מגדל עוז/שקלים/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שקלים ג

א

חציי השקלים עד חייב בקלבון. הכל פרק ראשון דמסכת שקלים:

ב

חציי השקלים עד חייב בקלבון. הכל פרק ראשון דמסכת שקלים:

ג

חציי השקלים עד חייב בקלבון. הכל פרק ראשון דמסכת שקלים:

ד

האחין שעדיין עד וישתנו המעות. פרק באחד באדר ופרק מי שהיה:
כתב הראב"ד ז"ל לא מצאתי לזה וכו' אלא האחין השותפין עכ"ל: ואני אומר אם הגירסא בלבד הטעהו ולפי סבה זאת הוצרך להשוות השותפין מחלוקת ישנה היא בין הספרים והסופרים במשנה זאת האמורה כאן סוף פ"ק שקלים (דף ט') ושנויה פ"ק דשחיטת חולין ומשולשת בבכורות פרק מעשר בהמה בשלימות יותר מכולן שגומר בו חלקו וחזרו ונשתתפו ודכוותא בב"ב פ' מי שמת האחין והשותפין שנפל אחד מהן לאומנות ובכל הספרים הישנים והשותפין בוא"ו וכן קבלה ר"מ ז"ל וכן פירש בפירוש המשניות בכל מקום או אחין או שותפין ויש לו שרש בגמרא פ' מי שמת גמרא דאותה משנה דהניח בנים גדולים וקטנים להוכיח דהאחין כל זמן שלא חלקו דינן כשותפין דמייתינן עלה מעשה דרב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו עבוד בהו עיסקא אתו אחוה תבעוה בדינא קמיה דרבה אמר להו רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסו וטרח לאחריני ע"כ, משמע דוקא משום דצורבא מרבנן הוא הא לאו הכי העסק לאמצע כעסקא דתרי שותפי וכן נמי במשנה שאחריה דהאלמנה שהשביחה וכו' וחזינן בגמרא דמשנה המחלק נכסיו על פיו פ' יש נוחלין דקרי ליה שותף דאסיקנא התם כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה וכל שכן שהאח עם האחין שלא חלקו הוי שותף ומינה דשותפי ואחי דין אחד יש להם ודעת רבותינו נ"ע כך הוא דגרסינן התם גמרא מתני' דהכותב נכסיו לבנו אמר רבה בר רב הונא האחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחד ויצא בו אם יכול לאכלו יצא ואם לאו לא יצא. וכתבו ר"י בן גיאת ור"י אלפס ז"ל ושמעינן מינה דהני בי תרי דזבני לולבא בשותפותא וכו' אלמא אחי ושותפי ילפי מהדדי וכחדא נינהו. ובירושלמי ג"כ מצאתי מפורש כן פרק מי שמת גמרא משנה זו דגרסינן תני ר' חייא רובא סתם אחין שותפין עד שלשה דורות ר' יוסי בר בון אף רב המנונא הורה כן ע"כ. ועוד גמרא מתני' דהאחין השותפין וכו' גרסינן בגמ' דילן ת"ר אחד מן האחין שמנוהו גבאי או פולמוסטוס אם מחמת האחין לאחין. ובירושלמי גרסינן עלה תני האחין והשותפין שנפל אחד מהם לאומנות המלך וי"ג בעסק המדינה בזמן שהוא בא מכח האריס נוטלין מכח האריס מכח בעל הבית נוטלין מכח בעל הבית ע"כ. ועוד גרסינן בירושלמי סוף פ"ק דשקלים רב ביבא בר' אבא בר רב הונא שני אחין שירשו את אביהם שני גיסין שירשו את חמיהן, הנה מפורש בירושלמי שהאחים והשותפין שוים הם ועל זה סמך ר"מ ז"ל שכתב סוף פ"ח דהלכות שלוחים ושותפים האחין או שאר היורשין שלא חלקו ירושת מורישן אלא כולן משתמשין בה ביחד הרי הן כשותפין לכל דבר. אחד מן האחין שנפל לאומנות המלך הריוח לאמצע עכ"ל. ולשון הבבלי כתב פ"ט דהלכות נחלות. ובפרק בית כור ג"כ נחלקו באחין שחלקו אי כיורשין דמו אי כלקוחות דמו דוק מינה דעד שחלקו שותפין הן בירושתן וכמו שאוכיח מסוגיין דבתרא ועוד דהא בפרק מעשר בהמה שנינו להדיא האחין והשותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון קנו מתפיסת הבית חייבין ואם לאו פטורין חלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה עכ"ל המשנה. ופי' שם ר"מ ז"ל באורך כפי מ"ש כאן בהלכות שקלים אות באות ואמר שכך הוא פירוש ההלכה הזאת בעיקר. והדין עמו מכמה טעמים שכתב ועוד דמדקתני קנו מתפיסת הבית חייבין כלומר חייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון אלמא תפיסת הבית עבדינהו שותפי כמו שהוכחתי ואמרינן עלה בגמרא ת"ר יהיה לך ולא של שותפות יכול אפילו קנו בתפיסת הבית ת"ל יהיה ע"כ. אלמא על כרחין אית לן למימר דתפיסת הבית שייך באחין וקרא קא ממעט שותפי אלמא שוין הן כאחד ומינה דאחין ושותפין או שותפין קאמר וכן מוכחא סוגיין התם דשקיל וטרי בחלקו גדיים כנגד תיישים וגם בחלקו ט' כנגד ט' דמיירי באחין וכדמסיק רבי יוחנן אמר אפילו חלקו ט' כנגד ט' ועשרה כנגד עשרה אין אומר זה חלקו המגיעו משעה ראשונה לכך ואזדא ר"י לטעמיה דאמר רב אסי אר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל וצריכי וכו' אלמא מלתא דפשיטא היא דבאחין קא מיירי עד השתא ואקשינן עלה לאלתר בתר צריכותא מזאת הברייתא השנוייה בתוספתא מיתיבי וכן השותפין שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכו' דוק מינה תרתי, חדא דשותפין ואחין שלא חלקו דינם שוה דאל"כ מאי קא מותיר ועוד דאחין בפני עצמן ושותפין בפני עצמן ובמתני' האחין השותפין גרסינן כלומר וכן השותפין כדברי ר"מ ז"ל כדמפרש בהדא ברייתא להדיא וכן השותפין ואי ס"ד דאחין שותפין קתני כדברי הראב"ד ז"ל מאי וכן. ועוד דהא מלשון הירושלמי שכתבתי בין לר' חייא בין לרב המנונא סתם אחין שותפין הם וא"כ אמאי צריכא לפרושי האחין שהם שותפין לתני האחין ואנא ידענא דסתם אחין שותפין הן א"ו דברי ר"מ ז"ל עיקר ולהן שרשים מן המשנה והגמרא והתוספתא והירושלמי אם על הגירסא בלבד הטעהו ואם על שנוי עין המעות אחר שלא מצא להם שרש גם לזה מצאתי שרשים ועיקרים נשרשין מאליהן בתוך הדברים שהרי הוכחתי שהאחין שלא חלקו והשותפין שוין הם לכל דבר ולגבי שותפין גרסינן במסכת כתובות פרק מי שהיה נשוי גמרא מתניתין דמי שהיה נשוי שלש נשים אפיסקא דסיפא דקתני וכן שלשה שהטילו לכיס וכו' אמר שמואל שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע אמר רבה מסתבר מלתיה דשמואל בשור לחרישה ועומד לחרישה וכו' עד ורב המנונא אמר אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה השכר לאמצע ואותבינן עליה דרבה מהא דתניא שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע מאי לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה ותיובתא דרבה ופרקינן לא בשור לחרישה ועומד לחרישה ומתמהינן אבל שור לחרישה ועומד לטביחה מאי זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו אי הכי אדתני סיפא לקח זה בשלו וזה בשלו וחזרו ונתערבו זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ליפלוג ולתני בדידיה בד"א בשור לחרישה ועומד לחרישה אבל שור לחרישה ועומד לטביחה זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו ופרקינן ה"נ קאמר וכו' והדרינן לאותוביה לשמואל ממתני' תנן וכן שנים שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך היו חולקין מאי לאו הותירו הותירו ממש פיחתו פיחתו ממש פי' וקשיא לשמואל בין לרבה בין לרב המנונא ופרקינן אמר רב נחמן בר יצחק אמר רבה בר אבוה לא הותירו זוזי חדתי פיחתו איסתרא דציניתא ע"כ. וכתב ר"י אלפס ז"ל וקמה לה מתניתין בפירוקא דרב נחמן והכי הלכתא דמתניתין דקתני חולקין לפי מעות לאו שהותירו ממש ופיחתו אלא דהותירו או פיחתו מחמת שנוי טיבעא וממונא כדקאי קאי אבל אם הותירו ממש או פיחתו ממש הלכתא כשמואל ואליבא דרב המנונא דאמר דבכל ענין שלקחו השכר לאמצע וכההיא ברייתא דהוה מקשינן מינה דקא מסייעא ליה ואוקימתא דרבה שנויא היא ולא סמכינן עליה ע"כ. וזה רב המנונא הוא הוא דאורי כר' חייא בירושלמי שהבאתי למדנו מזה שכל זמן שלא נשתנו המעות כל אחד נוטל לפי מעותיו כאילו לא נשתתפו וגם אם רצו לחזור בהן יכולין לחזור וכן כתבו רבותינו בעלי התוספות ז"ל וכן כתב ר"מ ז"ל פ"ד דהלכות שלוחין ושותפין וז"ל השותפין שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים וזה שלש מאות ונתעסקו כולן בממון ופיחתו או הותירו השכר או הפחת ביניהם בשוה לפי מנינם לא לפי המעות ואפילו לקחו שור לטביחה שאילו טבחוהו היה כל אחד ואחד נוטל מבשרו לפי מעותיו אם מכרוהו חי ופיחתו או הותירו השכר או הפחת לאמצע בד"א בשנשאו או נתנו במעות שנשתתפו בהם אבל אם המעות קיימין ועדיין לא הוציאו אותן ופחתו או הותירו מחמת המטבע ששינהו המלך או אנשי המדינה חולקין השכר או ההפסד לפי המעות עכ"ל. למדנו שכל זמן שלא נשתנו המעות אינן נקראין שותפין ואפילו לחזור בהן. ועל שם העסק נקראת עיסקא דשותפי ויש לי ראיה לזה במציעא פרק איזהו נשך גמרא מתניתין דאין מושיבין חנוני דגרסינן הנהו תרי כותאי דעבוד עסקא בהדי הדדי אזל חד מינייהו פלג ליה זוזי בלא דעתא דחבריה אתא לקמיה דרב פפא אמר ליה מאי נפקא מינה הכי אמר רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דמו לשנה זבון חמרא אזל אידך פלג בלא דעתא דחבריה אתא לקמיה דר"פ אמר ליה מאן פלג לך אמר ליה קא חזינא דכל בתראי דידי קא אזיל מר אמר ר"פ כה"ג ודאי צריך לאודועי זוזי מי איכא טבי ואיכא חסירי ותקילי דשקיל טבי ותקילי ושביק חסירי אלא חמרא כ"ע ידעי דאיכא דבסיס ואיכא דלא בסיס ע"כ. ואוקימנא לר' נחמן בדזוזי טבי וטבי תקילי ותקילי אבל טבי ותקילי לא עד דאיכא בית דין ולפחות הדיוטות כדמוכח פרק אלו מציאות סוף גמרא מתני' דהיה בטל מסלע דגרסינן איסור ורב ספרא עבוד עסקא אזל רב ספרא פלג בלא דעתא דאיסור באפי תרי אתא לקמיה דרבא אמר ליה זיל אייתי ליה תרי מגו תלתא דפלגת קמייהו א"נ תרי דפלגת באפי תלתא ואסיקנא אפילו בג' הדיוטות וכן כתב ר"מ ז"ל פרק ה' דהלכות שלוחין ושותפין, למדנו כי כל זמן שלא נשתנו המעות אינן נקראין שותפין ואפילו לחלוק יכול אחד לחלוק בלא דעת חבירו ומן השותפין נלמוד לאחין כמו שהוכחתי ובזה יצא ר"מ ז"ל זכאי בדבריו:

ה

האחין והשותפין עד עומדין לחלוק: כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי אמר רבי מנא הדא דתימר בשלא היתה הבהמה רוב אבל היתה הבהמה רוב הן עיקר נכסין עכ"ל: ואני אומר יפה עשה שלא סמך על דברי רבי מנא דהא רבי אבין אמר רבי שמי פליג עליה מיד דגרסינן רבי אבין אמר רבי שמי בעי מפני שעשאן כארון אחד למעשר בהמה התפטרו מן הקלבונות ע"כ. ולשון בעי כמו מקשה וכן פי' הרב ר' משה תק"ו ז"ל מפי הקבלה ואפילו אם יפרש הראב"ד ז"ל בענין אחר או יסמוך על הדיחוי שדוחה לירושלמי שם מאחר שהתלמוד בבלי לא חשש לדברי ר' יונה פ' מעשר בהמה ומפרש לה תלמודא הכי וגם בירושלמי מפרש לה רבי חזקיה ור' ירמיה בתלמודא בבלאה לא ניזוז מינה. ועוד שכבר הסכימו כל הראשונים כי הבבלי עיקר לפי שסדרוהו באחרונה והם היו בקיאי בירושלמי יותר ממנו ואילו ידעו שאותו הירושלמי עיקר היו מביאין אותו:

ו

הנותן שקל להקדש עד חצי מעה. פ"ק דמסכת שקלים:

חצי מעה עד פחות מזה. מסכת בכורות פ' יש בכור (דף מ"ד):

הקלבונות עד ההקדש. פ' יש בכור:
כתב הראב"ד ז"ל הרבה מחלוקות יש בתוספתא ובירושלמי עכ"ל: ואני אומר מה בכך מכל מקום סלקא שמעתין פ' יש בכור (דף ס"ה):

ז

הנותן שקל להקדש עד חצי מעה. פ"ק דמסכת שקלים:

חצי מעה עד פחות מזה. מסכת בכורות פ' יש בכור (דף מ"ד):

הקלבונות עד ההקדש. פ' יש בכור:
כתב הראב"ד ז"ל הרבה מחלוקות יש בתוספתא ובירושלמי עכ"ל: ואני אומר מה בכך מכל מקום סלקא שמעתין פ' יש בכור (דף ס"ה):

ח

מי שאבד שקלו עד לשנה שעברה. פ' שני שעירי יוה"כ (דף ס"ה) ופרק מצרפין שקלים מקצתן במשנה ומקצתן בגמרא ירושלמית שלה:

יש מי שאומר עד הגזבר תחלה: כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי מחלוקת אמוראין עכ"ל: ואני אומר יפה פי' דעת ר"מ ז"ל ובשביל שלא יטעה הרואה לומר שהוא מחלוקת גאונים או מפרשים גילה דעת ר"מ ז"ל והוא האמת כי במסכת שקלים נחלקו בו והכי גרסינן לה ואלו הן הראשונים ואלו הן השניים רבי פנחס ברבי חנינא ורבי אבא מרי חד אמר אלו ששלחו בני העיר את שקליהן תחלה וחד אמר אלו שהגיעו לידי גזברין תחלה ע"כ. ומתוך שלא נפסקה בה הלכה להדיא כתב כן כי כן ראוי:

ט

מי שאבד שקלו עד לשנה שעברה. פ' שני שעירי יוה"כ (דף ס"ה) ופרק מצרפין שקלים מקצתן במשנה ומקצתן בגמרא ירושלמית שלה:

יש מי שאומר עד הגזבר תחלה: כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי מחלוקת אמוראין עכ"ל: ואני אומר יפה פי' דעת ר"מ ז"ל ובשביל שלא יטעה הרואה לומר שהוא מחלוקת גאונים או מפרשים גילה דעת ר"מ ז"ל והוא האמת כי במסכת שקלים נחלקו בו והכי גרסינן לה ואלו הן הראשונים ואלו הן השניים רבי פנחס ברבי חנינא ורבי אבא מרי חד אמר אלו ששלחו בני העיר את שקליהן תחלה וחד אמר אלו שהגיעו לידי גזברין תחלה ע"כ. ומתוך שלא נפסקה בה הלכה להדיא כתב כן כי כן ראוי:

י

הנותן חצי שקל עד לא עשה כלום. פרק מצרפין (דף ג'):

יא

הנותן חצי שקל עד לא עשה כלום. פרק מצרפין (דף ג'):

יב

המפריש שקלו עד מותר שקלים: כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי אינו כן וכו' דלבית הלל מותרן חולין עכ"ל: ואני אומר הלכה זאת פרק מצרפין שקלים היא שנויה בירושלמי גמרא מתניתין דהמצרף מעות אבל אלו הטעמים אינם בגירסות שלנו הספרדיות ועל זה סמך ר"מ ז"ל וכפי קבלתו שם ואם הראב"ד יש לו גירסא אחרת יגדיל תורה ויאדיר:

הפריש שקלו ומת עד שמותר השקלים חולין. פ' מצרפין שם:

יג

המפריש שקלו עד מותר שקלים: כתב הראב"ד ז"ל בירושלמי אינו כן וכו' דלבית הלל מותרן חולין עכ"ל: ואני אומר הלכה זאת פרק מצרפין שקלים היא שנויה בירושלמי גמרא מתניתין דהמצרף מעות אבל אלו הטעמים אינם בגירסות שלנו הספרדיות ועל זה סמך ר"מ ז"ל וכפי קבלתו שם ואם הראב"ד יש לו גירסא אחרת יגדיל תורה ויאדיר:

הפריש שקלו ומת עד שמותר השקלים חולין. פ' מצרפין שם:

יד

מעות שנמצאו עד סוף הפרק. פרק מעות שנמצאו (שקלים דף י"א):

טו

מעות שנמצאו עד סוף הפרק. פרק מעות שנמצאו (שקלים דף י"א):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.