מאירי/חולין/מז/א

מאירי חולין מז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היו שם שתי בועות ודבוקות זו בזו טרפה לא היה קירוב זה אלא מחמת נקב שבאחת ואם תמצא לומר שלא מחמת נקב היה אף הן מתוך עמידתן בדוחק זו אצל זו אי אפשר שלא תינקב האחת מדחק חברתה והעומד לינקב הרי הוא כנקוב היתה אחת ונראית כשתים דבוקות נוקבין ביניהן בקוץ או במחט ואם שופכות זו לזו וכל שכן אם מתרוקנת האחת בנקב חברתה אחת היא וכשרה ואם לא טרפה ולפי דרכך למדת שבועא אחת אינה אוסרת אלא אומרים שקרום התחתון ניקב ולא העליון וכן אפי' היו שם כמה כל שאין סמוכות זו לזו:

גדולי המפרשים אין גורסין כאן הני תרתי בועי דסמיכן אלא דסריכן כלומר שסירכא יוצאת מזו לזו וכיון דאיכא סירכא ודאי ניקבו ולמדו מכאן שאם יצאה סירכא מאונא לאונא עצמה או מאומא לאומא עצמה כשרה שלא נאסרו אלא במקום בועי מפני שהמוגלא עשויה לנקוב ויש חולקים הואיל ומ"מ אין זה מקום רביתייהו והאי דלא נקטינהו אלא בבועי יראה לי מפני שאין הדבר מצוי להתאחז סירכא באותו חלק עצמו שיוצא ממנה ומ"מ אנו נוהגין להתירה להדיא בלא שום פקפוק:

מקצת גאונים כתבו שאם נמצאת בועא בריאה ולא בתוכה אלא בשיפוליה כדבר הנוסף על הריאה ושלא ממנה אם נמצא חוט מבשר הריאה מקיפה הרי היא בתוך הריאה וכשרה ואם היא מכל וכל בשיפולי הריאה הרי הוא דבר היתר וכל יתר כנטול והרי היא כנקובה וטרפה וגדולי הדור מודים להם ולא יראה לי כן שהבועא עצמה קליפת הקרום העליון היא ואין זה דבר הנוסף ואף אנו נוהגים בה היתר פשוט:

סירכא היוצאת מן הריאה ונסרכת באיזה מקום טרפה חוץ ממקצת מקומות כמו שנבאר ומהו הטעם באיסור זה יש אומרים מפני שאין סירכא בלא נקב כלומר נקב היה שם ויצאה דרך הנקב ליחה ונעשית סירכא והיא זבה כל כך דרך הנקב עד שמתאחזת ומסתבכת באיזה מקום וכך מסורת בידינו אין עשן יוצא בלא חלון ואין סירכא בלא נקב וקצת חכמים מקשים על סברא זו היאך אנו מתירין סירכא תלויה הואיל ואתה אומר שמחמת נקב היא באה ומ"מ יראה לי שסירכא תלויה אינה באה דרך נקב אלא ריר בעלמא היוצא מן הדופן דרך פליטה שכל שבא דרך נקב אינו מניח זיבתו בעודו בלחותו עד שמסתבך ומתאחז ואין לומר שאם תניחנה תסתרך שהרי מוצאין אותה שכבר נתחזק חוט הסירכא ונסתלקה זיבתו ושמא תאמר אם אין סירכא בלא נקב מפני מה אתה מתיר סירכא היוצאה מאונא לאונא הסמוכה לה שהרי אם ניקבו טרפה תדע שטעם היתרן הוא מפני שהנקב כבר נסתם בסירכא המתאחזת ואין אנו חוששין שתפרק הסתימה הואיל ואינה נפרדת זו מזו בנדנודה ואע"פ שקרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום סתימת הסירכא חזקה יותר ויותר אבל כשמסתבכת בשאר מקומות נוחה להתפרק ואינה אלא כסתימת קרום והנקב חוזר לסורו ויש אומרים שאין חוששין לסירכא לומר שנקב היה שם אלא טעם האיסור הוא מפני שנקב העתיד לבא שהסירכא נוחה להתפרק וכשתתפרק תקרע על כל פנים קרום הריאה וכל העומד לינקב כנקוב דמי אבל סירכא היוצאה מאונא לחברתה או לדופן אין כאן סרך פירוק כלל וכשנסרכה למקום שאין הנקב פוסל בו אנו חוששין שתתפרק מצד הריאה ותקרע הקרום אבל כשיש מכה בדופן באומא לדופן מכשירין אותה הואיל ויש מכה בדופן יותר נוחה להתפרק מצד המכה הא למדת מ"מ שהסירכא אוסרת הן מחמת נקב של עכשיו הן מחמת נקב העתיד:

כבר ביארנו שהבהמה אחר שנשחטה בחזקת היתר עומדת ואם בא זאב ונטל בני מעין והחזירן מנוקבים כשר ואף בריאה כן וכמו שמצינו עליה בפרק זה שאם ניקבה במקום שיש לתלות ביד הטבח תולין בו ואמרו על זה דהא תלינן בזאב ומעתה אין אנו צריכין לבדוק בבהמה כלל אלא שאם נמצא הטרפות נאסור אותה ומ"מ חכמים הצריכו בדיקה בסירכות הריאה מפני שהיא עלולה בכך ועל זו אמרו בתלמוד המערב של יום טוב ראיית טרפה מדבריהם ובילמדנו מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכול לעמוד בנסיונך שעה אחת ואחד מבניך לוקח בהמה שוחט ומפשיט ורוחץ ובודק בריאה ואם נמצאת טרפה נמנע ואינו אוכל מעתה עלינו לבאר דין זה על השלמות לפי הסדר שנזכרו ענינים אלו בגמרא:

סירכא היוצאת מאונא לאונא הסמוכה לה והיא הנקראת בלשון תלמוד אונא לאונא כסדרן כשרה שנקב זה כבר נסתם בסירכא ואין כאן חשש פירוק הואיל ורביצתן זו על זו תמיד בלא נדנוד ואין אנו צריכין בזו לבדיקה אם היא עולה בנפיחה כלל אלא הרי היא כסתם ריאה שעולה בנפיחה אבל שלא כסדרן טרפה אע"פ שעולה בנפיחה וזהו לשון האמור עליהם לית להו בדיקותא וכן אפי' היתה הסירכא חזקה מראשה ועד סופה מהו כסדרן לענין זה שיוצאה הסירכא מחתוך של זו לחתוך של זו הסמוכה לה אבל יצאה מחתוך של זו לגבה של שניה הסמוכה לה או מגב זו לגב שניה הסמוכה לה או מחתוך של אונא לשיפולי הריאה או משיפולי אומא זו לשיפולי אומא אחרת או מזו לאחרת שאינה סמוכה לה אפי' מחתוך לחתוך הרי זו טרפה ואפי' עולה בנפיחה:

גדולי הרבנים מקילין לומר שכל שהוא מזו לסמוכה לה אפי' מחתוך לגב או מגב לגב כסדרן הוא וכשרה ונמצא לדבריהם שאין אונות שמצד שמאל צריכות בדיקה מחמת סירכא שמזו לזו שהרי אינן אלא שתים יש מי שהורה בהפך הדברים והפריז על מדותיו לומר שאף מחתוך לחתוך לא הותרה אא"כ עומדת בקו ישר אבל אם יוצאה מראש האחת לסוף האחרת לא וכן עד שתסתרך כלה מראש ועד סוף או רובה הא אם יש ביניהם פלוש קרוב הוא להתפרק אף מחתוך לחתוך שהרי מ"מ מתנדנדת היא מעט ואין דברים אלו כלום אע"פ שגדולי עולם אמרום ושנסעדו בה בדברי רבינו חננאל ולא עוד אלא שאף הם מביאים ראיה ממה שהם גורסים הני תרתי אוני דסמיכי אהדדי ואין גורסין דסריכן וסמיכן לדעתם פירושו לדעתם שדבוקות מכל וכל ועליה אמרו דכסדרן כשרה וזו אינה שאף לשון דסמיכן אפשר על ידי סירכא שהרי אף ריאה הסמוכה לדופן האמורה למטה פירושה על ידי סירכא כמו שיתבאר הילכך בין גדולה בין במועטת בין ביושר בין באלכסון כשרה ושלא כסדרן טרפה אפי' היתה מתחלה ועד סוף שאין שיעור לסירכא בין גדולה לקטנה:

אונא שנסרכה לאומא הסמוכה לה הרי היא כאונא לאונא כסדרן שאף האומא בתלמוד אונא היא קרויה ומה שנאמר בזו נאמר בזו וכשרה מחתוך לחתוך ואחרוני הרבנים החמירו בה הרבה עד שאמרו על המאכילן שהוא מאכיל טרפות ומפני שאין אומא בכלל האונות שהרי חמשה אוני אית לה לריאה אמרו ואי מנית להו לאומות שבעה הוו אלא שהם נכללות בתלמוד בלשון ריאה והאונות הוא שהותרו שעומדות במצר החזה אבל אונא לאומא לא שמאחר שהאומא עומדת בחלל רוחב הבטן מתנדנדת היא ואם לא כן היה לו להזכיר אונא לאומא ומ"מ לשטתנו עיקר הוראתו לשלא כסדרן שטרפה וכדקאמר לית להו בדיקותא ולא הוצרך ללמדה אלא באונות שמא הייתי דן בהם שמתוך שעומדות במיצר החזה לא תהא סירכא פוסלת בהם אף שלא כסדרן ומתוך כך הסכימו כל הגאונים להתירה בלא שום פקפוק ובלא שום בדיקה בעולם ולהוציא מדעת האומר דמדקאמר בשלא כסדרן לית להו בדיקותא בכסדרן מיהא צריך בדיקה אלא אין צורך לבדיקה כלל:

חמש אונות יש לה לריאה שלש לימין הבהמה והוא לימין הבודק כשהיא תלויה ברגליה ושתים משמאלה והוא לשמאל הבודק כשהיא תלויה ברגליה חסר מנין החמש אונות טרפה וכן אם נתחלף הדבר להיות שלש מצד שמאל ושתים מצד ימין טרפה שהרי חסרו מצד אחד ואין צד אחד משלים לצד אחר לא חסרו משום צד אבל הותירו או מצד אחד או משניהם אם היתה עומדת זו היתרה בשורת האונות כשרה ואין אומרין בזו כל יתר כנטול אחר שהדבר מצוי תמיד לא היתה בשורת האונות אלא מגבן טרפה אפי' דקה כעלה של הדס הא פחות מכעלה של הדס מותרת וכן כתבו גדולי המחברים וקצת גאונים כתבו עליה כל שעכשיו פחותה מכעלה של הדס אע"פ שאם נופחין אותה היא גדולה יותר מכשיעור זה ויש מחמירין אף בפחות מכעלה מפני שהם סוברים במה שנאמר כאן אפי' בטרפא דאסא טרפה דלאו דוקא אלא אף בפחות מכן טרפה ומ"מ מצינו כיוצא בו בברכות אבל לאחריו אפי' מיל אינו חוזר ודקדקו בה מיל הוא דאינו חוזר אבל פחות ממיל חוזר וכן בתשיעי של בתרא בענין סבלונות שלח מנה ואכל אפי' דינר אם מתה אשתו אינן נגבין ודקדקו בה דוקא דינר הא פחות מדינר לא ואמרו עוד שם פשיטא אפי' דינר תנן מהו דתימא אפי' פחות מדינר ודינר דקתני אורחא דמילתא הוא קמ"ל ואע"פ שזו אינה הלכה כמו שביארנו שם מ"מ נראה שכל שנאמר בו אפי' דוקא נאמר באותו שיעור ואין פחות ממנו במשמע:

לא היתה מגבה אלא מבפנים והיא הקרויה בתלמוד ביני ביני אף זו טרפה לא הוכשר כיוצא בזה אלא באחת הנמצאת בצד ימין והיא דומה לורד וקורין לה בלשון תלמוד אינוניתא דורדא מפני שרוב בהמות יש להם כך הא אם נמצאת שלא במקום הרגיל כגון שנמצאת מצד שמאל או שנמצאו שתים או שלש טרפה והרבה מן הגאונים מכשירין בשני אלו וראיה שלהם שהם תמהים במעשה שהוצרכו להתיר בתלמוד אינוניתא דורדא והרי אנו מוצאין שהיא בכל הבהמות ומתוך כך מפרשים שלא במקום הרגיל מצאוה או שמצאו בה שתים ואין כאן ראיה שודאי בהמות שלהם לא היו על דרך זה והרי אנו מוצאין בדברים אחרים שנוי בין בהמות שלנו לשלהם שהרי אמרו פרה בת שלש ודאי לכהן והרי אותן שלנו יולדות קודם לכן ומ"מ גדולי הראשונים (שבברצלונה) כתבו בשם רבנו האי להתיר בין באחת בין בשתים אלא שגדולי קדמונינו שבנארבונאה כתבו שאף המתירים לא התירו אלא בשיש להם כיס לא נמצאת זאת האונה כלל כשרה שהרי יתרת היא ויש מחמירין הואיל ועכשיו אנו רואים שכל הבהמות יש להם כך ובנארבונאה נהגו להתירה:

היתה שם אונא זו אלא שחסרו אונות הימין אין זו משלמת אע"פ שהיא יתרה הואיל ולא בשורתן עומדת ויש מכשירין וכן כתבוה גדולי המחברים ואף לחכמי נרבונאה ראיתי בחבוריהם שבנארבונאה נהגו בה היתר:

אונא זו הואיל ואינה בדרך האונות אין שם אונא שיאמר עליה שהיא כסדרה וכל סירכא שתצא מאונא זו ותסתרך לאיזה מקום אפי' לכיס שלה טרפה ומ"מ אם היו שם שתים לדעת המתירין בשתים ואינם סמוכות זו לזו ודאי כסדרן הוא וכשרה:

היתה דבוקה מכל וכל בכיס שלה בלא סירכא מנהג פשוט להתירה אבל אם יש בה שום פלוש הואיל ואינה דבוקה מכל וכל טרפה ואם נמצאת נקובה אע"פ שהכיס סותמה טרפה:

לא היתה לה כיס כלל חכמי צרפת התירוה ובאחת ויש אוסרים אף באחת מתורת יתרת שהרי אף בעיזי בריאתא אע"ג דאינוניתא אית להו דוקא בכיסיהו הא כל שיש בה חסרון כיס טרפה:

נאמרו למטה בסוגיא זו שני דברים בענין סירכא אחד בשמועת ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחין חוששין לה שעיקר הענין בסירכת אומא לדופן שהדבר תלוי בה ביש מכה בדופן ושניה בשמועת ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה שעיקר ענינה בסירכת אונא לדופן והרי אנו כותבין ענין פסק שלהם בכאן כדי שיהו עניני סירכות הריאה מבוארים כסדרן:

ריאה הסמוכה לדופן ר"ל סירכא שיוצאה מן האומא ומסתרכת לדופן אם יש מכה בדופן תולין בדופן וכשרה בלא שום בדיקה ואפי' ניקבה הריאה תולין נקיבתה בלאחר שחיטה ומצד הדופן אין כאן פסול שאפי' תאמר ניקב הדופן אין נקב פוסל בדופן ואפי' העלתה הריאה צמחין שיש לומר הרי יש גם כן מכה בריאה וראוי לתלות בה ולהחמיר כל שיש מכה בדופן תולין בה ואם אין מכה בדופן טרפה אפי' לא העלתה צמחין:

לא נתברר לנו יפה אם יש מכה בדופן אם לאו מביאים סכין שחדודה יפה ודק שלא יקרע קרום הריאה וקורעין במקום דבוקה בדופן ויזהרו גם כן שלא יחתך מבשר הדופן וכשנתפרדה הריאה מן הדופן אם יש מכה בדופן תולין בה וכשרה לא היתה מכה בדופן טרפה ואפי' לא העלתה הריאה צמחים ואין בדיקה מועלת בה כלל:

יש חולקים בקצת דברים שכתבנו מהם לומר שאף ביש מכה בדופן צריכה בדיקה ומהם שכל שהעלתה צמחים אף במכה בדופן אין לה בדיקה ומהם שאף בשאין מכה בדופן דיה בבדיקה וכלם בביאור השמועה דורשים ובאים ומתוך כך צריך להעירך בביאור השמועה לשטתנו והוא שאמרו ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה ופי' סמוכה בין בדבוקה בין בסרוכה שלשון סמיכה אינו אלא לשון משענת הן בדיבוק הן בסירכא ואמר שאין חוששין לה ומשום דתלינן בדופן ומעמידין הבהמה בחזקתה אף בלא בירור מכה העלתה צמחין חוששין לה הואיל ואין מכה ברורה לנו בדופן מר יהודה אמר זו כו' חוששין לה היכי עבדינן מייתינן סכינא וכו' כלומר אף בלא העלתה צמחין הואיל ואין מכה ברורה לנו בדופן חוששין לה ובודקין אותה וכל שאין מכה טריפה אף בלא העלתה צמחים וכל שיש מכה בדופן כשרה אף בהעלתה צמחים ואנו גורסין אי איתא מכה בדופן תלינן בדופן ואי ליכא מכה מחמת ריאה הוא ומה שאמרו רב נחמן בדיק לה בפשורי פי' כשהיה מסופק אם יש מכה בדופן אם לאו שלדעת בר שבא שהיה אומר מייתינן סכינא היו מעיינין בדופן קודם פירוק הריאה אם יש מכה בדופן הוא היה בודק הריאה בפשורי אחר שפירקוה כלומר אע"פ שהיתה מכה בדופן שהיה נופח את הריאה ואם היו המים מבצבצין בזה טרפה ואין הלכה כמותו ולא כרב יוסף אלא כאבימי וכבדיקת רבין בר שבא ומ"מ יש מפרשים בדיק ליה בפשורי קודם פירוק הריאה שלא היה מפרידה בסכין אלא שהיה בודק בפושרין ר"ל שהיה שופך מים פושרין על הרירין הסרוכים לדופן כדי שתפרד הריאה בכך מעל הדופן בלא חשש שום קריעת קרום ויבדקו אחר כן בדופן הילכך כל שנתברר שאין שם מכה כגון שהסירכא דקה ונראית סביבותיה הבשר בריא טרפה אף בלא העלאת צמחים התברר שיש שם מכה כגון שיצאה המכה חוץ לסירכה כשרה אף בהעלאת צמחים לא נתברר כגון שהיתה הסירכא גדולה ורחבה ואין מכה יוצאה לחוץ מפרכין את הסירכא ובודקין את מקומה על הדרך שכתבנו:

זהו המיושר שבשמועה לדעתנו ושעליו פסקנו מה שכתבנו ויש מחליפין גרסאות ופירושין וזה עקר ופי' השמועה באומא לדופן והוא ששאלו בה בסמוך והא אמר רב נחמן ניקבה ריאה ודופן סותמתה כשרה ואינה מצריכה שום בדיקה שאף בשאין מכה בדופן הוא אומר כן ותירץ ההיא במקום רביתא ר"ל אונא לדופן וזו שמזקיקין למכה באומא שעומדת ברחב:

גדולי האחרונים כתבו והם נעזרים בה בדברי הראשונים שאם היתה מכה בדופן אלא ששיעורה מועט וסירכא זו רחבה ונמצא מקצת סירכא במקום המכה ומקצתה שלא במקום מכה הרי אנו טורפין אותה מצד קצת הסירכא שאינה במקום מכה ואיני מודה בזו שכל שנגלה לנו במקצת המקום שיש בו מכה אף סביבות שלה יש לנו לדון בכך אלא שאין המכה נגלית עדין ומתוך שהסירכא יצאה ממקום המכה לא היה מקום לליחה לצאת כלה דרך שם ונתפשטה להפלט בסביבותיה אע"פ שלא נתברר שם מקום מכה עדין:

מקצת גאונים כתבו שסירכא היוצאת מן הריאה לכל מקום שאין הנקב פוסל בו כגון בחזה ובגרגרת ובשמנינות הלב ובטרפשות ובכיוצא באלו הרי הם כמי שנסרכה בדופן ואם יש מכה בהם תולין בהם וכשרה וכן כל שלא נתברר בודקין אותה בדרך שכתבנו שלא נאמר לית להו בדיקותא אלא בששני ראשי הסירכא נאחזין במקום שהנקב פוסל כגון תרתי אוני דסריכן אהדדי דאי אינקיב האי טרפה ואי אינקיב האי טרפה כלומר והרי על כל פנים ניקב האחד אבל כשראשה האחד מתאחז במקום שהנקב פוסל בו ויש בו מכה תולין בו והרי אין הנקב פוסל כמו שביארנו בדופן וחכמי הדורות חולקים לומר שלא נאמר לתלות אף במקום מכה אלא בדופן מפני שהדופן קשה להסתרך שם ליחה שמחמת הריאה ומתוך כך במקום מכה תולין שהסירכא יצאה משם ונסרכה בריאה שהיא נוחה להתאחז שם אבל שאר מקומות שנוחים להסתרך לריאה כמו שהריאה נוחה להסתרך להם חוששין לריאה אף ביש מכה במקום שנתאחז בה:

זהו דין היוצא מן השמועה הראשונה אבל דין היוצא מן השמועה השניה הוא שכל סירכא היוצאה מגב האונות ומסתרכת אל הדופן אפי' לא היתה מכה בדופן ואפי' היתה מכה בריאה כשרה ואינה צריכה בדיקה כלל אף על פי שודאי ניקבה אין סירכא זו מתפרקת כלל לעולם שהרי עומדות במיצר החזה אצל הדופן רבוצות בלא נדנוד גדול:

היתה סירכא זו יוצאה באלכסון והולכת מאונא לדופן שכנגד האומא מגדולי המפרשים מפקפקים להחמיר ולא יראה לי כן שאלו כן לא היה התלמוד נשמט לפרש כן ושלא לכלול שכל אונא לדופן כשרה אין הפרש בהיתר זה בין שנסתבכה סירכא זו לבשר שבין הצלעות לנסתבכה לצלעות עצמן אע"פ שאין סירכא שעל הצלע מתדבקת כל כך כסירכא שעל הבשר ומה שאמרו דסביך בבשרא כלומר לאפוקי סביך בגרמא אינה הלכה שאף העצם יש עליו קרום ובשר שהסירכא מתאחזת בו יפה ויש מפרשים שלא בא למעט סביך בגרמא אלא למעט כשאין שם סירכא כלל שאין אומרין בנקב לבד שיהא הדופן מגין עליה ומ"מ גדולי המחברים פסקוה שכל שלא נסתבכה בבשר אין זה דבוק חזק וטרפה:

נסתבכה בעצם ובבשר כשרה אף לדבריהם ויש מחמירין ויראה כדעת ראשון להתיר בכלן הא אם היתה אונא נקובה ואין סירכא יוצאה הימנה טרפה שאין אומרים שהדופן מגין עליה כמו שכתבנו ויש מתירין מפני שהם גורסים ניקבה הריאה דופן סותמתה וכשרה ואין זה כלום ועיקר הגירסא ודופן סותמתה כלומר שנאחזה הסירכא ממנה לדופן:

יצאה סירכא מחתוך האונא לדופן או משיפולי האונא לדופן וכל שכן מפנימיות האומא לדופן טרפה לא נאמר שהדופן מעמידתה אלא כשיוצאה מגב האונא לדופן ומה שאמרו מקום רביתה היכא מקום חתוכא דאוני פירושו מקום שורת האונות ויש מתירין אף ביצאה מגגה ר"ל מראשה והוא ממקום שכלה כלפי השדרה שכל שהותר באונא הותר בכל שכנגדה עד השדרה שאף זה מקום רביתא הוא:

הסירכא היוצאה מן האונא ויש אחרת יוצאה מן האומא ושתיהן הולכות לדופן אלא שהן נעשות אחת קודם שיתאחזו בדופן ואחר דבוקן מתאחזת בדופן ואין מכה בדופן מדין הלכה יראה לי שטרפה היא מצד סירכת אומא לדופן אבל גדולי המפרשים הקלו בה לדון בה אחר הרוב ואם רוב סירכא יוצאה מן האונא תדון בדין אונא לדופן וכשרה ואם רובא מן האומא תדון בדין אומא לדופן וטרפה שעיקרה אחר הרוב וכן הדין והענין בדברים אלו שאם יוצאה סירכא מן האונא שמתפצלת לשני צדדין אחד לדופן שהיא כשרה ואחד לגרגרת או לאחד מן המקומות הפוסלים שאם רובה נסרכת לדופן כשרה ואם רובה לגרגרת טרפה ומחצה על מחצה דנין כרוב להיתר מצד חזקתה ונסמכין בה בשם גאוני ספרד:

סירכא היוצאה מאיזה מקום שבריאה ואינה מסתבכת למקום אחר אלא שעומדת תלויה והיא הנקראת בלשון גאונים סירכא תלויה הסכימו רוב גאונים להתירה אלא שמגדולי המחברים משיירים בה שתבדק אם עולה בנפיחה אם לאו ויש מקומות שמחמירין בה ומנהג פשוט אצלנו להתירה אף בלא בדיקה אפי' ראינו כנגדה סירכא אחרת בדופן או באיזה מקום הפוסל והדברים נראין שנתפרקה ממנה כשרה סופה הוכיח שאינה סירכא ודאית כמו שכתבנו למעלה:

סירכות אלו אין הפרש בהן בין גסה לדקה בין חזקה לחלושה אלא כלן טרפות מדין הלכה אלא שמגדולי המפרשים כתבו שאם הסירכא נימוחה כשאדם ממשמש בה אין זו סירכא אלא ריר בעלמא וכשרה אלא שהחכמים שבאו אחריהם לא ראיתי שיהו נוהגין בה על דרך אחד אלא מהם שלא התירו אלא במשמוש פעם אחת ומהם בשלש ומהם בשבעה ואף לקצת חכמי נארבונאה ראיתי שכתבו בלשון זה רשאי הבודק למשמש בסירכא הרבה שמא ריר הוא ונימוח במשמושו ובלבד שיזהר לעשות בנחת שלא יעקור אותה ועוד ראיתי להם שבשעה שבאין למשמש מעבירים אצבעותיהם על עפר שבקרקע כדי להעביר חלקות שבהם שהחלקות שבהם מונע את הריר מלהמוח ומתוך זה נהגו בכך לנחר אצבעותיהם ומתוך שלא כתבנו מזה רמז בתלמוד הייתי חוכך בדבר הרבה עד שנתברר לי מפי בודק מומחה שכל סירכא ודאית אפי' דקה כחוט השערה כל עוד שאדם ממשמש בה היא יותר חזקה ואע"פ כן אני רגיל להזהיר את הבודק שלא להרבות בכך ואף מה שנוהגין בו שיהו ממשמשין בדרך שלא יהו מושכין ועוקרין ועל זה נאמר ויראת מאלהיך בחדושין מובהקין מצאתי עדות שגדולי המפרשים היו מתירים לטרוח בזה מאד:

הריאה שניקבה ולא יצא סירכא ממנה אלא שנתקרשה הליחה על הנקב ונעשה קרום אינו קרום וטרפה אפי' בגב האונא העומד אצל הדופן וכן חלב טהור אע"פ שאמרו בו שסותם לא נאמר כן בריאה מפני שהחלב רחוק ממנה ואינו עומד ממש על הנקב ואע"פ ששומן הלב עומד לגמרי על הלב הרי חלב הלב אינו סותם מפני שהוא עשוי ככובע כמו שיתבאר:

ממה שכתבנו בסירכת האונות מזו לזו שלא כסדרן ומאומא לדופן ואין מכה בדופן שהם טרפות אתה למד לכל מקום שתאחז הסירכא לשם מן הריאה שהיא טרפה ואחר שכן למדת מכלל דברינו שכל סירכא היוצאה מן הריאה אם היא אונא לאונא כסדרן או אונא לדופן או אומא לדופן ויש מכה בדופן כשרה על הצדדין שביארנו הא כל שאר סירכא היוצאה מן הריאה מאיזה מקום שבה ותסתרך לאיזה מקום הן בריאה עצמה למקום שאינו סמוך לה כמו שביארנו הן לחזה הן לשומן של חזה או לשומן הלב או לטרפשת הלב והוא שומן שהלב נחבא בו ושומן הלב הוא שומן אחר שבו או לכבד ולטרפשא שלו שקורין לה איבדיש או לגרגרת או לשומן הגרגרת או לקנה הלב או לשמנינות הסמפון שבין שתי האומות שקורין לו קורדאנינא או להרת שקורין ארמילאש או לטרפשא של עינוניתא או לדופן טרפה וגדולי המחברים מתירין בסירכא היוצאה מאונא לחזה ואף רבותי נוטים בה מפני שאף הוא מקום רביתא:

שאר מקומות שהנקב פוסל בהן כגון הושט וכיוצא בו שראינו על דרך הזרות סירכא יוצאה ממנו ומתאחזת לאיזה מקום אין משגיחין לאוסרו כלל לא נאמר דין סירכא אלא בריאה שהיא מעיין נובע לכל זוהמא ולכל ליחה הא אם יצאה מן הלב לשומן שבו או בכל מקום שלא בריאה וכן אם יצאה מן הכבד לטרפשא או למקום אחר שלא בריאה כשרה ויש טועים בזו ואין דבריהם כלום:

מקצת הגאונים כתבו שאם האומה כולה דבוקה מגגה ר"ל אחורי הריאה בשדרה והיא הקרויה אצלם פולומונאדאה כשרה שכך היא בריתה וכן אם האומה כלה דבקה בצלעות ומ"מ אם היה שם שום פלוש טרפה ויש מחמירין אף בלא פילוש אא"כ האומא והאונין דבוקות מגגן בשדרה מכל וכל או שכלם דבוקות בדופן עם הצלעות מצד אחד או שכלם דבוקות משני הצדדין בלא פלוש וקורין לה גם כן פולמונאדה שאין כאן פירוק ואם היה שם פלוש טרפה וכן המנהג בנארבונה ואף גג האונין הסרוך לשדרה בלא פלוש ובלא האומות אע"פ שהוא מקום רביתה יש אוסרים מפני שאע"פ שיש לומר שהוא מקום רביתייהו הואיל והריאה מכבדת למטה כלפי קרקע נוחה היא להתפרק יותר מכשנסרכה עם האומות בשדרה או לבדן בצלעות הן מצד אחד הן משני הצדדין ויש מתירין מטעם מקום רביתה וכן נהגו בה רבותי ואף לדברי האוסרים דוקא מן הגג אבל מצדדין שעל החתוך אין פקפוק בהיתרן שאין לחוש לכובד הריאה אלא מן הגג אע"פ שהדבוק הוא ממקום החיתוך ולמעלה בגובה הצלעות סמוך לשדרה:

גדולי הנשיאים שבנארבונה היו נוהגים לומר שכל סירכא מן הסירכות הפוסלות שהיא רחבה כרחב גודל אינה מתפרקת וכשרה וקורין אותה דבק וכן אם סירכות הרבה עולות ממקום אחד הואיל ושיעורן כרחב גודל מפני שהם מפרשים בשני השמועות שהזכרנו שמה שהקשו דרב נחמן אדרב נחמן הוא לחומרא שתחלה אמר סמוכה לדופן אין חוששין לה ופירושו אף בסירכא והקשו ומי אמר רב נחמן דאפי' סירכא תהא ניצולת בדופן והא אמר ניקבה ודופן סותמתה ולשון סותמתה משמע סתימה גדולה וזהו הדבק ותירץ דראשונה דקאמר אין חוששין לה אף בסירכא במקום רביתא והאחרונה שאינו מכשירה אלא בדבק שלא במקום רביתה ואע"פ כן כשרה בדבק ומעתה אף הדין כן לכל שאר הסירכות שבמקום הפוסל ופוסקים כמותו בשתיהן וכן היו נוהגים בכלל היתר זה כל שהסירכא קצרה באורך עד שאין בארכה מלא רוחב גודל אע"פ שאינה רחבה שכל אלו לדעתם אין עשויות להתפרק ושתיהן בכלל דבק והיו גדולי הנשיאים המובהקים שבהם אוכלים מהם אלא שלא הודו להם חכמי העיר וזקניה ואע"פ כן לא היו נמנעים מלאכול עמהם בכליהם וקצת רבותי אע"פ שהיו נוהגין לאסור את הדבק היו חוככים להקל בדבק כפול והוא כשהיא רחבה כרחב גודל וקצרה באורך בפחות מגודל אלא שאע"פ כן לא רצו להורות בה למעשה ומ"מ כולם היו נוהגים היתר פשוט בשיפולי האומא שנסרכה בין לדופן בין לטרפשא באותו מקום ובלבד שלא יהא בה פלוש ונותנין טעם לדבריהם שאפי' יהא אדם נופח את הריאה השיפולים אין זזין ממקומם ואין הסירכא מתפרקת ואחר שכן אינו אלא כבשר ודוקא במקום חדוד השיפולים:

סירכא היוצאה מן האונא לדופן אלא שיש באונא בועא וסירכא זו יוצאה מאותה בועא מגדולי המפרשים אסרוה ולא מצינו באיסורה ראיה מספקת ועל דרך זה בעצמו אסרו סירכא תלויה היוצאה מן הבועא מפני שהבועא מעידה עליה שניקבה:

סירכות היוצאות לחזה שאסרנו יש מי שאומר ששיעור ארך חזה לענין זה הוא חזה הניתן לכהנים שהוא למעלה עד הצואר ולמטה עד הכרס וחותך שתי צלעות הקטנות שבצד הצואר וסמוכות לחזה עמו אילך ואילך ויש מפרשים בו עד מקום אותן הצלעות הקטנות שהוזכרו ולא עד בכלל הא כל הצלעות אף אותם השתים בכלל הדופן הם שלא אמרו ליתנם לכהנים אלא דרך עין יפה ולענין שיעור הרחב מצאתי מהחוט ולהלן שקורין ווינאה שהוא למעלה מן הסחוס שקורין קורויישידנר עד פי החזה נקרא חזה ומשם ולהלן כלפי השדרה נקרא דופן והוא הוא השיעור בשמנינותא דחזה אבל משם ולהלן כל שמנינות החזה התלוי על הצלעות פירשו מגדולי המפרשים שהוא נידון כדופן וכשרה:

אחר שביארנו מה שנודע לנו בדין הסירכות הרי אנו חוזרין לשאר ענינים שבדיני מראות הריאה על סדר שנזכרו בגמרא כמו שייעדנו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף