מהר"ם חלאווה/פסחים/ח/ב
הרי זה צדיק גמור. כלומר באותה מצוה. ואוקימנא במס' ר"ה כאן בישראל כאן באו"ה דישראל בין כך ובין כך עביד לה לאותה מצוה ואי לא מקיימה אינו קורא תגר. והא דתנן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס היינו כשמכונין לפרס ואי לא פרס לא הוו עבדי ובשלהי מס' מגילה כתבתיה בס"ד:
מלמד שתהא פרתך רועה באפר ותרנגולתך באשפה את יתירא דאת ארציך קא דריש את הטפל לארצך. אלא מבע"ל לכדר' אמי כל מי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל. ואע"ג דהשתא דלא אצטרך קרא לשלוחי מצוה אינן ניזקין בהליכתן אפי"ה כיון דאצטריך ארצך כתב נמי את משום דבר שנתחדש בו. וא"ת אמאי לא חשיב התם בפר"ק דחגיגה בהדי פטורין מלעלות ברגל הא דאין לו קרקע. א"ל דלא דתנא התם אלא פטורין מחמת גופן בבעלי קבין וחולה וסומא:
אמר רב עליונה ושלמטה ממנה. על כרחין שתי שורות דב"ה לאו כשתי שורות דב"ש דאלו לב"ש היינו כל פני המרתף כדאמר רב יהודה ושתי שורות שאמרו מן הארץ עד שמי הקורה ואלו לב"ה שתי שורות של חביות בלבד דאי לא תימא הכי שמואל דאמר חיצונ' ושלפנים ממנה לב"ה כרב יהודא אליבא דב"ש אלא ודאי כדאמרן. והיינו דמפרשינן בדב"ש מן הארץ עד שמי קורה ולא אמרינן הכי בדב"ה והרמב"ם ז"ל פסק כותי' דרב שמא משום דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ואיכ' נמי ר' חייא דקאי כוותיה אבל רבינו יצחק בן גיאת ז"ל פסק כשמואל בשם רבינו שרירא ורבינו האי גאוני' ז"ל וכן רבינו אפרי' ז"ל. ירושלמי ר' ירמיה בעי בתי כנסיות ובתי מדרשות מהו שיהו צריכין בדיקה ומה צריכה ליה שכן מכניסים לשם באבריות ובראשי חדשים הלכך דידן נמי צריכין בדיקה מפני התינוקות וכן כתב הראב"ד ז"ל:
מסקנא דשמעתין המוציא חמץ ביו"ט בין בטל בין לא בטל כופה עליו את הכלי עד חוה"מ שמבערו כדפרישית ואם של הקדש הוא א"צ. וחמצו של גוי עושה לו מחיצה עשרה טפחים. המפרש והיוצא לשיירא תוך שלשים יום לעולם זקוק לבער קודם שלשים יום אם דעתו לחזור תוך ימי הפסח או בספק זקוק לבער ואם דעתו ודאי לשוב קודם הפסח או לעמוד שם לגמרי אין זקוק לבער אלא מבטל שם במקומו וכן במי שעושה את ביתו אוצר ושואל בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום נקרא שואל כענין ומשיבין לו תחילה והבודק צריך שיבטל מיד לאחר בדיקה ויאמר כל חמץ שיש לי ברשותי ואיני יודע בו יבטל או בלבו ואפילו בשבת ערב הפסח אם לא ביטל תחלה ואפי' בחמץ בעין אבל לאחר זמן איסורו אינו יכול לבטל אלא שאם יש לו עיסה מגולגלת ומתירא שמא תחמיץ קודם שתחמיץ יכול לבטלה. והמוצא פת מעופשת בפסח אם אפשר לתלות בימי הפסח כגון שעברו רוב ימי הפסח וכן שנמצ' במקו' שנותנין שם מצה חמה תולין לפי עפושא. אבל אם אינה מעופשת ואינו מכירה מסתמא מצה היא. וכן מי שהיה אצלו בפקדון מעות בתיבתו ונשתמש שם גם כן ממעותיו ונמצא שם אח"כ מהן אם יודע אותן שנשתמשו שם בסוף מהם הם אלא א"כ נמצא בגומא דאז בין כך ובין כך הולך אחר הרוב. והבודק צריך שיברך קודם בדיקה על ביעור חמץ ואינו מברך זמן ושאר הדברים כבר נכתבו. ואין בודקין אלא לאור הנר ואבוק' להבדל' מצוה מן המובחר וחצר מילוסה אינה צריכה בדיקה אם עופות מצויין שם אבל כותלים צריכין בדיקה ואכסדרה לאורה נבדקת וכן להדי ארובה דחדר אלא דלצדדין צריך אור הנר. וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה כחורין עליונין ותחתונים ואוצרות יין ושמן בשאינו מסתפק וגג היציע ורפת בקר ולולין ומתבן א"צ בדיקה אבל במסתפק אפי' שמן צריך בדיקה ומרתף של יין במסתפק בודק שורה חיצונה ושלפנים ממנה משתים העליונות. ומטה החוצצת בתוך הבית אם מדליא צריכין בדיקה אם מתתיא אינה צריכה כמו שפירשתי. בי דגים גדולים אין צריכין בדיקה קטנים צריכין בדיקה. ובי מילחי ובי קירי ובי ציבי ובי תמרי צריכין בדיקה וחור שבין אדם לחבירו זה בודק עד מקום שידו מגעת וזה בודק עד מקום שידו מגעת ואם היה בינו לארמאי אינו בודק כל עיקר מפני הסכנה. ובתי כנסיות ובתי מדרשו' צריכין בדיקה. וההולך לדבר מצוה אינו חושש לסכנה כל דלא שכיחה הזיקה בין בהליכה בין בחזרה והאומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיה בני או בשביל שאזכה לחיי העוה"ב הרי זה צדיק גמור. ותו לא מידי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |