מגיני שלמה/בבא קמא/צט/ב

מגיני שלמה בבא קמא צט ב

דף צ"ט ע"ב

גמרא רבא אמר וכו' רבינו הגדול רב אלפס ז"ל כתב כיון דכ"ע לימא להו דר"א לית הלכתא כוותיה וכתב הרא"ש ז"ל דלאו ראיה דליכא למימר איפכא וכו' ע"ש ולי נראה דראי' רבינו הגדול היא כראי מוצק דהא ליכא למימר דכ"ע קונה בשבח כלי והכא לאו בקבלן עסקינן כ"א בשכיר יום דהכי פי' רש"י בהדיא בקידושין דף מ"ח ד"ה ואיבעית אימא והדין עמו דהא לשנויא קמאי לא הזכיר כלל שבח כלי א"כ ע"כ בשכיר יום עסקינן. וכן מוכח הכא בשמעתין דקאמר סברוה דכ"ע המקדש במלוה כו' וכ"ע ישנה לשכירות וכו' ויש לתמוה מאי נ"מ בישנה לשכירות לר"מ כיון דס"ל לר"מ אומן קונה בשבח א"כ ליכא למימר ישנה לשכירות דאין לו כלום שכירות אצל הבעלים שיהא מלוה אלא בכלי הוא זוכה ולבסוף הוא מוכרו לו ובא מעות השכירות בבת א' כדפי' רש"י בהדיא בקידושין דף הנ"ל דבור הנ"ל וכן משמע בתוס' בכאן ד"ה אלא אפילו לא יהא וכו' אלא מלוה משמע אם אומן קונה בשבח כלי לא הוי מלוה דלא שייך ישנה לשכירות וכו' אלא ע"כ כדפי' דנ"מ לענין שכיר יום ובזה מיושבים דברי הרי"ף ז"ל הטיב ולע"ד גם כוונת הרא"ש ז"ל עצמו כן אשר דבריו תמוהי' מאוד מה שכתב לסתור ראייתו שהביא לדברי הרי"ף ז"ל ומיהו לאו ראיה היא וכו' ודבריו תמוהים מאוד כדכתב החכם מהרש"ל ז"ל בים של שלמה דגם אם פליגי בשכירות מ"מ דכ"ע אין אומן קונה וק"ל ולפי פירושי א"ש ונקט הרא"ש ז"ל ישנו לשכירות ה"ה דיכול לומר דפליגי במלוה או במלוה ופרוטה אלא ר"ל דפליגי דשכיר יום דאין אומן קונה דע"כ לא שייך ישנו לשכירות כ"א בשכיר יום כדפי' והוה כאלו כתב דפליגי בשכיר יום ומ"מ דברי הרי"ף ז"ל ברורים כשמש וראיה ברורה היא כנלע"ד וק"ל:

גמרא מיתיבי המוליך חיטין וכו' מקשין התלמידים ל"ל להגיה הבריית' לוקמ' כר"מ ובכמה דוכתי מוקמינן כתנאי ולא מחסרינן המשנה ובאמת לכאורה היא קושיא גדול' ולעד"נ לתרץ כי הברייתא לא מתוקמא כר"מ דלר"מ נתקל פושע הוא וא"כ מה קאמר כנושא שכ' למה ליה למתלי לש"ח בש"ש והלא לענין פשיעה ש"ח הוי כש"ש ולשון מפני שהוא כנושא וכו' משמע שזה הוי כמו שמקבל שכר והלא אף אם אינו מקבל שכר חייב בפשיעה אלא ודאי לאו פושע גמור הוא רק כיון שהוא אומן ורבים סומכים עליו הוי כמקבל שכר וחייב כנ"ל וידעתי גם אני שדברי רש"י ז"ל לא משמע כן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף