ליקוטי מוהר"ן/מז

ליקוטי מוהר"ן מז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה מז. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה מז, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/מז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה ואכלתם אכול ושבוע והללתם וכו': (יואל ב)

מי שהוא משקע בתאות אכילה, בידוע שהוא רחוק מאמת, ובידוע שדינים שורין עליו. גם זה סימן על דלות. גם יבוא לידי בזיונות ובושות, כמו שכתוב (תהלים יב): כרם זלת לבני אדם – כיון שנצרך אדם לבריות נשתנה פניו ככרום (ברכות ו:).

ודע, מי שהוא משבר תאות אכילה, הקדוש־ברוך־הוא עושה על ידו מופתים. כי אמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות כ:): כתיב: אשר לא ישא פנים, וכתיב: ישא ד' פניו אליך. אמר הקדוש־ ברוך־הוא: איך לא אשא להם פנים, אני אמרתי: ואכלת ושבעת וברכת, והם מדקדקין על עצמן בכזית ובכביצה. נמצא, שנשיאות פנים הוא על־ידי שבור תאות אכילה.

וזה פרוש (דברים לא): והסתרתי פני והיה לאכל, פרוש על־ידי תאות אכילה הוא מסתיר פנים. והארת פנים, הוא תקון ו"אמת", בחינת יעקב, כמו שכתוב (מיכה ז): תתן אמת ליעקב. והוא בחינת תפלין, כי יעקב הוא תפארת, כלליות הגונין, בחינת תפלין הנקראים פאר, כמו שכתוב (יחזקאל כד): פארך חבוש.

ועקר עשירות בא מאמת, כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (שבת קד): קשטא קאי. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה (פסחים קיט): ואת היקום אשר ברגליהם – זה ממונו, שעליו קאי.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (ברכות כד): והיו חייך תלואים – זה התולה תפליו. גם אמרו (מנחות קג:): זה הקונה תבואה מן השוק; הינו שהדלות בא על־ידי פגם התפלין, על־ידי פגם של אמת:

ב

וארץ ישראל, שעקר קבלתה מבחינת יעקב, כמו שכתוב (בראשית לז א): וישב יעקב בארץ, בשביל זה, נקראת ארץ החיים (זוהר ויקרא דף מה:), כי תפלין נקראים חיים, כמו שכתוב (ישעיה לח): ה' עליהם יחיו.

וזה שבחה: אשר לא במסכנות תאכל בה לחם (דברים ח ט). כי לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות, ולא מחמת חסרון תאוה לתענוגים אחרים, אבל אם היה לו שאר מאכלים, לא היה אוכל לחם לבד. וזה שבח ארץ־ישראל, שלא מחמת עניות תאכל לחם, אלא מחמת שבור ובטול תאות אכילה. כי היא מקבלת הארה והשפעה מבחינת תפלין, מבחינת יעקב, מבחינת אמת, שמשם בא עשירות. נמצא מה שתאכל לחם לבד, לא מחמת מסכנות, אלא מחמת שבור תאות אכילה.

וזה פרוש (במדבר יג לב): ארץ אכלת יושביה; פרוש שהיא מקבלת שפעה מבחינת יעקב, כמו שכתוב: וישב יעקב בארץ.

וזה פרוש: כי היא שמלתו לעורו – דא עור של תפלין (תיקונים תיקון סט דף צא:). שבה נכנס בחינת תפלין:

[לכאורה אין לזה פרוש, מה חבור יש לענין זה למה שכתוב למעלה. אך נראה כונתו הקדושה, כי למעלה מבאר, שעל־ידי תפלין, שהוא בחינת אמת, בחינת יעקב, שזוכין על־ידי שבירת תאות אכילה, על־ידי־זה נצולין מדלות ועניות כנ"ל. וזהו מה שהביא מקרא זה, כי היא שמלתו וכו' לענין זה.

פרוש, כי מקרא זה נאמר על העני והאביון: כי היא כסותה לבדה היא שמלתו לעורו. ומרמז על עניות השכינה בגלותא, שמשם עקר העניות של ישראל בגלות, כמבאר בתקונים (שם).

וזהו: כי היא כסותה וכו' היא שמלתו לעורו – דא תפלין. הינו שהתפלין הם עקר השמלה המגנת על ענית השכינה וכנסת־ישראל, כי תפלין מבטלין הדלות. כי עקר השפע והעשירות נמשך על־ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת אמת, בחינת תפלין.

כך נראה לי לפרש.]

וזה פרוש (דברים יא טו): ונתתי עשב – דא ע"ב שין (תיקון נ"א וזוהר בראשית דף כה:), דא כלליות הגונין. בשדך לבהמתך – כשתשדד את הבהמיות, אז יתגלה כלליות הגונין, כמו שכתוב: ישא ד' פניו אליך:

ג

וכשפוגם באמת, בכלליות הגונין, אזי נעשה מכלליות הגונין בושה, ובא עליו בושה, הינו עניות. כמו שכתוב: כרם זלת לבני אדם, נשתנה פניו לכמה גונין, ככרום:

ד

ואנחנו בני ישראל מקבלין השפע דרך ארץ ישראל. ושפע ארץ ישראל, היא הארת פני יעקב, הארת התפלין. ובשביל זה כתיב בה, (בראשית מט כא): הנותן אמרי שפר; כי שפר זה בחינת פאר, בחינת תפלין, הינו, שהיא נותנת לנו אותיות הארה שקבלה מתפלין.

וזה פרוש (קהלת ט ט): ראה חיים עם אשה. הנותן אמרי שפר – ראשי־תבות אשה. וזה: ראה חיים דיקא, כי תפלין נקראים חיים. וזה: נפתלי אילה שלוחה וכו', נפתלי אותיות תפלין:

ה

וכשאנו אוכלים שפע אמת הבא דרך ארץ ישראל, ואחר כך אנו מדברים הלולו של הקדוש־ברוך־הוא בזה הכח, אזי נעשה שמים וארץ חדשה. כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (הקדמת הזוהר דף ה.): לאמר לציון עמי אתה – אל תקרי עמי אלא עמי, בשתפי וכו'. כי שמים החדש נעשה על־ידי הארת פני יעקב, והארץ החדשה נעשה על־ידי ארץ ישראל, שהולכת השפע דרך ארץ ישראל;

נמצא, שברא עכשו שמים ומזלות אחרים; נמצא, שמשנה הטבע שהיה מטבע במזלות הראשונים, כי עכשו נעשה מזלות חדשים. נמצא, שעל־ידי שבור תאות אכילה, נעשה מופתים ופלאות:

ו

גם זאת התורה כתבתי מתחלה בעצמי, ונמצאו בה כמה דברים מבארים יותר. גם סיום פרוש המקרא "ואכלתם" נחסר כאן בלשונו הקדוש, ומה שחסר זה גלה זה וכו', על כן העתקתי גם נסחא זאת שכתבתי בעצמי. וזהו:

ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם וכו' –

כי מי שיצא מתאות אכילה, יכול להיות איש מופת. ומי שהוא משקע בתאות אכילה, סימן שהוא שקרן. וכן אפלו איש צדיק שכבר יצא מהתאוה, ונפל ממדרגתו ונפל לתאות אכילה – סימן שיצא שקר מפיו. וכן מורה גם כן שיש דין עליו למעלה, וגם הוא סימן עניות.

והענין, דהנה כתיב (דברים ח י): ואכלת ושבעת וברכת; ולכאורה, מזה טענת היצר הרע לאכל ולשבע למלאת נפשו, ואחר־כך לברך את ה'. אך באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כ:): כתיב: אשר לא ישא פנים, וכתיב: ישא ה' פניו אליך וכו', וכי לא אשא פנים וכו', שאני אמרתי: ואכלת ושבעת וברכת, והן מדקדקין על עצמן מכזית ועד כביצה.

וזהו רמז נפלא: אם ישראל מדקדקין לבלי לאכל הרבה, רק מכזית ועד כביצה, אזי הם בבחינת: ישא ה' פניו; ואז יש נשיאות פנים. אך להפך, חס ושלום, מכלל הן וכו'; כי כאשר הם משקעים בתאות אכילה, אזי הסתרת פנים, חס ושלום. וזהו (דברים לא יז): והסתרתי פני והיה לאכל; כלומר, אם הם משקעים בתאות אכילה, אזי: והסתרתי פני, חס ושלום.

והנה נשיאות פנים הוא בחינות אמת, כמבאר בכונות על שלש־ עשרה מדות, תקון אמת הוא הארת פנים, וזהו שאמרנו, כי המשקע באכילה הוא רחוק מאמת, כי הוא בהסתרת פנים, שהוא מדת אמת כנ"ל:

ז

והנה כל העולם כלו נזון משפע של ארץ ישראל, כידוע. וארץ ישראל בעצמו מקבל השפע מן אמת, שהוא מדת יעקב, כנאמר (מיכה ז כ): תתן אמת ליעקב;

והוא מדת תפארת, שהוא כללות הגונין. והוא בחינות שמים, אש ומים, שהוא גם כן כללות הגונין.

וזה מרמז בתורה (במדבר יג לב): ארץ אכלת יושביה. דקשה, הן אמת שהמרגלים הוציאו שקר מפיהם, אך איך נכתב שקר שלהם בתורה שהיא אמת, ובהכרח, שבדברים הללו נרמז בהם דבר אמת.

ויש לרמז הנ"ל: ארץ אכלת, כלומר שאכילתה והשפעתה הוא מבחינות יושביה, שהוא בחינות וישב יעקב, שהוא מדת אמת כנ"ל.

והוא גם כן בחינות תפלין, שנקראים פאר, שהוא מדת יעקב.

ח

ועל כן נקראת ארץ ישראל: אילה שלוחה הנותן אמרי שפר; כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, כלומר: ארץ ישראל היא אילה שלוחה לבשל פרותיה, והשפעתה הוא ממדת אמת, שהוא בחינות תפארת, בחינות תפלין. והינו: הנותן אמרי שפר, כי שפר הוא לשון פאר, שהוא בחינת תפלין. ויש לרמז: נפתלי הוא אותיות תפלין:

ועל זה יש לרמז גם כן (קהלת ט ט): ראה חיים עם אשה; כי אשה – ראשי־תבות ה'נותן א'מרי ש'פר. והינו: ראה חיים; כי תפלין נקראין חיים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות מד): ה' עליהם יחיו, דדרשו על תפלין, כי בתפלין נאמר (דברים כח י): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וכו' (ברכות ו). והינו: ראה חיים, שהוא תפלין, עם אשה – ראשי־ תבות: הנותן אמרי שפר, שהוא גם כן בחינות תפלין כנ"ל:

ט

וזהו: ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם (דברים ח); כלומר, ארץ, שהוא בחינות אמת, ואז הוא בבחינות הארת פנים, ואינו בוחר בתפנוקים. ועל כן לא במסכנת – מחמת דלות ועניות – תאכל בה לחם, ולא שאר מעדנים, רק מחמת שהוא בבחינות אמת, והוא מפשט מתאות אכילה, ואינו בוחר רק בלחם לאכל.

ועל כן נקראת ארץ ישראל ארץ החיים, כי השפעתה ממדת יעקב, שנאמר עליו: יעקב אבינו לא מת (תענית ה:). והוא גם כן בחינות תפלין, שנקראים חיים. נמצא, כי האוחז במדת אמת, אזי פרנסתו ברוח, כי ההשפעה ממדת אמת כנ"ל.

וזה רמז (שבת קד): קשטא קאי; כי רבותינו זכרונם לברכה דרשו (פסחים קיט) על פסוק: ואת כל היקום וכו' – זה ממונו של אדם שמעמידו וכו'. וזהו: קשטא – האוחז במדת אמת, אזי: קאי – זה ממונו שמעמידו על רגליו, ופרנסתו ברוח. אך שקרא לא קאי, כי הוא בהסתרת פנים שהוא בחינות אמת.

ועל כן על כל צרה שלא תבוא גוזרין תענית, כי מאחר שישראל נתונין בצרה, הם בבחינות הסתרת פנים, בחינות דינים. ועל כן גוזרין תענית, לשבר תאות אכילה. ואזי יהיה בחינות הארות ונשיאות פנים, שהוא בחינות המתקת ובטול הדינים כנ"ל, וכי לא אשא פנים שהן מדקדקין וכו':

י

ובזה תבין נפלאות בדברי רבותינו זכרונם לברכה (ברכות כד), שדרשו על פסוק: והיו חייך תלואים – זה התולה תפליו. גם אמרו (מנחות קג:): – זה הקונה מן הפלטר. זהו שאמרנו, כי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ושניהם דבר אחד. כי מאחר שהוא תולה תפליו, ופוגם בתפלין, שהוא מדת אמת, אזי הוא בהסתרת פנים, ונתמעט השפע שלו, ומזונותיו מצמצמין, וצריך לקנות מן הפלטר.

ועל כן כתיב על ארץ ישראל, (דברים יא יב): תמיד עיני ה' אלקיך בה, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהילים קא ז), אך ארץ ישראל, שהיא מדת אמת, תמיד עיני ה' בה וכו':

יא

והנה כשהצדיק אוכל לשבע נפשו, ולא מחמת תאוה הגשמיות, אזי הוא בבחינת נשיאות פנים, ונזון ממדת אמת. וכאשר בכח אכילה זו עומד להודות ולהלל לה', אזי יוצאין ממנו דבורי אמת, שהם בחינת יעקב, מדת תפארת, שהוא כללות הגונין. והוא בחינת שמים, אש ומים. וגם כן בחינת ארץ־ישראל, שהשפעתה גם כן ממדת יעקב כנ"ל.

ועל־כן בכח זה נעשה שתף להקדוש־ברוך־הוא לברא שמים וארץ, שהם בבחינת אמת, בדבוריו הקדושים שנובעים ויוצאים ממנו גם כן בבחינת אמת כנ"ל.

וזהו שאמרנו למעלה, כי ארץ־ישראל היא אילה שלוחה, והינו: הנותן אמרי שפר; כי הנזון מבחינות ארץ ישראל, שהיא אילה שלוחה, שהיא בחינות אמת, אזי: הנותן אמרי שפר – כלומר, שנותנת מעצמה ומכחה אמרי שפר, לשון תפארת, שהם אמרי אמת, ועל כן יוכל לברא שמים וארץ, שהם גם כן ממדת אמת כנ"ל.

ועליו נאמר (ישעיה נא טז): ולאמר לציון עמי אתה – אל תקרי עמי אלא עמי; מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי, אף אתם וכו' במלולא כנ"ל (הקדמת הזוהר דף ה.), כי בדברים האמתיים, יוכל לברא שמים וארץ. [וזה: ולאמר לציון; הינו על ידי אמרי אמת, שהוא בחינת אמרי ציון, אמרי ארץ־ישראל, שהוא בחינת אמת, על־ידי־זה: עמי אתה – אל תקרי עמי וכו' כנ"ל].

וכיון שיכול לברא שמים וארץ חדשים, יוכל לעשות מופתים בשמים ובארץ. כי השם יתברך מנהיג עולמו על פי דרך הטבע, והטבע הוא על פי הנהגת הגלגלים כידוע, וכיון שהצדיק יכול לברא שמים חדשים, אזי הוא משנה כל הגלגלים, ועושה טבע חדש, ועל־כן בודאי הוא יכול לעשות מופתים, שהם שנוי הטבע. והענין פלא, ודוק:

יב

וזה:

ואכלתם אכול ושבוע – כלומר, מה שתאכלו, הן מעט והן הרבה, תשבעו, ולא תהיו משקעים בתאות אכילה – אזי תהיו בבחינת נשיאות פנים, ונזונין ממדת אמת. ובכח אכילה זו:

והללתם את שם ה' אלהיכם – כנ"ל, אזי תהיו שתפין להקדוש־ברוך־הוא לברא שמים וארץ.

וזהו אשר עשה עמכם, דהינו: אל תקרי "עמי" אלא "עמי", מה אנא וכו'. וכיון שתוכלו לברא שמים וארץ, אזי להפליא – שתוכלו לעשות נפלאות ומופתים בשמים ובארץ.

והינו דסים ולא יבשו וכו' – כי בחינת הבושה הוא גם כן כלליות הגונין, כי אזל סמקא ואתי חורא (ב"מ נח:), ופניו משתנה לכמה גונין, והוא מדת תפארת, ממדות הנפולין.

ומה מתקו דברי רבותינו זכרונם לברכה לפי זה (ברכות ו:): כיון שנצרך לבריות פניו משתנה ככרום, שמשתנה לכמה גונין. כי כיון שנצרך לבריות, והינו מפני שפגם במדת אמת, והוא בהסתרת פנים, שהוא מדת אמת, כללות הגונין כנ"ל, ועל־כן פניו משתנין ככרום לכמה גונין, שהוא גם כן מדת תפארת ממדות הנפולין, כי את זה לעמת זה עשה וכו'.

ועתה המקרא הזה נדרש כמין חמר: ואכלתם אכול ושבוע – בבחינת אמת כנ"ל. ואז תוכלו לעשות נפלאות: אשר עשה עמכם להפליא, כנ"ל. אזי: ולא יבשו עמי לעולם; כי מאחר שאתם בבחינות אמת, כללות הגונין, אינכם צריכין להתביש, שהיא כללות הגונין במדות הנפולין. על כן: ולא יבשו עמי לעולם.

וזהו: ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. כמבאר בזהר (בראשית דף כה: ובתיקון נא): עשב הוא ע"ב שי"ן, תלת ראשין, שלשה אבות, שהוא הגונין.

והינו: בשדך לבהמתך – שתשדד הבהמיות שלך, ואכלת ושבעת – לאכל ולשבע, רק להסתפק במעט – אזי: ונתתי עשב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף