מגיני שלמה/בבא קמא/ק/א

מגיני שלמה בבא קמא ק א

דף ק' ע"א

ד"ה טיהר את הטמא וכו' א"כ סוגי' דהתם כרב חסדא וכו' ולכאורה דברי התו' תמוהי' כיון שמפרשים סוגיא דהתם כר"ח רק המקשן דהתם לא ידע מלתא דר"ח דמתני' אפי' לר"מ מיירי בנשא ונתן דאי לאו הכי לא קם דינא והתרצן מפרש האמת דלכ"ע איירי מתני' בנשא ונתן לא מטעם תשלומין כ"א מטעם קם דינא כך צריך לפרש דברי התוס' ע"כ א"כ מה חסרו התוספות בזה התירוץ ונימא דגם סוגיא דהכא מתחילה סובר המקשן דאתי כר"מ ולא בעי ר"מ נשא ונתן כמו רב ששת והתרצן השיב דבלאו הכי צריך נשא ונתן משום דקם דינא וא"כ ליכא ראיה ובזה מיושב הכל ואם קושיי' התוס' על המקשן גם התם אינו מיושב וגם לפי תירוץ האחרון של תוספות תירצו דגם המקשן ידע נשא ונתן אלא דסבר ע"י בעלי דינין כך משמע דברי התוספות ולמה להו כן נימא דהמקשן לא ידע האמת והתרצן מפרש האמת לכך נראה דהתוס' ז"ל סוברים דדחוק הוא סוגיא דהכא דמשמע מפשטא דשמעתא דסלקא דר"מ דאין דינא דגרמי משמע שכל המשניות לפי זה הם כפשט' כדסלק' דעתיה דמקשן דלא מיירי כנ"ל ועוד דבשלמא התם אחר שהתרצן מפרש טימא את הטהור נראה בבירור שהוא מפרש את האמת אחרי שלא צריך דבר זה לתרוצו אבל כאן לא רמז ליה התרצן כלל דבעינן נשא ונתן ביד לענין קם דינא לכך תירצו דגם בס"ד היה יודע נשא ונתן רק היה סבור ע"י בעלי דינין ותירץ דהוא עצמו נשא ונתן וק"ל ובזה מיושב הנ"ל:

ד"ה מחיצת הכרם וכו' דמשמע דיש לפטור וכו' פי' דמשמע בגמרא דשורף שטר פטור יותר מפחת שחיטה ומאן דדאין דינא דגרמי חייב בשטר וכ"ש בפחת שחיטה ואחר כך התנא דפוטר אפילו בפחת לא דאין דינא דגרמי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף