מגדל עוז/מאכלות אסורות/טז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כל השיעורין האלה כו' עד בדבר המותר. פ' הנזקין (דף נ"ד) ופ' הערל ופ' בתרא דע"ז (דף ס"א) והרבה מקומות:
אבל אם היה מתבל או מחמץ כו' עד הכל אסור בהנאה. פ"ב ופ"ג דמס' ערלה ובירושלמי שלהן ובזבחים פ' התערובות ופ' בתרא דע"ז וריש מס' ביצה (דף ג') :
ב[עריכה]
כל השיעורין האלה כו' עד בדבר המותר. פ' הנזקין (דף נ"ד) ופ' הערל ופ' בתרא דע"ז (דף ס"א) והרבה מקומות:
אבל אם היה מתבל או מחמץ כו' עד הכל אסור בהנאה. פ"ב ופ"ג דמס' ערלה ובירושלמי שלהן ובזבחים פ' התערובות ופ' בתרא דע"ז וריש מס' ביצה (דף ג') :
ג[עריכה]
דבר חשוב שהוא אוסר במינו עד אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל כיון דקיימא לן כר' אליעזר וכר' שמעון בן גמליאל יוליך הנאה לים המלח וכו': ואני אפרש דבריו כי דברי רבי אליעזר הם פרק כל הצלמים (דף מ"ט:) גבי מתניתין דנטל ממנה עצים כו' עד נתערבו באחרות כולן אסורות ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעכו"ם ואסיקנא בגמ' עלה אמר רב חסדא אמר (רב) [זעירי] הלכה כר"א ועבד בה התם נמי עובדא כר"א בההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיי"נ בחמריה ואתא לקמיה דרב חסדא ואמר (ליה זיל) שקול [ד' זוזי] (דמי חביתא) ושדי בנהרא ואינך תשתרי לך. ודברי רשב"ג הם פרק בתרא דע"ז גמ' מתני' דיי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ואסיקנא עלה בגמ' הלכה כרשב"ג ומוקמינן אמר רב נחמן הלכה למעשה יי"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפי' יין ביין נמי מותר. ודעת הראב"ד ז"ל לדמות ההלכה שלפנינו ליי"נ שבו נאמרו דברי ר"א ורשב"ג. ואיני יכול להסכים בדעתי שדבר זה יצא מפי גדול כמותו דמה ענין זה לזה והלא דברים אלו שבפנינו חשובים הם ובעלי חיים שאינן בטלין אפילו באלף אלא אוסרין בכל שהוא ואע"פ שבירושלמי מתיר לשער בתתק"ס שהם ט"ז פעמים ששים והיו שם גדולים עושים מעשה באלף להחמיר וגם מורי הרשב"א ז"ל היה נוטה דעתו לזה אין אני מודה בו שהרי תלמוד ערוך הוא אצלנו בכל מקום כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והם מפורשים כל דבר ודבר במקומו והבן כי ענין הדברים השבעה החשובים שאין להם בטול הם שנויים פרק שלישי ממס' ערלה ומייתי לה רפ"ק דביצה ופ' הערל (דף פ"א) ופ' התערובות (דף ע"ב) וענין חתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחים פ' גיד הנשה (דף ק') ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ודומיהם הם שנויים פרק בתרא דע"ז דתנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יי"נ ועכו"ם ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. וכן בעלי חיים שנויים ריש פרק התערובות (דף ע') דתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כלן ופרקינן לה בגמרא דה"ק כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל ימותו כלן ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיק רב אשי אפילו תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וענין גיד הנשה וכל הנקרא בריה מפורש פרק גיד הנשה וגם פרק הלוקין אסיקנא להדיא בשמעתין דנמלה בריה שאני. וענין אגודה של ירק וחברותיה ריש ביצה ור"פ התערובות. ובכל אחת ואחת מפורש דינו כגון גיד הנשה בזמן שמכירו שהוא מפרישו ומהשתא אית לן למימר במה שאמרו להרים מרימין במה שלא אמרו להרים אין מרימין בין חמור בין קל תדע דתנן ריש פ"ב דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים ופרכינן עלייהו בירושלמי הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים כלומר לגבי תרומה אע"פ שהיא קלה אמרת צריך להרים ולגבי ערלה אע"פ שהיא חמורה אמרת אינו צריך להרים ופריק רבי יעקב בר זבדא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט למדנו כי לא הלכו בהרמה שהוא המטיל לים הגדול משום חומרא וקולא אלא במה שהיו מקובלים להרים אמרו ואע"פ שעלה בבטולו ובמה שלא אמרו לא אמרו ואין צריך לומר שלא נאמר אנחנו היום נרים כדי להתירו אלא במה שאמרו הם וכדאמרינן בכל דוכתא הם אמרו והם אמרו הם אמרו סתם יינן אוסר והם אמרו יטיל הנאה לים המלח אבל יי"נ שהוא מן התורה ושאר המפורשים איסורן בכל שהוא לא יותרו במטיל הנאה לים המלח. והנה עיניך רואות דברי ר"נ שמחלק בין יי"נ לסתם יינן בהלכה למעשה ותלמוד ערוך והבן שדברי ר"א ורשב"ג בסתם יינן נאמרו וכן פירש רבינו יצחק אלפס ז"ל בהלכות ורבותינו הראשונים נ"ע ותמה על עצמך אם אמרו בסתם יינן דרבנן ובטל בששים יאמרו בדברים שאין להם בטול ושנויים מפורשים כמו שכתבתי שנאמר בהם שיוליך הנאה לים המלח ויותרו בכך. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל כנים וגם דברי ר"א ורשב"ג סידרם ר"מ לפנינו בזה הפרק הלכה למעשה וכדרב נחמן:
ד[עריכה]
דבר חשוב שהוא אוסר במינו עד אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל כיון דקיימא לן כר' אליעזר וכר' שמעון בן גמליאל יוליך הנאה לים המלח וכו': ואני אפרש דבריו כי דברי רבי אליעזר הם פרק כל הצלמים (דף מ"ט:) גבי מתניתין דנטל ממנה עצים כו' עד נתערבו באחרות כולן אסורות ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעכו"ם ואסיקנא בגמ' עלה אמר רב חסדא אמר (רב) [זעירי] הלכה כר"א ועבד בה התם נמי עובדא כר"א בההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיי"נ בחמריה ואתא לקמיה דרב חסדא ואמר (ליה זיל) שקול [ד' זוזי] (דמי חביתא) ושדי בנהרא ואינך תשתרי לך. ודברי רשב"ג הם פרק בתרא דע"ז גמ' מתני' דיי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ואסיקנא עלה בגמ' הלכה כרשב"ג ומוקמינן אמר רב נחמן הלכה למעשה יי"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפי' יין ביין נמי מותר. ודעת הראב"ד ז"ל לדמות ההלכה שלפנינו ליי"נ שבו נאמרו דברי ר"א ורשב"ג. ואיני יכול להסכים בדעתי שדבר זה יצא מפי גדול כמותו דמה ענין זה לזה והלא דברים אלו שבפנינו חשובים הם ובעלי חיים שאינן בטלין אפילו באלף אלא אוסרין בכל שהוא ואע"פ שבירושלמי מתיר לשער בתתק"ס שהם ט"ז פעמים ששים והיו שם גדולים עושים מעשה באלף להחמיר וגם מורי הרשב"א ז"ל היה נוטה דעתו לזה אין אני מודה בו שהרי תלמוד ערוך הוא אצלנו בכל מקום כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והם מפורשים כל דבר ודבר במקומו והבן כי ענין הדברים השבעה החשובים שאין להם בטול הם שנויים פרק שלישי ממס' ערלה ומייתי לה רפ"ק דביצה ופ' הערל (דף פ"א) ופ' התערובות (דף ע"ב) וענין חתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחים פ' גיד הנשה (דף ק') ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ודומיהם הם שנויים פרק בתרא דע"ז דתנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יי"נ ועכו"ם ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. וכן בעלי חיים שנויים ריש פרק התערובות (דף ע') דתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כלן ופרקינן לה בגמרא דה"ק כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל ימותו כלן ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיק רב אשי אפילו תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וענין גיד הנשה וכל הנקרא בריה מפורש פרק גיד הנשה וגם פרק הלוקין אסיקנא להדיא בשמעתין דנמלה בריה שאני. וענין אגודה של ירק וחברותיה ריש ביצה ור"פ התערובות. ובכל אחת ואחת מפורש דינו כגון גיד הנשה בזמן שמכירו שהוא מפרישו ומהשתא אית לן למימר במה שאמרו להרים מרימין במה שלא אמרו להרים אין מרימין בין חמור בין קל תדע דתנן ריש פ"ב דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים ופרכינן עלייהו בירושלמי הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים כלומר לגבי תרומה אע"פ שהיא קלה אמרת צריך להרים ולגבי ערלה אע"פ שהיא חמורה אמרת אינו צריך להרים ופריק רבי יעקב בר זבדא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט למדנו כי לא הלכו בהרמה שהוא המטיל לים הגדול משום חומרא וקולא אלא במה שהיו מקובלים להרים אמרו ואע"פ שעלה בבטולו ובמה שלא אמרו לא אמרו ואין צריך לומר שלא נאמר אנחנו היום נרים כדי להתירו אלא במה שאמרו הם וכדאמרינן בכל דוכתא הם אמרו והם אמרו הם אמרו סתם יינן אוסר והם אמרו יטיל הנאה לים המלח אבל יי"נ שהוא מן התורה ושאר המפורשים איסורן בכל שהוא לא יותרו במטיל הנאה לים המלח. והנה עיניך רואות דברי ר"נ שמחלק בין יי"נ לסתם יינן בהלכה למעשה ותלמוד ערוך והבן שדברי ר"א ורשב"ג בסתם יינן נאמרו וכן פירש רבינו יצחק אלפס ז"ל בהלכות ורבותינו הראשונים נ"ע ותמה על עצמך אם אמרו בסתם יינן דרבנן ובטל בששים יאמרו בדברים שאין להם בטול ושנויים מפורשים כמו שכתבתי שנאמר בהם שיוליך הנאה לים המלח ויותרו בכך. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל כנים וגם דברי ר"א ורשב"ג סידרם ר"מ לפנינו בזה הפרק הלכה למעשה וכדרב נחמן:
ה[עריכה]
דבר חשוב שהוא אוסר במינו עד אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל כיון דקיימא לן כר' אליעזר וכר' שמעון בן גמליאל יוליך הנאה לים המלח וכו': ואני אפרש דבריו כי דברי רבי אליעזר הם פרק כל הצלמים (דף מ"ט:) גבי מתניתין דנטל ממנה עצים כו' עד נתערבו באחרות כולן אסורות ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעכו"ם ואסיקנא בגמ' עלה אמר רב חסדא אמר (רב) [זעירי] הלכה כר"א ועבד בה התם נמי עובדא כר"א בההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיי"נ בחמריה ואתא לקמיה דרב חסדא ואמר (ליה זיל) שקול [ד' זוזי] (דמי חביתא) ושדי בנהרא ואינך תשתרי לך. ודברי רשב"ג הם פרק בתרא דע"ז גמ' מתני' דיי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ואסיקנא עלה בגמ' הלכה כרשב"ג ומוקמינן אמר רב נחמן הלכה למעשה יי"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפי' יין ביין נמי מותר. ודעת הראב"ד ז"ל לדמות ההלכה שלפנינו ליי"נ שבו נאמרו דברי ר"א ורשב"ג. ואיני יכול להסכים בדעתי שדבר זה יצא מפי גדול כמותו דמה ענין זה לזה והלא דברים אלו שבפנינו חשובים הם ובעלי חיים שאינן בטלין אפילו באלף אלא אוסרין בכל שהוא ואע"פ שבירושלמי מתיר לשער בתתק"ס שהם ט"ז פעמים ששים והיו שם גדולים עושים מעשה באלף להחמיר וגם מורי הרשב"א ז"ל היה נוטה דעתו לזה אין אני מודה בו שהרי תלמוד ערוך הוא אצלנו בכל מקום כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והם מפורשים כל דבר ודבר במקומו והבן כי ענין הדברים השבעה החשובים שאין להם בטול הם שנויים פרק שלישי ממס' ערלה ומייתי לה רפ"ק דביצה ופ' הערל (דף פ"א) ופ' התערובות (דף ע"ב) וענין חתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחים פ' גיד הנשה (דף ק') ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ודומיהם הם שנויים פרק בתרא דע"ז דתנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יי"נ ועכו"ם ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. וכן בעלי חיים שנויים ריש פרק התערובות (דף ע') דתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כלן ופרקינן לה בגמרא דה"ק כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל ימותו כלן ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיק רב אשי אפילו תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וענין גיד הנשה וכל הנקרא בריה מפורש פרק גיד הנשה וגם פרק הלוקין אסיקנא להדיא בשמעתין דנמלה בריה שאני. וענין אגודה של ירק וחברותיה ריש ביצה ור"פ התערובות. ובכל אחת ואחת מפורש דינו כגון גיד הנשה בזמן שמכירו שהוא מפרישו ומהשתא אית לן למימר במה שאמרו להרים מרימין במה שלא אמרו להרים אין מרימין בין חמור בין קל תדע דתנן ריש פ"ב דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים ופרכינן עלייהו בירושלמי הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים כלומר לגבי תרומה אע"פ שהיא קלה אמרת צריך להרים ולגבי ערלה אע"פ שהיא חמורה אמרת אינו צריך להרים ופריק רבי יעקב בר זבדא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט למדנו כי לא הלכו בהרמה שהוא המטיל לים הגדול משום חומרא וקולא אלא במה שהיו מקובלים להרים אמרו ואע"פ שעלה בבטולו ובמה שלא אמרו לא אמרו ואין צריך לומר שלא נאמר אנחנו היום נרים כדי להתירו אלא במה שאמרו הם וכדאמרינן בכל דוכתא הם אמרו והם אמרו הם אמרו סתם יינן אוסר והם אמרו יטיל הנאה לים המלח אבל יי"נ שהוא מן התורה ושאר המפורשים איסורן בכל שהוא לא יותרו במטיל הנאה לים המלח. והנה עיניך רואות דברי ר"נ שמחלק בין יי"נ לסתם יינן בהלכה למעשה ותלמוד ערוך והבן שדברי ר"א ורשב"ג בסתם יינן נאמרו וכן פירש רבינו יצחק אלפס ז"ל בהלכות ורבותינו הראשונים נ"ע ותמה על עצמך אם אמרו בסתם יינן דרבנן ובטל בששים יאמרו בדברים שאין להם בטול ושנויים מפורשים כמו שכתבתי שנאמר בהם שיוליך הנאה לים המלח ויותרו בכך. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל כנים וגם דברי ר"א ורשב"ג סידרם ר"מ לפנינו בזה הפרק הלכה למעשה וכדרב נחמן:
ו[עריכה]
דבר חשוב שהוא אוסר במינו עד אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל כיון דקיימא לן כר' אליעזר וכר' שמעון בן גמליאל יוליך הנאה לים המלח וכו': ואני אפרש דבריו כי דברי רבי אליעזר הם פרק כל הצלמים (דף מ"ט:) גבי מתניתין דנטל ממנה עצים כו' עד נתערבו באחרות כולן אסורות ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעכו"ם ואסיקנא בגמ' עלה אמר רב חסדא אמר (רב) [זעירי] הלכה כר"א ועבד בה התם נמי עובדא כר"א בההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיי"נ בחמריה ואתא לקמיה דרב חסדא ואמר (ליה זיל) שקול [ד' זוזי] (דמי חביתא) ושדי בנהרא ואינך תשתרי לך. ודברי רשב"ג הם פרק בתרא דע"ז גמ' מתני' דיי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ואסיקנא עלה בגמ' הלכה כרשב"ג ומוקמינן אמר רב נחמן הלכה למעשה יי"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפי' יין ביין נמי מותר. ודעת הראב"ד ז"ל לדמות ההלכה שלפנינו ליי"נ שבו נאמרו דברי ר"א ורשב"ג. ואיני יכול להסכים בדעתי שדבר זה יצא מפי גדול כמותו דמה ענין זה לזה והלא דברים אלו שבפנינו חשובים הם ובעלי חיים שאינן בטלין אפילו באלף אלא אוסרין בכל שהוא ואע"פ שבירושלמי מתיר לשער בתתק"ס שהם ט"ז פעמים ששים והיו שם גדולים עושים מעשה באלף להחמיר וגם מורי הרשב"א ז"ל היה נוטה דעתו לזה אין אני מודה בו שהרי תלמוד ערוך הוא אצלנו בכל מקום כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והם מפורשים כל דבר ודבר במקומו והבן כי ענין הדברים השבעה החשובים שאין להם בטול הם שנויים פרק שלישי ממס' ערלה ומייתי לה רפ"ק דביצה ופ' הערל (דף פ"א) ופ' התערובות (דף ע"ב) וענין חתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחים פ' גיד הנשה (דף ק') ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ודומיהם הם שנויים פרק בתרא דע"ז דתנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יי"נ ועכו"ם ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. וכן בעלי חיים שנויים ריש פרק התערובות (דף ע') דתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כלן ופרקינן לה בגמרא דה"ק כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל ימותו כלן ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיק רב אשי אפילו תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וענין גיד הנשה וכל הנקרא בריה מפורש פרק גיד הנשה וגם פרק הלוקין אסיקנא להדיא בשמעתין דנמלה בריה שאני. וענין אגודה של ירק וחברותיה ריש ביצה ור"פ התערובות. ובכל אחת ואחת מפורש דינו כגון גיד הנשה בזמן שמכירו שהוא מפרישו ומהשתא אית לן למימר במה שאמרו להרים מרימין במה שלא אמרו להרים אין מרימין בין חמור בין קל תדע דתנן ריש פ"ב דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים ופרכינן עלייהו בירושלמי הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים כלומר לגבי תרומה אע"פ שהיא קלה אמרת צריך להרים ולגבי ערלה אע"פ שהיא חמורה אמרת אינו צריך להרים ופריק רבי יעקב בר זבדא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט למדנו כי לא הלכו בהרמה שהוא המטיל לים הגדול משום חומרא וקולא אלא במה שהיו מקובלים להרים אמרו ואע"פ שעלה בבטולו ובמה שלא אמרו לא אמרו ואין צריך לומר שלא נאמר אנחנו היום נרים כדי להתירו אלא במה שאמרו הם וכדאמרינן בכל דוכתא הם אמרו והם אמרו הם אמרו סתם יינן אוסר והם אמרו יטיל הנאה לים המלח אבל יי"נ שהוא מן התורה ושאר המפורשים איסורן בכל שהוא לא יותרו במטיל הנאה לים המלח. והנה עיניך רואות דברי ר"נ שמחלק בין יי"נ לסתם יינן בהלכה למעשה ותלמוד ערוך והבן שדברי ר"א ורשב"ג בסתם יינן נאמרו וכן פירש רבינו יצחק אלפס ז"ל בהלכות ורבותינו הראשונים נ"ע ותמה על עצמך אם אמרו בסתם יינן דרבנן ובטל בששים יאמרו בדברים שאין להם בטול ושנויים מפורשים כמו שכתבתי שנאמר בהם שיוליך הנאה לים המלח ויותרו בכך. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל כנים וגם דברי ר"א ורשב"ג סידרם ר"מ לפנינו בזה הפרק הלכה למעשה וכדרב נחמן:
ז[עריכה]
דבר חשוב שהוא אוסר במינו עד אסור בהנאה: כתב הראב"ד ז"ל כיון דקיימא לן כר' אליעזר וכר' שמעון בן גמליאל יוליך הנאה לים המלח וכו': ואני אפרש דבריו כי דברי רבי אליעזר הם פרק כל הצלמים (דף מ"ט:) גבי מתניתין דנטל ממנה עצים כו' עד נתערבו באחרות כולן אסורות ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעכו"ם ואסיקנא בגמ' עלה אמר רב חסדא אמר (רב) [זעירי] הלכה כר"א ועבד בה התם נמי עובדא כר"א בההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיי"נ בחמריה ואתא לקמיה דרב חסדא ואמר (ליה זיל) שקול [ד' זוזי] (דמי חביתא) ושדי בנהרא ואינך תשתרי לך. ודברי רשב"ג הם פרק בתרא דע"ז גמ' מתני' דיי"נ שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר ימכר כולו לעכו"ם חוץ מדמי יי"נ שבו ואסיקנא עלה בגמ' הלכה כרשב"ג ומוקמינן אמר רב נחמן הלכה למעשה יי"נ יין ביין אסור חבית בחבית מותר סתם יינן אפי' יין ביין נמי מותר. ודעת הראב"ד ז"ל לדמות ההלכה שלפנינו ליי"נ שבו נאמרו דברי ר"א ורשב"ג. ואיני יכול להסכים בדעתי שדבר זה יצא מפי גדול כמותו דמה ענין זה לזה והלא דברים אלו שבפנינו חשובים הם ובעלי חיים שאינן בטלין אפילו באלף אלא אוסרין בכל שהוא ואע"פ שבירושלמי מתיר לשער בתתק"ס שהם ט"ז פעמים ששים והיו שם גדולים עושים מעשה באלף להחמיר וגם מורי הרשב"א ז"ל היה נוטה דעתו לזה אין אני מודה בו שהרי תלמוד ערוך הוא אצלנו בכל מקום כל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל והם מפורשים כל דבר ודבר במקומו והבן כי ענין הדברים השבעה החשובים שאין להם בטול הם שנויים פרק שלישי ממס' ערלה ומייתי לה רפ"ק דביצה ופ' הערל (דף פ"א) ופ' התערובות (דף ע"ב) וענין חתיכה הראויה להתכבד בה בפני האורחים פ' גיד הנשה (דף ק') ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה ודומיהם הם שנויים פרק בתרא דע"ז דתנן אלו אסורין ואוסרין בכל שהן יי"נ ועכו"ם ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר ופטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. וכן בעלי חיים שנויים ריש פרק התערובות (דף ע') דתנן כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל אפי' אחת ברבוא ימותו כלן ופרקינן לה בגמרא דה"ק כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל ימותו כלן ושקלינן וטרינן עלה טובא עד דאסיק רב אשי אפילו תימא רבנן בעלי חיים חשיבי ולא בטלי. וענין גיד הנשה וכל הנקרא בריה מפורש פרק גיד הנשה וגם פרק הלוקין אסיקנא להדיא בשמעתין דנמלה בריה שאני. וענין אגודה של ירק וחברותיה ריש ביצה ור"פ התערובות. ובכל אחת ואחת מפורש דינו כגון גיד הנשה בזמן שמכירו שהוא מפרישו ומהשתא אית לן למימר במה שאמרו להרים מרימין במה שלא אמרו להרים אין מרימין בין חמור בין קל תדע דתנן ריש פ"ב דערלה התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולין באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה וצריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולים באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים ופרכינן עלייהו בירושלמי הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים כלומר לגבי תרומה אע"פ שהיא קלה אמרת צריך להרים ולגבי ערלה אע"פ שהיא חמורה אמרת אינו צריך להרים ופריק רבי יעקב בר זבדא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט למדנו כי לא הלכו בהרמה שהוא המטיל לים הגדול משום חומרא וקולא אלא במה שהיו מקובלים להרים אמרו ואע"פ שעלה בבטולו ובמה שלא אמרו לא אמרו ואין צריך לומר שלא נאמר אנחנו היום נרים כדי להתירו אלא במה שאמרו הם וכדאמרינן בכל דוכתא הם אמרו והם אמרו הם אמרו סתם יינן אוסר והם אמרו יטיל הנאה לים המלח אבל יי"נ שהוא מן התורה ושאר המפורשים איסורן בכל שהוא לא יותרו במטיל הנאה לים המלח. והנה עיניך רואות דברי ר"נ שמחלק בין יי"נ לסתם יינן בהלכה למעשה ותלמוד ערוך והבן שדברי ר"א ורשב"ג בסתם יינן נאמרו וכן פירש רבינו יצחק אלפס ז"ל בהלכות ורבותינו הראשונים נ"ע ותמה על עצמך אם אמרו בסתם יינן דרבנן ובטל בששים יאמרו בדברים שאין להם בטול ושנויים מפורשים כמו שכתבתי שנאמר בהם שיוליך הנאה לים המלח ויותרו בכך. והנה נמצאו דברי ר"מ ז"ל כנים וגם דברי ר"א ורשב"ג סידרם ר"מ לפנינו בזה הפרק הלכה למעשה וכדרב נחמן:
אבל שאר הדברים כו' עד (אינו) מדבריהם. ריש מס' ביצה וגם בהרבה מקומות:
ח[עריכה]
אבל שאר הדברים כו' עד (אינו) מדבריהם. ריש מס' ביצה וגם בהרבה מקומות:
ט[עריכה]
אבל שאר הדברים כו' עד (אינו) מדבריהם. ריש מס' ביצה וגם בהרבה מקומות:
י[עריכה]
נפל רמון אחד עד וכן כל כיוצא בזה. פרק בתרא דע"ז (דף ע"ד) וכן בהרבה מקומות:
יא[עריכה]
נתפצעו אגוזים אלו עד ומותרת לכהנים. פ"ג דערלה (מ"ח) :
יב[עריכה]
נתפצעו אגוזים אלו עד ומותרת לכהנים. פ"ג דערלה (מ"ח) :
יג[עריכה]
נתפצעו אגוזים אלו עד ומותרת לכהנים. פ"ג דערלה (מ"ח) :
יד[עריכה]
תבלין שהם שנים או שלשה שמות עד טעם שעורים. פ"ב דערלה (מ"י) וסוף מס' ע"ז (דף ס"ו) :
טו[עריכה]
שלשה שמות ממין אחד כיצד כגון כרפס של נהרות עד מצטרפין לתבל: כתב הראב"ד ז"ל זה אינו כלום כו': ואני אומר כבר השיגו בדומה למעלה פי"ד על סברתו וגם השבתי והארכתי שם תשובה גם להשגה הזאת מספקת אמנם אכתוב בכאן בקצרה אחר אותן האמורות כי פ"ב דמס' ערלה שנויות אלה השמות ואף לפי לשון המדברים הן נקראין שם לוי כמער איש ולויות בכל התלמוד אמרות טהורות כגון אזוב יון וחביריו הנזכרות וגם לשון המשנה מזכירין בלשון איסורין ומצטרפין ומעתה מה נחזר לסברת יהודה ועוד לקרא ודברי ר"מ ז"ל כלם גמרא:
טז[עריכה]
עיסה מחומצת כו' עד כחולין המותרין: כתב הראב"ד ז"ל כמה אוהב זה המחבר חשבונות גדולות וכו': ואני אומר גם דבר זה איני מאמין שיצא מפיו וסגנון המשנה אינו כך פ"ב דמס' ערלה אלא כך שנינו אותה במשנה שנייה התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה כיצד סאה תרומה שנפלה למאה ואח"כ נפלו שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה ע"כ. כלומר שנפלה למאה של חולין ומפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר לית כאן לתוך מאה אלא לתוך צ"ט ע"כ. ונמצא פירוש המשנה כך סאה של תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין ונעשה הכל מאה ואח"כ נפל בהן שלשה קבין ערלה או כלאי הכרם אין החצי סאה הזו שנפלה אוסרת הכל לפי שהרי נפלה למאתים חצאי סאה כשנחשוב החולין עם התרומה שהן ק' סאין ואלמלא סאה של התרומה שקדמה נפילתה לנפילת הערלה היה הכל נאסר מחמת חצי סאה הערלה או כלאי הכרם שנפלו לבסוף מפני שהיא חלק בקצ"ט חלקים ולכך נמצא התרומה מעלה את הערלה ובסיפא קתני והערלה מעלה את התרומה כלומר על דרך זה אם נפלה סאה של ערלה לתוך צ"ט של היתר ואח"כ נפלה חצי סאה של תרומה לתוכן הרי הכל מותר שהרי הסאה של ערלה נתערבה עם קצ"ט של היתר ונמצא כי כשנפלה חצי סאה של תרומה לתוך מאתים חצאין נפלה ובטלוה וכן פירש ר"מ ז"ל בפירוש המשנה וכן השר משנץ ז"ל מכח הירושלמי דגרסינן א"ר קידים לא שהתרומה מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה, הנך רואה שאותה שכתב הכותב בשם הראב"ד ז"ל אינה משנה או שגגה היתה וגם אין מקום לאותה ועוד שכתב שאף שהענין כן לפי החשבון אינו שנוי במשנה ואינו מכללה וכן מוכח בירושלמי דילה להדיא דגרסינן מה פליגין שלשת קבין ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם אבל אם נפלו שלשה קבין ועוד ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם הותר הכל למה ועוד בטל בג' קבין וג' קבין בטלין במאה, נמצאת למד כי ר"מ ז"ל קיצר לצייר הדין:
יז[עריכה]
עיסה מחומצת כו' עד כחולין המותרין: כתב הראב"ד ז"ל כמה אוהב זה המחבר חשבונות גדולות וכו': ואני אומר גם דבר זה איני מאמין שיצא מפיו וסגנון המשנה אינו כך פ"ב דמס' ערלה אלא כך שנינו אותה במשנה שנייה התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה כיצד סאה תרומה שנפלה למאה ואח"כ נפלו שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה ע"כ. כלומר שנפלה למאה של חולין ומפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר לית כאן לתוך מאה אלא לתוך צ"ט ע"כ. ונמצא פירוש המשנה כך סאה של תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין ונעשה הכל מאה ואח"כ נפל בהן שלשה קבין ערלה או כלאי הכרם אין החצי סאה הזו שנפלה אוסרת הכל לפי שהרי נפלה למאתים חצאי סאה כשנחשוב החולין עם התרומה שהן ק' סאין ואלמלא סאה של התרומה שקדמה נפילתה לנפילת הערלה היה הכל נאסר מחמת חצי סאה הערלה או כלאי הכרם שנפלו לבסוף מפני שהיא חלק בקצ"ט חלקים ולכך נמצא התרומה מעלה את הערלה ובסיפא קתני והערלה מעלה את התרומה כלומר על דרך זה אם נפלה סאה של ערלה לתוך צ"ט של היתר ואח"כ נפלה חצי סאה של תרומה לתוכן הרי הכל מותר שהרי הסאה של ערלה נתערבה עם קצ"ט של היתר ונמצא כי כשנפלה חצי סאה של תרומה לתוך מאתים חצאין נפלה ובטלוה וכן פירש ר"מ ז"ל בפירוש המשנה וכן השר משנץ ז"ל מכח הירושלמי דגרסינן א"ר קידים לא שהתרומה מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה, הנך רואה שאותה שכתב הכותב בשם הראב"ד ז"ל אינה משנה או שגגה היתה וגם אין מקום לאותה ועוד שכתב שאף שהענין כן לפי החשבון אינו שנוי במשנה ואינו מכללה וכן מוכח בירושלמי דילה להדיא דגרסינן מה פליגין שלשת קבין ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם אבל אם נפלו שלשה קבין ועוד ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם הותר הכל למה ועוד בטל בג' קבין וג' קבין בטלין במאה, נמצאת למד כי ר"מ ז"ל קיצר לצייר הדין:
יח[עריכה]
עיסה מחומצת כו' עד כחולין המותרין: כתב הראב"ד ז"ל כמה אוהב זה המחבר חשבונות גדולות וכו': ואני אומר גם דבר זה איני מאמין שיצא מפיו וסגנון המשנה אינו כך פ"ב דמס' ערלה אלא כך שנינו אותה במשנה שנייה התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה כיצד סאה תרומה שנפלה למאה ואח"כ נפלו שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה ע"כ. כלומר שנפלה למאה של חולין ומפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר לית כאן לתוך מאה אלא לתוך צ"ט ע"כ. ונמצא פירוש המשנה כך סאה של תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין ונעשה הכל מאה ואח"כ נפל בהן שלשה קבין ערלה או כלאי הכרם אין החצי סאה הזו שנפלה אוסרת הכל לפי שהרי נפלה למאתים חצאי סאה כשנחשוב החולין עם התרומה שהן ק' סאין ואלמלא סאה של התרומה שקדמה נפילתה לנפילת הערלה היה הכל נאסר מחמת חצי סאה הערלה או כלאי הכרם שנפלו לבסוף מפני שהיא חלק בקצ"ט חלקים ולכך נמצא התרומה מעלה את הערלה ובסיפא קתני והערלה מעלה את התרומה כלומר על דרך זה אם נפלה סאה של ערלה לתוך צ"ט של היתר ואח"כ נפלה חצי סאה של תרומה לתוכן הרי הכל מותר שהרי הסאה של ערלה נתערבה עם קצ"ט של היתר ונמצא כי כשנפלה חצי סאה של תרומה לתוך מאתים חצאין נפלה ובטלוה וכן פירש ר"מ ז"ל בפירוש המשנה וכן השר משנץ ז"ל מכח הירושלמי דגרסינן א"ר קידים לא שהתרומה מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה, הנך רואה שאותה שכתב הכותב בשם הראב"ד ז"ל אינה משנה או שגגה היתה וגם אין מקום לאותה ועוד שכתב שאף שהענין כן לפי החשבון אינו שנוי במשנה ואינו מכללה וכן מוכח בירושלמי דילה להדיא דגרסינן מה פליגין שלשת קבין ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם אבל אם נפלו שלשה קבין ועוד ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם הותר הכל למה ועוד בטל בג' קבין וג' קבין בטלין במאה, נמצאת למד כי ר"מ ז"ל קיצר לצייר הדין:
יט[עריכה]
עיסה מחומצת כו' עד כחולין המותרין: כתב הראב"ד ז"ל כמה אוהב זה המחבר חשבונות גדולות וכו': ואני אומר גם דבר זה איני מאמין שיצא מפיו וסגנון המשנה אינו כך פ"ב דמס' ערלה אלא כך שנינו אותה במשנה שנייה התרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה כיצד סאה תרומה שנפלה למאה ואח"כ נפלו שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה ע"כ. כלומר שנפלה למאה של חולין ומפרש בירושלמי אמר ר' אליעזר לית כאן לתוך מאה אלא לתוך צ"ט ע"כ. ונמצא פירוש המשנה כך סאה של תרומה שנפלה לתוך צ"ט של חולין ונעשה הכל מאה ואח"כ נפל בהן שלשה קבין ערלה או כלאי הכרם אין החצי סאה הזו שנפלה אוסרת הכל לפי שהרי נפלה למאתים חצאי סאה כשנחשוב החולין עם התרומה שהן ק' סאין ואלמלא סאה של התרומה שקדמה נפילתה לנפילת הערלה היה הכל נאסר מחמת חצי סאה הערלה או כלאי הכרם שנפלו לבסוף מפני שהיא חלק בקצ"ט חלקים ולכך נמצא התרומה מעלה את הערלה ובסיפא קתני והערלה מעלה את התרומה כלומר על דרך זה אם נפלה סאה של ערלה לתוך צ"ט של היתר ואח"כ נפלה חצי סאה של תרומה לתוכן הרי הכל מותר שהרי הסאה של ערלה נתערבה עם קצ"ט של היתר ונמצא כי כשנפלה חצי סאה של תרומה לתוך מאתים חצאין נפלה ובטלוה וכן פירש ר"מ ז"ל בפירוש המשנה וכן השר משנץ ז"ל מכח הירושלמי דגרסינן א"ר קידים לא שהתרומה מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את הערלה, הנך רואה שאותה שכתב הכותב בשם הראב"ד ז"ל אינה משנה או שגגה היתה וגם אין מקום לאותה ועוד שכתב שאף שהענין כן לפי החשבון אינו שנוי במשנה ואינו מכללה וכן מוכח בירושלמי דילה להדיא דגרסינן מה פליגין שלשת קבין ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם אבל אם נפלו שלשה קבין ועוד ערלה ושלשת קבין כלאי הכרם הותר הכל למה ועוד בטל בג' קבין וג' קבין בטלין במאה, נמצאת למד כי ר"מ ז"ל קיצר לצייר הדין:
כ[עריכה]
בגד שצבעו בקליפי ערלה וכו' עד הנייתו ניכרת בהן. ריש פ"ג דמס' ערלה ומייתי לה פרק הגוזל עצים (דף ק"א) ופרק כל שעה (דף כ"ב) :
נתערבו באחרים יעלו עד בטל ברוב. פ"ג דמס' ערלה ומייתי לה פ' כל שעה:
כא[עריכה]
בגד שצבעו בקליפי ערלה וכו' עד הנייתו ניכרת בהן. ריש פ"ג דמס' ערלה ומייתי לה פרק הגוזל עצים (דף ק"א) ופרק כל שעה (דף כ"ב) :
נתערבו באחרים יעלו עד בטל ברוב. פ"ג דמס' ערלה ומייתי לה פ' כל שעה:
כב[עריכה]
תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה עד היה מוציאה. פ"ג דמס' ערלה ופרק כל שעה (דף כ"ו) :
כג[עריכה]
תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה עד היה מוציאה. פ"ג דמס' ערלה ופרק כל שעה (דף כ"ו) :
כד[עריכה]
תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה עד היה מוציאה. פ"ג דמס' ערלה ופרק כל שעה (דף כ"ו) :
כה[עריכה]
תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה עד היה מוציאה. פ"ג דמס' ערלה ופרק כל שעה (דף כ"ו) :
כו[עריכה]
המעמיד גבינה וכו' עד שעושה אותה גבינה. פ"א דערלה ופ"ק דנדה (דף ח') ופרק אין מעמידין (דף ל"ה) :
כז[עריכה]
הערלה וכלאי הכרם דין הפירות שלהן וכו' עד לשרוף המשקין. הדין הזה אמור סוף מס' תמורה לגבי פסולי המוקדשין ומשם נלמוד לכל אלו האסורין:
כח[עריכה]
יין שנתנסך לעכו"ם עד ראשון ראשון בטל: כתב הראב"ד ז"ל הא דלא כהלכתא ממתניתא דאגרדמים עכ"ל: ואני אומר כבר כתבתי כמה פעמים כי ר"מ ז"ל לכך קראו לזה החבור משנה תורה לפי שקיצר הארוך והרי הוא תלמוד ערוך וכן הוא זה הדין מסודר פ"ב דע"ז (דף ע"ג) דגרסינן כי אתא רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן המערה יי"נ מצלצול קטן לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל ודוקא צלצול קטן דלא נפיש עמודיה אבל חבית דנפיש עמודה לא וכן פסקו רבותינו בעלי התוס' ז"ל והסכימו לומר דהוא הדין לרב דימי דאמר חבית לבור דדוקא חבית שקלוחה מועט אבל אם היה כלי גדול שקלוחו גדול לא זה הכלל אם יש בקלוח שיעור גדול שהוא יתר מששים לפי הסכמתם ז"ל שאינו מתבטל אסור ואם לאו מותר וכן הסכימו רבים וגדולים דלא פליגי רב יצחק ורב דימי ואין צריך לפרש דלא פליג רבין בהדייהו כלל אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ורש"י ז"ל פסק כרבין שאמר יי"נ שנפל לבור ונפל שם קיתון של מים תחלה מצא מין את מינו וניעור ועוד דאין הלכה כרב דימי דאתא רב יצחק והחמיר ואתא רבין והחמיר ורב דימי ורב יצחק ורבין פליגי מר אמר הכי אמרה ר' יוחנן ומר אמר לאו הכי אמרה ר' יוחנן אלא הכי אמרה ורב יצחק אסיר מאי דשרי רב דימי ורבין אסר אפילו מאי דשרי רב יצחק והלכתא כרבין וזה דעת הראב"ד ז"ל ואלו ואלו דברי אלהים חיים כי לכלם יש פנים בהלכה ומתוך לשון ר"מ ז"ל הבא אחר כך תבין בהלכות אלו:
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית:
כט[עריכה]
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית:
ל[עריכה]
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית:
לא[עריכה]
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית:
לב[עריכה]
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית:
לג[עריכה]
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית:
לד[עריכה]
עירה מן החבית כו' עד והיין נבלע בהן: כתב הראב"ד משום דאית ביה ציריא כמבוקעות דמיין עכ"ל: ואני אומר לשון הגמרא בכל אלו ההלכות פ"ב דע"ז וגם דבר זה פירוקא דרב פפא דפריק שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין ודברים פשוטים הם ואיני יודע מה בא הראב"ד ז"ל לחדש בלשון זה אלא אם רוצה לפרש שהצירייא היא בקיעה ממש ואע"פ שאינה עוברת והקפיד על לשון ר"מ ז"ל לפי שתלה הדבר בשאיבה וא"כ הוא אדרבה יפה כיון ר"מ ז"ל וכן קבלנו הפירוש כמוהו ולישנא דר"פ הכי דייק וה"נ משמע בעלמא גבי המניח פת חמה על גבי חבית:
לה[עריכה]
יי"נ שהחמיץ עד סוף הפרק. פ' בתרא דע"ז (דף ס"ז) :
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |