מהר"ם חלאווה/פסחים/יט/ב

מהר"ם חלאווה פסחים יט ב

דף י"ט ע"ב

ואקשינן ולימא נמי שאין טומאת כלים במקדש דהא קתני הסכין טהור דבו ביום שגזרו על הידים גזרו על הכלים ומשני דכלים אי אפשר שיטמאו דלא גזרו אלא על הכלים שנטמאו במשקין הבאין מחמת ידים אטו משקה זב וזבה אבל הכא אין כאן משקין. וללישנ' דפרה חסומה אפילו נגע כלי ואדם במחט טהורין דלא גזרו על ספק כלים הנמצאים שמא טמאין טמא מת והוו אב הטומאה משום דאיכא ס"ס שמא מחט טהור ואם תמצא לומר טמא שמא טמא טומאת שרץ והוי ס"ס בטומאה עצמה כדכתיבנא לעיל. ולאידך לישנא דמחט טמא מת מיירי בספק נגע הסכין והידים וקמ"ל דאע"ג דבעלמא הוי ספק טומאה ברשות היחיד וספיקו טמא ואע"ג דאמרינן בדבר שאין בו דעת לישאל בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים דילפינן מסוטה ה"מ כגון חולדה מהלכת על גבי ככרות ושרץ בפיה אבל כל שהטומא הטהרה ביד אדם אע"פ שאין הטומאה תלויה בו דבר שאין לו דעת לישאל חשבינן ליה. וקמ"ל דעזרה רשות הרבים היא והכא ספקו טהור ובשר שהוא טמא דייקי' עלה דאתכשר במאי אילימא בדם דם קדשים אינו מכשי' משקה בי מטבחיא הא א"ר יוסי בר' חנינא דאינו מכשיר ולרוחא דמלתא נקט ליה דהא אמרינן לעיל תרגומא אדם ועוד דהא איכא יין דמכשיר לכולי עלמא דאוריית' ובתלוש אלא דלא דק עלה. ואלא בחבת הקדש א"כ תפשוט מינה מנחה שנבללה בשמן ונשאר בה מקום צרור שלא נכנס בו שמן אם נטמא מונין בו ראשון ושני דהא הכא הבשר טמא קתני ולפסול אחרים משמע. אלא כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר כדי שתהא נוחה ליפשוט ושחטה ועדיין משקה טופח עליה ונמצאו מים אלו מחוברין שבנהר נדבקו והעור מכשיר דיש יד להבשר כדאיתא בפרק העור והרוטב וקמ"ל זבחי שלמים משום דעורה לבעלים וה"ה לשאר קדשים. וההיא דלא גזרו על ספק הרוקין הנמצאים בירושלם קמ"ל דמתני' דקתני דרך ירידה לבית הטבילה טמאין דרך עליה טהורין רישא דוקא דרך יריד' טמאין הא דכל העיר טהורין וסיפא למעוטי מבואות קטנים שהן תוך דרך העליה דדוקא למי שהוא עליה לכל אדם אבל מבואות אלו ירידה הם ג"כ בקבע כמו עליה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף