מאירי/חולין/סא/א

מאירי חולין סא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורים ר"ל שנבחרו לקרבן מה תורים יש להם כל סימני טהרה ואינו דורס וטהור אף כל כיוצא בו טהור ולמדנו מנשר שכל שאין לו שום סימן מאלו טמא ומתורים למדנו שכל שיש בו ארבעה סימנים אלו טהור ואע"פ שמ"מ למקצתם לא למדנו שהרי כל שעוף בא במקצת סימנין מדקדוקו של נשר אתה מטהרו ומדקדוקו של תור אתה פוסלו לכל מי שאינו מכיר את הכתובים בתורה מ"מ כל שיש בו סימנין אלו הוא מתירן בלא שום היכר וכל שאין שם אחד הוא מחליטן לאיסור והיאך החליט לומר בסתם שסימני העוף לא נאמרו כלל כלומר שאין זה שאינו מכיר את הכתובים יכול להתיר מכח שום סימן או להחליט באיסור את שאין בו אחד מהם והרי יש הרבה שיכול להתיר בסימנין או להחליט באיסורם ותירץ לו שאף לדבריו הסימנין מיהא לא הוזכרו ואמר אחר כן תני ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור ופי' דבריו בשהוא בקי בכל אותם הכתובים בתורה ושזה אינו מהם וכל שנתברר לו בזה שיש לו סימן אחד של טהרה הן העדר דריסה הן אחד מן האחרים אף בדריסה לדעת קצת או בלא ידיעת דריסה לשטתנו ולדעת רוב מפרשים טהור וכל שכן אם בא בשנים או יותר שמאחר שאינו מאותם הכתובים בדין היה שלא לחזר אחריו בשום סימן שאין לך עופות טמאים אלא אלו אבל גזרת הכתוב הוא שאם נמצא בדרך זרות עוף שאינו מן הכתובים ולא ממיניהם בלא שום סימן טהרה שלא להתירו שלא יאכל דומה לנשר ואם לא כן נשר מיהא לא הוצרך ושאל אחר שאתה מזקיקו לכך מתורת נשר ליליף מתורים שנפרטו בהיתר אכילה הואיל ונבחרו לקרבן ואף לעוף שאינו מהם לא נתיר אלא בכולם וגירסת הספרים לשטה זו אם כן עופות טמאים דכתב רחמנא למה לי כלומר למה הזכיר אחד מהם בפרט יאמר סתם כל עוף טמא לא תאכלו והייתי למד טהרתם מתורים מדכתבינהו שמע מינה כל שאינו מהם מותר בסימן אחד ונמשך בשקלא וטריא כדרך הסוגיות ושאל וניליף משאר עופות טמאים ולא יאכלו אלא בשלשה סימנין והיה יכול לתרץ שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין אלא דעדיפא מינה תירץ ליה דאם כן עורב למה לי ושאל (ה) מעורב והשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ושאל מפרס ועזניה והשיב אם כן נשר למה לי אלא כל שמכיר בו שאינו מן הכתובים מותר בסימן אחד וצריך מיהא סימן אחד וזהו שכתב נשר לאשמועינן נשר הוא וכו' וכן לכל כיוצא בה הא כל דאיכא חד ואינו מהם אכול ושאל ואי לאו נשר הוה דייקת נמי הכי בפרס ועזניה לומר הני הוא דאית להו סימן אחד לא תיכול וכן לכיוצא בהם הא איכא תרי ואינו מהם אכול ולא תתיר אף באותם שאינו מהם אלא בשנים שעל כל פנים האחרון אתה מזקיקו לדרשא זו והא הוו להו שני כתובים ואין מלמדין לאסור הדומה להם אחר שאינו מהם ותירץ דסימנא דאיתיה בפרס ליתיה בעזניה ולא הוו שני כתובים דהא מיצרך צרכי שלא היה סימן אחד מלמד על חברו וחזר ושאל מכדי כ"ד עופות טמאים נינהו ואי אפשר דחד דבהנך ר"ל של פרס ועזניה ליתיה בחד מהנך והוו להו פרס או עזניה בהדי חד מאידך שני כתובים והיאך היה יכול ללמוד הימנו אף בשלא כתב נשר ותירץ כ"ד עופות טמאים וד' סימני טהרה הוו ואין גורסין תלתא הדרי בכלהו אלא תלתא איתנהו בכלהו ר"ל שבכל העשרים יש בהן שלשה סימני טהרה ופרס ועזניה לית בהו אלא חד חד והילכך לא הוו שני כתובים לא בהדי אידך דהאי חד והני תלת ולא חד בדחבריה דהא האי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ואם לאו נשר הוה ילפינא מניהו ושאל אם כן תורים דכתב רחמנא הואיל ולא למילף מניהו כתיבי למה לי דאי לגופיהו ולשרויינהו פשיטא שהרי אינו מהם ותירץ לקרבן כלומר ולמעט בכל עוף אחר והדר אמר רב נחמן היה בקי כו' כלומר ומכיר בזה שאינו מהם בסימן אחד טהור כדברי ר' חייא אלא שהוסיף לומר שאם אינו בקי בסימן אחד טמא מחשש פרס או עזניה בשני סימנין טהור והוא שיכיר עורב שאין לחוש עוד לא לפרס ועזניה דהא לית להו אלא חד חד ולא לשאר עופות דהא תלתא אית להו ומפני שהעורבים מצויים וניכרים אצלם אמרה כן ושאלו בה וניחוש שמא מין עורב הוא שהרי זרזיר וסנונית לבנה נאכלו בטעות ונודע אחר כן שהם מין עורב והעמידוה שיהא מכיר עורב וכל מיניו ובא אמימר לחלוק על רב נחמן לומר שאף למי שאינו מכיר בא בסימן אחד טהור והוא דלא דריס ר"ל שלא ידוע לנו שיהא דורס שאם נודע כן אין אחר הדריסה כלום הא מן הסתם לא חיישינן שהרי אין לחוש אלא לפרס או עזניה וליתנהו ביישוב ואחר כך נחלקו בקצת עופות הן לענין עצמם אם כשרים אם פסולים הן לענינים אחרים כמו שיתבאר לך מן הפסק אלא שאין אנו מכוונים עכשיו אלא לישב הסוגיא לשטה זו והוא שזה שאמר רב אסי שמנה ספקות הן פירושה זו שהתרנו בסימן אחד למי שאינו מכיר אם היה אותו סימן קורקבן נקלף ומצינו שאינו נקלף ביד אלא בסכין הרי הדבר ספק אבל אם לאחר שהונחה בשמש הוא מתרפה עד שנקלף ביד סימן גמור הוא ותרנגולתא דאגמא שראוה דורסת ואסרוה בת שלש סימנין היתה וכשהיו סבורים עליה שאינה דורסת היו מתירין אותה מכח ארבעה סימנין וכשראוה דורסת עשאוה משאר עופות ומה שאמרו שקטנאי וכתנאי מקום שנהגו שלא לאכול אין אוכלין ומחשש פרס ועזניה פירושה גם כן למי שאינו מכיר ואין בהם אלא סימן אחד ואסרוה במקום שפרס ועזניה מצויים כגון סמוך למדברות ושאר דברים שבסוגיא פשוטים הם והרי שנתישבו השמועות לשטה זו אלא שעיקר השיטה החוש מעיד לנו כנגדה שהרי הנץ משאר עופות הוא ודורס ואין בו אלא סימן אחד והוא אצבע יתרה וכן בת היענה אין לה סימן דריסה כלל ומצאו בה קורקבן נקלף אבל לא אצבע יתרה ולא זפק וכן בדיקת הרבה עופות מעידה כנגד שטה זו ומ"מ הם פרשו בנץ של תורה שאינו כמה שלועזין אותו ומ"מ מה הועלנו שהרי אי אפשר להיותם ממין פרס שהרי אינו מצוי ביישוב ומ"מ יש לומר שאין לו שום סימן טהרה ואין זה אצבע יתרה כלל שאף הנשר נאמר בו שאין לו סימן טהרה ואנו רואין בו אצבע זו עד שהוצרכו קצת רבנים לומר שאין זה נשר הכתוב בתורה כמו שאמרו בנץ ומ"מ לא הועילו כלום כמו שכתבנו אלא שאין זה סימן טהרה ואפשר שהנץ ממיני הנשר ויש מעידין עליו בשני סימני טהרה ומפרשים בו שהוא ממיני העורב אלא שאומרים כנגד שיטה זו שהרבה עופות דורסים שאין להם שלשה סימני טהרה ואין בכך כלום שמיני העורב אין להם מספר ושמא מאותו המין הם ואף כשיבאו בסימן אחד שמא ממין הפרס הוא ודחק ונכנס ואין לחוש בכך לשאינו דורס ותדע לקיים מה שכתבנו שגדולי המפרשים כתבו שאין אנו בקיאין באצבע יתרה ואף לא בזפק מפני שיש לקצת עופות כיס הקרוי גורגא שהיא במקום זפק ואין סימן טהרה מובהק אלא קליפת הקורקבן ביד ואף בפרס ועזניה כתבו שמא על מקומותיהם העידו ושמא עכשיו מצויים הם ולמה שכתבנו בחסרון בקיאותנו באצבע יתרה כתבו רוב מפרשים שהיא אצבע שאחורי הרגל בסוף הרגל ונקרא בלשון בני אדם אישפירון ויש מפרשים על אצבע היוצא מן השוק על אותו אצבע שבסוף הרגל שהזכרנו ויש אומרים שזה רוב עופות מצויים בה ומפרשים יתרה גדולה על הדרך שביארנו בנשמה יתרה והיא אמורה על אצבע האמצעית כלומר שיש להם שלש אצבעות והאמצעי הוא הגדול והנשר אין לו אלא שתים לפניו ואחת לאחריו ובדקו הזרזיר הנקרא אישטורניל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף כעורב ובסנונית הנקרא אירונדיל ומצאו בו אצבע יתרה וקורקבן נקלף ואף העוף הנקרא אווצטור וכן עוף הנקרא מילאן בדקו ולא מצאו בהם אלא אצבע יתרה וכן מצאו הענין בעוף הנקרא וולטור ואומרין עליו שהוא דיה:

השיטה השניה לקצת גדולי נארבונאה ופירשו שמשנתנו זו כללים כללים נאמרה ראשון שכל עוף הדורס טמא ואין בו בדיקה והשני שכל שיש לו שלשה סימני טהרה בידוע שאינו דורס ואין אנו צריכין לברר שאינו דורס והוא ששנינו בבריתא בגמרא רבן גמליאל אומר דורס ואוכל בידוע שהוא טמא יש לו אצבע יתרה וזפק וקורקבן נקלף בידוע שהוא טהור שכל שהוא בשלשה סימנין אלו בידוע שאינו דורס ודעתם בשאר עופות שכולם דורסים אלא שאין לאחד מהם אלא סימן אחד של טהרה זה בכה וזה בכה ולא נשתנו פרס ועזניה משאר עופות אלא שאחד מאלו סימן שלו שאינו דורס אין לספק בו אלא בפרס או עזניה והם אינם מצויים ביישוב ומכשירין אותו לא נתברר לנו אם דורס אם לאו אם בא בסימן אחד מספקין אותו בכל שאר מיני עופות וטמא בא לו בשנים מטמאין אותו מספק עורב ומיניו וחכמי הדורות כתבו להלכה אבל לא למעשה שכל עוף שהוא לבן גמור אין לחוש לעורב ומיניו שאין במין עורב כלו לבן וסנונית לבנה על שם כריסה נקראת כן ובדרש אמרו אם יעלה חמור בסלם ימצא דעת בכובסים אם ידור גדי עם נמר תדור כלה עם חמותה אם נמצא עורב כלו לבן תמצא כשרה בנשים:

בא לו בשלשה טהור לגמרי ככלל השנוי במשנתנו בידוע שאינו דורס וביאור הסוגיא לדעתם הוא שתחלה כלל במשנתנו כל עוף הדורס טמא ולשטה זו יכול היה לכלול שאינו דורס טהור אלא שזה אינו ניכר בכל עת וכן שהרבה פעמים טועים בה כמו שאמרו בתרנגולתא דאגמא חזינא דדרסא ומה ששאלו בה ולא והתניא וכו' הכל כמו שביארנו בראשונה וכן דברי ר' חייא כלם בבקי בהם כמו שביארנו וכן כל אותה שיקלא וטיריא ואין גורסין אם כן שאר עופות למה לי אלא אם כן עורב למה לי וחוזר ומקשה מעורב ומשיב אם כן פרס ועזניה למה לי ובאמת קשה לפרש לשטה זו למה פרט פרס ועזניה שהרי לדעתם אף שאר עופות אין להם אלא סימן אחד והוה ליה למימר אם כן שאר עופות טמאים למה לי אלא שאפשר לומר שכך היה דרכה של סוגיא כדי להקשות אחר כן טעמא דכתב נשר כו' ולאשמועינן דהואיל ודאיתיה בחד ליתה בחבריה לאו שני כתובים נינהו הא שאר עופות איפשר דהאי דאיתיה בהאי איתיה בהאי והוו שני כתובים והקשה מכדי כ"ד עופות טמאים הוו וכו' כמו שביארנו בראשונה ואין גורסין תלתא איתנהו בכלהו אלא תלתא הדרי בכלהו ופירושו שחוזרים חלילה בהם זה בסימן פלוני וזה בסימן פלוני והא דרב נחמן הוא שכל שאינו בקי טמא בסימן אחד מחשש שאר עופות ובשני סימנין טהור כל שיכיר עורב ומיניו הא בשלשה טהור בלא שום היכר ואמימר הכשיר בסימן אחד והוא דלא דריס כלומר כל שאותו סימן הוא שאינו דורס שאין לחוש בו אלא לעזניה וביישוב לא שכיחא ופליג אדרב נחמן שהיה פוסל בסימן אחד אף כשהוא שאינו דורס ושמנה ספקות הוא שהיה בהם שני סימנין אצבע יתרה וזפק ואלו היה הקורקבן נקלף היה טהור בלי ספק מכח שלשה סימנין אלא שפקפקו בסימן זה ונשארו שנים וחששו בהם לעורב ואף לדעת האומר שסימני העורב אצבע יתרה וקורקבן נקלף:

כבר ביארנו שמיני העורב מתהפכים בסימנין אלא שלכלם אינם אלא שנים או שמא היה להם בזולת הקורקבן סימן אחד וכשנסתפקו בקורקבן חששו לשאר עופות ואלו היה קורקבן נקלף היו מתירין מפני שברור היה להם שאינם ממין עורב ותרנגולתא דאגמא שאסרו משום דחזו דדרסא לא היה להם סימן טהרה בגופה אלא שהיו מוחזקים בה שאינה דורסת ולא היו מסופקים בה אלא במיני פרס ועזניה ולא שכיחי או שהיו לה שני סימני עורב והיו מוחזקים בה שאינה ממין עורב ועכשיו שראוה דורסת הכניסוה בכלל עורב ומה שאמרו בשקטנאי ואנתתאי לא היו דורסים ולא היה להם לחוש אלא לעזניה ולא שכיחא זו היא שטת פירושם והשמועות מסכימות בה יפה ואף בדיקת העופות מסכמת בה לפי מה שהעידו בה רבים אלא שהיענה מתנגדת בה שאינה דורסת ואי אפשר שלא להיותה אותה שהוזכרה בתורה שהרי סימן נתנו לה שאוכלת זכוכית וכן מצאנו בשלנו אלא שאפשר שאף תכונת הדריסה נעלמת וכן מפני שהיא כואבת שיוצאת ממקומה ושמא במקומה דורסת אלא שרגליה מ"מ רחבים ובעלי מחיצות כרגלי האוז אלא שאין לסמוך:

ויש לאחרוני הרבנים שיטה שלישית בענינים אלו והוא שפירשו במשנתנו שכל שיש בו שלשה סימני טהרה שטהור ודאי הוא שאינו דורס וכל עוף הדורס טמא בלא ספק ודעתם בשאר עופות שיש לכל אחד מהם שלשה סימני טהרה אלא שאינו דורס הוא אחד מן השלשה ואין לך דורסים אלא נשר ופרס ועורב ומיניהם נמצא שאם בא לפנינו עוף וברור לנו שהוא דורס טמא בלא ספק בא בשלשה סימני טהרה שבגוף טהור בלא ספק ודאי הוא שאינו דורס נתברר לנו שאינו דורס ואין לו שום סימן טהרה אין לספקו אלא בעזניה ומתוך שאינה מצויה מותר נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בשני סימני טהרה מטמאין אותו מספק שאר עופות נתברר לנו שאינו דורס ובא לו בסימן אחד טהור ואין לחוש בו לעורב אע"פ ששוה לו במנין הסימנין הואיל ואינו דורס וביאור השמועה לדעתם הוא שמה ששאלו והתניא וכו' הוא לגמרי כמו שפרשנו בשלפניה אבל מה שאמר ר' חייא עוף הבא בסימן אחד טהור פירושו אף למי שאינו בקי בהם ופירושה בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ואע"פ שבירורו רחוק מ"מ שכל שיתברר כן טהור ולעזניה לא חיישינן דלא שכיחא ושאל בה ליליף מתורים כלומר שלא להתיר אלא בארבעה והם גורסים ואם כן שאר עופות טמאים למה לי וכן תלתא הדרי בכלהו שיש בכלם ג' סימני טהרה ואחד מהם שאינו דורס ורב נחמן חלק עם ר' חייא לומר שאע"פ שבבקי בסימן אחד טהור על הדרך שפרשנו בשטה ראשונה בשאינו בקי אין סימן אחד כלום אע"פ שהוא שאינו דורס ומחשש עזניה אע"פ שהם מן הסימנין האחרים טהור הואיל ולא נתבררה בו דריסה ובלבד שיכיר עורב ומיניו שאם אינו מכיר עורב הואיל ויש כאן שני סימני טהרה שמא דורס הוא וממין עורב שמא אינו דורס והוא מן האחרים ואמימר בא לחלוק עם רב נחמן להכשיר באחד כר' חייא וביאר את דבריו דוקא בשאותו הסימן הוא שאינו דורס ושמנה ספקות לא היו דורסות והיה להם סימן אחד של טהרה ואלו קליפה בסכין אינה סימן יצאה מחשש שאר עופות שבעלי שלשה הם ומספק עורב שדורס הוא וטהורות ואם שמא היא סימן טהרה יש כאן שלשה סימני טהרה עם שאינו דורס והרי היא בחשש שאר עופות ותרנגולתא דאגמא בשני סימנין היו מתירין אותה מפני שיודעים היו שאינה בכלל עורב וכשדרסה החליטוה לאיסור שאין אחר הדריסה כלום זה היא שטתם ולשטה זו אתה צריך לפרש על העופות הדורסים כגון נץ וגס הנקרא פאלקו וכן מילא וגירפאלק והדומים להם שהם ממיני העורב או ממיני הנשר ואע"פ שהן כדברי נבואות מיני העופות מרובים כל כך שאין להרחיק דבר זה כל כך ואלו הן שלש שטות שבהלכה זו לקדמונים אע"פ שקצת מחברים הביאום בדרכים אחרים בקצת מקומות שכבר הגיהו עליהם קצת מפרשים ולדעת שלשתם נמצא לדברי הכל שכל עוף שנתברר שאינו דורס ואין לו סימן אחד או שאינו דורס וסימן אחד עמו איזה שיהיה כשר לדעת כלם ושאר הדברים במחלקת:

ראיתי מקצת חכמים שנסתפקו בסימני העורב יש מי שאומר שסימני טהרה שלו שאינו דורס ואצבע יתרה וממה שפירשו בזרזיר שאין בו זפק ובסנונית לבנה שקורקבנה נקלף מה שאין שני אלו בעורב כמו שפרשנו למעלה ואחרים אמרו אצבע יתרה וזפק וחכמי הדורות העידו בהם בבדיקה אצבע יתרה וקורקבן נקלף:

ולקצת גאונים ראיתי שהעידו שבדקו בהרבה מן הדומים לעורב ומצאום בסימנים חלוקים ונמצא לדעת ראשון על עוף הבא בשאינו דורס וסימן אחד עמו שיש לחוש בו בעורב ונמצא פשוט לראשונים להיתר לכל הג' שיטות ספק לאחרונים ואף לדעת הראשונים רוב הגאונים הסכימו שכל שאינו דורס וקורקבנו נקלף מותר בלא ספק ונסעדים בה במה שאמרו למטה עופות טהורים קורקבנן נקלף טמאים אין קורקבנן נקלף ועשו מזו הוראה מוחלטת והלכה למעשה ואע"פ שמ"מ אין זו ראיה שהרי החוש מעיד בקצת הדורסים שקורקבנן נקלף ועוד שאם הוא דוקא לא הוצרכנו אלא לסימן זה אלא שבודאי לא נאמר בדוקא אלא כאומר סימני טהרה אחד שבהם הוא קורקבן נקלף וכן אחד מסימני טומאה הוא בשאין הקורקבן נקלף אעפ"כ כל שנצטרף עמו שאינו דורס הם עשו ממנה הלכה למעשה בלא שום פקפוק אבל בצירוף סימן אחר לבד לא רצו לסמוך ומגדולי המחברים כתבו שאין אנו בקיאים באצבע יתירה איזה הוא שכל שהוא סומך עליו ובטוח בו כבשאר אצבעות אין זה יתר ופרשו מה שאמר ר' אליעזר במשנה שכל עוף החולק את רגליו טמא שהוא רומז לענין אצבע יתרה ואנו אין לנו לסמוך על זה וכן פירשו שאין אנו בקיאים בזפק שיש עופות שנעשה מגופם כיס אחד שקורים לה גורגא שעומדת לפעמים במקום זפק ואינה זפק ולא מצאנו סימן מובהק אלא קורקבן נקלף וכבר כתבנו דבר זה למעלה ולא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה והוא שמצורף לדעת זה מצאתי לקצת גאונים המובהקים שפירשו בענין זה שיטה רביעית והיא היא שטרחתי עליה בבדיקת כמה עופות ומצאתי כן והוא שעופות הטמאים אין המדה שוה בהם אלא בנשר ופרס ועזניה ועורב אבל שאר עופות יש מהן באחת ויש מהן בשנים ויש מהן בשלשה יש מהן דורס ויש מהן שאינו דורס אין הדבר שוה בהם אלא לענין קורקבן נקלף שאינו בהם אא"כ לעורב לדעת קצת נמצא שאם אינו דורס ובא לו בקורקבן נקלף מותר ואף בזו יש פקפוק למי שמפקפק בסימני עורב אלא שרבותי מנהיגים בה היתר גמור וכן הסכימו כל הגאונים ואף לפרס ועזניה ראיתי לגדולי המפרשים שכתבו הואיל ואין אנו מכירין אותם אין אנו יודעים אם מצויים אם אינם מצויים ויש לחוש בהם ומתוך הפוך הגרסאות וחלוף הידיעות הסכימו רוב הגאונים שבעל נפש לא יתיר אף כל שבא בארבעה סימנין אא"כ מסורת עוזרת לו:

היה עוף אחד נאכל במסורת במחוז אחד יש מי שאומר שסומכין עליו למקומות אחרים שלא לחנם קבלו אלו כך במסורת זקניהם ולאותם שקבלו שומעין אא"כ ראינוהו שדורס שאין אחר הדריסה כלום ואף הם מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בסוגיא זו אטו במנהגא תליא מילתא כלומר שאם הוכר לאלו במסורת ודאי אינו מן האחרים ולמה לא יאכלוהו האחרים שהרי לא נאסר להם מתורת קבלת מנהג אלא שלא קבלוה במסורת ואלמלא שמסורת של אלו מתרת אף לאלו היה לו לומר אין במנהגא תליא מילתא ומ"מ אינה ראיה דאיהו לישנא דמנהגא קשיא ליה דמנהגא בכי הא מילתא ליכא וכל שנמנע מלאכול אינו נמנע מצד מנהג אלא מצד העלמת כשרותו ואלו היו אוכלים במסורת היה להם לומר מקום שקבלוהו במסורת מותר ומ"מ לענין פסק נראה שיש לפקפק בדבר שיש הרבה מינין נראין דומין זה לזה מכל וכל ואין הדבר שוה בהם בכל מקום וכן הדבר מצוי תמיד ברבים:

קורקבן נקלף שאנו דנין בסימן טהרה דוקא בשנקלף ביד אבל אם אינו נקלף אלא על ידי סכין אין זה בדין קורקבן נקלף על ברור וחוששין לו מן הספק היה קורקבן זה חזק ודבק וכשמושיבין אותו בשמש הוא מתרפה ונקלף ביד הרי זה בכלל קורקבן נקלף:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף