רש"י/שבת/צד/ב

רש"י שבת צד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אף במוציא את המת לקוברו. ולא תימא לא פטר אלא במניחו לחוץ דאין צורך לא לגופו של מוציא ולא לגופה של הוצאה דאפילו הוא צורך המת פטור:

מר לחפור בו. שהוא צורך המוציא:

מר לעשות לו טס ולחפור. מרה שנרצף פיו וצריך להושיב עליו כמין טס דק שיהא ראוי לחפור:

להגיה ולקרות:

לאפוקיה לכרמלית. שהיה מוטל בבזיון או בדליקה או בחמה ואי משום טלטול מניח עליו ככר או תינוק:

לא תעשה. לאו דלא תסור כי הכא:

התולש סימני טומאה. שתי שערות לבנות שהבהרת מטמאה בהן:

והכוה את המחיה. מחית בשר חי והוא סימן טומאה בשאת והכוה זה לבטלה משום מחיה ולטהרה:

עובר בלא תעשה. דהשמר בנגע הצרעת (דברים כד):

אחד מב'. שלא היו בה אלא שתי שערות ותלש האחד:

חייב. דשקלא לטומאה שאין מטמאה בפחות מב' דהכי ילפינן לה בת"כ שיער שנים וחייב מלקות:

מאי לאו הא דתני חייב דאפיק חצי זית מכזית. דשקליה ובצריה לשיעורא:

והא דתני פטור דאפיק חצי זית מכזית ומחצה. דאף על גב דמצמצם לשיעור לאו מילתא היא ולא אמרינן אהני דאי שקיל מיניה פורתא תו ליתא לשיעורא:

ממת גדול. דלא אהני מידי:

מתני' וכן שערו. תולש שער ראשו בידיו:

וכן הגודלת. שערה:

וכן הכוחלת. עיניה:

וכן הפוקסת. יש מרבותי אומרים מתקנת שערה במסרק או בידי' ויש שמפרשין טחה כמין בצק על פניה וכשנוטלו מאדים הבשר:

רבי אליעזר מחייב. בכולם חטאת וחכמים אוסרין משום שבות וטעמא דרבי אליעזר מפרש בגמרא משום מאי מיחייב:

גמ' מחלוקת ביד. בהא שנוטלן בידו ולא בכלי הוא דפטרי רבנן שאין דרך גזיזה בכך בחול:

מהו דתימא בכלי נמי פטרי רבנן. דאין כאן משום גוזז דלא שייך אלא בצמר בהמה:

מחלוקת לעצמו. בהא הוא דמחייב ר' אליעזר שיכול לאמן ידו לעצמו לתקנו בלא כלי:

אבל לחברו. אין יכול לאמן את ידו ליטול יפה בלי כלי:

פשיטא צפרניו תנן. של עצמו:

הנוטל מלא פי הזוג. מלא ראש המספרים:

חייב. בשבת לרבנן בכלי לר' אליעזר אף ביד וזהו שיעורו:

והא תניא. בההיא ברייתא בסיפא ולקרחה שהזהירה תורה לא תשימו קרחה (דברים יד א) שתים הוי קרחה מכלל דפי הזוג לאו ב' שערות נינהו:

תניא נמי הכי. כרב יהודה דאמר שתים:

רבי אליעזר אומר. באחת הוא חייב ולא בעינן מלא פי הזוג:

אחת חייב. שבאחת הוא מקפיד שלא יהא נראה כזקן:

שמלת אשה. ודרך הנשים להקפיד על כך ולהתנאות:

ציצין. כמין רצועות דקות הפורשות מעור האצבע סביב הצפורן:

שפירשו רובן. קרובין לינתק:

מי איכא מידי כו'. כיון דבכלי חייב חטאת ביד איכא שבות גזירה אטו כלי:

כלפי מעלה. לצד הצפורן התחילו לפרוש דקא מצערו ליה טפי:

משום כותבת. שמוליכה מכחול סביב העין כאדם המוליך קולמוס סביב האות:

טווה. שמתקנת שערה בין אצבעותיה ופושטתו כשהוא נכרך ולשון השני עושה מאותו בצק כמין חוט:

לעצמה

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף