מאירי/חולין/פה/א

מאירי חולין פה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

המשנה השניה והכונה לבאר בה ענין החלק השני ר"ל במינין שכסוי הדם נוהג בהם באיזו שחיטה הוא חייב בכסוי ואמר על זה השוחט את הטרפה וכן השוחט ונמצאת טרפה השוחט לעבודה זרה השוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ חיה ועוף הנסקלין ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות אמר הר"ם פי' ר' מאיר אומר שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וחכמים אומרים לא שמה שחיטה והלכה כחכמים חרש שוטה וקטן ששחט ואחרים רואים אותה חייבים לכסות בינם ובין עצמם פטורים מלכסות וכן לענין אותו ואת בנו ששחטו ואחרים רואין אותם אסור לשחוט אחריהם בינם לבין עצמם ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמים אוסרין ומודים חכמים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים פי' מה שאמר פטורין מלכסות הוא גם כן דעת ר' מאיר אבל חכמים אומרים חייבים לכסות דם העוף או החיה ששחטו וכן אין שוחטין אחריהם אם קדם שום אדם ושחט אותו ואת בנו שחיטתן ספק ואפשר ששחיטתן גמורה וחייבין לכסותן בעוף ואסור לשחוט אחריהם בהמה ואפשר שהיא טרפה ואין חייבין לכסות ומותר לשחוט אחריו כמו שזכרנו לפי שהוא ספק החמירו חכמים אבל אצל ר' מאיר שחיטתם בינם לבין עצמם נבלה לכל דבריו בין לקולא בין לחומרא לפיכך אמר אין מכסין אחריהם לקולא והלכה כר' מאיר:

אמר המאירי השוחט ונמצאת טרפה שנמצא שאין השחיטה מכשרת הבשר לאכילה וכן השוחט לע"ז או חולין בעזרה ששניהם אסורין בהנאה וכן השוחט קדשים בחוץ כגון עולת העוף וחטאת העוף שיש בזה כרת או חיות של קדשי בדק הבית ויאסרו בהנאה כמו שכתבנו למעלה וחיה ועוף הנסקלין על שהמיתו אדם שהרי כל בעל חיים במשמע אלא שדבר הכתוב בהוה או שנרבעו ונגמר דינן וכלן אסורין בהנאה אם נשחטו לאחר שנגמר דינן כמו שיתבאר במקומו אע"פ שכל אלו אין השחיטה מכשרת לאכילה ר' מאיר מחייב בכסוי ששחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וחכמים פוטרין שאע"פ שלענין אותו ואת בנו פסקו כר' מאיר לקראה שחיטה לאיסור שחיטת השני אחריו בענין כסוי הדם מיהא פסקו כר' שמעון שאין כסוי אלא בשחיטה המכשרת לאכילה שנאמר אשר יאכל כל ששפיכת דמו מכשרת לאכילה וכן הלכה אלא שמ"מ לענין מוקדשין אם שחט כשהיא חולין ואחר כך הקדישה לבדק הבית חייב לכסות כמו שיתבאר בפרק שלוח הקן והשוחט ונתנבלה בידו או הנוחר והמעקר כל שכן שפטור מכסוי שאין כאן שחיטה כלל ואף ר' מאיר מודה בהן שפטור מלכסות:

חרש שוטה וקטן ששחטו אם אחרים רואין אותם הואיל ושחיטתם כשרה בכך חייבים אותם האחרים לכסות הואיל ואין לאלו דעת לכסות ואם כסו הם יראה לי שנפקעה מצות כסוי ואפי' חזר ונתגלה ואין מדמין אותה לכסתו הרוח:

שחטו בינם לבין עצמם הרי אין כאן שחיטה ופטור מלכסות וכן לענין אותו ואת בנו שביארנו ששחיטת הראשון מעכבת שחיטת השני אבל נחירת הראשון אינה מעכבת אם שחטו חרש שוטה וקטן ואחרים רואין אותם הואיל ושחיטתם כשרה אסור לשחוט אחריהם ואם אין אחרים רואים אותם ר' מאיר מתיר לשחוט ואע"פ שלדעתו שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה מ"מ לדעתו הואיל ורוב מעשיהם מקולקלים מן הסתם קלקלו בשחיטתם ולא יצאה הבהמה מחזקת איסורה והרי היא נבלה וחכמים אוסרין לשחוט אחריהם מן הספק שמא יפה שחטו אלא שמ"מ מודים הם שאין לוקין עליה והלכה בזו כר' מאיר לענין היתר שחיטת השני לכתחלה אבל לענין נבלה אינו כן אלא כל שלא נתברר לנו קלקולן שחיטתן מטהרת מידי נבלה וכן בכל שחיטה חוץ משחיטת נכרי:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

פרשו הגאונים שמאחר ששחיטה שאינה מכשרת אינה טעונה כסוי צריך לבדוק בסכין ובסימנין קודם כסוי שמא ימצא מקולקל ונמצא מברך לבטלה ויש אומרים שיכסה אחר שישחוט מיד ולכשיתברר לו שאינה נבלה יברך על הכסוי שאין צריכים לו לעובר לעשייתה כמו שיתבאר:

כל שקבלו חכמים גזירות שוות בשני פנים זה בכה וזה בכה ונמצא מחלקת בין שניהם אם האחת דומות שתי המלות זו לזו בלשון ובענין והאחרת אין שתי המלות דומות זו לזו אלא בענין ראוי לדון אחר הדומה לחברתה מכל וכל אבל אם אין שם אלא זו דנין אחריה ואין מפקפקין בקבלתה שהרי לענין נגעי בתים למדנו ביאה משיבה והענין הוא שבשעה שהכהן בא לראות את הבית ומוצא את הקירות שקערורות ירקרקות או אדמדמות מסגיר את הבית שבעה ימים וכתוב שם ושב הכהן ביום השביעי וראה הנה פשה וגו' וחלצו וגו' ואת הבית יקציע וגו' ועפר אחר יקח וגו' וזו היא שיבה שחולץ וקוצה וטח וכתוב אחר כן ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחרי חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח ובא הכהן והנה פשה ונתץ את הבית זהו סדר המקרא ואי אפשר לפרשו כן שאם ישוב הנגע אחר חלוץ וקיצה וטיחה אין אנו צריכין לפשיון אלא מאחר שחזר כלל נותץ הא למדת על מקרא זה ר"ל ובא הכהן והנה פשה שבענין אחר אתה צריך לפרשו והענין הוא שלא דבר אלא על שעמד בעיניו בהסגר ראשון שמסגירו שבוע שניה בלא חלוץ וקצייה וטיחה ובא הכהן ביום השביעי והנה פשה הייתי סבור ונתץ את הבית אלא שאנו מקישין ביאה לשיבה ומה שיבה האמורה בהסגר ראשון למדנו ממנה שהפושה בהסגר ראשון צריך חלוץ וקצייה וטיחה והסגר שני אף עמד בעיניו בראשון והסגירו שנית בלא חלוץ וקצייה וטיחה ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ומסגיר שלישית ולא נאמר ונתץ אלא על נגע החוזר אחר חלוץ וקצייה וטיחה והמקראות מסורסים כמו שהתבאר במקומו וכבר ביארנו פסק דבר זה במס' יומא פרק ראשון:

אחר שביארנו שהשוחט שחיטה שאינה ראויה לאכילה פטור מלכסות אי אתה צריך לפרוט על ששחט חיה טמאה או עוף טמא שאין כאן דין כסוי כלל ולא עוד אלא שאין שחיטתן מטהרתן מידי נבלה אבל שחיטת בהמה טהורה וחיה ועוף הטהורים אע"פ שאין השחיטה מכשרת האכילה כגון אלו הנזכרים במשנתנו שחיטתן מטהרתן מידי נבלה הואיל ודבר אחר גורם לה ליפסל ומ"מ נתנבלה בשחיטה הרי היא נבלה וכן שחיטת הנכרי כמו שהתבאר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף