מגיני שלמה/כתובות/כח/א

מגיני שלמה כתובות כח א

דף כ"ח ע"א

ד"ה קיום שטרות דרבנן תימא כו' והנה עלת' לפי המסקנא בתימא לפי מאי דמשמע בריש גיטין ורש"י ז"ל תירץ קושיא זו בגיטין דלא חציף אינש לזיופא ונ"ל להטעים הדבר כי ק"ל בכמה דוכתי ביבמות דמילת' דעבידא לגלויי לא משקר אינש דירא וה"נ ירא לזייף שמא יבואו העדים עצמן ויכחישו שאין זה חתימתן ואפי' אם יודע שמתו שמא יש בני אדם שמכירין חתימתן ויענו בפניו ויכחישוהו ולשמא יזייף חתימתן של עדים שיהא דומה לכתבן ממש כגון ההיא דאנח ידיה אזרנוקא בגט פשוט לזה לא חיישינן מדאוריית' דלא שכיח הוא ולכן כשר מן התורה וק"ל:

אלו נערות – פרק שלישי

ד"ה הבא על הנתינה כו' אף כי הדברים הראשונים שאכתוב מבוארין בהרב המגיד ז"ל פ' י"ב מהל' איסורי ביאה בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל מ"מ לא מנעתי מלכתבן כי זכיתי וכוונתי לדבריהם ואולי יבא בתוך דברי קצת חדוש הנה רש"י ז"ל ס"ל דמאי דאמרינן בגמרא פ' הערל דנתיני' דוד גזר עליהם קאי אמתניתין דהתם דקתני ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם וע"ז קאי דדוד גזר עליהם דמן התורה אין אסורין מלא תתחתן כ"א הם עצמן שנתגיירו אבל בניהם הנולדין להם אין לנו מקרא שיהיו אסורין לעולם ולדברי ר"ח ז"ל ק"ק מה ענין מימרא דדוד גזר עליהם אהך מתני' דלא מיירי כלל בעבדות כ"א באסורן ואסורן מבואר בכמה משניות וא"כ מאי דקאמר רבא ביבמות דבגירותן אי' להו חתנות היינו נתינה ממש דהיינו נתינים הראשונים או כנענית עצמה שנתגיירה וכן תנא דקתני פצוע דכא מותר בנתינה ע"ז קאי דבני נתינים הם כשאר גרים אלא דרבנן גזרו עלייהו וכן בכל מקום דקתני נתינה שהביאו התוס' דמשמע דהוי מן התורה הוא כמ"ש. אך לפי זה קשה למה כתב רש"י כאן דנתינה הוי מה שדוד גזר עלייהו ולא פי' כשאר נתינים דמתני' ומתניתא:

לכך נראה יותר דס"ל לרש"י ז"ל שיטה אחרת דנתינים שקבל יהושיע לא היו גרים ממש כדאמרינן ביבמות פ' הערל שאמרו עוברים ושבים ומה גרים גרורים כך ישראל עאכ"ו וע"כ מאי דקאמרי ישראל עאכ"ו רוצין לומר גרים ממש עאכ"ו שהן ישראל גמורין דאין לומר דאומה ישראלית ממש דמה להן לק"ו זה והלא הם לא יהיו ישראל ממש כ"א גרים ושמעתא משמע דמחמת זה נתגיירו גם גרים גרורים משמע שלא היו גרי אמת כ"א מיראה כמו שאמרו ביבמות פ"ב לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה אלא שנעשו גרים גרורים לחד גרסא גם רש"י כתב פ' אלו נאמרין דף ל"ה דכנענים שבא"י אף אם היו עושין תשובה לא היו מקבלין אותן דמחמת יראה עושין גם כתב דלא היו רשאין להשלים עמם וצ"ל דהגבעונים הטעו את יהושיע ולא הכום מפני קדוש השם כדאית' בגיטין פ' השולח א"כ לא היו גרים גמורים וקרוב עוד כי לא היו גרים ממש כ"א קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז וז' מצות בני נח כמ"ש הרמב"ן ז"ל פ' שופטים דמ"ש בגמרא אם עשו תשובה מקבלין אותן היינו כמ"ש וכן אמרו בפי' הגבעונים באו עבדיך לשם ה' אלקיך ועל גרים כאלו אמרו בגמר' דאמר קר' לא תתחתן בם אבל גרי' ממש אפי' כנעני ראוי לבא בקהל ותדע דהא אמרו בגמרא בקדושין פ' י' יוחסין ד' ע"ו והאיכא אוריה החתי מאי לאו דאתי מחת ותימא דאיך אפשר א"כ איך נשא בת ישראל והא בגרות אית להו חתנות וחת הוא מזרע כנען. ודוחק לומר דהוי מצי למימר ולטעמך היכא דלא מוכח' מלתא אלא ע"כ אם היו גרים ממש מקבלין אותן וצ"ל שהיה מכנענים שבח"ל דמקבלין אותן בתשובה כמ"ש רש"י והתוס' פ' אלו נאמרין דף הנ"ל ובזה מיושב מה שהקשו התוס' ז"ל פ' אלו נאמרין דף הנ"ל איך קבלו רחב הזונה דהיא היתה גיורת גמורה ומותרת בקהל דמה שאמרו דאין מקבלין אותן בתשובה היינו גר תושב שאינו עובד ע"ז ומקבל ז' מצות בני נח כדאיתא פ' בתרא דע"ז וכמו שהכתוב אומר למען אשר לא ילמדו אתכם ככל תועבותם אשר עשו לאלקיהם דהיינו ע"ז ומזה דייקו שאם עשו תשובה שלא יעבדו ע"ז מקבלין אותן וע"ז כתב רש"י בגמר' דבא"י אין מקבלין אותן ובפי' החומש משמע דאף בא"י מקבלין אותן וכן דעת הרמב"ן ז"ל א"כ רחב שנתגיירה ממש מותרת היתה דהא נסבה יהושיע ולכן אמרו הגבעונים שהם מארץ רחוקה דבארץ ישראל לא היו מקבלין אותן שלא רצו להיות גרים ממש ואפילו לפירושו הראשון שהיו גרים גמורים י"ל שרחב ידעו שבלב שלם נתגיירה כמ"ש הרמב"ם ז"ל דיש לעמוד על הדבר בבדיקה ולשיטתי הראשונה צ"ל הא דאוריה דכנענים בימי יהושיע נתגיירו מיראה ולא היו מקבלין אותן אבל אוריה החתי שהיה בימי דוד היו מקבלין גרים גמורים. ואין להקשות דמ"מ הרי לא קבלו גרים בימי דוד כבר תרצו התוס' דמידי הוא טעמא. אלא לשלחן מלכים והם לא היו צריכין או אפשר כי אוריה החיתי נתגייר קודם מלוך דוד וא"כ נתינים דוד גזר עליהם שלא יבואו בקהל אפילו אם יתגיירו אחר כך ממש גם גזר אפי' אחר החורבן דאז הוי ודאי שלא מיראה כדאית' פ' הערל ויתגיירו ממש שיהיו גרי צדק לפי' השני דלעיל דאז מותרין וא"כ כל נתינים שאמרו חז"ל היינו גבעונים שהן אינן גרי אמת לכל השיטות וגזרת דוד אפילו יתגיירו אח"כ ממש כמ"ש התוס' ביבמות ס"פ ב' דלמ"ד כותי' גירי אמת אף דבקרא כתיב דמחמת אריות נתגיירו צ"ל דאח"כ נתגיירו ממש. ומה שפי' רש"י כאן דנתיני' דוד גזר עליהם ולא פי' בנתינין דקרא כוונתו דבכל נתינים התנא מדבר דאי לאו הכי היינו כותים דלפי' הראשון דהם גרים גרורים פשיט' דהיינו כותים לשיטתו וק"ו אם משלם קנס לכנענים ק"ו לשאר אומות שאין איסורן כ"כ ואם הם גירי תושב ג"כ אפשר דכ"ש לגירי אריות לכן פי' דכותית הוי רבותא דהכא מיירי בנתינה גירי צדק והוי לא זו אף זו כנ"ל. ובזה מיושב גם הקושיא שקשיא לפי זה אמה שפי' רש"י דכותים גרי אריות הם וכתבו התוס' בדבור שאחר זה דאזיל לשיטתיה דס"ל דבגיותן אית להו חתנות ורצו לומר דא"כ הוי ליה דלא כרבא כמו שהקשו בדבור זה ואני אומר כי רש"י ס"ל דגרי אריות שנתגיירו מחמ' יראה יש בהם חתנות וכמ"ש גבי גבעונים וראיה נ"ל מהאי שמעתתא גופא דהכא דפריך רב יוסף ויתחתן שלמה. ומשני גיורי גיירה והא לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה:

