מגיני שלמה/כתובות/צו/א

מגיני שלמה כתובות צו א

דף צ"ו ע"א

ד"ה יתומים אמרו נתננו כו' אומר ר' כו' תחלה אפרש דברי רש"י ז"ל שנראין כסותרין זא"ז דלקמן פי' בהדי' ד"ה מאי לאו וא"ת להם כו' עד והם נאמנים הרי שפי' דפליגי בלעבר וא"כ גם הבעיא ע"ז קאי דאל"כ מאי פשיט מעבר אלהבא אלא ע"כ ס"ל דאין חלוק וא"כ מאי דוחקיה לפרש אלהבא לכך נראה דרש"י הלשון דוחקתו דאי קאי אלעב' ר"ל שהי' תובע' ליתומים שיפרעו לה מה שהוציאה על מזונות מכיסה או לוות' מאחרים לא שייך לישנא דנתינה כ"א פריעה והל"ל פרענו אבל נתינה שייך לומר שנתנו לה המזונות לזון אותה א"כ אפי' קאי אלעבר הוי פירושו שבתחלת השנה נתנו לה לצורך השנה וא"כ אי ס"ד דקאי לעבר דווק' לא ה"ל לתלמודא לסתום אלא לפרש דמיירי דקיימי בסוף השנה דווקא אלא דטעני דיהבו לה בתחלת השנה בשלמא אי הוי פירושו פרעון שפיר דפרעון משמע לעבר אבל נתינה דמשמע להבא אי ס"ד דפירושו דקאי בסוף השנה אלא דטען שפרע בתחלת השנה אלהבא ה"ל לפרש דלא נטעה לפרש דקאי אלהבא ממש אלא ש"מ ל"ש וס"ל דר"י קמבעי' ליה דאי נכסי בחזקת יתמי קיימי מהמני אפי' אי אמרי נתננו לה בתחלת השנה להבא ומכ"ש כשאמרו פרענו וכן אם נכסי בחזקת אלמנה קיימי גם אלעבר לא מהמני דלא תליא מלתא כ"א בחזקת מי הוו הנכסים ומה שהקשו מהטוען אחר מעשה ב"ד וודאי צריך ישוב לדברי רש"י שהוא עצמו פי' בב"מ מעשה ב"ד כגון כתובה ומזון האשה והבנות ונ"ל דרש"י ס"ל דלא אמרו הטוען אחר מעשה ב"ד אלא בטוען שפרע וסלק לגמרי את מעשה ב"ד דומיא דכתובה שפירוש שפרע הכתובה ה"נ אם טוען שסלקה ממזונותיה ליתן לה כך וכך בעד כל ימי מיגר אלמנותה דהתם ודאי לא מהימן כיון שהוא תנאי ב"ד לאו כל כמיניה, דא"כ מאי הועילו חכמים בתקנתן וה"ל למכתב תברא דאפילו למ"ד אין כותבין שובר בהא כתבינן כיון דלא אפשר דלמא מפקא עידי מיתה בהאי ב"ד כו' כדאיתא לעיל גבי כתובה אי טוענין היתומים שסלקו' כל זמן וזמן ר"ל דלקמן מסקינן שהיה מוכרן אחת לי"ב או לו' חדשים והיתומים טוענין שנתנו לה על י"ב או לו' חדשים בהא ליכ' למימר ה"ל למכתב תברא וכי בכל עת יכתבו שובר ונפישי להו תברא ופשיטא דליכא מ"ד שישמרו כל השוברין מן העכברי' וא"כ איכא ריעותא איפכא ליתומים דבכל עת שישלמו תאמר לא קבלתי ולדידה יש תקנה שלא תוכל לבא לידי הפסד כ"א פעם א' לכל היותר דפשיטא אם תרצה להתרות בהם מיד אחר מות בעלה לא תפסיד אפילו פעם א' אלא אפילו אם ידע שלא התרתה בהם ויוכלו לטעון שנתנו לה מזונות לזמן א' תוכל להתרות ביתומים בתוך הזמן בפני עדים שמה שיתנו לה על זמן אחר יתנו לה דווקא בפני עדים פלוני ופלוני דוגמא למה שכתב רש"י לקמן ד"ה אם נטלן במתנה ובתוך זמן ראשון פשיטא דלא מהמני לומר נתננו על זמן הב' כיון שקצבו חכמים זמן ה"ל כפורע תוך זמנו או מיד אחר פרעון הראשון תתרה שלעולם לא יפרעו לה כ"א בפני עדים אבל ליתומים איכא ריעותא דזמנין דאזלי סהדי למ"ה או ימותו ותחזור ותתבעם והר"ן ז"ל הקשה ג"כ על פי' רש"י דה"ל כפורע תוך זמנו ופשיטא דלא מהמני לומר פרענו לשנה הבאה ולי נראה דכיון דתקנו שמוכרת בתחלת י"ב או ו' חדשים למה לא יסלקוה היתומים שלא תמכור הנכסים ונותנין לה מטלטלים ומה לי שמוכרת מיד שתזון אח"כ או היתומים ואין זה כפורע תוך זמנו אבל ודאי אם אומרין תוך ו' חדשים או יב"ח נתננו על י"ב חדשים אחרים שלא הגיע זמנו עדיין פשיטא דלא מהמני וכ"ת א"כ למה ליה לר"י הטעם גבי הטוען אחר מעשה ב"ד שפירשתי שסלקוה כל ימי מיגר אלמנותה משום מעשה ב"ד תיפוק ליה דאין אדם פורע תוך זמנו נ"ל דלא דמי דודאי אי ניזונת משל יתומים כשאר אלמנות בהא אמרינן כיון שאין חייבים ליתן לאלמנה מזונות בפעם אחת כ"א על ו' או י"ב חדשים ודאי לא נתנו לה יותר דאין אדם פורע כו' ולואי שיפרע כו' אבל אם אומרין שסלקנוה שלא תיזון מנכסים לגמרי כשאר אלמנו' אי לאו תנאי ב"ד למה לא יהיו נאמנים וכי אין אדם עשוי לקנו' שעבודו שלא ישתעבדו לה והוי דוגמא קצת למזון הבנות שפי' רש"י על תנאי ב"ד דר"י דמיירי גם במזון הבנות וע"כ בענין זה מיירי שסלקו אותן לגמרי מזונותיהן דהא התם אין נותנין להם מזונות לזמנים ואע"ג דאין ראייה משם דהתם ידוע זמן המזונות עד שתיבגר ושייך בהו סלוק אבל אלמנה מי יודע עד כמה יהא מיגר אלמנותה מ"מ זכר לדבר איכא דה"נ איכא למימר שנתפשרו עמה לתת כך וכך למען לא יטרחו כל פעם לבא לב"ד עוד יש לפרש דמיירי שטוענין שאמרו לה צאי מעשה ידיך למזונותיך כמ"ש רש"י פ' שני דייני גזרות דף ק"ז ד"ה בששמעו בו שמת דגם היתומים יכולין לומר לה צאי מ"י כו' אם נתרצת כמו הבעל וא"כ אם טוענין עליה שאמרו לה כך ונתרצתה אין נאמנין מתנאי ב"ד וכן הרמב"ם ז"ל כתבם פי"ב וי"ח. מהל' אישות דאם אין כתובתה בידה אין לה מזונות שמא מחלה כתובתה או מכרה כו' אבל במקום שאין כותבין כו' נאמנת ור' יוחנן מיירי במקום שאין כותבין לדעת הרבה מהפוסקים והמדקדק בדברי רש"י שם מ"ש גבי הא דקאמר אביי מגופא דמתני' קא הדר ביה משמע דגם הוא ס"ל כן וכמ"ש הרמב"ן ז"ל לדעת רב אלפס ואין כאן מקומו כללו של דבר דלא מיירי ר"י בתנאי בעוקרין לגמרי מזונותיה לא בפריעת זמן א' כיון שאפשר לה לתקן כמ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף