מגיני שלמה/שבת/עו/א

מגיני שלמה שבת עו א

דף ע"ו ע"א

ד"ה הואיל וראוין לטמא מושב פ"ה אם קיצע משני' כו' ואין נראה לר"י דמה צריך להביא ראייה שראוין להצטרף כו' דווק' נקט כו' ואני בעניותי לא יכולתי להבין בשום פנים קושי' זו דמה ראיה יש מדנקט התנא דווקא באותו סדר ש"מ מפני שראוין להצטרף דלמא נקט התנא האי סדר דבסדר זה ראוין למושב לטלות ע"ג החמור דגם ע"ג החמור אין דרך לטלות בגד ועור שהן שני מינין רחוקים אלא שני מינין קרובים כגון בגד ושק ועור וא"כ ב"ש ה"ק מה טעם מצטרפין הא אין דרך לחברן שיהיו ראוין למדרס ואם חברן א' בטלה דעתו אצל כל אדם וקאמר כיון דדרך העולם לחברן למושב ע"ג החמור מטמא מדרס נמי אם חברן מיהו זה יש ליישב דר"י מקשה דע"כ לפי' רש"י ראוין כלם להצטרף למושב דהא קתני התם המקציע מכלם פי' מכל המינין השנויין במשנה וכיון דלענין מושב טמאין כל המינין א"כ התנא ששנה הסדר ע"כ תנא משום דלענין מדרס לא חזי לאצטרופי כ"א כסדר זה וכיון דלענין מדרס חזו כסדר זה מה צריך להביא ראיה כו':

ומ"מ נלע"ד ליישב ע"ד מה שכתבו התו' בסוכה דף י"ז ד"ה ותני עלה דנקט דווק' כסדר לפי ששיעורן קרובין זה לזה אבל בגד דשיעורין רחוקים אין מצטרפין א"כ נוכל לומר דאין ראוין להצטרף אפי' כסדר הזה ואין מצטרפין רק משום טעם דראוין למושב ואפ"ה דראוין כלם למושב משום הכי אין מצטרפין כ"א בשיעורין הקרובים ולא הרחוקים. וראיתי בדברי החכם מהרש"ל ז"ל שהגיה אי לא חזי לאצטרופי מושב נמי לא יטמאו דדווק' נקט כו' ולא הבנתי כלל הג"ה זו דמה ענין מושב דר"ש למדרס דת"ק דמושב דקאמר ר"ש היינו לעלות ע"ג חמור כמפורש בסוכה דשם אין מקפידין בב' מינין וכוונת ר"ש כיון דאשכחן מושב שראוין להצטרף כגון טלאי של חמור מטמאין בכל מדרס אף אם יחדו למדרס כזה שאין דרך בני אדם לצרפן והמצרפן בטלה דעתו אפ"ה כיון דאשכחן מושב שדרך לצרפן טמא בכל מדרס. וכן צריך לתרץ מאי דקשי' לי הא בסוף מעילה אמרינן המקציע מכולן כו' למשכב שלשה ולמושב טפח א"כ לפי' רש"י דמכולן ר"ל ביחד א"כ משמע דגם למשכב ראוין לצרפן וא"כ איזה מדרס נשאר בזב דלא מצרפינן כולן דהא משכב ומושב היינו מדרס הזב אלא ע"כ צ"ל דלמשכב דהתם היינו שעשאו טלאי לכר או לכסת כמ"ש רש"י שם דשם דרך הוא לצרפן ומתני' לא מיירי בטלאי אלא שהן עצמן מיוחדין לשום מדרס ושם אין דרך לצרפן וזולת זה לא ידעתי איך אפשר ליישב אפילו לפי' ריב"א ז"ל דמכולן ר"ל מאיזה מהן מ"מ איך קאמר התם דאם קיצע אפי' מעור או מפץ שיעורו כו' והאי עור שיעורו ה' ומפץ ו' אלא ע"כ כדפיר' דהתם ביחדו לטלאי וכמ"ש התוס' לקמן. והשם יודע כי אחרי כותבי מצאתי שכתבו התו' כן בסוכה ד"ה כדתנן וא"כ לא ידעתי שום קושי' דלעולם אין ראוין לצרפן כ"א לטלאי ר"ל שאין דרך העולם לצרפן ואינן טמאים אלא משום צירוף דטלאי ואפ"ה אין מצטרפין כ"א השיעורין הקרובים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף