמר) [אם] כן הא דפריך [באלו מציאות] אי דלא מינטרא אמאי צ"ל לא מינטרא מפשיעה וק"ל:
נוסחא ב
בתוס' בד"ה בההיא הנאה כו' כי נראה דרבה קיבלה מרב יוסף. היינו דקרא לכדר' אליעזר אתיא אבל לא הא דאיירי. (בש"ש) [במשתמרת] רק אפילו בלא משתמרת ומנ"ל שקיבלה שהרי גם מתחלה ע"כ לא הוי אלא אסמכתא בעלמא וגוף הקרא אתי לשום דרשא אחרינא דבסברא מחוץ פליגי רק מקשה עליה מברייתא לגינתו וחורבתו מנין כו' דמשמע שהברייתא סומכת דינא דהוי ש"ח אקרא וקיבלה מרב יוסף דאתי לכדר"א אבל מ"מ איירי באינה משתמרת וא"כ האי דאלו מציאות היכי דמי אי דמינטרא פשיטא ואי דלא מינטרא אמאי אין פי' לא מינטרא דהתם כלא מינטרא דהכא דהא שומר חנם הוי לדידיה ופטור רק לא מינטרא אפילו מפשיעה ומינטרא דהתם כלא מינטרא דהכא. אבל התם בב"מ כתבו בתירוץ ראשון דרבה קיבלה לגמרי ומוקי לקרא במשתמרת דאיירי בבעלי חיים ומודה בהו רבה. ובתוס' דשבועות תעמוד על בירור הדברים וכן נראה מפי' הרש"א שם בב"מ ועיין:
בא"ד ופלוגתא בדשמואל כו'. אזלו לשיטתייהו שם דכי פליגי בדשמואל פליגי נמי בדשוו שיעור זוזי כמ"ש שם אבל לפי' רש"י שם ל"ק #(ש) ועיין וק"ל:
בא"ד ורב יוסף כי מוקי פלוגתייהו בדשמואל לא קאי ר"א כוותיה כו'. מיהו לכאורה לא היה צריך לעשות פלוגתא חדשה בצריך למשכון אי מצוה הוי או לא רק דלכ"ע לאו מצוה היא ופליגי בדשמואל כמו לרבה דהא השתא נמי ר"א לית ליה דשמואל. ואפשר כיון דצריך רב יוסף לאוקמי פלוגתייהו בדצריך למשכון דוקא עדיפא ליה לומר דמתני' ככ"ע #(ת) וע"ש בסוגיא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |