מגדל עוז/מלווה ולווה/יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ מלווה ולווה יח

א

המלוה את חבירו וכו' עד וזהו הנקרא טורף. פ"ק דמציעא (דף יד)  :

בד"א בקרקעות שהיו לו עד שבממון קיים. פרק חזקת הבתים (דף מ"ד)  :

ב

המלוה את חבירו וכו' עד וזהו הנקרא טורף. פ"ק דמציעא (דף יד)  :

בד"א בקרקעות שהיו לו עד שבממון קיים. פרק חזקת הבתים (דף מ"ד)  :

ג

עשה שדהו אפותיקי עד מן המשועבדין לעולם. פ"ק דנזיקין ובהלכות בגיטין פרק השולח וביבמות ירוש' ריש פרק אלמנה לכהן גדול:

ד

עשה שדהו אפותיקי לב"ח וכו' עד אבל אם מכרה ממכר עולם אינה מכורה: כתב הראב"ד ז"ל לא הבחין ולא הבין דרך הירושלמי אשר מצא על זאת המימרא עכ"ל: ואני אומר כבר קדמני בזה רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל והשיב תשובות נצחות בספר מלחמות וז"ל בגיטין פרק השולח כתוב בהלכות ירושלמי על העושה שדהו אפותיקי לבעל חוב ולכתובת אשה ומכרה מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלה על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינין הוי בשמכרן לשעה אנן קיימין אבל מכרן לעולם אינן מכורין [ומה] שכתב הראב"ד ז"ל אני איני יודע למה הביאו כאן כי אין זה דומה למה שאמרו בשמועה זו כי מה שנאמר כאן הוא באפותיקי סתם ולאשה בכתובתה לא באותן ג' שדות שנכתבו בכתובתה שקבלן עליה כצאן ברזל אלא באפותיקי אחר שהוא חוץ לכתובתה ואותה הברייתא שהוזכרה בירושלמי באפותיקי גמור לבעל חובו ולאשה באותן שלש שדות של צאן ברזל שנכתבין לאשה בכתובתה ועליהם אמרו מכורה לשעה והלוקח יחוש לעצמו שאם לא הניח שאר נכסים כשיבא לגבות תהא יוצאה מתחת ידו לפי שאינן מכורין לעולם ואילו באפותיקי האמור בשמועתנו אמרו גובין משאר נכסים אלמא אותה שדה של אפותיקי מכורה לעולם וש"מ דבאפותיקי סתם קאמר ורשב"ג פליג בתרוייהו דבאפותיקי סתם אמר רשב"ג מכורה לשעה אבל כשתבא האשה לגבות גובה ממנו ובאפותיקי גמור שהן ג' שדות של צאן ברזל אפילו לשעה אינן מכורין ונראה לי דבאפותיקי סתם קיי"ל כרבנן שגובין משאר נכסים אחד בעל חוב ואחד כתובת אשה בשטפה נהר אבל נכסי צאן ברזל הלכה כרשב"ג שאפילו לשעה אינן מכורין דהא איפליגו בהו ר' יוחנן ור' אלעזר בירושלמי והכי איתא התם ר' יעקב בר אחא אמר בנכסי צאן ברזל פליגי ר' יוחנן ור' אלעזר ר' יוחנן אמר אם מכרן אינן מכורין אמר לו ר' אלעזר אוכלין בתרומה ואת אמר מכרן אינן מכורין א"ל הרי עבדי מלוג אוכלין מכחו ואת אמר מכרן אינן מכורין משלך נתנו לך בדין הוה שלא יאכל בתרומה והם אמרו אוכלין והם אמרו מכרן אינן מכורין במה אנן קיימין בשמכרן לשעה אבל מכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין אם במכרן לעולם אבל מכרן לשעה דברי הכל מכורין נשמעינה מן הדא העושה שדהו אפותיקי לבעל חובו ולכתובת אשה ומכרה מכורה והלוקח יחוש לעצמו רשב"ג אומר לכתובת אשה אינה מכורה כו' הוי בשמכרן לשעה אנן קיימין אבל במכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין ר' אלעזר כרבנן ר' יוחנן כרשב"ג וכיון דקאי ר' יוחנן כוותיה הלכתא כוותיה ואמרינן נמי ייחד לה ארעא בארבעה מצרנהא או אפילו בחד מצרא שקלא ליה בלא שבועה בין מן היורשין בין מן הלקוחות אלמא אינו מכור כלל שאם היה מכור אינו יוצא מרשות לוקח בלא שום שבועה ובגמרא המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור לא ימכור ואמרינן נמי בכתובות כל היכא דאמור רבנן לא ליזבון אע"ג דזבן לא הוי זביניה זביני אא"כ פירשו אם מכרו מכור דקא מפרש לענין נכסי מלוג לאשה פרק האשה שנפלו לה נכסים וסלקא שמעתא בהכי הילכך אפילו לשעה אינן מכורין כנ"ל באמת, ע"ד כא"ן דבר"י הר"ב מכאן ואיל"ך דבר"י התלמיד:
אמר המחבר וזה הירושלמי נשאל עליו רבינו הגדול ז"ל והשיב שהוא באפותיקי סתם והלוקח יחוש לעצמו להשאיר נכסים לבעל חוב לדחות אצלם שיאמר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו והוא הברייתא ששנויה כאן בגמרא שלנו וכבר נמצא במסכת שביעית בפ' אחרון גירסא ירושלמית המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה ר' יוסי אמר אינה מכורה לשעה והוינן בה הכותב שדהו אפותיקי לאשה בכתובתה ולבעל חוב בחובו ומכרה הרי זו מכורה והלוקח יחוש לעצמו ופריק מתניתא בשאמר יהא לך פרעון מזו מה פליגין בשאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו וה"ז מבואר וא"ת מה יחוש הלוקח לעצמו יותר משאר הלוקחים ממי שיש עליהם בעל חוב וכתובה י"ל ששאר מלוין דעתן להסתלק במעות ומחזרין אחריהם וזה דעתו על אותה [שדה] והוא יחזור לגבותה ממנו ועוד לפי שכל המלוין צריכין שבועה וזו כיון שייחד לה אינה צריכה שבועה א"נ מילתא בעלמא קאמר יחוש כשאר לוקחין משועבדין וענין הירושלמי שבמסכת יבמות ברור הוא שנחלקו ר' יוחנן ור' אלעזר בנכסי צאן ברזל ר' יוחנן אמר אינן מכורין דידה הוו ור' אלעזר אמר מכורין ברשותיה קיימי ושאלו בגמ' במכורין לשעה פליגי דר' יוחנן מבטל המכר מיד דומיא דנכסי מלוג שלה או במכורין לעולם פליגי ור' אלעזר מקיים המכר לעולם וגובה משאר הנכסים שיש להן אחריות אבל מהן אינו גובה לעולם דמטלטלי דבעל נינהו והביאו ראיה מזו הברייתא דהעושה שדהו אפותיקי דפליגי רשב"ג ורבנן ואין דרכה של אשה לחזר אחר בתי דינין אמרי אתיא דר' אלעזר כרבנן ודרבי יוחנן כרשב"ג הוי בשמכרן לשעה אנן קיימין ור' יוחנן מבטל מפני שאין דרכה של אשה לחזר אחר בתי דינין ואין לה עסק עם אחרים ואפי' מחיים דבעל בטל המקח ור' אלעזר סבר כרבנן הילכך אין חוששין לכך עד שתבא לגבות ואם לא מצאה נכסים גובה מהן כדין אפותיקי זהו דרך הירושלמי ברור ומפורש ורבינו הגדול שכתב גבי שדה הוי בשמכרן לשעה אנן קיימין אבל במכרן לעולם דברי הכל אינן מכורין שיטה שבגמ' ירושלמית תפס ודבר פשוט דמשדה של אפותיקי ודאי גובה ממנו אם אין לו שאר ולא הוצרך הירושלמי הזה לדעת חכמים אלא לומר דהעושה שדהו אפותיקי גובה משאר נכסים השנויים בגמרא שלנו כשמכרה לאחר הוא והיא הברייתא השנויה בירושלמי:
ואני חוזר עתה לדינו של הראב"ד ז"ל באפותיקי מפורש שהוא מבטל המכר לשעה ואין דינו נכון וכבר נדחה הדין הזה מהיותו נלמד מן הירושלמי שאינו אלא באפותיקי סתם ומחלוקת ר' יוחנן ור' אלעזר בנכסי צאן ברזל שלה הוא ובגמרא שלנו מפורש בפלוגתא דמכנסת שום לבעלה היא אומרת כליי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן רב יהודה אומר הדין עמה משום שבח בית אביה דידה הוו ואיתמר עלה נמי אע"ג דתניא כוותיה דר' אמי מסתברא כוותיה דרב יהודה משום שבח בית אביה דשמעת מינה דליתיה להאי דינא אלא בנכסי צאן ברזל שהכניסה מבית אביה דאינון שבח שלהן אבל בשדה שכתב לה אפותיקי משלו לכתובתה התוספת הדין עמו וכיון שהדין עמו ליתן דמים מכורין הן כדמוכח התם בגמרא בהדיא דמייתי תניא כוותיה דרב יהודה דהדין עמו מדתניא רצה הבעל למכור לא ימכור וכו' וכן הא דאיתמר בכתובות ייחד לה ארעא בארבעה מצרנהא או בחד מצרא נוטלת בלא שבועה לא שלא תהא מכורה כלל אדרבה מדאיצטריך להו למימר גובה בלא שבועה ש"מ שהמקח קיים עד שעת גביית כתובתה אלא שאין לחוש להתפסת צררי אחר היחוד הזה שכבר סמכה דעת שניהם עליו דאילו במקח בטל מיד לא איירי התם דבשבועה של יתומים עסקינן תדע שהרי לענין אפותיקי סתם או מפורש אין בו חילוק בין מצר לו מצרים אחד או ארבעה או שלא מצר כלל אלא שייחד שדה שיש בעיר פלונית משועבדת לך ולא יהא לך פרעון אלא ממנה אלא דין אחד לשבועה מפני סמיכות דעתה של אשה ושל בעל ותדע דהא מטלטלי ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה ואם מכרן מכורין אף לעולם שהעושה שורו אפותיקי לבעל חוב ומכרו אין בעל חוב גובה ממנו ולא כתובת אשה דטעמא משום דלית לה קלא הוא לא שנא בעל חוב ולא שנא כתובת אשה והכא לא איירי בדאקני מטלטלי אגב מקרקעי כדרבא ועוד שהרי נחלקו בירושלמי באפותיקי מפורש לבעל חוב ור' אחא אמר מכורה לשעה וסוגיין בגמרא דילן כוותיה כדמשמע בהדיא בבבא מציעא ובשאר דוכתי טובא דלוקח שדה של אפותיקי מפורש מקחו מקח אינו אלא שלא יסלקנו לוקח בדמים בשעת גבייה אבל לוה מסלקו בזוזי אפילו בשעת תביעה והרי הרב ז"ל מודה כן וכיון שבעל חוב מכרו מכור לשעה אף באשה למה יבטל מכר מיד לא מצינו לדעת חכמים שיפה כח אשה משל בעל חוב אלא אדרבה מקולי כתובה אנו שונין בהן בהרבה מקומות ולא שמענו הדעת הזו אלא לרשב"ג שהוא שונה חומרי כתובתה בכ"מ ואין הלכה כמותו ואל תשיבני יבמה שמבטלת מקח מיד כדאיתמר בכתובות בין חלק ואח"כ ייבם בין ייבם ואח"כ חלק לא עשה ולא כלום דהתם כבר הגיע שעת גבייתה של כתובה זו שלה והעמידו כל הנכסים ברשותה ועשו אותן כאילו הכניסתן מלוג ליבם וכבר פירשתי בחבור הזה במסכת יבמות בהא דתניא התם המכנסת שום לבעלה ורצה הבעל למכור לא ימכור מכרו שניהם לפרנסה זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות דרישא ודאי בשום שלה הלכה פסוקה כדרב יהודה דאמר הדין עמה משום שבח בית אביה בשום שלו לא ימכור מכר הוא בין לפרנסה בין לשאר דברים הוא אינו מוציא מיד הלקוחות לעולם היא מוציאה מידם לכשתבא לגבות כתובתה מהן ודברי רשב"ג שאמר הבעל מוציא משום דקסבר מקח בטל מהן מיד לפי שאין דרכה של אשה לחזר אחר בתי דינין הילכך אפילו הוא עצמו מוציא אין הלכה כן זהו שכתב בהלכות והאי מכרו שניהם לפרנסה דקאמר רשב"ג הבעל מוציא לא איפשיטא שפיר דנעביד מעשה ובגמ' נמי רמיזא דתניא כוותיה דר' אמי עבדי צאן ברזל יוצאין בשן ועין לאיש ותניא כוותיה דרב יהודה המכנסת שום וכו' ואמר רבא אמר רב נחמן הלכה כרב יהודה וא"ל רבא לרב נחמן והתניא כוותיה דר' אמי א"ל אע"ג דתניא כוותיה דר' אמי הלכה כרב יהודה משום שבח בית אביה מדקא הוי בה רבא בהאי לישנא והתניא כוותיה דר' אמי משמע דכר' אמי תניא וכרב יהודה לא תניא אלמא חוששין היו לזאת הברייתא שבלשון יחיד הם שונין אותה לרשב"ג ולא לרבנן ודע שכבר נמצא למקצת הגאונים כן דבשדה שהכניסה צאן ברזל מקח בטל מיד אבל לא בשאר נכסים כולן ומי שרוצה לקיים הלכה כרשב"ג במכרו שניהם לפרנסה לפי דעתי יפרשו שום שהכניס לה משלו כגון שהכניסה לו ממון של נדוניא ושמו שדה שלו כנגד ממון הנדוניא וכתב לה שיהא אותו שדה במקום השום ואחריות השדה על כל נכסיו בזו אמרו שאע"פ שלא הוחזק שדה לבני משפחה יש בו משום שבח בית אביה והרי הוא לה קנוי כממון הנדוניא והדין עמה ליטול אותו משום שבח בית אביה לפיכך מכר בטל בו מיד והויא כרבא והתניא כוותיה דר' אמי יש לפרש משום דס"ד דרב נחמן משום סיוע דברייתא פסק כרב יהודה ואקשי ליה אטו כרב יהודה תניא כר' אמי לא תניא ואמר ליה אע"ג דתניא נמי כוותיה מסתברא כרב יהודה ואין דרך מתחוור לפסוק הלכה כאותה ברייתא אלא בענין הזה וכיוצא בו דמ"מ בנכסים שלו בין של אפותיקי סתם בין של מפורש המקח קיים עד שתבא לגבות כתובתה ושוב חפשתי בדברי הגאונים ומצאתי לבעל המתיבתא שכתב בפירוש אותן שלש שדות אחת שכתב לה שום משלו דשיימינן לתכשיטין ולמאני כלומר דנדוניא ואמר לו דמיהון כן וכן ודמי ארעא כן וכן הא ארעא חלופיהן ופטירנא מן אחריות תכשיטיה ומאני קרובים דברי הגאון לדברינו והאמת יורה דרכו עכ"ל בספר המלחמות מסדר נשים ועיניך הרואות כי ר"מ ז"ל הבחין והביא דרך הירושלמי שמצא שם בזאת המימרא מפ"ק דנזיקין ובגיטין פרק השולח והדרך הארוכה כמה וכמה קצרה כמה וכמה כפי קבלתו וסברתו וכן כל מדברותיו לא זז ממדת רבותיו ולשונם וענינם שוב מצאתי לר"מ ז"ל מקוצי שכתב כן אות באות:

ה

עשה עבדו אפותיקי וכו' עד שאין לו קול. פ"ק דנזיקין ופרק המניח ובר"פ חזקת הבתים (דף מד)  :

ו

עבד שעשאו רבו אפותיקי וכו' עד עבדי אתה. בגיטין פרק השולח (דף מ) והביאור פרק א' ופרק חמישי דהלכות חובל ומזיק. (הרב השמיט ההשג"ה והי"א מתורצת בספרו ופרק ז' מהלכות חובל ומזיק ע"ש ובמגיד משנה ובלשון ספר המלחמות דלעיל יעק"ב):

ז

המקדיש נכסיו אין בעל חוב עד כמו שביארנו בערכין. במסכת ערכין פרק שום היתומים (דף כג)  :

ח

בעל חוב שבא לטרוף כו' עד סוף הפרק. פרק מי שהיה נשוי (דף צא)  :

ט

בעל חוב שבא לטרוף כו' עד סוף הפרק. פרק מי שהיה נשוי (דף צא)  :

י

בעל חוב שבא לטרוף כו' עד סוף הפרק. פרק מי שהיה נשוי (דף צא)  :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.