מגיני שלמה/ביצה/כב/ב
מגיני שלמה 
ביצה כב ב
ד"ה דנפישא בלישה פי' הקונטרס וב"ה מתירין משום דאמר ר"א כו' ולא נהיר' כו'. לעד"נ דר"א ודאי מוסיף על ב"ה כי ר"א קאי אמילתיה דת"ק דאמר אין אופין מי"ט לחבירו באמת אמרו כו' דלשון זה משמע שאפילו אם מבשל לכתחילה לצורך י"ט שני שרי כיון דכולה חדא טרחא וא"כ ר"א נמי מתיר לאפות אפילו מי"ט לחבירו אבל ב"ה לא קאי אאופה מי"ט לחבירו רק פליג אב"ש דאמר שלא לאפות כ"א מה שהוא לצורך ומחויב לצמצם שלא לאפות יותר מצרכו וב"ה מתירין לאפות כדרכו ואין צריך לצמצם דאף אם יהיה יותר מצרכו אין בכך כלום שהוא מועיל לפת שהוא לצרכו אבל אם מכוין לאפות לאחר בהא לא מיירו וזה הוסיף ר"א דאפי' הוא שרי ולפיכך לא מייתי לדר"א דב"ה לא מיירו בדיניה דר"א אלא טעמיה דר"א אית להו. וצ"ל עוד דב"ש אסרי לאפות פת מרובה אפילו לצורך שמא יאפה יותר מצרכו דא"א לצמצם אם אופה הרבה כמה יהא צריך. אבל אם אופה מעט מעט יוכל לצמצם והאי דקאמר משום דקטרח כו' פי' כיון שא"א לצמצם ודאי יוסיף על הצורך וב"ה סברי כיון שהוא לצורך מותר דאף אם לא יצמצם אין בכך כלום שהוא מועיל לפת. והשתא א"ש לישנא דירושלמי ג"כ מתוך שאתה מיגעו שלא יאפה הרבה בבת אחת ומוכרח הוא לאפות כמה פעמים הוא רואה שלא לטרוח הרבה ומצמצם ונמנע שאינו עושה אלא כדי צרכו אבל אם יאפה בב"א לא יצמצם ויאפה יותר וא"כ ב"ה לא שרי כ"א לצורך ולא חייש להעדפה אבל ר"א שרי אפילו שלא לצורך אלא שטעם שניהם שוה כמ"ש:
ומה שהקשו מפתין גריצין. לא ידעתי למה לא נפרש מתני' כברייתא דפתי' גריצין נמי פירושן מרובין וקרי להו עבים משום דנפישי בלישה ומה לי פת עבה שפירושו בלישה ומה לי פתים עבים אע"ג דנקט בלשון רבים היינו פתים דעלמא וכן רקיקין פירושן דקין בלישה וזה לפי פשוטו של פי' רש"י שמשמע שפי' גריצין עבים. אבל לענ"ד אין כוונת רש"י שגריצין פי' עבים שהתרגום על חלות לחם הוא גריצין א"כ משמע דגריצין פירושו חלות א"כ ליכא לפרושי אלישה אלא אלחם עצמו שאין לאפות חלות שהם עבים כ"א רקיקים שהם חררים דקים:
ומ"מ לא ידעתי מאי קושיא כיון דלשיטת רש"י פחים גריצין הוי טרחא טפי א"כ מייתי הכא האי ברייתא דפליגי נמי כה"ג דב"ש אסרי טרחי יתירא דלא צריך דמתני' נמי כה"ג היא כיון דטרח טפי הוי טרחא שלא לצורך י"ט בהא אפשר בחררים דקים דליכא טרחא כולי האי ואם אופה עבים הוי טרחא שלא לצורך י"ט ופת מרובה דברייתא הוי נמי טעמא משום טרחא שלא לצורך וא"כ מייתי כל הדברים שבין ב"ש וב"ה באפיית פת בי"ט לענין טרחא ואע"ג דלפי' רש"י. אפשר דגם ב"ה מודו דאתי לטרוח שלא לצורך דע"כ לא התירו פת מרובה אלא משום טעמיה דר"א כמ"ש אבל בפתים גריצין לא שייך האי טעמא וא"כ ברייתא פליגא אמתני' י"ל דברייתא סברא דפתי' גריצין ליכא טרחא טפי ומ"מ מייתי התלמוד הא בריית' דמ"מ מחלוקת שוין הן. דפשיטא לב"ש הוי חד טעמא משום טרחא שלא לצורך וגם לב"ה מייתי דפליג בטרחא דבמתני' שרו דאמרי דליכא טרחא ובברייתא אע"ג דאיכא טרחא שרי מטעמיה דר"א ואפילו אם נאמר דלא הוי חד טעמא לתרווייהו מ"מ לענ"ד לא קשיא למה מייתינהו הכא. דדרך התלמוד בכל מקום להביא כל מחלוקת שנחלקו ב"ש וב"ה בדבר א' כגון אלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה וכן בריש מכילתין תני גבי הדדי קולי ב"ש וחב"ה בי"ט ותני אח"כ כל מה שמקילין ב"ש או ב"ה בשמחת י"ט ה"נ מייתי כל מה דפליגי ב"ש וב"ה באפיית פת:
ועוד נראה דגם דמתני' איכא האי טעמא דסברי ב"ה דפתין גריצין כיון שהם עבים ממעטים חללו של תנור טפי ואין מקום לחום להתפשט והפת נאפה יפה כיון שדרכן היה להדביק סביב התנור פשיטא דפת עבה ממעט החלל טפי והיינו טעמיה דר"א:
ד"ה עגלה יישבתי בע"ה ס"פ במה אשה ע"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |