מגילת ספר על הסמ"ג/עשה/מג
|
< הקודם · הבא > |
ומסיק רבא וצריך לעשות לו צורת פתח
בגמרא רב אשי אשכחיה לרב כהנא דקא עביד טפח שוחק וקא עביד צורת פתח א"ל לא סבר מר להא דאמר רבה ונתרת נמי בצורת פתח א"ל אנא כאידך לישנא דרבא ס"ל דאמר וצריכה נמי צורת פתח ע"כ ומה שלא הקשה לו מלישנא קמא דאמר ואינה ניתרת אלא בצורת פתח וכיון דעביד צורת פתח תו לא הוה צריך למעבד טפח שוחק משום דלהאי לישנא לא דייק לשון הבריתא שפיר דתני וג' אפי' טפח דמשמע דופן של טפח סגי ומהני משום דופן שלימה דאתא הלכתא וגרעיה ואוקמיה אטפח אבל לישנא דקאמר ונתרת נמי בצ"פ דייק שפיר דהא מיהא אי עביד טפח לבד מהניא ליה משום דופן שלימה וא"ל אנא כאידך לישנא דרבא ס"ל דאמר וצריכה נמי צ"פ דנהי דלההוא לישנא אתיא כבריתא אבל לא אתיא כתנא דמתני' דתני ושאין לה ג' דפנות פסולה דמשמע דבעי ג' דפנות גמורות ואי עביד טפח לבד לא מהניא נמצא דלישנא קמא לא מיתוקמא כבריתא ולישנא תנינא לא אתיא כמתני' אבל הך לישנא אתיא שפיר כבריתא דעביד לה טפח ואתיא כמתני' דעביד לה נמי צורת פתח והוו ג' דפנות גמורות וזהו שכתב מורינו ז"ל ומסיק רבא וצריך לעשות לה מלבד אותו טפח צורת פתח מפני שאם אין עושה לה אלא טפח לבד ולא צורת פתח אין לה ג' דפנות גמורות ומתני' תנן ושאין לה ג' דפנות גמורות פסולה לכן צריך לעשות לה צורת פתח כדי שיהיו לה ג' דפנות גמורות.
ותניא כותיה
כדי נסבה דהא תניא נמי כותיה דרב וכה"ג כתב בפסחים גבי רבי יוחנן ור"ל דאמרי' כל איסורים שבתורה בס' ע"ש עכ"ל הרב מהרא"ם ז"ל. מבין ריסי עיני הרב נראה שהבין כמ"ש ותניא כוותיה הוא מלשון מורינו ז"ל אבל תימא על הרב שלא ראה שהוא הכל לשון הרי"ף ז"ל בהלכות ע"ש. ומה שתמה דהא תניא נמי כוותיה דרב ז"ל התוס' דף י"ד ע"ב הופכן על צידיהן אליבא דרב לא מתוקמא הך פלוגתא דאמוראי אלא כר"מ וברחבים ד' וק"ל בפ' מי שהוציאוהו ר"מ ור"י הלכה כר"י אבל לשמואל מיתוקמא שפיר כר"ע ומתוך כך נראה דהלכה כשמואל אע"ג דבעלמא הלכה כרב באיסורי ועוד דלקמן פ' לולב הגזול דקאמר ר' יאודה סוכה אינה נוהגת אלא בד' מינין שבלולב ופריך מההיא בריתא דתניא כוותיה דשמואל דקתני סיככה בנסרים של ארז ולא מייתי מההיא דתני כוותיה דרב ש"מ הא דשמואל עיקר ע"כ. <כט־ב>למדנו מזה דמאי דתניא כותיה דשמואל הוא עיקר ולא ההיא דתניא כותיה דרב מדלא פריך מינה וגם הר"ז הלוי ז"ל כתב על דברי הרי"ף מיהו סוגיא דשמעתא ודאי כשהפכן על צידיהן כותיה דשמואל אזלא דאי כרב כיון דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י אעפ"י שלא הפכן על צידיהן מסככין בהם לכתחלה ואעפ"י שיש בהן ארבעה והא דתניא כותיה דשמואל סככה בנסרים שיש בהן ד' ה"ה פסולה מותבינן מינה לקמן בגמרא דף י"ז ע"ב לרב להך לישנא דאמר סכך פסול באמצע בארבעה על הדרך הנהוג בתלמוד לומר לאו מי אותביניה חדא זימנא לימ' מיהא נמי תהוי תיובתיה דקתני ומודה ר"מ שאם בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל ביניהם כשרה כלומר בשל נסר שבעולם אפילו בנסרים שיש בהם ואוקמה רב הונא כו' ולא הוה תיובתיה דרב בהא אע"ג דהוה תיובתיה מצד אחר דהא כותיה דשמואל קימא כו' ע"ש. ועוד נ"ל דתניא כותיה דשמואל או שנתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים אעפ"י שלא הכניס לתוכה אלא שלשה טפחים פסולה ולרב דאמר דפליגי בשיש בהן ד' נמצא דהאי בריתא אתיא כר"מ וזה דלא כהלכתא דהלכה כר"י לגבי ר"מ אבל לשמואל אתיא ככ"ע:
שם. ומודה ר' יאודה בנסר אחד כו'
כן פי' רש"י במשנה ובגמ' בע"א ובע"ב וזהו הלשון שהביא הרא"ם ז"ל וכן פי' ה"ה ז"ל בפ"ה ה' סוכה על דברי הרמב"ם ע"ש. והכי איתא בהדיא בגמרא (דף י"ז ע"ב) תנן נתן עליה נסר שהוא רחב ד' טפחים כשרה בשלא לרב דאמר בין באמצע בין מן הצד בד' אמות משום הכי כשרה אלא לשמואל דאמר באמצע בד' טפחים אמאי כשרה הב"ע מן הצד ע"ש. הרי להדיא הא דתנן במתני' שאם נתן עליה נסר ד' טפחים מיירי מן הצד אליבא דשמואל דהלכתא כוותיה בהא והר"ב כסף משנה אחר שהביא דברי הרב המגיד כתב ול"נ דאפשר נמי כגון שנתנו באמצע לרוחב הסוכה ונשאר ממנו עד דופן האמצעי שיעור סוכה והנסר הזה אינו מבריח מן הקצה אל הקצה ואשמועינן שאותו צד שאצל הפתח אף על פי שהנסר מפסיק נידון כפסל היוצא מן הסוכה ע"ש. והוא דבר תימא דהלא דברי ה"ה ז"ל היא אוקמתא דגמ' אליבא דהלכתא וכמ"ש ולאו מסברא דנפשיה אמרן ואם כדברי הרב ז"ל אמאי לא מוקי הכי בגמרא:
סוכה שאין לה גג פסולה
וכתב הרא"מ דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו והכי נראה מדברי הגמ' דקאמ' מ"ט דרבנן דמכשרי דשיפועי אהלים כאהלים דמו מכלל דר"א דפוסל טעמיה הוא דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו ולשון הרמב"ם הוא כלשון מורינו ז"ל אות באות וק"ל שכתב בפי"ח הלכות טומאת מת דין ז' כל שיפועי אהלים כאהלים כיצד אהל שהוא משופע ויורד וכלה עד באצבע וטומאה באהל כלים שתחת השיפוע טמאים וכו ע"ש, קשיא מדידיה אדידיה דכאן פסק כמ"ד דשיפועי אהלים לאו כאהלי' והתם פסק כמ"ד שיפועי אהלים כאהלים ומורינו ז"ל בעשין רל"א הביא זה הדין שכתב הרמב"ם דאפשר שסמך על מה שכתב כאן דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו וכמו שפי' הרא"מ אבל על הרמב"ם קשה עד מאד ועיין בפרק תולין (דף קל"ח ע"ב) ובפרק המוצא תפלין (דף ק"ב) דאמרי' בגמ' דשיפועי אהלים כאהלים והתוס' בפ' תולין כתבו בשם רש"י ז"ל דל"ג להאי לישנא כלל דבספ"ק דסוכה דשיפועי אהלים לאו כאהלים דמו וכ"כ ה"ה ז"ל (פכ"ב דין כ"ט) דבגירסת הגאונים אינה יע"ש. והתוס' כתבו דאי משום הא לא אירייא דיש לפרש דהתם בשאין בשיפועו והכא כשיש כשיפועו טפח ע"ש. וק"ל איך אפשר לפרש ההיא דסוכה בשאין כשיפועו טפח דהיינו כדפי' רש"י שאין ברחבו למטה טפחיים ע"ש דא"כ למה ליה בגמ' משום שאין לה גג תיפוק ליה אין בסוכה רחב ז' טפחים כדי ראשו ורובו של שולחן ורבינו ז"ל פכ"ב ה' ב כתב כל אהל משופע שאין בגגו טפח וכו' ה"ז אהל עראי כו' ועיין בלאוין ס"ה (דף ט"ו ע"ד).
<כט־ג>
שם. והלכה כחכמים שאו' שאין לסעודה שבסוכה קצבה
לכאורה מדקאמר והלכה כחכמים שאומרים שאין לסעודה כו' משמע שסור דפליגי עלייהו ובגמ' עלה דתנן ועוד אמר רבי אליעזר מי שלא אכל יום טוב הראשון ישלים לילי יום טוב האחרון של חג פריך והא א"ר אליעזר י"ד סעודות חייב אדם לאכלול בסוכה אמר ר' אמי חזר בו ר"א: ופרש"י חזר בו ר"א אצל חכמים לומר שאין לדבר קיצבה כו' ובהא מיהא פליג עלייהו דקסבר יש לה תשלומין כו' ולפ"ז ליכא מאן דפליג דאין קיצבה לסעודה שבסוכה דהא ר"א חזר בו והודה לחכמים ועיין בפ"ב דעירובין (דף כ"ג) וגם ההגהות מיימוניות כתבו בפ"ז וכן א"ר אמי חזר בו ר"א ע"ש ואם יסבור כפי' התוס' שפירשו חזר בו ר"א ממה שהיה מצריך סוכה ולעולם י"ד סעודות בעי ובירושלמי משני א"ר אחא למצוה חשובה כלומר לכתחלה צריך לאכול בסוכה ואם לא אכל משלים בשמיני בלא סוכה ע"ש. א"כ לא היה לו לומר והלכה כחכמים שאומרים שאין לסעודה שבסוכה קצבה כאלו נראה דאיכא מאן דפליג עלייהו וס"ל דיש קיצבה לסעודות שבסוכה ואין הדבר כן דהא חזר בו ר"א ממה שהיה מצריך סוכה צ"ל דה"ק הלכה כחכמים שאומרים דאפילו לכתחילה אין לסעודה שבסוכה קצבה ולאפוקי דר"א דס"ל דלכתחילה צריך לאכול בסוכה ולהאי פירושא ניחא שמביא התנא פלוגתא דר"א אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה כו' וחכמים אומרים אין לדבר קצבה כו' דאפליגו לענין מצוה מן המובחר ומ"ש חזר בו ר"א פי' חזר בו ממה שאמר חייב דלפי מחלוקת האחרון לא הוי לענין חיובא אלא לענין מצוה אלא דרבינו הקדוש כיון שהוכרח להביא המחלוקת הביאו כמו שהיה מעיקרא לענין חיובא אבל אה"נ דחזר בו מן החיוב מה שאין כן לפי' רש"י דחזר בו ר"א אצל חכמים לומר שאין לדבר קצבה וכו' וא"צ למאי טרח התנא למיכתב מה שהיה סבור מעיקרא כיון דלבסוף חזר בו ואפשר לומר דנ"מ דאם במקום אחר משמע דקשיא ר"א מדידיה אידיה נתרץ דהא קודם שחזר הא לאחר שחזר בו וק"ל לפי התוס' דמ"ט דר"א דבעי י"ד סעודות אי יליף ליה מתשבו כעין תדורו אף לאכול בסוכה נמי נבעי ועוד מאי פליגי חכמים עליה דר"א דאמר מי שלא אכל י"ט הא ישלים ליל י"ט האחרון של חג וחכמים אומרים אין לדבר תשלומין וכו' דחכמים בהאי השלמה מאי עבידתייהו דהלא לדידהו אין לדבר קצבה ואין חיוב לעשות י"ד סעודות ואם כן מאי קאמרי ליה אין לדבר תשלומים וצ"ל דלדבריו קאמרי ליה ולהו לא ס"ל ודוחק וקושיא קמייתא צ"ע. ולדברי הירושלמי ל"ק דהכי איתא התם תני בשם ר"א מי שלא עשה סוכתו בערב הרגל אל יעשנה ברגל והתני כו' מחלפא שיטתיה דר"א תמן אמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה וכא אמר הכין פי' דלא יעשנה סוכה ברגל והלא כיון שחייב הוא לאכול י"ד סעודות בסוכה אמאי לא יעשה הסוכה כדי שיאכל בו לפחות במה שיכול לאכול בסוכה או כל הי"ד סעודות שיאכל באותם הימים ומשני אמר ר' אחא למצוה חובה כלומר לכתחילה קאמר שיאכל י"ד סעודות בסוכה אבל אה"נ דהיכא דאי אפשר אינו מחוייב לעשות סוכה לאכול בה י"ד סעודות דלפ"ז בין מאי דבעי י"ד סעודות ובין מאי דבעי בסוכה הכל הוא לכתחלה ויליף ליה מקרא דתשבו וכו' כדאי' התם והביאום התוס' אבל ליכא הכרח בדבר דלר"א ישיבת הסוכה הוא לכתחלה והי"ד סעודות הוא ליעכובא דמנא ליה הוא וצ"ע. ודוחק לומר דהתוס' הבינו בדברי הירושלמי דפריך מחלפא שיטתיה כדפריך בגמ' דידן מרישא' דמתני' אסיפא ומשני ר' אחא למצוה חשובה דא"כ למה המתין עד כאן אחר שמביא הא דתני ר"א מי שלא עשה כו' דרודם זה הוה למיפרך כדפריך ליה בגמ' דידן ואחר מייתי תניא אמ"ר אליעזר מי שלא עשה כו' ועוד מאי תמן אמר כו' וכא אמר הכין כיון דהכל הוא במשנה אחת והן אמת דממה שכתבו ובירושלמי משני א"ר אחא וכו' יותר משמע כונתם דכגון האי פירכא דגמ' דידן פריך בירושלמי ומשני עלה א"ר אחא למצוה חובה וזו תימא בעיני מנא להו להבין כן דאין הכרח לזה כמ"ש ועוד דא"כ אף לירושלמי יש להבין דמ"ט דר"א די"ד סעודות בעינן ועיין בפ' יום הכפורים (דף ע"ט ע"ב) ובספר תוספת יוה"ך.