מידי הוא טעמא כו' וקשה לי מ"מ הוי לה אשה שנתגיירה לשום איש ולא שייך בה חתנות דלא הוה גר כמו גרי אריות וגרי דוד ושלמה דהא מדמינן להו בס"פ ב' דיבמות דתניא א' איש כו' עד אחד גרי אריות ואין לומר דס"ל לרבא כרב דהתם דפסיק הלכה כדברי האומר כולם גרים הם מ"מ תימא איך החליט רבא דלאו מילתא היא דבגיותן לית להו חתנות והא ר' נחמיה ס"ל דאית להו חתנות וכי יחלוק רבא על ר' נחמיא בפירושא דקרא אלא ע"כ אפילו לדברי האומר דלאו גרים הן מ"מ כיון שאין עובדין ע"ז ומקיימין מצות שייך בהו חתנות ואותן אסרה תורה ורש"י לא ס"ל כפי' התוס' ס"פ ב' דיבמות דגרי אריות דהתם לא דמו לכותים למ"ד גרי אריות הם דהם היו עובדין ע"ז אלא ס"ל דקאי גם אכותים כמו שפי' התם בהדיא וס"ל לרש"י דגם למ"ד גרי אריות להם פסקו אח"כ מיראה לעבוד ע"ז לגמרי כמו למ"ד גרי אמת כדפי' התוס' התם אלא דפליגי אע"ג דלא עבדו ע"ז אח"כ מ"מ לא הוו גרים כיון שעשו מיראה וכן משמע בחולין פ"ק דקאמר דמות יונה מצאו להם משמע שהיו מחזיקין אותן שלא עבדו ע"ג וכותים דקרא משמע שהיו עובדין ע"ז בפרהסיא גם משמע התם דלא עבדו ע"ז כ"א אותן שישבו בהר גריזים אבל שאר כותים לא עבדו וא"כ לרש"י דלא תתחתן קאי עלייהו דשייכי בהו חתנות אע"ג דלאו גרים גמורים הם א"ש מתני' וא"ת א"כ קשה איפכא כיון דמסקינ' פ"ב דיבמות דהלכה כולן גרים הם א"כ מתני' למה אסורין בלאו דלא תתחתן דהא השתא אמרי' דאם נתגיירו ממש מותרין בקהל והללו נמי גרים הן וכן משמע התם במתני' דתנן דהנטען על הנכרית ונתגיירה דאם כנסה אינו מוציא ופריך הא גיור' מיהא הוי כו' עד הלכה כולן גרים הן אלמא כיון דגרים הן מותר לקיימה ואי הוי בלאו דלא תתחתן היכי שרי לקיימה ואלמלא דברי רש"י היינו יכולין לתרץ דבכנענים אסר רחמנא לאו דלא תתחתן אפילו אם נתגיירו כמ"ש כל המפרשים דכנענים היו יותר אדוקין בע"ג ועשו תועבות הרבה ואפי' אם נתגיירו כיון דלא נתגיירו כ"א מיראה ודאי הן ככנענים גמורים וחיישינן דילמא מוליד ואזיל פלח לע"ג כדקאמר רבא בתחלה משא"כ שאר אומות אפילו נתגיירו מיראה גרים גמורים הן וכדאמרינן בע"ז פ' אין מעמידין וביבמות פ"ב ובקדושין פ' האומר דהאי קרא בז' גוים כתיב ואפילו לר"ש דס"ל כי יסיר לרבו' כל המסירין וכדאמרי' התם י"ל דהיינו סיפא דקרא בתו לא תקח לבנך דמיירי בגיות כמ"ש התוס' התם גם כאן ובדבר זה שוין כל האומות לכנענים אבל בגרות דרישא דקרא י"ל דכנענים הארורים לא האמינה תורה אפילו בגרות משא"כ שאר האומות וא"כ פ"ב דיבמות מיירי בשאר אומות וכן פי' התוס' בהדיא פ' אין מעמידין והיא שיטה נכונה אלא דרש"י כתב גם גבי כותים במתני' דישנן בלאו דלא תתחתן. ואם נא' דרש"י מודה לבעלי התוס' דגרי אריות דכותים גרע טפי והוו כותים גמורין א"כ נפלה הראיה בבירא מנ"ל דשייכא בהו חתנות ועוד דרש"י פי' בהדיא פ"ב דיבמות דגרי אריות היינו כותים ועלה קאי דהלכה כולם גרים הן לכ"נ דרש"י ס"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דאע"ג דבגיות לא שייך חתנות מ"מ גם בגיות מיירי כדכתיב בתך לא תקח לבנו כו' וזה קאי גם אגיות כמו דלשיטת ר"ת קאי סיפא דקרא אגיות ה"נ לרש"י קרא מציעא מאי דאמר רבא דמיירי בגירות היינו לא תתחתן וכן משמע ס"פ האומר דמייתי דאין קדושין תופסין בנכרית מקרא דלא תתחתן ופי' רש"י לא יהא לך בהן תורת חתנות א"כ מבואר דקאי גם אנכרית בגיותה וכבר הקשו בתוס' שם קושיא זו ושם ישבתי בע"א בע"ה אבל השתא א"ש דוודאי האי קרא גם בגיות מיירי וכי היכי דבגירות לא תפסי קדושין מלא תתחתן ה"נ בגיות דהכל בקרא א' נאמרו ועי"ל דרש"י ס"ל כמו שמשמע מדברי הרמב"ם ז"ל פי"ג דהלכות איסורי ביאה שפסק ג"כ דכולן גרים וכתב דבימי דוד שנתגיירו הרבה גרים היו ב"ד הדיוטות מגיירין אותן ואעפ"כ ב"ד הגדול לא היו דוחין אותן ולא מקרבין אותן וכתב עוד ולפי שגייר שלמה וכן שמשון נשיהן והדבר ידוע שלא נתגיירו אלא בשביל דבר ולא ע"פ ב"ד חשבן הכתוב כאלו הן נכריות ובאסורן עומדין ואח"כ כתב דגר שלא בדקו אחריו ר"ל אם לא נתגייר בשביל דבר כמו שכתב לעיל יצא מכלל הגוים והיינו כדברי האומר כולן גרי' הן כמ"ש הרב המגיד ז"ל וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו ואפי' נשתמד קדושיו קדושין לפיכך קיימו שלמה ושמשון נשותיהן אע"פ שנגלה סורן עכ"ל הרי שהוא ז"ל ס"ל דאע"ג דכולן גרין הן היינו שיצאו מכלל עכו"ם ותפסו קדושיהן מה שאין בכותי גמור אבל מ"מ הן כעכו"ם שעומדין באסורן כדכתב בהדיא שחשבן הכתוב כאלו הן נכריות ובאסורן עומדין והיינו קרא דשלמה דכתיב מן הגוים אשר אמר לא יבואו בכם וגו' והיינו ע"כ קרא דלא תתחתן דמיירי בגרות כמ"ש דהא לדידיה גרים הן דאי היו עכו"ם לא היו קדושיהן קדושין דכותים לא תפסי ביה קדושין כנודע:

ונ"ל דס"ל ז"ל דקרא דלא תתחתן דמיירי בגרות היינו לכתחלה אבל בדיעבד תפסי ביה קדושין כדמקשי התוספות ס"פ האומר אהאי קרא. מנ"ל דלא תתחתן דלא תפסי קדושין דלמא לכתחלה כדפריך בגמרא לעיל ע"ש והכי צ"ל ע"כ גם לשיטת התוס' דס"ל דנתינה הוי בלאו דלא תתחתן ותפסי בה קדושין כדתנן בהדיא במתני' דהאומר כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון נתינה וסיפא דקרא דבתו לא תקח לא תפסי בה קדושין כדנפקא ליה שם מאחר כן תבא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא כו' ואע"ג דהתם לא מוכח דמותר לקיימה כ"א דתפסי קדושין וצריכה גט ולעולם כופין אותו להוציא כדאיתא בהחולץ גבי מחזיר גרושתו מ"מ הרמב"ם ס"ל דאפילו לקיימן שרי וא"כ א"ש הכא דגם כותים גרים הן ולכתחילה אסורין ובדיעבד מותר לקיימן כמו שקיימן שלמה וא"כ פ"ב דיבמות מותר משום הכי לקיים הנטען וכ"ש דהתם ספק בעלמא:

ואין להקשות א"כ מאי פריך פ"ב דיבמות. א"ה אפילו לכתחלה. הא אמרינן לכתחלה אסור י"ל דהיינו אם וודאי נתגיירה לשום דבר. אבל התם דמיירי בספק דאינו אלא נטען י"ל דהוי מותר מטעם ס"ס דלדברי הרמב"ם ז"ל אפילו נתגיירה ממש לשם דבר הוי ספק גר כמ"ש וחוששין לו עד שיתבאר צדקתו וא"כ כאן הוי ספק ספיקא דלא ידעינן אם אמת הדבר כלל מה שנטען עליה וא"כ שמא לא נתגיירה לשמו את"ל נתגיירה שמא אעפ"כ צדקת היא וק"ל. ועי"ל דפריך לרבנן דר"ש דלא מיירי קרא כ"א בז' אומות אבל שאר אומות אינן כ"א דרבנן כדאיתא בע"ז פ' אין מעמידין וא"כ הוי ספיקא דרבנן. ומה שיש לדקדק בזה על דברי הרמב"ם פי"ב דהל' א"ב אכתוב אי"ה ליגזור בחיי' וא"כ א"ש גם לדברי רש"י ז"ל ועכ"פ צריך לומר מאי דאמרינן בקדושין פ"י יוחסים דף ע"ה דר' ישמעאל סבר כותי' גרי אריות הן וסבר כר"ע דכותי ועב' הבא על בת ישראל הולד ממזר צ"ל דגרי אריות הן ואינם גרים וס"ל כר' נחמי' דאל"כ למה הולד ממזר דהא אמרינן ביבמות פ' החולץ דמאן דס"ל הולד ממזר הוי משום דדמי לאשת אב דלא תפסי בה קדושין וא"כ אם כדברי האומר גרים הם הא תפסי בה קדושין וכדכתבתי ואפשר לומר דעדיפא מינה פריך דר"י אדר"י דקושי' זו איכא למידחי כמ"ש ולפי המסקנא ס"ל אע"ג דגרי אריות הם הולד כשר וא"כ אפשר דתפסי בהו קדושין ומדברי רש"י ז"ל פר' הערל נמי משמע שלא היו הגבעונים גרים גמורים אלא כמו עבדים שמקיימין מקצת מצות שכתב גבי המקשן דפריך והא משה גזר עלייהו דכתיב מחוטב עציך ופי' רש"י ז"ל אלמא לאו בכלל ישראל נינהו ולאו בכלל גרים נינהו אלא בכלל עבדים ועבדים פסולין נינהו עכ"ל ומשמע שאם היו בכלל גרים היו כשרין אע"ג דלא תתחתן כתיב בגרות אלא ש"מ כדפי' דגרים ממש כשרין הן:

ואין להקשות כיון דלאו גרים ממש הן א"כ למה גזר משה מטעם עבדות כמ"ש רש"י בהדיא תיפוק ליה מלא תתחתן גם זה אינו דמשה לא גזר לאסרן בבנות ישראל רק גזר עבדות עליהן אלא המקשן פריך כיון דגזר עליהן עבדות וקס"ד דלעולם גזר עלייהו א"כ אפילו אם יתגיירו אח"כ ממש או בזמן הזה כמ"ש לעיל. מ"מ נשארו בפסולן דעבד אין לו תקנה בגירות כ"א בשחרור א"כ תקנת דוד שהיא אגרי' ממש לאסרן בקהל למה לי כיון דממילא אסירי. ומשני דלא גזר משה עבדות כ"א לההוא דרא וא"כ אם אח"כ מתגיירין היו כשירין ובא דוד ופסלן:

והתימא לי על בעלי התוס' שפי' דברי רש"י שהנתיני' היו עבדים ממש ואסורין משום לא יהיה קדש א"כ היכי שייך למפרך משה או יהושיע גזר עלייהו דמשמע לשיטת רש"י דפריך אחתנות דהא פריך וכי דוד גזר והלא משה גזר ומה שייך גזירה אם עבדים הן אסורין מן התורה, מלא יהיה קדש אלא ע"כ שלא עבדים ממש היו אלא משה גזר דין עבדים עליהם ומה שהשיבו התוס' ז"ל דאם קסבר התנא דכותים גירי אריות הן היכי יהבינן להו קנס כבר כתבתי דכוונתו אע"ג דגרי אריות הן. מ"מ גרים הם כדאיפסק' הלכתא ביבמות פ"ב וא"כ לא דמי לדלעיל דאזלא ואכלה בגיותא ממש אלא דגרי אריות הן ר"ל שנתגיירו מיראה ולכן אסור, לכתחלה להתחתן עמהן כמ"ש ובכל דוכתא דקאמר קסבר גרי אריות הן אין הכוונה לשיטת רש"י דהוא כותי ודאי מחמת זה דהא לדידיה איכא למ"ד דהן גרים וכמו שהוכחתי אלא אין הכוונה אלא ליתן טעם על כל דבר לפי ענינו כגון בב"ק דמחייב אותם ר"מ נזק שלם בתם אלמא ס"ל דעכו"ם הן וקאמר דמטעם דלא נתגיירו מאהבה כ"א מיראת אריות ס"ל לר"מ וכן לר' ישמעאל דעכו"ם הן דהן ג"כ ס"ל כר' נחמיה לא שהדבר מוחלט שמחמת זה יהיו עכו"ם לד"ה אלא הן מחזיקין אותן עכו"ם מהאי טעמא וכן פה כתב רש"י דמהאי טעמא אסורין בלא תתחתן ובהא מחשב בב"ק פ' ד' וה' ד' ל"ח דפריך דר"מ אדר"מ ולא פריך דרבנן אדרבנן דהא ע"כ לרבנן דס"ל דישראל דנגח דכותי פטור א"כ גרי אריות הן וגבי כתמים ע"כ ס"ל לישראל מדקאמרי לא נחשדו על כתמיהן אלמא כתמיהן ודאי טמאים דהכי פריך בהדיא בנידה ס"פ האשה גרי אריות מבעי ליה ולפי' זה א"ש דרבנן אף דס"ל גרי אריות הן מ"מ גרים הם כדברי האומר הלכה כולן גרים ומ"מ אין מחזיקין אותם לישראל גמור כמ"ש הרמב"ם לא דוחין אותו כו' דמחזקינ' אותן לספק גרים עד שידעו ולכן ישראל פטור דה"מ ע"ה וכדאמרינן לעיל ספ"ק אייתי ראיה דישראל את והוא חייב ח"נ ממ"נ אפילו אם ישראל הוא אבל ר"מ דמחייב אותם נ"ש א"כ מחזיק אותם לוודאי כותים והתם מטמא כתמיהן אלמא ודאי ישראלים הן דאם ספקא לא היו רבנן מחמירין בכתמיהן שהוא חומרא דרבנן מספק כנודע ויש סמך לדברי רש"י משם מאי דמקשי ר' זירא ממתני' דהכא ואי ס"ד קנס שקנס ר"מ כו' משמע מפשטא דשמעתתא דר' זירא בעי לדחוי שינויא דמשני דקנס ר"מ וק' והלא מפשטא דברייתא איכא לאקשויי דא"כ טעמא דר"מ משום גרי אריות קשיא מתני' כמו שהקשו התוס' אלא משמע דאם גרי אריות לא ק' מידי וכמ"ש דלאו עכו"ם הן אלא גרים ואין להקשות דלמה ישלמו קנס כיון דהוי כספק גרים י"ל דהאי דכותית אין לה קנס אע"ג דאינה כ"א חייבי לאוין זהו מפני שהתורה לא קנסה עבור כותית ליתן לה קנס לאכול בגיותה כדאיתא לעיל ואלו כיון שמחזיקין בדת ישראל ואי הדר ביה הוי ישראל מומר הוי כשאר חייבי לאוין וקנסה התורה עבורו כיון שאינו אלא קנס משא"כ להוציא ממון כנזיקין כיון שאין צדקות' מבורר וקרוב הוא לחזור לא מפקינ' ומ"ש ארש"י מפ' ד' וה' נ"ל דרש"י ז"ל ס"ל כיון דע"כ ס"ל לתנא דגרי אריות הן כיון דנקט התנא חדא בבא על ממזרת נתינ' וכותי' ולבסוף נקט בבא אחריתי הבא על אחותו א"כ משמע דקמיית' דנקט בחדא בבא. חדא טעמ' הוא דיש בהן איסור לאו כמ"ש התו' וא"כ ע"כ צ"ל דהתם פריך כיון דע"כ מתני' דקתני נערה דמשמע אבל לא קטנה היא כדאית' בגמרא א"כ ע"כ גם ר"מ אית ליה הדא מתני' אלא דתנא דידן סדרה לכותי' בהדי הנך משום דדמיא להו ובהא לית ליה כר"מ אבל מ"מ גם ר"מ אית ליה הדא מתני' ולא שנאה כסדר זה א"כ קשה אהדדי וק"ל נ"ל ד"ה ועל אשת אחיו וק' לריב"א כו' הנה אף כי לא נכנסתי בחבור זה להכניס ראשי במה שלא הניחו התו' בתימא מ"מ כיון שראיתי שהתו' בסנהדרין דף ע"ג ע"ב הניחו בתימא דלא מצי לאוקמי מתניתין דהכא כר"ע דברייתא ראיתי לכלול הדברים לכאן מה שנתקשתי בדברים אלו זה לי י"ח שנה וז"ל שם אבל יש להוכיח דע"כ מתני' לא מתוקמ' כר"ע דבריי' דהא ר"פ ס"ל דחדוש הוא שחדשה תורה בקנס כו' ותלמוד' קאמר התם דמאן דאית ליה חדוש כו' ע"כ סבר כר"ע דמתני' עכ"ל. ותימ' גדולה לי על דבריהם אם יצא הדבר מפיהם והא ע"כ רב פפא דס"ל חדוש לא ס"ל כלל כמתני' דהכא דהא ע"כ מתני' לא ס"ל חדוש דא"כ תקשי בתו למה פטרה מטעם קים ליה בדרבה מינה הא חדוש חדשה תורה אע"ג דמקטל משלם קנס. דהכי פריך התלמוד להדי' לקמן דף ל"ה לרבה דאמר לר"מ חדוש מתני' כמאן מוקי אי כר"מ קשיא בתו'. ומסיק דמוקי כרבנן וכר' יוחנן אבל כר"מ א"א לבא וכמ"ש התו' עצמן לעיל ד"ה הכותית וא"כ ר"פ דס"ל כר"מ דחדוש כו' ע"כ דלא כמתני' וא"כ כיון דמתני' דלא כר"פ מצי מתני' שפיר למסבר כר"ע דברייתא והתימא גדולה עליהם דע"כ כדברי מאן הוא דא"כ למה ליה לרב פפא התם בסנהדרין לאוקמה במפות' והא לא קשיא מידי לדידיה דס"ל חדוש א"כ שפי' יש קנס לאחותו אע"ג דניתן להצילה בנפשו דהא אפי' אי מיקטל חייב בתשלומין דחדוש חדשה תורה וכ"ש היכא דלא מיקטל ע"ש אלא ע"כ רב פפא בא לתרץ מתניתי' דלא ס"ל סבר' דידיה דפטר בתו ולכן אוקמה במפותה אבל לדידיה פשיט' דלא ק' מידי ואם כן ע"כ ר"פ דלא כמתני' ולא ק' מידי וצ"ע גדול:

ד"ה חללין הוא עושה עד אבל קשה. לא ידעתי מי הכריחן לבעלי התו' לפרש דר"י לא סביר' ליה דהא בהא תלי' הלא נוכל לומר דגם ר"י אית ליה האי סבר' אלא דבחייבי כריתות גלי קרא בהדי' דלא הוי ממזר כדיליף ר"י בסוף החולץ מדלא כתיב לא יגלה ובסוף האומר יליף תלמוד' דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ופי' התו' ז"ל שם דהסוגי' קאי לר"י א"כ גלי קרא בהדי' דאע"ג דלא הוי ממזר לא תפסי בהו קדושין ואע"ג דהתוספות מפרשי התם כן משום דאזלי לשיטתייהו דהכא דלר"י לא תלי' הא בהא מ"מ נוכל לומר בלא שיטתייהו דר"י לא פליג ודרש ג"כ הקיש' וא"כ מוכח מקר' דאין קדושין תופסין בח"כ. ואע"ג דהא בהא תלי' החמירה תורה בחייבי כריתות דלא לתפסו בהו קידושין כדאי' התם היקש' א"כ הוקשו כל העריות זה לזה וכיון דמסבר' הא בהא תלי' לד"ה א"כ ח"כ דגלי קרא גלי דלא תפסי כו' אע"ג דלא הוי ממזר אבל בעלמ' לא ולכן לר"מ אע"ג דליכ' קרא דלא תפסי קידושין בח"ל קאמר תלמוד' מסבר' מדהוי ממזר כדיליף מקר' סוף פ' החולץ לא תפסי בהו נמי קידושין וכמ"ש התו' בסוף האומר. ואפי' לרב' דאמר כל דאמר רחמנ' לא תעביד כו' מ"מ כיון דאפשר לפרש אלכתחילה כמו שמצינו ברוב מקומות בתורה דמייתי התם היכא דאיכ' גילוי מלת' א"כ ה"נ מפרשינן לכתחילה כיון דהא בהא תלי' וליכ' הוכחה גמורה לסתור הסבר' ונ"ל עוד דנפק' לן דהא בהא תלי' מדכתיב לא יקח איש את אשת אביו דמינ' נפק' לן בהאומר דלא תפסי בה קדושין אפי' דיעבד דלכתחילה מק"ו מאחות אשה נפק' וכי אתא קרא לדיעבד וק' והא גם לדיעבד לא צריך קרא למסקנ' דמייתי הקישא ואע"ג דלאביי לא קשי' מידי די"ל אי לאו לא יקח באשת אב ה"א דוהיתה לאיש אחר דמינה ילפינן ולא לקרובי' דלא תפסי ב"ק קאי אכן דווק' כדאית' התם וכן דווק' לא תפסי ביה קדושין אפי' בדיעבד אבל אחות אשה תפסי קידושין בדיעבד אלא לכתחילה אסור וכן שאר עריות להכי איצטרך לא יקח דא"א לדיעבד וממיל' אתי והיתה לאיש אחר לאחות אשה לדיעבד כדאית' הכל התם ושאר עריות אתו מהקיש' דיקח מ"מ דלרב' דליכ' לחלק בין לכתחילה לדיעבד דכל דאמר רחמנ' לא תעביד כו' א"כ באחות אשה לא ת"ק אפי' בדיעבד דהתם ליכ' למילף מלא יחלל דאלמנה דשאני אלמנה דאינה אלא ח"ל וע"כ גם רבא אית ליה הקיש' דאל"ה שאר ח"כ מנ"ל דלא ת"ק וא"כ לא יקח דא"א למה לי אלא ע"כ צ"ל דכתב קרא תפיסת קדושין באשת אב לאשמועינן דממזרות תלי בתפיסת קדושין ובהא א"ש מה שהקשו התו' בהחולץ למאן דנפק' ליה כותי מאשת אב מה לאשת אב שכן כרת ומיתה. ובהא ניח' דמבואר בקר' דבתפיס' קדושין תלי' מילת' וא"כ גבי אלמנה כיון דגלי קרא דלא הוי ממזר א"כ תפסי בה קדושין כיון דאיכ' לפרושי לא יקח אלכתחילה וכמ"ש. ומיהו קשה לר"י למה לי לא יחלל כיון דנפק' ליה מלא יגלה דלא הוי ממזר א"כ תפסי בה קדושין כמו דנפק' ליה ח"כ דלא הוי מינייהו ממזר מהכא ומה לי לא יחלל או לא יגלה. בשלמ' לר"ש התימני איצטרך דס"ד דנפק' מאשת אב כמו דילפינן מינה ח"כ וה"א דלא ת"ק באלמנה מלא יקח דכל היכ' דאמר רחמנ' לא תעביד כו' וא"כ הוי ממזר קמ"ל דלא ה"מ וממיל' דתפסי קדושין. אבל לר"י דס"ל דאשת אב דווק' מלא יגלה א"כ ידעינן דלא הוי ממזר וא"כ תפסי ב"ק:

ודוחק לומר דלר"י לא מעטינן מאשת אב כ"א שאר אסורין לא איסור כהונה. דלפי דעתי אם מעטה תורה ח"כ כ"ש באיסור כהונה דלר"ש התימני אפשר דאית' להא סבר'. דשאר לאווין מעטה לא לאוי כהונה אבל לר"י לא נהיר':

ונלענ"ד דלר"י בלא לא יחלל נפק' לן דתפסי קדושין מלא יגלה וסוגי' דהתם לר"ש התימני קאי דהא מתניתין דהאומר דמייתי התם ר"ש היא כמ"ש התו' בהאומר ע"ש ולא יחלל מבעי ליה לר"י כדאביי דתמורה ועוד י"ל דוודאי דאי לאו דכתבה תורה לא יחלל הייתי אומר אף דלא הוי ממזר מ"מ כיון דלרבא אי עביד לא מהני לא הייתי מפיק קרא ממשמעותיה והוי כחייבי כריתות דלא הוי ממזר ואפ"ה לא ת"ק בהו להכי כתבה תורה התם לא יחלל לא לאשמעינן דלא הוי ממזר דזה נפק' מלא יגלה אלא לאשמעינן דתפסי בה קדושין כיון דהא בהא תלי' וכן מצאתי בתמורה בתו' שפי' דלר"י אתי מיתור' דלמ"ד השני' דיחלל באם אינו ענין ע"ש:

ותימא לי ולמה לי הלמ"ד והלא הכל מיותר לר"י וכמ"ש ובהא א"ש הכל ומפרקא קושי' התו' דכאן. ואין להקשות היכי ס"ד בלא לא יחלל דאלמנה לכ"ג לא ליתפסו בה קדושין אע"ג דלא הוי ממזר א"כ למאי הלכת' תלתה תורה ממזרות בתפיסת קדושין כמ"ש לעיל הא גבי ח"כ לא תלו זה בזה ואי לכנעני ועבד דהוי ממזר כיון דלא תפסי ב"ק אין סבר' דבחייבי כריתות ס"ל לר"י דלא הוי ממזר מדכתיב לא יקח אשת אביו וגבי כותי ועבד דאינו אלא חייבי לאוין יהיה ממזר בשלמ' לר"ש התימני אתי להנך חייבי כריתות דלא הוי ממזר כגון נידה כדאמר אביי בסוף החולץ הכל מודים בנדה דלא הוי ממזר דהא תפסי ב"ק וא"כ קמ"לן קרא דלא הוי ממזר בנידה כיון דתפסי ב"ק. אבל לר"י דס"ל דבכל חייבי כריתות לא הוי ממזר קשה. אלא ש"מ לאלמנה לכ"ג אתי דס"ד דלא תפסי ב"ק מדרבא קמ"לן דתלוי זה בזה וכיון דלא הוי ממזר ממנה מלא יגלה ממיל' תפסי ב"ק וא"כ לא יחלל למה לי. גם אין לומר דאיצטריך למחזיר גרושתו דאסרה תורה בה הקדושין כדאית' פ' י' יוחסין מדכתיב לא יוכל לשוב לקחתה ופי' רש"י שם דף ע"ה ד"ה מודה אביי דהיינו אזהרה שלא יקדשנה והייתי אומר דלא תפסי בה קדושין לרבא דאי עבד לא מהני להכי תלה רחמנ' תפיסת קדושין בממזרות דזה אינו דכיון דכתיב קרא דמחזיר גרושתו לא הוי ממזר דכתיב היא תועבה ואין בניה תועבין כדאית' בהחולץ ופ"ק דיבמות דהוא מיותר דמ"ש משאר חייבי לאוין דאי לאורויי דאין הולד פגום דלא לילף מאלמנה לכ"ג מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחלל' כדאית' בהחולץ ומוכח בפ"ק דף ט"ו דר"י העיד דפרכינן האי פרכא א"כ ע"כ קרא לאורויי אתי דתפסי בה קדושין אפי' אי לא גלתה התורה דהא בהא תלי' מ"מ נפק' לן באם א"ע וא"כ קרא למ"ג אבל אלמנה לכ"ג דאיסור כהונה הייתי מדמה לח"כ כמ"ש להכי איצטרך לא יחלל:

עוד י"ל דליבמה אתי דפליגי אי תפסי בה קדושין כדאית' ביבמות פרק האשה ולר"י ס"ל דתפסי בה קדושי כיון דלא הוי ממזר ואי לא גלתה התורה דהא בהא תלי' ה"מ דלא תהי' אתי דלא תפסי קדושי כרב קמל"ן דהא בהא תליא גם אין להקשות למאי דפרישית דנפק' לן תפיסת קדושין דתלוי בממזרות מלא יקח את אשת אביו דמיותר הא סוף החולץ דריש ר"י מינ' דאין ממזר מחייבי כריתות ופי' רש"י מדכתיב לא יקח וגו' דה"ל למיכתב לא יגלה וכן לפי' ר"י הוי מ"מ ג"כ הפי' דלכתוב או לא יקח או לא יגלה י"ל דהתם דריש דאשת אב הוא מיותר דמכנף אביו שהי' שומרת יבם אתי לכ"א כפירושו אבל אנן אמרינן דלא יקח שהו' ר"ל שלא יקדשנה הוא מיותר שהיה יכול לכתוב שלא יגלה אשת אביו כמו בשאר עריות והכי יליף בתחיל' ס"פ האומר דלא תפסי קדושי בח"כ מהכא וכמ"ש לעיל. והשת' א"ש מאי דקשה לי למאי דבעי התוספת לאוקמ' דרבא אתי נמי כר"י א"כ בהאומר דמייתי דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות מהיקש' דר' יונה ונפק' מאחות אשה דכתיבי בה תרי קראי לא תקח ולאיש אחר דמשמע לאחרים ולא לקרו' כו' חד לכתחלה וחד לדיעבד ע"ש גם התם פריך ואימא אידי ואידי לבן חד לכתחילה וחד דיעבד ולמה לי קרא לדיעבד והאמר רבא דכל דאמר רחמנ' לא תעביד אי עביד לא מהני ולפי' התוספת לר"י לא תלי' הא בהא ואע"ג דלא הוי ממזר לא תב"ק אבל השת' ניח' כיון דגם לר"י תלוי ממזרות בתפיס' קדושין ומשום הכי בעי התם מנ"ל דלא תפסי קדושין כיון דלא הוי ממזר דסוגי' דהתם לר"י קאי כדפי' התו' שם בהדי' וא"כ אי לאו קרא לדיעבד ה"א כיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושין אע"ג דלכתחילה לא מהני כיון דכתבה תורה דהא בהא תלי' ואע"ג דלעיל כתבנו איפכ' דאדרבה מדכתב לא יקח דמשמע לרבא אפי' דיעבד אע"ג דלא הוי ממזר לא תפסי בה קדושין היינו לפי המסקנ' דגלתה תורה דבחייבי כריתות לא תפסי קדושין אע"ג דלא הוי ממזר א"כ הייתי אומר דה"ה באלמנה לכ"ג כי היכי דלא תיפוק ליה לקרא ממשמעותי' דמשמע אפי' דיעבד אבל אי לא אשמועינן בחייבי כריתות בהדי' דאפי' דיעבד לא מהני הייתי אומר דהאי לא יקח ע"כ לכתחילה הוא מדתלה הא בהא וכיון דלא הוי ממזר תפסי בה קדושי כיון דלא מצינו בשום מקום דהוי זה בלא זה דהא לרבא כמעט בכל דוכתי מהני בדיעבד אי איכ' שום ילפות' כדאית' בתמורה א"כ ה"ה הכא הייתי אומר דהאי דתלתה תורה תפיסת קדושין בממזרות הוא ילפות' לאורויי דלא תקח לכתחילה הוא כמו לא יחלל בתמורה להכי כתיב דיעבד בהדי':

ואין להקשות דהיכי ס"ד הכי א"כ לא יחלל למה לי וכן גבי מחזיר גרושתו היא תועבה ל"ל. וי"ל דה"א דאתי לכדאביי בתמורה דהיא עצמה אינה מתחללת והיא תועבה ואין צרתה תועבה כדאית' בהחולץ דע"כ להכי אתי כיון דליכ' למידרשיה כמ"ש. אבל השת' דכתיב דיעבד בחייבי כריתות לא דרשינן ליה להני דרשות דס"ל לר"י דהנך דרשות יותר פשוטות הן ועוד דע"כ כיון דתלתה תורה תפיסת קדושין בממזרות א"כ ע"כ חדא מינייהו תפסי קדושין וכמ"ש או מחזי' גרושתו או אלמנה לכ"ג דאל"כ למאי הלכת' תלי' זה בזה וא"כ הי מינייהו מפקת וכיון דמהאי טעמ' ע"כ תרווייהו תב"ק מפיק ר"י ללא יחלל והיא תועבה ג"כ להא דרשה דמנ"ל למידרש לאידך דרשות כיון דאיכא לאוקמי להך דרשא ואע"ג דהך דרשא הוי ילפינן ממילא בלא לא יחלל והיא תועבה באם א"ע מאן לימא לן דריבתה תורה באם א"ע וכמ"ש לעיל ודו"ק. ובהא מיושב שפיר נמי מאי דקשי' אמאי דפרישית לעיל דכתיב יתורא באלמנה לכ"ג או במחזיר גרושתו לאו לממזרות כ"א לתפיסת קדושין א"כ תקשי איפכא ל"ל למיתלי לתפיסת קדושין בממזרות לר"י והא מלא יחלל ומהיא תועבה אתא דע"כ לתפיסת קדושין אתא באם אינו ענין לממזרות דזה אינו דהייתי מפיק להני דרשות וכמ"ש. ומיהו בלאו הכי לאו קושי' היא דגם זה מיושב במ"ש לעיל דלא סמכה תורה אאם אינו ענין ולכן תלתה הא בהא כדי לגלות דרש' דלא יחלל והיא תועבה. וכי ס"ד להקשות בכל דוכתי דמפרש קרא באר היטב למאי הלכת' מפרש קרא ליסתם סתומי ונילף באא"ע וודאי לאו קושי' היא דניח' ליה לקרא לפרש. וגדולה מזו מצינו דאפילו מלתא דלא צריך קרא כלל דאתי מק"ו אפ"ה טרח וכתב לה קרא. וכל זה לשיטתי אבל לשיטת התוספות דלר"י לא תלי הא בהא קשה מאוד דלרב' ל"ל קרא לדיעבד דהא סוגי' דהתם לר"י קאי וא"כ מהי תיתי הייתי מפיק קרא ממשמעותיה לאוקמי' לכתחילה כיון דלא מצינו לר"י דהא בהא תלי' וצ"ל דסוגי' דהתם אתי' כאביי ורבא לא דריש לה ואע"ג דמטו בה משמיה דר"י הגלילי. רבא ס"ל כאידך דלא מטו לה. ובאמת יש להקשות קצת מאי קושית התו' ארבא דמאן לימ' דר"י ס"ל כרבא דלמ' כאביי. דהא ע"כ רבא אתי כתנאי דהא מוקי לרבא כר' יונתן לא כר' יאשיה. וי"ל דהתו' ס"ל אי אית' דגם כר' יהושע לא אתי לא הוי שתיק תלמודא מיניה ומ"מ נ"ל דיישבתי ת"ל שבא הכל לענ"ד על נכון ודוק וכל זה לשיטת התו' ז"ל דהא בהא תלי' לדברי הכל אבל לי הצעיר קשה דא"כ לר"ש התימני ל"ל למילף מכי תהיינה דחייבי לאוין תפסי בהו קדושין כדאית' בהאומר תיפוק ליה מדלא הוי בהו ממזר דמאי דפריך בהאומר א"ה אפי' חייבי לאוין נמי פי' רש"י דנילף בבנין אב מיבמה והיכי נילף מיבמה דאע"ג דגם ביבמה לא הוי ממזר שאני יבמה דלא תפסי בה קידושין כלל והוי כמו גוי ועבד כמ"ש בהדי' התוס' ס"פ החולץ ד"ה הכל מודים ע"ש אבל שאר חייבי לאוין אם לא היו תפסי בהו קידושין הוי ממזר ג"כ כיון דלדידיה לא תפסי קדושין לאחריני תפסי כגון ממזר בממזרת וכן גר לחד מ"ד תפסי בה קדושין כדאית' פרק י' יוחסין וכבר גלתה תורה דלא הוי ממזר אלא בח"כ כמו אשת אב כדאית' ס"פ החולץ ומיהו זה יש ליישב דאה"נ דפריך דאימ' מחייבי לאוין הוי ממזר דמנ"ל למעוטי מאשת אב אדרב' כיון דדמי' לאשת אב דלא תפסי בה קדושי' כמו דילפינן לחד מ"ד כותי ועבד אע"ג דחייבי לאוין הן מדלא תפסי בהו קדושין הכי נילף שאר חייבי לאוין ואפי' מאן דלא יליף כותי ועבד. היינו משום דלא תפסי קדושין כלל משא"כ שאר חייבי לאוין כמ"ש:

ועוד אפשר דפריך כיון דנילף מיבמה דלא תפסי בהן קדושין א"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון ודוק אך מה שקשה לי דפריך בהאומר ור"ע האי כי תהיינה מאי עביד ליה מוקים ליה באלמנה לכ"ג כר' סימאי דנפק מלא יחלל דלא הוי ממזר וא"כ קשה ל"ל כי תהיינה כיון דנפקא לן דלא הוי ממזר מלא יחלל א"כ כי תהיינה ל"ל דהא בהא תליא כדקאמר הכא בשמעתין ובתמורה. וצ"ל דכי תהיינה לאו יתורא הוא אלא התלמוד מוכיח מדע"כ אחת שנואה ואחת אהובה בנישואיהן מיירי ורחמנא אמר כי תהיינה מכלל דבת הויה הן. ולענד"נ דלר"ש התימני לא תליא הא בהא דאע"ג דסוגי' דהכא קאי לרש"ה הנה מדברי רש"י ז"ל יש לדקדק קצת דיכול להיות דלא תפסי קדושין ולא הוי ממזר דרש"י פירש כאן חללים הוא עושה מדין כהונה הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם דלכאורה תקשי מהו לישנא דלא שם ממזרים עליהם דקאמר והא בשמעתין מבואר דלא הוי ממזר כלל אלא רש"י ז"ל ס"ל דוודאי ממזר לא הוי אלא מהנך דלא תפסי בהו קדושין אבל איפכא אפשר שיהיה דלא תפסי בהו קדושין ואפ"ה לא הוי ממזר ולכן פי' דהכי קאמר חללין הוא עושה שאינו קדוש לכהונה אבל לא שפסלה אותו תורה לכהונה שיהא שם ממזרו' עליו דממזר קרי ממי שאין לו עליה קדושין כדאיתא בקדושין וא"כ ס"ד דזה פסלה אותו תורה ג"כ מטעם שאין לו עליה קדושין ושם ממזר עליו ואי דוודאי דממזר גמור לא הוי מ"מ שם ממזר עליו כיון שבא ממי שאין לו עליה קדושין וממזר שם משותף הוא לכל מי שבא מכיוצא בדברים אלו דלא דמי לשאר ח"ל כיון שאינו שוה בכל וממזרות זה פסלה תורה לכהונ' דמי שבא ממי שאין לו עליה קדושין אפילו לישראל הוי ממזר אפילו לישראל והנולד מפסולי כהונה הוי ממזר לכהונה ולכן אמר דאין שם ממזר עליו ותפסי בה קדושין ונפקא ליה מדכתיב לא יחלל דמשמע לשון חולין הוא שאינו קודש אבל פסול ג"כ לא הוי שיהא עליו שם ממזר ועיקר הלימוד אתי דתפסי בה קדושין וא"כ אין ראיה דתלי' הא בהא לר"ש התימני אבל לר"ע וודאי תלי' הא בהא ובהחולץ דאמר מה אשת אב דלא תפסי בה קדושין נ"ל דבהא פליגי תנאי דר"ש התימני סבר דתלה הדבר בדמיון הלאוין וכל דהוי ענוש כרת הוי ממזר אבל חייבי לאוין אפי' אי לא תפסי קידושין אין בכך כלום כדקאמר ר"ש בהדיא אין ממזר אלא מי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת ואידך מ"ד ס"ל דדמי לאשת אב בענינו דלא תפסי גמרינן מיניה וכ"ת א"כ אידך מ"ד דפליג וס"ל דגוי ועבד הולד כשר ומפרש טעמ' דלא תפסי ביה קדושין כלל תיפוק ליה מטעם דלא הוי חייבי כריתות דהא אידך מ"ד הוא ר"ש כדמשמע התם י"ל דבעי לשנויי דלמה ס"ל דאפילו אם בא על אשת איש הולד כשר וכי עדיף מישראל ובשביל שאינו בר מצוה יהיה כשר מ"מ בא מחייבי כריתות ולכן אמר כיון דלא תפסי ביה קדושין כלל לא דמי כלל לא"א אפילו לר"ש התימני דר"ש התימני תרתי בעי כרת ותפיסת קדושין וכתבתי כל זה לתרץ קושיות התוס' שהקשו בהאומר על מאי דפריך מנה"מ דלא תפסי קדושין ומאי פריך והלא משמע בכל דוכתי כו' ופירשו דהקושיא אליבא דר"י וזהו לכאורה דלא כפי' רש"י ז"ל שם שפי' בהדיא דהולד ממזר פשיטא ליה וזהו כר"ש התימני וגם פליאה בעיני דמתני' אתיא כר"ש התימני ומנה"מ יהיה אענין אחר שלא הוזכר כלל אבל לפי זה דגם לר"ש לא תלי הא בהא א"ש וא"כ פריך בשלמא לר"ע דבכל חייבי לאוין לא תפסי קדושין לא צרכינן לראיה דס"ל דהא בהא תליא דכל שאין לו בה קדושין נמצא נולד בעבירה והוי ממזר ושם ממזר ג"כ מוכיח עליו כדכתיב וישב ממזר באשדוד ואמרינן פ"י יוחסין דמתרגם ר"י ויתבון עמא ב"י לרוחצן בארעהון דהוי דמיא בה לנוכראין הוא לשון זרות שאין לו בה קורבה וכמו שאמר ר' ישבב על ר' עקיבא שאומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר אבל לר"ש דס"ל דלאו בהכי תליא מלתא דהא איכא הרבה דברים שאין קדושין תופסין ואפ"ה לא הוי ממזר כגון יבמה וכן כותי ועבד דהא לא קתני אלא א' מכל העריות הוי ממזר דהיינו חייבי כריתות אע"ג דבגוי ועבד לא תפסי בהו קדושין כלל מ"מ אם הא בהא תליא דהיינו שהטעם שנולד ממי שאין לו בה קדושין היה ממזר גם מכותי כיון דסוף סוף אין כאן קדושין אלא ע"כ לדידיה גזירת הכתוב דמהני הוי דווקא ממזר א"כ מנ"ל לתנא דאפכ' תליא זה בזה דכל דהוי ממזר לא תפסי קדושין כיון דגזרת הכתוב הוא אימא דתפסי בהו קדושין ואפ"ה הוי ממזר ומשני מהקשא וא"כ מוכח מקרא דאין ממזר אלא מי שאין לו קדושין אבל איפכא גזרת הכתוב הוא אע"ג דאין לו קדושין יכול להיות שהולד כשר ולפי זה צ"ל דסוגי' זו לאביי קאי וכמ"ש לעיל לשיטת התוס' ואע"ג דכתבתי דלר"ש גם מיבמה לא הוי ממזר אין זה סותר למה שכתב רש"י בסוף החולץ דלרב דאמר אין קדושין תופסין הוי הולד ממזר די"ל דרש"י כתב אאביי דלא ס"ל כברייתא דקתני דהכל מודים ביבמה משמע דליכא מ"ד דהולד ממזר ביבמה וזה אינו דהא האי דס"ל דכותי ועבד הולד ממזר דלא מדמי לאשת אב מחמת כריתות כ"א מטעם תפיסת קדושין וא"כ ה"ה ובמ' אבל לר"ש התימני אה"נ דלא הוי ממזר כיון דלאו מחייבי כריתות הוא ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף