מגיני שלמה/שבת/צד/ב

מגיני שלמה שבת צד ב

דף צ"ד ע"ב

ד"ה אבל בכלי ד"ה חייב כו' עד אבל רש"י פי' דפטרי משום דלא שייכא גזיזה אלא בצמר כו' ואין נראה לר"י כו'. לעד"נ דאין כוונת רש"י ז"ל בצמר דווקא אלא ר"ל כל מידי שגוזזין אותן לצורך כגון צמר ללבוש וגם כנפי העוף תולשין אותן לצורך כדפי' רש"י לעיל משא"כ צפרנים לא מקרי גזיזה כיון שאין צורך בהם ולא הוי דומיא דגזיזת צמר שהיה במשכן שהיו גוזזין לצורך ורש"י נקט האב וה"ה לכל תולדה דדמי לה:

ד"ה פוקסת מה שפ"ה פוקסת סורקת ביד או בכלי אין נראה דבגמרא משמע דהוי כעין טויה כו' לא ידעתי מה חסר בפי' רש"י ז"ל שפירש בגמרא שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך וכוונתו נ"ל שהסריקה דמתני' היא להפריד השערות זו מזו שלא תהא אחת נסבכת בחברתה ועושה כן להתקשט והוי כעין טויה שמפריד החוט מן הצמר וכורכו בין אצבעותיו ועושה אותו חוט כך כאן בתחלה היו הכל מבולבלים זה בזה והיו כאחת והפרידן ועשאן כ"א חוט בפני עצמו גם מה שהקשו דלתני סורק' יש לישב כמ"ש דסתם סריקה היא להשיר נימין המדולדלין כדאיתא בנזיר והביאו התו' ז"ל לעיל בפרק במה טומנין דף נ' וזהו באיש שאין כוונתו להתקשט אבל פוקסת דמתני' מיירי באשה המתקשטת ואין כוונתה להשי' נימין המדולדלין שאפי' אין כאן נימין המדולדלי' היא עושה כן כדי להפריד השערות שלא יהיה מעורבין ויהיה כל שער בפני עצמו וזהו מקרי פוקסת לשון פוקס את פיה דמ' בתרא שפירושו פתיחה ה"נ היא פותחת ומפרדת השערות זו מזו וכבר כתבתי בזה פ"ק דכתובות ופרק במה אשה ועי"ל דסורקת פירושו דווקא במסרק ואי תני סורק ה"א דאין אסור כ"א במסרק דדרך סריקה בכך אבל ביד שרי להכי תני פוקסת דפוקסת הוי בין ביד בין במסרק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף