מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
"לא נמנעו מלשרוף את הבשר שנטמא בוולד הטומאה עם הבשר שנטמא באב הטומאה", מה הרבותא הרי הוה שני שנוגע בראשון שאף הוא נעשה שני?
וולד וולד עסקינן, שהוא שלישי ונעשה בנגיעה זו שני.
"אע"פ שמוסיפין טומאה על טומאתו", קשה הלא אין אוכל מטמא אוכל ובמה מוסיפים לו טומאה (2)?
א. אוכל מטמא אוכל בקדשים ואולי אף בתרומה (כמבואר בקרא דחגי). ב. למ"ד שאינו מקבל טומאה אף בקדשים (וחגי מדרבנן) כוונת המשנה שמוסיפים טומאה מדרבנן.
הוסיף רבי עקיבא, מה התוספת הלא שמן שנפסל בטבול יום הוי שלישי וכשנוגע בנר שנטמא בטמא מת הרי נעשה שני, ושלישי הנעשה שני למדנו מרבי חנינא סגן הכהנים?
א. נר מתכת שנעשה אב הטומאה מבין חרב הרי הוא כחלל. ב. הרבותא שאף דבר שהיה פסול מותר לעשותו טמא (דחיה: אם כן יכלה המשנה לדבר על נר שנגע בטמא שרץ ולאו דוקא בטמא מת).
מה הראיה מעדותו של רבי עקיבא שמשקין מטמאים אחרים מדאורייתא?
שאם לא כן הרי לא הוסיף כלום בהדלקה זו, שהשמן עצמו כבר היה פסול ועומד. ולפרש שהוסיף טומאה מדרבנן לשמן אי אפשר, שאם כן לא היה צריך לדבר על הדלקת שמן זה בנר אב הטומאה דווקא שהרי מדרבנן אף בנגע בראשון או בשני נעשה ראשון.