קרן אורה/שבת/עג/א
משנה אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כו'. תוס' בד"ה העושה שני בתי נירין. דקדקו אמאי מפרש השיעור במשנה בהני יותר מבכל מלאכות. ונראה דבכל מלאכות השיעור הוא משום דבפחות מזה לא חשיב אף דעושה כל המלאכה לפחות מכשיעור כמו לכשיעור כמו מוציא פחות מכגרוגרת ובזה אפילו חצי שיעור אסור מה"ת אבל בעושה בית ניר אחד הוא דבר שאינו מתקיים ולא הוי מלאכה כלל ואין בזה חצי שיעור ע"כ תנינהו במתניתין אלא דבסוף הבונה משמע דאות אחת הוי בכלל חצי שיעור דכל התורה גבי פלוגתא דר"ג ורבנן בכתב אות בשחרית ואות בין הערבים:
תוס' בד"ה הקושר והמתיר. התוס' נסתפקו במתיר אי בעינן ע"מ לקשור ולהרא"ש ז"ל פשיטא ליה דבעינן ע"מ לקשור כמו דהוי במשכן. והתוס' הביאו ראיה לזה מהא דבעינן לעיל סותר ע"מ לבנות וכן לענין כיבוי בפרק במה מדליקין ולענ"ד נראה דהא דתנינן במתניתין בהני תרתי בקורע ובמוחק ע"מ לתפור וע"מ לכתוב היינו משום דבל"ז הוי בכלל מקלקל ולכ"ע פטורין ולא משום דגמרינן להו ממשכן דלא הי' שם קריעה אלא ע"מ לתפור דא"כ קורע בחמתו אמאי חייב אלא וודאי קריעה בעצמה מלאכה היא אלא דע"פ רוב אין בזה תיקון אלא ע"מ לתפור. ולפ"ז לא יצאו אלו השני מלאכות קריעה ומחיקה מכלל שאר מלאכות והכין הוא כללא דמילתא בכל המלאכות אם הוא מקלקל פטור אם אין בזה שום תיקון ואם התיקון הוא בדבר אחר כמו הכיבוי לצורך השמן והנר או סותר ע"מ לבנות שלא במקומו דבמלאכה עצמה אינו מתקן אלא דמתקן הוא במקום אחר בזה פליגי ר' יהודא ור"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה אלא דמשמע בפ' במה מדליקין דלר"ש אפילו ע"מ לבנות במקומו הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה מדפטר כחס על הפתילה וכתבו התוס' שם דמודה ר"ש בזה דחייב כיון דהכי הוי במשכן אבל בשאר מלאכות דהוי במשכן לצורך גופן פוטר ר"ש שלא לצורך גופן אפי' ע"מ לתקן במקומה וא"כ לכאורה בסותר מודה ר"ש לר' יהודא דחייב במלאכה שאצ"ל כיון דאליביה אין חילוק בין ע"מ לבנות במקומו או שלא במקומו ואפ"ה חייבא רחמנא ובפרט למ"ד דבמשכן הוי ע"מ לבנות שלא במקומו וזה לא מצינו בשום מקום וצ"ע בביצה פרק המביא כדי יין גבי בית מלא פירות והא קסתר אהלה ועוד בכמה מקומות בזה וכן בקריעה ומחיקה דמצד עצמן אין בהן תיקון וא"כ גם בהו לא פטר ר' שמעון מלאכה שאצ"ל ובקריעה מצינו דפליגי ר"י ור"ש גבי קורע בחמתו אם לא שנחלק אליבא דר"ש בין ע"מ לבנות במקומו לשלא במקומו אבל אכתי תיקשי למ"ד דמשכן הוי לבנות שלא במקומו ובירושלמי ג"כ איכא פלוגתא בזה ולא הי' נראה דסותר ע"מ לבנות וקורע ע"מ לתפור ומוחק ע"מ לכתוב הוי מלאכה הצריכה לגופה כיון דעי"ז יתוקן יותר הבנין והכתיבה והתפירה אבל גבי כיבוי משום דחס על הפתילה משום כיבוי זה לא יתוקן יותר ההבערה אח"כ ע"כ פוטר בזה ר"ש אבל התוס' ז"ל כתבו בפרק במה מדליקין דבעינן שע"י הסתירה יהי' תיקון יותר מאלו לא הי' בנין כלל והדברים אלו צ"ע גדול וכבר דברו בזה הראשונים ז"ל והאחרונים ז"ל. והנה מלשון הרמב"ם ז"ל ג"כ נראה דהא דבעינן בקריעה ע"מ לתפור הוא משום דבלא"ה בכלל מקלקל הוא והוא בפ"א מה' שבת הלכה אבל הא דמשמע מדבריו ז"ל שם דבסתירה בעינן דוקא ע"מ לבנות במקומו יש לדקדק כיון דהוא פסק כר' יהודא כחס על הנר חייב הרי דאינו צריך ע"מ לבנות במקומו כדמוכח בפרק במה מדליקין להדיא אם לא שנאמר דסתירה היא קלקול יותר מכיבוי אם הוא שלא ע"מ לבנות במקומו וקרוב הוא על חופר גומא ואינו צריך אלא לעפרה ויש לפקפק בזה עכ"פ לא ידענא מאי דמספקא להו להתוספ' ז"ל במתיר אי בעינן ע"מ לקשור במאי איירינן אי דבלא"ה ההתרה הוי קלקול כגון דבר שצריך להיות קשור תמיד א"כ פשיטא דמקלקל הוא ואי בדבר שצריך להתיר וודאי אפילו בלא קשירה חייב על התירו וכעת לא עמדתי על בירורן של דברי התוס' ז"ל ועי' תוס' לקמן פ' המצניע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |