מגיני שלמה/שבת/עג/א
מגיני שלמה 
שבת עג א
ד"ה אלא לאו רישא בע"ז עד ומיהו עוד קשה דלוקמי' כולה בשאר מצוות כגון נרבע לזכר כו' הנה גם בסנהדרין הקשו קושיא זו ותרצו דע"ז שייך לקרותו שאר מצות דשקולה ככל המצות ולא רביעה ואח"כ חזרו והקשו קצת על פי' זה ועלתה בקושיא:
ואני אומר תחילה מה שכתבו התוס' כאן נרבע לזכר ונרבע לבהמה גם בסנהדרין לא היה קושיתם כ"א דבר זה נראה פשוט דט"ס הוא ולא יצא מפיהם ז"ל דהא נרבע לזכר ונרבע לבהמה אמר ר' אבהו דלדברי ר"ע חייב שתים ואפי' אם נאמר דהקושיא דנוקמא כר"י דאמר דאינו חייב שתים א"כ תקשי הניחא לרבי אבהו אלא לאביי מאי איכא למימר ואצ"ל דבסנהדרין א"א להקשות קושיא זו דהא התם משמע דהשקלא וטריא לר' יוחנן קאי דאמר ליה לר' זכאי דתנא הא ברייתא פוק תני לברא דא"א לאוקמא כ"א בתרי טעמי ואיהו ס"ל דלא מוקמינן מתניתין בתרי טעמי כדאיתא התם ור' יוחנן אמרינן בהדיא ריש פ"ק דכריתות דס"ל כאביי דלא יהיה קדש בנכרי כתיב וא"כ אזהרת בהמה אתיא ע"כ מכל שוכב עם בהמה וא"כ איכא בזכר ובבהמה בכל חדא לאו בפני עצמו דהא בהא תליא כדאיתא בסנהדרין גם סוגיא דהכא לאביי קאי כמבואר בשמעתין ע"כ נראה בלתי ספק דט"ס הוא אבל הבא על הזכר והביא זכר עליו וכן בבהמה דגבי זכר פשיטא שם דבין לר"א ובין לאביי לר"ע אינו חייב אלא א' וא"כ דלמא ברייתא ר"ע היא וכן בהמה פשיטא דלאביי קשיא דאיהו אמר דבין לר"י ובין לר"ע אינו חייב אלא א' אלא אפי' לר"א הא אמר דלר"ע אינו חייב אלא א' וא"כ דלמא ברייתא ר"ע היא ומ"ש בתוספות לר"י הכל ט"ס הוא ונלע"ד ליישב דלא תקשי כלום דס"ל לתלמודא דלא שייך לומר בזה עשה שתים דאין זה אלא א' דגבי זכה לר"ע דנפקא תרווייהו שוכב ונשכב מלא תשכב אינו אלא חדא גופא דאסרה תורה שכיבת זכר לגמרי לא שתשכב עמו ולא שישכב עמך וחבור זכר עם זכר אסרה תורה ואי עבד תרווייהו הוי כמו חלב וחלב אע"ג דאיכא כמה מיני חלב חלב הדקי' וחלב הכליות ואיכא למ"ד בכריתות פ"ק דלוקה על כ"א בפני עצמו אם אכלן כא' וכן חלב שור וכשב מ"מ לענין חטאת אינו חייב אלא א' ה"נ אע"ג דמקטיל אם עשה א' מהן דמ"מ אינו אלא איסור א' שאסרה תורה שכיבת זכר לא דרך שוכב ולא דרך נשכב וכן בהמה אצ"ל לר"ע דנפקא תרווייהו משכבתך שפירושו שכיבתך א"כ אסרה תורה שכיבת בהמה מה לי אתה עליה או היא עליך דחבור בהמה עם אדם אסרה תורה ואפי' לר"י נפקא תרוויהו מכל שוכב עם בהמה ואפקא לנשכב בלשון שוכב דתרווייהו חדא היא ובכלל שכיבת בהמה היא ואינו אלא איסורא ולא שייך בהם לומר עשה שתים אלא הוי כמו חלב וחלב ולא דמי לקצירה וטחינה שכ"א מלאכה אחרת היא והוי שני גופין משא"כ בדברים אלו אינו אלא שכיבת זכר או שכיב' בהמה מה לי אתה עמו או עמה או הן עמך מ"מ שכב אצל זכר או בהמה עו' נראה דס"ל לתלמודא דלא שייך לומר משא"כ בשאר מצות כיון דלא משכחת לה אפי' בעריות גופא כ"א בחדא מלתא דהיינו זכר או בהמה ולא בשאר עריות דאיך יתכן שיאמר בשאר מצות דהיינו עריות ובעריות גופייהו אין דין זה נוהג כ"א בא' מענפיו ולא ברובו שהוא ככולו בשלמא בע"ז או בחלבים ועריות כדקאמר תלמודא הוי הדין בכל לא תעשה דע"ז ובכל איסוריה וכן בכל לא תעשה דחלבי' ובכל איסור' דעריות:
ולבאר עוד יותר אומר דה"פ דבריית' דבריש' מיירי הכי שהשבת עשה שתים כו' משא"כ בשאר מצו' היכא דהוי כה"ג דשב' שהיא מצוה א' ויש בה כמה מלאכות ה"ה בשאר מצות אי משכחת כה"ג וכגון ע"ז שיש בה ג"כ הרבה עבירות והכי אמרינן בסנהדרין דבעי לאוקמי ג"כ קרא דאחת והנה בע"ז שיש לדרוש התם נמי אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת בזדון ע"ז ושגגת עבודות וכן באבות ותולדות דע"ז ענפי' ודיניה הם נעשו כמו בשבת וכן ריש פ"ק דכריתות מוקמינן שבת וע"ז בזדון מלאכות ועבודות שגגת שבת וע"ז וא"כ קאמר שפיר משא"כ בשאר מצות היכא דהוי כה"ג דבשבת בחדא מצוה גופה איכא לחלק בהרבה ענפים לא מחלקינן משא"כ חלב ודם הם שתי מצות חלוקות וכן בסיפא קאמר וחומר בשאר מצות מבשבת דבשאר מצות היכא דנהנה מן האיסור חייב משא"כ בשבת אפי' אם נהנה ממלאכה זו פטור וכן כתבו התו' בסנהדרין ד"ה דלשיטת רש"י מיירי פלוגת' דאביי ורבא אפי' אי נהנה וא"כ בין בסיפא ובין ברישא מיירי מכל המצות רישא מיירי דבכולן אם משכחת לה כה"ג דבשבת פטור אלא דליתא כה"ג כ"א בע"ז ובסיפא חייב בכל המצות אם נהנה משא"כ בשבת אבל אי נוקמא בזכר ובהמה לחוד' לא מתוקמ' שפי' משא"כ בשאר מצות כיון דגם שאר מצות כה"ג חייב ברישא לבד מזכר ובהמה גם לא הוי דומיא דשבת דשבת מחולקת בדיניה עצמן משא"כ בשאר מצות הוי שני עבירות חלוקות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |