לחם משנה/נחלות/ד

לחם משנה ‏ נחלות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

האומר זה בני וכו'. הטור ז"ל בח"מ ריש סימן רע"ט כתב על האומר זה בני אם הוא נאמן להורישו בין נכסים שיש לו עתה בין נכסים שיפלו לו כשהוא גוסס דהר"ש ז"ל סובר שהוא נאמן להורישו בכל הנכסים ואע"ג דבנכסים הבאים אחר מכאן ליכא טעמא דמגו דיהיב להו במתנה מ"מ בבנו האמינתו תורה כל כך וכתב שם הרב בית יוסף דכן נראה דעת רבינו ז"ל שלא חילק וקשיא לי דגבי אומר זה אחי דהתם לא האמינתו תורה והטעם שהוא נאמן משום מגו דאי בעי למיתן ליה במתנה וכדכתב הרב המגיד ז"ל א"כ היה לו לחלק בין נכסים שיש לו עכשיו לנכסים הבאים לאחר מכאן דודאי אינו נאמן דליכא טעמא דמגו:

ג

אמר עבדי וחזר ואמר בני אע"פ שמשמשו כעבד וכו'. מדנקט רבינו ז"ל לשון אע"פ וכו' נראה דהוא מפרש דהיה משמשו כעבד דברייתא הוי הפך מפירוש רשב"ם ז"ל דלרשב"ם ז"ל שמוש דעבד דנקט בברייתא הוי לרבותא דאע"ג דמשמשו כעבד והוה אמינא דיהא נאמן דמאי דאמר מעיקרא עבדי הוא משום דמשמש כעבד ולכך קרי ליה עבדא קמ"ל דאינו נאמן אבל רבינו ז"ל מפרש איפכא דאדרבה משום דמשמש כעבד לכך אינו נאמן במה שאמר אח"כ דבנו הוא דודאי דבריו הראשונים עיקר דהוי עבד מדמשמש לו כעבד וקשה על זה א"כ מאי פריך בגמרא בפרק יש נוחלין (דף קכ"ז:) לרבי יוחנן מהך ברייתא נימא דהברייתא דקאמרה דאינו נאמן משום דשמש כעבד ור' יוחנן איירי בדלא שמש כעבד בשלמא לרשב"ם ז"ל ניחא דפריך בדרך כ"ש כיון דבשמש כעבד קאמרה הברייתא דאינו נאמן כ"ש בלא שמש אבל לרבינו קשה. מיהו לרבינו ז"ל י"ל דפריך משום דר' יוחנן אמר סתמא דנאמן משמע אפילו במשמש כעבד. מיהו קשה א"כ רישא דברייתא מתפרשא לפירוש רבינו ז"ל הכי דאמרה היה משמשו כבן ובא ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן צ"ל לפי פירושו דדוקא משום דמשמש כבן הוא דהיכא דאמר בני וחזר ואמר עבדי אינו נאמן אבל אם לא היה משמש כבן היה נאמן דמדשמש כבן הוכיח דדבריו הראשונים עיקר דאמר בני הוא לכך אינו נאמן כשחזר בו אבל לא שמש כבן לא דלפירושו משמע דכוונת הברייתא דהיכא שדבריו הראשונים נסתייעו מהמעשה אי אפשר לו לחזור אבל אם לא נסתייעו מהמעשה אפשר לו לחזור כלומר דאמר בן והשמוש היה כבן וכן אמר עבד והשימוש היה כמו עבד אבל אם אין מעשה מוכיח יכול לחזור בו וכיון שכן היכא שאמר בני וחזר ואמר עבדי היה לו לומר דאינו נאמן דוקא היכא דשמש כבן וכן קשה לפירושו דאמאי לא מקשה מרישא דברייתא לר' יוחנן שהוא בכל גוונא קאמר דאינו נאמן וברייתא קאמרה דוקא היכא דמשמש כבן כי היכי דפריך מסיפא בעבד משום דקאמר סתמא נאמן דמשמע אפי' דמשמש כעבד. ותו קשיא דלפי פירוש זה של רבינו ז"ל רב נחמן דתירץ התם דקרי ליה עבדא וכו' בעי ג"כ שיהא משמשו כעבד כדי שלא יהיה נאמן דרב נחמן ברייתא מפרש לה וברייתא קאמרה היכא דמשמש כעבד וא"כ למה כתב רבינו ז"ל דאם היו קורין לו עבד בן מאה זוז וכו' דאינו נאמן היה לו לומר דוקא היכא דמשמש כעבד דאהא קאמרה הברייתא ולא היה לו לסתום. ומ"ש רבינו ז"ל

ואם היו קורים לו וכו'. רשב"ם ז"ל נראה דגריס התם דקרי ליה עבדא וכו'. וקאי קרי אאדון דאיהו קרי ליה הכי אבל רבינו ז"ל נראה דגריס דקרו ליה ור"ל דהעולם קורים לו כן:

ו

מי שהיתה לו שפחה וכו'. בלשון ההלכות שהביא הרב המגיד ז"ל הקשה החכם מהרר"י ן' לב ז"ל בפסקי אביו ז"ל הראשונים (דף מ') על מאי דקאמר ולענין ממונא נקטינן לקולא ולא ירית ליה ואמאי הא הגאון נראה לכאורה דאיירי דלית ליה אלא האי בן לחוד שכן כתב בתחילת דבריו ולית ליה אלא האי דאתייליד מן השפחה וכו' וא"כ הוי דומה לספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מת שנתבאר בפ' שלאחר זה שחולקים וא"כ היה מן הראוי שיאמר הגאון שיחלקו בן השפחה עם האח היורש או עם הקרובים ותירץ ע"צ הדוחק דאיירי דיש לו בנים דהבנים הם ודאים וזה בן השפחה הוא ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי ודמי למאי דאמרינן בההיא סוגיא ספק ובני יבם שבאו לחלוק וכו' שנתבאר בפ' שלאחר זה שאין ספק מוציא מידי ול"נ לתרץ דמ"מ אין ספק זה שקול כההוא דספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא דחולקים אבל הכא כיון שראינו שהוא בן השפחה איתרע חזקתיה ומיקרי ודאי לגבי שאר יורשים כנ"ל והרב מהר"י ן' לב ז"ל בפסקיו חלק ג' שאלה מ"ח תמה על רבינו ז"ל כאן למה לא הביא סברת רב נטרונאי שחלק בין שפחתו לשפחת אחרים ונראה דסמך על מ"ש בפרק עשירי מהלכות גירושין דשם ביאר הדברים. ועוד האריך הרב מהר"י ן' לב ז"ל יע"ש. ועל מ"ש הרב המגיד ז"ל דאוקי חזקה דכשרות בהדי חזקה דשפחות ונשאר דין מגו קשה למה לי נוהג מנהג בנים או שיאמר בני הוא ממשוחררת אפי' בדרך סתם שלא אמר כלום ליהני משום דאוקי חזקה בהדי חזקה. וי"ל דלא מהני חזקה דכשרות אלא כשאמר בפירוש בני הוא דאז מוכיח שהוא אדם כשר. אבל קשה למה אינו נושא בת ישראל יהא נאמן לומר שהוא בני לישא בת ישראל משום האי מגו שיכול לשחררו ואמאי מהימנת ליה גבי ממון דבידו ליתנו במתנה שחרור נמי בידו לשחררו ולהתירו בבת ישראל. עוד כתב ה"ה ז"ל שמא יקשה וכו'. קשה טובא דברי רבינו בהלכות עבדים שכתב שם אע"פ שאמר צאי בה לחירות ונתקדשה בו אין בלשון הזה וכו' מדקאמר אע"פ וכו' משמע דכ"ש אם אמר התקדשי לבד דאינה מקודשת ולא משוחררת ואם האמת כן לפי מ"ש ה"ה ז"ל כאן וכן נראה בפרק השולח דהיכא דאמר התקדשי בו ודאי דאמרינן דכבר שחררה דחזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כיון שהוא רוצה אותה דרך אישות. ואולי יש לומר דמאי דקאמר אע"פ ה"ק שאמר לה צאי בה לחירות והוה אמינא שתצא קמ"ל שלא תצא כיון דלא שחררה קודם אבל אמר התקדשי ודאי דמהני דודאי שחררה קודם והאי אע"פ אין בו לא מבעיא אלא הוי כמו ואע"ג:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף