מגיני שלמה/שבת/מח/ב

מגיני שלמה שבת מח ב

דף מ"ח ע"ב

ד"ה וכי מה בין זה למגופת חבית פ"ה דתניא לקמן רשב"ג כו' ואין נראה לר"י דרשב"ג שרי להתיז אפי' גוף החבית עם המגופה כדמוכח התם כו' ותחלה אומר כי רש"י ז"ל פי' שם דהבעיא היא אם לעין יפה קמכוון להרחיב מוצא היין מדלא נקיב ליה כדרך הנוקבין נקב עגול יפה עכ"ל ומוכרח הוא דהטעם משום הכי הוא דהא משנה שלימה שנינו ולא יקבנה מצדה דאי פירושו בגופא דחביתא כדפי' רב חסדא א"כ אסור לנקוב גוף החבית ואי כרב הונא דקאי אמגופה א"כ מכ"ש גוף החבית כדמשמע התם דאפי' ר"ח דס"ל דשרי לרבנן מצד המגופה בגוף החבית מודה דאסור להו אי שרי לינקוב בשפוד שלא כדרך הנוקבין וא"כ יש לישב דודאי רשב"ג דקאמר דמתיז ראשו בסייף מיירי בכל מילי הן המגופה לבדה הן להתיז גוף החבית עם המגופה וא"כ למאי דהוי ס"ל לרב כהנא דמגופה הוי כחבית דלא ידע לחלק דזה חבור וזה אינו חבור פריך היכי התיר רשב"ג להתיז המגופה לבדה הרי אם מתיז המגופה א"כ נשאר הנקב יפה כדרך הנקב להיות דוודאי אם מתיז גוף החבית ג"כ א"כ אין זה נקב יפה אלא שבירה ולעין יפה קא מכוין אבל התזת המגופה לבדה הוא דרך הנוקבין שהנקב נשאר יפה וגם דרך הנוקבין כן להסיר המגופה היכי שרי מ"ש מפותח בית הצואר כיון דלרב כהנא הוי מגופה כחבית ודוחק לתלמוד לפרש דברי רשב"ג דווקא להתיז גוף החבית שרי עם המגופה אבל המגופה לבדה לא ומשני זה חבור כו' וא"כ שרי רשב"ג כל מילי דלא מבעיא הסרת המגופה דשרי אע"פ שעשה כדרך הנוקבין מ"מ אינו חבור אלא אפי' גוף החבית שרי מטעם עין יפה וא"כ כאן לא היה יכול לשנות דלעין יפה דהתזת המגופה אם היה חבור היה אסור כיון שהוא כדרך הנוקבין:

ועי"ל דרב כהנא מילתא פסיקתא נקט ומקשי ממגופה דמגופה ודאי שרי רשב"ג דגוף החבית איכא למדחי דלמא לא שרי אע"ג דלפי האמת שרי אפי' גוף החבית מ"מ לא רצה להקשות. וגם התו' עצמן לא הקשו קושיא דרב כלום אלא ממאי דמשני ולמאי דמשני זה חבור גם גוף החבית איתרצא בזה דהא חבית דלקמן מיירי במוסתקי דהיינו חבית שנשברה ודבק שברי' בזפת כדמוקי לה פ' המביא כדי יין דף ל"ג וכמ"ש התו' עצמן לקמן פ' חבית ובוודאי רשב"ג דשרי להתיז עם גוף החבית מיירי ג"כ במוסתקי דמי עדיף התזת גוף החבית משבירה ממש דלא התירו כ"א במוסתקי ופשוט הוא ורב כהנא היה סובר בתחלה דמיירי אפי' בחבית שלימה כדפי' ג"כ פ' המביא וכשמשני זה אינו חבור א"כ גם חבית גופה נתיישב בהכי דלא שרי בחביתא כ"א באינו חבור וכמ"ש מיהו זה דוחק קצת דהמוסתקי לא שרי אלא משום דלא חייס עליה לעשות כלי כמ"ש רש"י בהמביא והתו' לקמן ואינו חבור הוא טעם אחר שעומד לינטל כדפי' רש"י והראשון עיקר מיהו הרווחנו בתירוץ זה לישב מ"ש הטור ז"ל סימן שי"ד דמותר להתיז ראש המגופה ודקדק הב"י ז"ל דהא אפי' ראש החבית מותר והגיה שם ונ"ל דא"ש דהטור קאי אפי' אחבית שלימה כדמשמע לשונו דבתחלת הסימן התחיל לחלק בין מוסתקי לחבית שלימה ואח"כ התחיל מותר להתיז ראש המגופה ולא הזכיר דקאי אשבורה דווקא אלא וודאי בסתם חבית מיירי והתם לא שרי כ"א הסרת המגופה מטעם דאינו חבור כדאיתא בשמעתין אבל גוף החבית אסור כדפירש שם בראש הסימן דאפי' שבירה אסור בחבית שלימה ואפי' אי גרסי' בדברי הטור ראש החבית נ"ל שפירושו מגופה:

ואין להקשות למה לא כתב הטור דבמוסתקי שרי אפי' גוף החבית. די"ל דזה בכלל שבירה היא וכבר כתב דשרי. ולע"ד קושיות התו' על כלל כל הפוסקים יצאה דלפי' ר"ת דמקשי מנקיבת מגופה עצמה א"כ מאי דמשני דמגופה אינו חבור ע"כ פירושו דבמגופה כיון דאינו חבור הוי כחתיכת חרס בעלמא או כטיט ולא שייך בה נקב כמ"ש התו' דאפי' אם היה עשוי להכניס ולהוציא אינו חייב חטאת וע"כ הוא מהאי טעמא, א"כ ע"כ מאי דתנן פ' חבית ולא יקבנה מצדה פירושו בגוף החביות כדס"ל לרב חסדא דבצד המגופה שרי כיון דמגופה אינו חבור והוי כחרס בעלמא דאין לומר דלמעלה שרי דאין דרך פתח בכך אבל מן הצד דרך פתח בכך כמ"ש והוי דאורייתא מ"מ במגופ' לא גזרו כמ"ש רש"י לקמן א"כ גם מבי' צוואר לא קשה כלום דבית הצואר דרך פתח וא"כ אפי' אי בית הצואר הוי דאורייתא מ"מ במגופה לא גזרו כיון דאין דרך פתח בכך דהא ע"כ צריך לחלק כן אלא ע"כ אגוף החבית קאי. ושמא י"ל דאי בית הצואר דאורייתא ה"ל למגזר אפי' במגופה למעלה אע"ג דאין דרך פתח בכך אבל אי הוי דרבנן לא גזרו למעלה כיון דתרתי לריעותא הוא דאין דרך פתח כן גם אינו עשוי להוציא כמ"ש התוס' ולא גזרו כ"א מן הצד דליכא אלא חדא לרעותא. ויותר נראה דהתם ס"ל כרב חסדא וכמ"ש וכן כתב הב"י ז"ל בהדיא סי' שי"ד. וא"כ לדברי כל הפוסקים שפסקו כרב הונא לקמן והכא פסקו כרב בבית הצואר א"כ ע"כ כפי' רש"י ס"ל וצריך לישב ע"כ כמ"ש:

ובאמת צריך ישוב קצת לפי' התו' דפירשו לקמן דמיירי במוסתקי א"כ גם מחלוקת דר"י ורבנן בנקיבת מגופה מיירי במוסתקי דבחבית שלימה תקשי לרב חסדא דמפרש ולא יקבנה מצידה בגוף החבית מאי אירי' נקב דמשמע נקב יפה שהוא תקון כדמשמע התם בכולה שמעתתא שהוא תקון כלי הא אפי' שבירה אסור אלא ע"כ במוסתקי איירי וא"כ מאי פריך בשמעתין הא התם אפי' עשוי להכניס ולהוציא אינו חייב חטאת דלאו מנא הוא א"כ כי אינו עשוי אלא להוציא שרי לכתחלה אבל נקיבת מגופה בחבית אין ה"נ דאימא לך דאסור מדרבנן וכיון דלרב חסדא קאי אמוסתקי דלמא גם לר"ה כן דבהא לא פליגי וצ"ל דקים ליה דאף דקאי למעלה אמוסתקי מ"מ רבנן דשרו שרו אפי' בחבית שלימה. ולא נקט מוסתקי אלא להודיעך כחו דר"י גם משום סיפא דמצידה אסור אע"ג דמרישא שמעינן לה ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי התם מיירי בנקב גדול דומיא דשבירה והכא קמ"ל אפילו בנקב קטן וכמו שכתב הטור ג"כ אפי' נקב בעלמא כו' ולמאי דפרישית אליבא דרש"י א"ש דהסרת המגופה הוי נקב מעליא ועשוי להוציא ולהכניס ופשיטא דהיה לאסור מדרבנן אפילו במוסתקי אם בכלי שלם חייבין חטאת:

שם ד"ה דבר תורה כו' תימא מ"ש ממוכני לעד"נ לחלק הכי דמוכני הוא כלי חשוב לעצמו כמ"ש רש"י ז"ל לעיל ולכן אינו חבור עם השידה להיות בטילה לגבה להיות ככלי א' דהוי כשני כלים כיון דמשתמשים בו בפני עצמו משא"כ איזמל שניהם עושין מלאכה א' ביחד והוו ככלי א' ובפני עצמן לאו כלי חשוב הוא לעשות מלאכה לעצמו אלא שראוין למעין מלאכה ראשונה כמ"ש התו' ז"ל לקמן דף נ"ח ד"ה מתיב רבא ועקרן לעשות מלאכה כשהן מחוברין ביחד והוי ככלי א' ולכן הוי חבור ותדע דהא לקמן שקלי וטרי אי בעינן מעין מלאכה ראשונה ואיכא חד דס"ל דאפי' עדיין למלאכה אחרת אינן ראוין למלאכה ראשונה הוי שבר כלי דעיקר' למלאכה שעושין ביחד ואפי' מאן דלא בעי מעין מלאכה ראשונה מ"מ כיון דעיקרן לעשות מלאכה ביחד אלא שראוין ג"כ למלאכה אחרת משא"כ מוכני ליכא למ"ד דאינה מקבלת טומאה בפני עצמה דלאו שבר כלי הוא אלא כלי חשוב בפני עצמו כמו שידה דאין עיקר המוכני עשויה לצורך השידה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף