מגיד משנה/מכירה/כה

מגיד משנה ‏ מכירה כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המוכר דבר שיש לו תשמישין לא מכר וכו' כיצד המוכר את הבית וכו' וכן העלייה שעל גבי הבית וכו'. הכל מפורש ריש פרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"א) ומשנה וגמרא עם פירוש ההלכות ופסקן ופירוש יציע שסביבות הבית כתוב בהלכות כמו תא שעושין סביבות כותלי הבית מבחוץ כמו שהיה במקדש ויש שעושים כך בתוך עביו של כותל וכו':

ב

המוכר את הבית לא מכר את החדר שלפנים הימנו. פירוש חדר בין שהוא ארבע אמות בין שהוא פחות אינו מכור.

ומה שכתב אע"פ שמצר וכו'. מפורש בגמרא:

ולא את הגג וכו'. במשנה שם ולא מצאתי בגמרא שיעור רחב לגג אולי למדה הרב מיציע דאי לא הוי ארבע אמות מכור. ודין הבור והדות מפורשים במשנה (דף ס"ד).

ומה שכתב אף על פי שמכר העומק והרום. נמשך אפילו אל גג גבוה שלא קנה אותו וכן כתבו הגאונים ז"ל ושלא כדברי רשב"ם ז"ל וגירסתו במימרא דרב דימי שהבאתי פרק כ"ד:

ג

וצריך המוכר ליקח וכו'. כר"ע וכדאיפסיקא הלכתא בגמרא (דף ס"ה) כן פסקו ז"ל:

ואם אמר לו וכו'. מפורש במשנה והטעם דכל לישנא יתירא לטפויי קא אתי דתנאי שלא לצורך הוא אף בלא תנאי אינן בכלל בית ומועיל התנאי לשייר דרך:

וכן המוכר בור וכו'. אף זו כר"ע וטעמא דמוכר בעין יפה הוא מוכר:

ד

שני בתים זה לפנים מזה וכו'. מימרא פסוקה שם (דף ס"ה) ופסק הרב ן' מיג"ש ז"ל דוקא כשהוא מקנה שני הבתים כאחד הא אם מכר הפנימי ואחר כך מכר החיצון הראשון תיכף שקנה הפנימי זכה בדרך דהא קי"ל כר"ע דקונה בור ודות יש לו דרך ושוב אין זכותו מסתלק וכן חיצון במכר ופנימי במתנה אם היה המכר ראשון לא זכה הפנימי בדרך שהרי לא היה לבעליו דרך דהא קי"ל כר"ע דמשייר בור ודות צריך ליקח לו דרך כיון שכן אין למקבל המתנה אלא הזכות שהיה לבעליו וכו' אבל כשהקנה שניהם כאחד מה שהוא עין יפה לזה הוא רע לזה ולפיכך אין להם דרך אבל במתנה בעין יפה הוא נותן יותר ממוכר כמ"ש המחבר ועיקר:

ה

המוכר את הבית מכר את התנור וכו'. גירסת הרב ז"ל אינה כגירסת ספרינו שאנו גורסין במשנה ובברייתא לא מכר התנור ולא את הכיריים וכ"כ ר"ש ז"ל ה"ג לא את התנור ולא את הכיריים דכל הנך מטלטלין הן, ומ"מ נ"ל שאף המחבר לא אמרה אלא במחוברין דאי מטלטלין לא עדיפי ממפתח:

ואת מלבנות הפתחים וכו'. פירוש כגון פצימין עשויין של עץ לשון ן' מיג"ש ז"ל, ורשב"ם פירש תיקון שעושים סביב המזוזות מלמטה ולמעלה שהדלת שוקף עליהם עכ"ל. והדין בעיא שם (דף ס"ט) זה לשונה בעי ר"א מלבנות של פתחים מהו היכא דמיחברי בטינא לא תיבעי לך דהא מיחברי כי תבעי לך דנקיטי בסיכי (ולא מיחברי) מאי תיקו. ופי' סיכי יתדות וזהו שכתב המחוברין בטיט שאם ביתדות כיון דלא איפשיטא לא קנה. והדלת במשנה. נגר ומנעול בברייתא:

אבל לא המפתח. משנה וברייתא (דף ס"ה):

ומכר את המכתשת. משנה שם:

ומכר את האצטרוביל. משנה ופירוש עיגול שסביב הריחיים ודבר הקבוע הוא ואין מזיזין אותו ממקומו לשון רשב"ם:

אבל לא הכלי וכו'. הוא פי' קלת הנזכר בגמ' (דף ס"ה):

ולא מכר את מלבנות כרעי המטה וכו'. בעיא (דף ס"ח) זה לשונה בעי ר' ירמיה מלבנות של כרעי המטה מהו כל היכא דמיטלטלי בהדה לא תיבעי לך דהא מיטלטלי כי תבעי לך דלא מיטלטלי מאי תיקו. ובפירוש הרב ן' מיג"ש ז"ל תיבעי לן דקביעי ולא מיטלטלי ובתיקו אין לו ללוקח, ורשב"ם ז"ל פירש חתיכות עץ היו נותנים תחת כרעי המטה כדי שלא ידבק בקרקע ואת"ל גבי פתחים וחלונות דמזבני משום דמיחברי [מיהא בסיכי] אלא הכא בדלא מיחברי כלל קא מיבעיא ליה אם הוא מכור עם המטה [או לא]. דמיטלטלי בהדה שמסומר במסמרות או בסיכי עכ"ל. והרב אבן מיג"ש ז"ל פי' דלענין מוכר את הבית היא השאלה ופי' כל היכא דמטלטלי בהדי מטה לא תבעי לך דלא מזבני בהדי ביתא וזה דעת רבינו:

ולא את מלבנות החלונות וכו'. גם זה בעיא דלא איפשיטא שם זה לשונה בעי ר' זירא מלבנות של חלונות מהו מי אמרינן לנוי בעלמא הוא דעבידי או דילמא כיון דמחברי מחברי מאי תיקו ופשטה כדברי המחבר דאף במחוברין בטיט היא השאלה ועלתה בתיקו ולא קנה אבל הרשב"א ז"ל כתב בדלא מיחברי בטיט אלא ביתדות כאותה של מלבנות פתחים וכך הוא שואל אע"ג דלגבי פתחים לא הוברר אם קנה כאן גבי חלונות ודאי לנוי הן עשויין וכל שאינן מחוברין ודאי לא קנה או דילמא הרי הן כמלבנות פתחים כיון דמיחברי בסיכי ואף כאן הוא בספק אלו דבריו ז"ל ורשב"ם פירשה ג"כ במחוברין ביתדות דבטיט פשיטא דקנה ופירשה באת"ל גבי פתחים קנה גבי חלונות מאי ולא ידעתי מי הכריחם לזה:

ובזמן שאמר לו וכו'. בברייתא (דף ס"ה:) אע"ג שלא נזכרו בה מלבנות סובר המחבר דודאי לא עדיפי מהנזכרים בה וסיפא דברייתא בין כך ובין כך לא מכר את הבור ולא את היציע ולא את הדות:

ו

המוכר את החצר וכו' עד ולא בית הבד שבתוכה. מפורש מן המשנה והברייתא והגמרא והטעם שהבור והדות מכור בחצר ולא בבית לפי שהחצר עשוי לכביסה ולהשקות בהמות ותשמיש החצר והבור הוא תשמיש אחד ולפיכך נמכרין עמה אבל בית אינו עשוי לכביסה ולהשקאת בהמות אלא לדירה ואין תשמישן שוה מנימוקי הרשב"א ז"ל. והרב אבן מיג"ש ז"ל נתן טעם אחר לפי שדרך החצרות להיות בהן בור ודות ואין דרך הבית בכך:

ז

המוכר את בית הבד וכו' האבן הגדולה. זה כתב במקום ים הנזכר במשנה (דף ס"ז:) ואמרו בגמרא ים טלפחא ולשון אבן מיג"ש ז"ל והיא כמו אבן רחיים בנויה ע"ג אצטבה שעליה טוחנין את הזיתים עכ"ל:

ואת הכלונסות של ארז וכו'. מפורש בגמרא בפירוש בתולות הנזכר במשנה:

ואת היקבים. הבור שיורד לתוכו והיא חקוקה ועשויה כמין נקב:

אבל לא מכר הריחיים. בברייתא:

ובין כך וכו'. מפורש בברייתא ואף גירסת המשנה נראית שהיא כן אע"פ שהיא מוחלפת במקצת הספרים: מרצופין הן של עור. שקים הם של נוצת עזים:

ח

אמר לו בית הבד וכל תשמישיו וכו'. ברייתא שם (דף ס"ח):

היו חוצה לה חנויות. גם זה שם. ולשון רשב"ם ז"ל חנויות למכור פת ויין ושוטחין בהן שומשמין לייבשן כדי לעשות מהן שמן בבית הבד זה כדתנן בשמן שומשמין אבל עיקר תשמישן למכור פת ויין הוא ע"כ:

ט

מכר את המרחץ מכר את בית הנסרים וכו' עד סוף הפרק. מפורש במשנה (דף ס"ז:) ובברייתא בגירסת ההלכות, ולשון אבן מיגש ז"ל ויקמים הם ספלאות של עץ שמשתמשין בהן בבית המרחץ ונותנין בהן מים לפני כל אחד ואחד עכ"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף