מהר"ם חלאווה/פסחים/קה/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
ריטב"א
מהר"ם חלאווה
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
גליון הש"ס
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


מהר"ם חלאווה TriangleArrow-Left.png פסחים TriangleArrow-Left.png קה TriangleArrow-Left.png ב

דף ק"ה ע"ב

וש"מ מברך צריך שיטעום. לאו דוקא שיטעו' המברך אלא מברך צריך שיטעום הוא או אחר שאם אינו טועם נראה כמבזה את המצוה כיון שאינו נהנה ממנו תדע לך דאמרי' במס' יומא גבי זמן דלימרי' אכסא ולטעמי' לינוקא וסלקא הכי אי לאו משום דאמרי' דאתי למסרך הלכך בכל ברכה על הכוס כל דמטעים ליה אפי' לינוקא נפקי כולהו אבל הרב ר' יצחק בן גיאות ז"ל כתב חומר בקדוש משאר ברכו' שהמקדש אם טעם הוא מלא לוגמיו יצא ואם לאו לא יצא וצריך לחזור ולקדש ובשאר ברכות אעפ"י שלא טעם הוא וטעמו אחרים כמי שטעם הוא דמי כדמוכח בעירובין ע"כ וכבר כתבתי למעלה דה"מ מקדש גופיה אבל כולהו בני סעודה אע"ג שלא טעמו נפקי וש"מ טעמו פגמו. ה"מ לענין קדוש וברכה אבל לברכת היין לא דכל שנהנ' מברך עליו ברכת הנהנין אבל בשאר ברכות איתמרא משום הקריבהו נא לפחתך:

מסקנא דשמעתין ערבי פסחים סמוך למנחה קטנ' מתשע שעו' ולמעלה לא יאכל אדם אכילה גסה אפילו בשר או פירות עד שתחשך לגמרי. אבל מתטפל הוא באכילה מועטת או בשתיה בענין שלא ישביענו ולפי מזוג האדם:

ובערבי שבתות וימים טובים אוכל והולך עד שתחשך ואפי' להתחיל אבל משתחשך דהיינו משקד' היום לא יתחיל כר' יוסי, היה אוכל והולך בין בערב שבת בין בערב הפסח ואפי' התחיל בשעה שאינו רשאי להתחיל וקדש עליו היום פורס מפה ומקדש ואח"כ חוזר ומברך המוציא וגומר סעודתו וא"צ בהמ"ז למפרע:

בד"א שצריך הפסק בפריס' מפה לקדוש אבל להבדל' א"צ להפסיק וה"מ בשכבר התחיל אבל להתחי' אסור. וה"מ באכילה אבל בשתי' אפי' להבדלה מפסיק וה"מ בדחמרא ושיכרא אבל מיא אפי' להתחיל מותר. וה"מ להבדלה אבל לקדוש אפי' מיא אסור עד דמקדש:

מיהו להבדלה נמי אם רצה להפסיק ולהבדיל ואפילו קודם חשיכה בבין השמשות הרשות בידו אבל בקדוש צריך להפסיק בבהש"מ:

וכל קדוש צריך פריסת מפה. ואפי' קידוש' רבה של יום אין קדוש אלא במקום סעודה ושיאכל אבל מבית לבית ואפי' מפנה לפינה כל שאינו רואה משם מקום סעודתו לא. אבל כל שהיוצא במקום סעודתו אעפ"י שהמקדש אינו במקום סעודה ואינו יוצא לעצמו אלא ששומעין את קולו יצאו בני הסעודה:

והמקדש צריך שיטעום אבל שאר המסובין לא ובשאר ברכות כל שטעם א' מהן ואפילו תינוק אעפ"י שלא טעם המברך יצאו:

שינוי יין אין צריך לברך ברכת היין אבל מברך הטוב והמטיב. והוא דאיכא אחרינא דשתי בהדי' ופירושו הטוב לי והמטיב לאחרים והוא דמשובח אבל בגרוע או בשוין לא. שלא כדברי הרב בעל העטור ז"ל שפירש דעל הרבוי מברך בין גרוע בין משובח והדין שוה ליין ולפירו' ולפת:

שינוי מקום צריך לברך בין שהלך ממקום למקום בין שהלך וחזר למקומו כל שהפסיק באכילה ממקום למקום בין בדברים הטעונין ברכה לאחריהן במקומן בפת ומיני דגן בין בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן כיין ומיני פירות:

בד"א בברכה לכתחילה אבל בברכה לבסוף בני חבורה שהיו מסובין לאכול בדברים שטעונין ברכה לאחריהן במקומן ועקרו רגליהם ויצאו בין לדבר מצוה בין לדבר הרשות אינן טעונין ברכה לא למפרע ולא לכתחילה כל שלא שהו בכדי שתתעכל המזון בתוך המעיים אבל אם שהו כן צריכין ברכה למפרע ולכתחילה בד"א בשהניחו שם זקן או חולה אבל לא הניחו שם זקן או חולה כשהן יוצאין טעונין ברכה למפרע שם במקומן שמא ישהו לחזור. ואם שכחו ויצאו בלא ברכה צריכין לחזור למקומן ואם שהו מברכין למפרע ואם לא שהו מברכין לכתחילה וגומרין סעודתו ומברכין לאחריהן במקומן ואם הוא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן בין הניחו שם מקצת חברים בין לא הניחו אינן טעונין ברכה לאחריהן אלא הולכין להם ואם שהו מברכין למפרע במקו' שהלכו ואם לא שהו מברכין לכתחיל' וברכה אחת לבסוף על שתי האכילות וכולה מילתא כרב ששת:

בני חבורה שהיו מסובין לאכול בערב שבת וגמרו וקדש עליהן היום מביאין להם שתי כוסות ראשון אומר עליו בהמ"ז ושני אומר עליו קדוש היום:

ואין אומרין שתי קדושת על כוס אחד כל שיש לו ב' כוסות אבל אם אין לו אלא כוס אחד לסדרן כולן עליו הרשות בידו. ויו"ט שחל להיות אחר השבת אומר יקנה"ז על כוס אחד דקדושא ואבדלתא חדא מילתא היא. וברכת שבע ובהמ"ז נהוג לאמרן על כוס אחד לפי שבאין לאחר סעודה וכחדא מלתא היא:

והיכא דאמרי הב ונברך אתסר למיכל ומשתי ואפי' בברכה עד שיברך בהמ"ז. והוא דאמר הכי בעל הבית ודאמר הכי מדעתיה ולא על דרך שאלה:

אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר:

נהגו העם לומר בהבדלה שלש המבדיל בין קדש לחול בין אור לחשך בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה מעין פתיחה סמוך לחתימה וחותם המבדיל בין קדש לחול וכן הלכה. בד"א לאכילה אבל למלאכה בהבדלה בתפלה סגי., ואם לא התפלל אומר ברוך המבדיל בין קדש לחול בלא שם ובלא כוס ומותר במלאכה ואחר כך מסדרן כולן על הכוס:

וביו"ט אחר השבת חוזר בין יום השביעי לששת ימי המעשה בין קדוש' שבת לקדוש' יו"ט הבדלת בא"י המבדיל בין קדש לקדש:

טעמו פגמו וה"מ לקדוש או שאר ברכות אבל לבהמ"ז מברך לעולם כל שנהנה ותו לא מידי:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף