מהר"ם חלאווה/פסחים/קה/א
מהר"ם חלאווה 
פסחים קה א
רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא קאי עלייהו רב המנונא סבא אמרו לי' פוק חזי אי נגה יומא ונפסוק ונקבעיה לשבתא אמר להו לא צריכתו שבתא היא קבעה נפשה הכי אמר רב כשם ששבת קובעת למעשר כך שבת קובעת לקדוש סבור מניה כשם שקובע' לקדוש כך קובעת להבדלה אמר להו רב עמרם הכי אמר רב לקדוש קובעת להבדלה אינה קובעת. כך גרסת הרב אלפסי ז"ל. ופי' פוק חזי אי נגה יומא אם חשך לגמרי ונפסוק בפריסת מפה ונקבעיה לשבתא ואמר להו לא צריכיתו להמתין עד שתחשך דשבתא היא קבעה נפשה כבר בבין השמשות דהכי אמר רב כשם ששבת קובעת למעשר דאסור לאכול מן הפירו' בשבת אפי' אכילת עראי בלא מעשר משום דכל אכילת שבת חשובה קבע דכתיב וקראת לשבת עונג וקובעת בספק חשיכה דתנן ספק חשיכה ספק אינ' חשיכ' אין מעשרין את הודאי כך קובעת לקדושי וסבור מינה כשם שקובעת לקדוש לענין פריסת מפה כך קובעת להבדלה ובעי פריסת מפה ואמר להו רב עמרם דלקדוש בעי הפסק אבל להבדלה לא בעי הפסק כן דרכו של הרב ז"ל. ואין לפרש כשם שקובעת לקדוש בבין השמשות כך קובעת להבדלה. ומינה הוא דדחי' לי' אבל הפסק פריסת מפה בשעתא דהיינו משחשכה אפי' בהבדלה בעי'. דמדקאמרי' וה"מ דקבעי ואכלי ואתו מעיקרא אבל אתחולי לא מתחיל וה"מ לאכילה אבל לשתי' מפסיק ש"מ דלענין הפסק פריסת מפה הוא דאתמר. ומינ' הוא דאידחי. מיהו לענין שעת קביעות הבדלה נמי אי בעי לאבדולי קודם חשיכה בבין השמשות הרשות בידו ועלתה הבדלה בידו. ומותר לעשות מלאכה לערב על סמך אותה הבדלה דהא קיימ"ל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס ופרשו המפרשים ז"ל ואומר הבדלה על הכוס מיד קודם חשיכה וכן דעת הרשב"א ז"ל והרב בעל המאור ז"ל הקשה על פי' הרב אלפסי ז"ל ואמר דשבת אינה קובעת למעשר אלא משחשיכ' בתוספ' בפ' המוציא היה אוכל באשכול ונכנס מגנה לחצר ר' אליעזר אומר יגמור ר' יהושע לא יגמור חשיכ' לילי שבת ר"א יגמור ר' יהושע אומר לא יגמור. פי' אשכול של טבל. אלמא דוקא חשיכה אבל בבין השמשות אינה קובעת למעשר וה"ה נמי לפריסת מפה וקדוש. וגריס איהו ז"ל פוק עיין אי קדיש יומא כלומר אי קדש יומא שהוא בין השמשו' ונקבעי' ואמר להו לא צריכתו למקבעי' והשתא בבהש"מ שהיא קבעה נפשה בעצומה של יום משחשכה כשם שקובעת לענין מעשר. והרמב"ן ז"ל הכריע כדברי הרב אלפסי ז"ל מדתניא התם בפר' המוציא המעביר פירות ממקום למקום וקדוש עליו היום אמר ר' יהודה הלל עצמו אוסר. אלמא משקדש היום הוקבעו למעשר. ועוד דסעודת שבת קובעת מדכתיב וקראת לשבת עונג וזמן סעודת שבת קודם חשיכ' הוא כדמשמע בברכו' בזמן ק"ש דחד אמר משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות וחד אמר משעת צאת הכוכבים. ועוד מדתניא לעיל חברים שהיו מסובין וקדש עליהן היום מביאין כוס ראשון ואומר עליו קדוש היום אלמא קדוש היום משעה שקדש היום בעי שהוא קודם חשיכה. וההיא דפ' המוציא חשיכה לילי שבת לאו דוק' אלא ס' חשיכה אבל לפי שאינו מקומו לא חשש לפרש ודכוותא טובא השום והבוסר והמלילות שרסקן מבעוד יום ר' ישמעאל אומר יגמור ר"ע אומר לא יגמור ואי חשיכה ממש הא איכא משום סוחט. ותנן נמי אין נותנין את הפת בתוך התנור ערב שבת עם חשיכה. משלשין את הפסח לתוך התנור עם חשיכה. לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמסון ותניח לתוך התנור ע"ש עם חשיכה וכל הני לאו דוקא חשיכה אלא ספק חשי' וכדתנן ב"ה בכולן מתירין עם השמש. הלכך דברי הרב אלפסי ז"ל נראין עיקר. רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא מדקאמר לא קפדי משמע לא קפדי כלל ואפי' להתחיל שלא כדברי הרב בעל העיטור ז"ל ומקצת מפרשים דאמרי דדוקא להפסיק אבל לא להתחיל ואינו אלא מתחיל נמי קודם הבדלה וכן עמא דבר. וה"מ להבדלה אבל לקדוש אפי' מיא נמי אסור להתחיל ומפסיק נמי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |