מהר"ם חלאווה/פסחים/ד/א
ההוא דקאמר דונו דינאי בדקוה. בשום מקום לא מצינו בדיקה אלא על חשש דבר שצריך לבדקו. והכי נמי חששו דלמא לבו לע"ז דכתיב (מלכים א יב כט) וישם את האחד בבית אל ואת האחד בדן, ומשום הכי בדקוה. וכן באידך דאכיף ימא דכתיב (שמות יד ב) לפני בעל צפון נכחו תחנו על הים:
גרסינן דוקא וכי תימא זריזין מקדימין למצות דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר נבדוק מצפרא. ואיכא מאן דגריס וכי תימא זריזין מקדימין למצות נבדוק מצפרא דתניא וביום השמיני וכו', ומשמע דמוישכם אברהם בבקר יליף דמקדימין מצפרא ולא בלילה. וא"ת דלמא התם משום דתלמיד חכם אל יצא יחידי בלילה ואע"ג דשלוחי מצוה אין ניזקין הכא בהקדמת ראית סדום ליכא מצוה, איכא למימר דמקרא דעקידה יליף דאיכא מצוה ואיכא נמי נעריו עמו דכתיב (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ויקח את שני נעריו עמו[1]. והרב אלפסי ז"ל שכתב וכי תימא הזריזים מקדימין למצות דכתיב וישכם אברהם בבקר ואעפ"י שכל היום כשר למילה אלא שהזריזים מקדימין למצות נבדוק מצפרא, אי אפשר להולמו בשום פנים דמשמע דמקרא דוישכם ילפינן הקדמת מילה, ושמא כותבי ספרי' שבשו הגרסא והכין הוא ואע"פ שכל היום כשר למילה הזריזים מקדימין למצות, ותרתי קאמר וגרס' קמא דוקא:
אמר רב נחמן בר רב יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. תרתי קאמר חדא דדוקא בלילה אבל לא ביום ארבעה עשר שאין בני אדם מצויין בבתיהם ושמא ישכח ועוד שאור הנר יפה לבדיקה ואי אפשר ביום ואפילו ליכא משום פשיעה כגון מקדי' לבדוק מי"ג שאין אור הנר מבהיק ביום כמו בליל' וכדתניא לקמן אין בודקין לאור החמה. וגרסינן עלה בירושלמי וכי יש חמה בלילה תפתר בשלא בדק כלומר כשלא בדק בלילה וצריך לבדוק למחר בי"ד וקמ"ל דדוקא לאור הנר ולכתחילה לא ואפי' בי"ג דגרסינן בירושלמי מבואות האפלין מהו לבודקן בתחלה ביום מליהון דרבנן אמרין לא כמה דמנהר בליליא מנהר ביממא דאמר רב הונא כד הוינן באילין בטיאת' בסידרא רבה היו מדליקין עלינו את הנרות בשעה שהיו כהין היינו יודעין שהוא יום וכשהיו מבהיקין היינו יודעים שהוא לילה ומסתבר' לי נמי דאפילו רוצה להקדים ולבדוק ליל י"ג לאור הנר לאו כל כמיניה דחיישינן דלמא מתחיל לבדוק וכיון דלאו זמן בדיקה הוא לכל מתעצל ומניחו באמצע בדיקה וישכח מלגמור קסבור שכבר גמר. ודכותה אמרינן לקמן כיון דלאו זמן איסוריה ולאו זמן ביעוריה דילמא פשע ולא מבטליה:
אמר אביי הלכך האי צורבא מדרבנן לא נפתח בעדני'. וא"ת מאי הלכך מתני' היא אור ארבעה עשר בודקין את החמץ וכפי' הראב"ד ז"ל. איכא למימר דאי ממתני' הוה אמינ' דזריזות' קמ"ל ומהא דרב נחמן דטעמא משום דלא מצי למבדק ביום לאור הנר:
המשכיר בית לחבירו בארבעה עשר ה"ג ופירושה שהשכירה לו שיכנס בה בי"ד בכניסתו, ואין צורך למחוק ולגרוס בי"ג. ומדקא מבעיא ליה הכא על מי לבדוק ולא מבעי ליה מאן מינייהו עבר עליה, ש"מ דאפי' לא בדק לא עבר עליה כלל חד מינייהו מדאורייתא מיהא, והכי איתא במכילתא דאתמר התם בבתיכם למה נאמר לפי שנא' בכל גבולך שומע אני כמשמעו ת"ל בבתיכם מה ביתך ברשותך אף גבולך ברשותך, יצא חמצו של ישראל שהוא ברשות נכרי אע"פ שהוא יכול לבערו אבל אינו ברשותו, יצא חמצו של נכרי שהוא ברשות ישראל אעפ"י שהוא ברשותו אבל אינו יכול לבערו. וה"ה נמי לחמצו של ישראל ברשות ישראל אחר אלא דאורחא דמלתא נקט, דלעולם ישראל מבער חמצו ולא משכחת לה אלא בהכי במשכיר בי"ד, מיהו מדרבנן אסור ולקמן נאריך בה בע"ה:
התם הא אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא. תרתי קאמר חובת הדר למעוטי משכי' אעפ"י שהוא דר בה אינה שלו דלא חייבה תורה אלא בביתו שלו ודר בה דביתך כתיב ודרשינן דרך ביאתך תדע לך דאמרינן במס' מנחות השוכר או השואל בית בחוצה לארץ פטור ממזוזה כל שלשים יום מכאן ואילך חייב ואי מדאוריית' מאי שנא קודם ל' מלאחר ל' וה"נ איתא במס' מזוזה דגרסי' התם הדר בפונדקי בארץ ישראל פטור כל שלשי' יום והשוכר חייב מיד ובחו"ל פטור והשוכר חייב לאחר ל' יום וטעמא דא"י משום ישוב א"י ודמיא הא לטלית שאולה דפטור מן הציצית כל שלשים יום ומכאן ואילך חייבת מדרבנן. ואי קשיא לך א"כ מאי קא מבעי לן בפ' שלוח הקן ביתך למה לי והא איצטריך ביתך ולא של חבירך א"ל דביתך יתירא קא מבעי ליה דתרי ביתך כתיבי. והכא ה"ק הא אמ' רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא ולא חובת המשכיר ולאו לאשמועינן חובת השוכר דמדאוריית' שניהם פטורין אלא מדרבנן חייב השוכר אם משמסר לו המפתח חל י"ד על השוכר לבדוק פי' רש"י ז"ל דמסירת מפתח הוי קנין. ולית' דא"כ התם בפרק חזקת דקתני נעל וגדר ופרץ כל שהו' ושאר הקניות אמאי לא מייתי נמי מסירת מפתח. וכן במס' גיטין (גיטין עז:) תיזל ותיחוד ותפתח כי היכי דלקני ביתא ולקני גיטא אגב ביתא ולמסר לה מפתח ותו לא צריכה מידי. וכי תימא לא אמרו מסירת מפתח אלא לקניית שכירות אבל לא לקניה גמורה הא ליתא דאמרי' בפ' מרובה כשם שקרקע נקני' בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה אלמא כי הדדי נינהו אלא ודאי מסירת מפתח לא מהני אלא למחזיק דכיון דמסר ליה מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקני דמי דאמרינן בפ' שור שנגח את הפרה המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו מפתח קנאו. ואקשינן מאי קאמר אי בכספא לקני בכספ' אי בחזקה לקני בחזקה ומפרקינן לעולם בחזקה ובעי למימר לך חזק וקני וכיון דמסר ליה מפתח כמאן דאמר ליה לך חזק וקני דמי. והכא בשקנה באחד מן הקנינין היא ואפי"ה אם לא מסר לו המפתח על המשכי' לבדוק שהוא הנכנס והיוצא בבית והשוכר אינו יכול לכנס שם עדיין:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |